ראיתי פעם באיזה ספר (כמדומה על מסכת מכות) שעל רציחה יש כמה סוגי עונש וכפרה, במזיד והתראה סייף, בשוגג גלות, בלא נודע מי הכהו עגלה ערופה, ומכפר על הציבור, כמש"כ תוס' (זבחים פח, ב ד"ה מכפרים) שזה משום שכל ישראל ערבים זה לזה, וכן הביא השפתי חכמים כאן בשם הרא"ם וגור אריה.
והנה בשוגג קרוב למזיד יש איזה קולא לגואל הדם, ולשיטת הקצוה"ח (סי' ב) מותר לו להרוג את הרוצח, אבל במילואי חושן הביא מישועות ישראל (סי' ב) שודאי אסור לו להרוג אותו, ורק שלא נהרג עליו. ובשיעורי ר' שמואל (מכות סי' ד בהגה"ה) הביא מהכס"מ (הלכות רוצח פ"א ה"ה) שהביא מהספרי שאסור לו להורגו.
ובסנהדרין (פא, ב) מבואר שההורג בלא התראה כונסים אותו לכיפה, וכתבו הראשונים שזה רק ברוצח. וכמדומה שיש נימוק כיון שזה תיקון העולם שלא יהיו רוצחים.
והנה בשוגג קרוב למזיד יש איזה קולא לגואל הדם, ולשיטת הקצוה"ח (סי' ב) מותר לו להרוג את הרוצח, אבל במילואי חושן הביא מישועות ישראל (סי' ב) שודאי אסור לו להרוג אותו, ורק שלא נהרג עליו. ובשיעורי ר' שמואל (מכות סי' ד בהגה"ה) הביא מהכס"מ (הלכות רוצח פ"א ה"ה) שהביא מהספרי שאסור לו להורגו.
ובסנהדרין (פא, ב) מבואר שההורג בלא התראה כונסים אותו לכיפה, וכתבו הראשונים שזה רק ברוצח. וכמדומה שיש נימוק כיון שזה תיקון העולם שלא יהיו רוצחים.