מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה ציד, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות (כז ג-ד)
יש לעיין דהנה אברהם אבינו נמנע מלברך את יצחק, והטעם מבואר במדרש רבה פרשה ס"א סי' ו' ובתרגום יונתן לעיל כ"ה י"א, שאם היה מברך את יצחק היה מוכרח לברך גם את ישמעאל, כדי שלא ישמור לו טינה ושנאה על כך, וכמו שאמרו בשבת י: לעולם אל ישנה אדם בן בין הבנים מפני הקנאה. ומבואר דאע"פ שעי"ז הפסיד יצחק את הברכה של אברהם שכח הברכה היה מסור בידו, מ"מ אין לשנות ולברך בן אחד. ולכאורה צריך ביאור א"כ איך בפרשתינו רצה יצחק לברך את עשו מבלי לברך את יעקב, הרי אין לברך רק בן אחד.
ויש ליישב דמה שרצה לברך את עשו הוא לפי שציד בפיו דהיינו שהיה אוכל מצידו, ובתורת הכרת הטוב על מה שהיה מאכילו, ודוקא אם מברך את יצחק רק מצד שהוא בנו א"כ שייך קנאה כי גם ישמעאל בנו, אבל אצל עשו שבירכו מפני שמצידו היה אוכל, ומצידו של יעקב לא היה אוכל, אין שייך בזה קנאה.
ובזה יש לפרש על דרך הפשט, מה שביקש יצחק מעשו שיצוד ציד ויעשה לו מטעמים טרם שמברכו, כדי שיהיה ניכר שהברכה היא על זאת ולא יהיה שייך קנאה.
וזו היתה חכמתו של יעקב "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך", בחוכמתא, שהביא גם הוא ציד, ושוב אי אפשר לברך רק את עשו, כי עתה שוב הם שוים. וזה הוא מה שאמר יצחק, מי הוא איפוא הצד ציד וגו' גם ברוך יהיה, היינו כיון שגם יעקב צד, ממילא עכ"פ "גם" ברוך יהיה, כלומר שלכל הפחות צריך "גם" הוא להתברך ולא רק עשו. ועל זה השיב עשו ברכני "גם" אני אבי, היינו דזה רק טעם לברך גם את יעקב אבל אין זה טעם שלא יתברך גם הוא. והשיבו יצחק אבינו דאמנם כן אבל כיון שכבר בירכו שיהיה גביר לאחיו אין היכי תמצי לברך גם את עשו.
ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה ציד, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות (כז ג-ד)
יש לעיין דהנה אברהם אבינו נמנע מלברך את יצחק, והטעם מבואר במדרש רבה פרשה ס"א סי' ו' ובתרגום יונתן לעיל כ"ה י"א, שאם היה מברך את יצחק היה מוכרח לברך גם את ישמעאל, כדי שלא ישמור לו טינה ושנאה על כך, וכמו שאמרו בשבת י: לעולם אל ישנה אדם בן בין הבנים מפני הקנאה. ומבואר דאע"פ שעי"ז הפסיד יצחק את הברכה של אברהם שכח הברכה היה מסור בידו, מ"מ אין לשנות ולברך בן אחד. ולכאורה צריך ביאור א"כ איך בפרשתינו רצה יצחק לברך את עשו מבלי לברך את יעקב, הרי אין לברך רק בן אחד.
ויש ליישב דמה שרצה לברך את עשו הוא לפי שציד בפיו דהיינו שהיה אוכל מצידו, ובתורת הכרת הטוב על מה שהיה מאכילו, ודוקא אם מברך את יצחק רק מצד שהוא בנו א"כ שייך קנאה כי גם ישמעאל בנו, אבל אצל עשו שבירכו מפני שמצידו היה אוכל, ומצידו של יעקב לא היה אוכל, אין שייך בזה קנאה.
ובזה יש לפרש על דרך הפשט, מה שביקש יצחק מעשו שיצוד ציד ויעשה לו מטעמים טרם שמברכו, כדי שיהיה ניכר שהברכה היא על זאת ולא יהיה שייך קנאה.
וזו היתה חכמתו של יעקב "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך", בחוכמתא, שהביא גם הוא ציד, ושוב אי אפשר לברך רק את עשו, כי עתה שוב הם שוים. וזה הוא מה שאמר יצחק, מי הוא איפוא הצד ציד וגו' גם ברוך יהיה, היינו כיון שגם יעקב צד, ממילא עכ"פ "גם" ברוך יהיה, כלומר שלכל הפחות צריך "גם" הוא להתברך ולא רק עשו. ועל זה השיב עשו ברכני "גם" אני אבי, היינו דזה רק טעם לברך גם את יעקב אבל אין זה טעם שלא יתברך גם הוא. והשיבו יצחק אבינו דאמנם כן אבל כיון שכבר בירכו שיהיה גביר לאחיו אין היכי תמצי לברך גם את עשו.