ידוע הדבר מהגר״י שדעת מרן במיעוט לח פירושו שעיקר התבשיל יבש אף שרובו לח, הואיל ועיקר התבשיל הוא יבש לא אכפת לן ברוטב אלא״כ מדובר במרק, וכן מקובלני מהגאון הרב אלבז שליט״א שאמר כך בדעת מרן.
אך ת״ח אמר לי היום כי הרב אליהו שטרית שכידוע היה חברותא של מרן, כתב סיפרו ׳רבינו׳ שמרן אמר לו בעצמו שדווקא כשהרוטב מעט ולא ניכר.
כשאמרתי לו את המעשה שהגר״י בעצמו מספר על מרן שהיה מניח דג מלא רוטב על הפלטא ואף אוכל את הרוטב עם הלחם, אמר לי הנ״ל כי גם בזה המעשה יש לדון במחלוקת הנ״ל (אף שקשה לי עד למאד על כך הואיל והגר״י אמר בשיעור שזה היה ״דג עירקאי״ מלא במים כל כולו, החרשתי כי קשה לדעת במעשים העוברים מפה...
(בהערה למטה: והן עתה (שנת תשע"ד) בדברי בזה עם נכד מרן זיע"א, הוא ידי"נ הגרי"צ בהג"ר אברהם נר"ו, שח לישבזמנו כאשר דיבר עם זקנו מרן זיע"א בזה, ומרן הבין מדבריו שלמד ביבי"א שהנימוק העיקרי להיתר רוביבש הוא מטעם מצטמור"ל, תיכף העמידו בתוקף דלא היא, אלא העיקר מחמת שהמיעוט בטל וטפל, וכד'האג"ט ושו"ת הר צבי ודכוותייהו, ע"כ. והנאני שכיוונתי לאמת וכך הייתי סבור על אף שלפו"ר לא כןמשמע ביבי"א. וצ"ל שבראשית דבריו שביבי"א לא כתב אלא "מה שסבר מכבר להסביר" בטעם היתר זה(כמ"ש שם), שהוא מחמת דהוי מצטמק ורע לו, אולם כאשר שוב ישב על מדוכה זו, ראה לנכון שהטעם היותר עיקרי אינו אלא מחמת שהמיעוט בטל וטפל, וכמו שנבאר להלן בהרחבה, עפ"ד האג"ט וההר צביהמובאים ביבי"א ובחזו"ע שם, ודו"ק.)