אצל שאול המלך, ישנם הרבה ביאורים מדוע שלח יד בנפשו:
א'. משום שידע שסופו למות (כנה"ג בהגהות הב"י יו"ד סי' קנז אות כא ועוד)
ב'. שלא יתעללו בו הערלים שהיה ירא שימיתוהו באכזריות גדולה (רד"ק ובמלבי"ם שם)
ג'. נתכוון לשם שמים ((סמ"ק מצוה ג)
ד'. חשש שלא יעמוד בניסיון העבירה (ריטב"א ע"ז יח.)
ה'. למנוע חילול ה' (יש"ש ב"ק פ"ח סי' נט).
ו'. עשה כן באונס (עי' בביאור הגר"א יו"ד סי' שמה ס"ג).
לעצם השאלה מתי מותר לאדם לשלוח יד בנפשו -
א'. מח' גדולה מצינו במי שמאבד עצמו לדעת לצורך תשובה וכפרה, דיש שהתירו בכה"ג לאבד את עצמו (עי' שבות יעקב ח"ב יו"ד סי' קיא, שו"ת בית אפרים יו"ד סי' עו, שאילת יעב"ץ ח"א סי' מג, ועוד) וכמובן הרבה חולקים ע"ז עי' אריכות גדולה בזה למרן זצ"ל ביביע אומר (ח"ב יו"ד סימן כד).
ב'. יש פוסקים שמתירים לשלוח יד בנפשו אם עושה כן מחמת יסורים (בשמים ראש סי' שמה, וציין לדברי הגאון רע"א ופתחי תשובה יו"ד סימן שמה. וכ"כ הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד סי' קי. ועוד. כמובן גם בזה יש חולקים.
ג'. י"א שמותר לשלוח יד בנפשו כדי למנוע חילול ה' (יש"ש ב"ק סי' נט)
ד'. המאבד עצמו לדעת מחשש שלא יעמוד בניסיון העבירה שדינה ביהרג ואל יעבור יש פוסקים שמתירים (ב"ח יו"ד סי' קנז, ב"י יו"ד שם בשם הארחות חיים ועוד).
ה'. בדבר שדינו ביעבור ואל יהרג, נח' הראשונים אם מותר להחמיר ע"ע - לדעת התוס' בע"ז (כז: סד"ה יכול) הרמב"ן והרשב"א והר"ן בשבת (מט.) והרא"ש בע"ז (פ"ב ס"ס ט) סוברים שיכול להחמיר ע"ע. [הרמב"ם פ"ה מהל' יסוה"ת ה"ד והריטב"א בפסחים כה: ועוד חולקים ע"ז].
חלק מההיתרים כאן נגזרים כתוצאה משאול המלך (שהסבירו למה היה מותר לו לשלוח יד בנפשו).
ועכ"פ לא מצאתי אופן שבו מותר לאדם לשלוח יד בנפשו לכל הדעות כולם, כי בכל הדוגמאות הנ"ל לא יצאנו מידי מח'.
