אמנם מצאתי כמה וכמה שכתבו כן:
אך לכאו' למעשה אין לאסור כן לגמרי.
ומה שיש שהביאו מחזו"ע לגבי אשכולית, לכאו' אינו ראיה כ"כ לענייננו, שבחזו"ע כתב: "מותר לחתוך בסכין אשכולית לרוחבה,
ולאכול ממנה על ידי כפית, ואין לחוש בזה לאיסור סחיטה, ובלבד שלא יתכוין לסחוט".
א"כ כל הנידון בחזו"ע (וכמבואר שם בהערות) הוא לגבי לאכול את האשכולית בכפית, אבל לא לגבי עצם חיתוך האשכולית שע"ז כלל לא דן ונראה שהיה פשוט לו שמותר. [וגם החוט שני שהובא שם להחמיר כתב: "אסור לאכול אשכוליות (ע"י שחותכה לשנים) ולאוכלה עם כפית", והיינו שפשוט שלחתוך את האשכולית מותר ולא חש למיץ שזב בעת החיתוך, ורק הנידון לגבי כשאוכל עם כפית].
וא"כ לכאו' אין כלל מקום לדון גבי ענב, וכן אין להביא ראיה מהחזו"ע הנ"ל. (ואולי היה מקום לדון שבענב הקליפה לחה ונסחטת, ויל"ע).
עכ"פ, גם את"ל שכן יש מקום לדון מעצם חיתוך הפרי, הרי שלדידן דקי"ל שפס"ר בדרבנן מותר, הרי שגם סחיטת ענבים בכה"ג היא דרבנן, כיון שאין דרך סחיטה בכך (וגם הוא חצי שיעור, וגם אינו מתכוון כלל לסחיטה ואינו צריך את המשקה שיוצא
[והוי כסוחט לתוך אוכל, וגם למ"ד משאצל"ג חייב הרי הוא פטור כמש"כ הרמב"ם, וכן דהוי תולדה שבזה הביא בילקו"י שבת ג' סי' שכ"א ס"ק ג' שלכו"ע פטור במשאצל"ג]), וא"כ נראה שאין מקום לאסור. אך מ"מ כן נראה שיש מקום להיזהר ולהחמיר ככל פס"ר בדרבנן, אבל לא לאסור. (ואולי אם יעשה כן בשינוי דאז הוי תרי דרבנן יהיה לדידן מותר לגמרי, וצ"ע).
ואכן, לפי מי שסובר שפס"ר בדרבנן אסור (וכן לסוברים שפס"ר אפי' בתרי דרבנן אסור), באמת נראה שיהיה אסור לחתוך הענבים.
- כל הנ"ל הוא כשחותך את הענבים על קרש חיתוך וכד', אבל כשחותך לתוך אוכל יש עוד צירופים להקל, ואכמ"ל.