מי שנפטר ביום שמח, כגון שאין בו תחנון
- Thread starter מוח חושב
- תאריך התחלה
יצחק משען
Well-known member
אמת שגם אני לא מצאתי כן בלשון הרדב"ז, ורק בכדי שיהיה הכל כאן פרוס כשמלה אביא הכל ממקורו:
תחילה אעתיק לשון השכנה"ג, ואח"כ לשון הרדב"ז, ושאר האחרונים המדברים בזה כפי מסת הפנאי:
שיירי כנסת הגדולה הגהות טור יורה דעה סימן שלט אות ז. שיטה מ"א: מת בע"ש סימן יפה לו כו'. נ"ב: שמעתי יום שאין בו נפילת אפים אין בו דין ולא חיבוט הקבר. מהרדב"ז ח"ב סי' רנ"ה. ובח"א סימן ק"ז כתב דאינו מציל מחיבוט הקבר אלא מי שמת סמוך לשבת ונקבר עם דמדומי חמה, אבל מי שמת בבקר ושהו אותו עד סמוך לשבת אינו ניצול. עוד בעינן תנאי אחר דבעינן שיהא צדיק ובעל מצות, אבל מי שאין בו מדות אלו אדרבא מכביד עליו העונש דמעיינו בדיניה טובא.
וז"ל שו"ת רדב"ז חלק ד סימן קז (אלף קעח - אלף קעט):
/מכאן מתחילה התשובה השניה/ (אלף קעט) שאלה מעשה היה באחד מבני הגדולים שמת ביום טוב ראשון של פסח שחל בחמישי בשבת והמתינו עד הלילה שהיא יום טוב שני ונתעסקו בו ישראל והוליכוהו לבית הקברות וצוה אביו את משרתיו שלא יקברוהו אלא עד דמדומי חמה הכנסת שבת כדי להצילו מדין חבוט הקבר וכיון שראו החברים שלא רצו לקוברו חזרו להם ונשאר המת מוטל עד שהלך למחר אביו ביום טוב שני וקברו סמוך ממש לשקיעת החמה וחזרו לעיר בליל שבת. ועתה צריך לדעת אם היה מותר להלינו אם נקרא זה לכבודו. עוד אם הועיל להצילו מדין חבוט הקבר במה שהניחוהו עד סמוך לשקיעת החמה. וגו'.
תשובה הנני משיב על ראשון ראשון. תנן בפרק נגמר הדין כל המלין את מתו עובר בלא תעשה דכתיב לא תלין נבלתו וגו' ואם היה בארץ ישראל עבר נמי משום לא תטמא את אדמתך וגו'. וחכמי האמת החמירו בה הרבה ואמרו כי בהלינו את המת נכנסים בו כחות הטומאה התאבים להתלבש בגוף העשוי בצלם של מעלה והם שולטין בלילה והנשמה מצטערת הרבה ואין מכניסין אותה למחיצתה עד שיקבר הגוף. וכן אמרו במדרש רות כל זמן דגופא לא נחית לדוכתיה נפשא דיליה אוף הכי וכן נמצא במדרש הנעלם בכמה מקומות. עוד יש טעם אחר נכון מאד על דרך סוד העיבור כי שמא הגיע זמנו להתגלגל וזה שהלינו נמצא מאחר ודוחה גזרותיו של הקדוש ברוך הוא כי הוא חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וזה שמלינו מבטל מחשבתו יתברך כי כל עוד שלא נקבר הגוף לא תתגלגל הנשמה רמז לזה מה שכתוב אחר פסוק זה לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וגו'. מכל מקום אמרו חז"ל שאם הלינו לכבודו ולהשלים צרכיו מותר
ובנדון דידן פשיטא לי כיון שלא הועיל להצילו מחבוט הקבר כמו שאני עתיד לבאר בע"ה לא נקרא זה לכבודו אלא אדרבה קלון הוא לו. אלא אפילו תימא שניצול ע"י כך מדין הקבר לא נקרא זה לכבודו אלא כגון להביא לו ארון ותכריכין שהוא דבר של כבוד אבל ענין העונש לא נקרא כבוד וכל שכן שלא ניתן לידחות הלאו של לא תלין נבלתו משום ספק שמא יהיה נדון בדין חיבוט הקבר שמא לא יהיה נדון וכ"ש שהדבר ברור שלא הועיל כלום להצילו מדין חיבוט הקבר מכמה טעמי. חדא כי מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לבטל גזירת קונו ודינו ואם היה חפץ יתברך להצילו מדין חיבוט הקבר היה ממיתו ערב שבת ממש וכיון שהמיתו בחמישי משמע שחפץ לדונו וזה מתחכם עליו יתברך רחמנא ליצלן מהאי דעתא ואפילו תימה דבשבתא לא שכיח דינא כלל הקצור קצרה ידו יתברך מלהפרע ממנו ביום ראשון ויום שני או בדין אחר רע וקשה מחיבוט הקבר. עוד אני אומר כי אינו ניצול מחיבוט הקבר אלא מי שמת סמוך לשבת ונקבר עם דמדומי חמה אבל מי שמת בבקר ושהו אותו עד סמוך לשבת אינו ניצול. עוד בעינן תנאי אחר שיהיה צדיק ובעל מצות הרבה אבל מי שאין בו מדות אלו אדרבה מכביד עליו העונש דמעייני בדיניה טובא. שוב מצאתי ברייתא וז"ל שאלו תלמידיו את ר' אליעזר כיצד דין הקבר אמר להם בזמן שאדם נפטר מן העולם בא מלאך המות ויושב על קברו ומכה אותו ואומר לו הגד לי מה שמך ומשיב לו שמי גלוי וידוע למי שאמר והיה העולם ואיני יודע שמי מיד מכניסין בו רוח ונשמה בפיו ומעמידין ומושיבין אותו בדין א"ר יהושע כמין /שלשלת/ שלשלשת (יד) [יש] ביד מלאך המות חציה של אש וחציה של ברזל ומכה בה פעם אחת איבריו מתפרקין שנייה עצמותיו מתפזרין ובאין מלאכי השרת ומקבצין אותם ומכה אותו פעם שלישית עד שנעשה אפר. יום שני דנין בכך ויום שלישי ביותר כיצד דנין אותו משתי עיניו ומב' אזניו ומשפתיו ולמה מפני שהוציא דבר תפלות ומלשונו מפני שהעיד עדות שקר וחרף בני אדם וכן כולם. רבי מאיר אומר קשה דין חיבוט הקבר יותר מדינה של גהינם שאין דנין בתוכה אלא רשעים ומי"ג שנה ומעלה ודין חיבוט הקבר אפילו צדיקים גמורים דנין בה ואפילו גמולי חלב ויונקי שדים ואפילו נפלים נידונין בה מכאן אמרו הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת קודם שקיעת החמה ונקבר בשעת תקיעת שופר בערב שבת אינו רואה חיבוט הקבר וכל מי שאוהב את הצדקות ואת התוכחות וגמילות חסדים והכנסת אורחים ומתפלל בכוונה אפילו מת בבבל ומת בערב שבת אינו רואה דין חיבוט הקבר ואף לא דינה של גהינם שנאמר קראתי מצרה לי וגו'. מצרה זה חיבוט הקבר מבטן שאול זה דינה של גהינם למדת ממנה שיש דין חיבוט הקבר שלשה ימים. עוד דבעינן שימות בע"ש קודם שקיעת החמה וסמוך לה ונקבר עם דמדומי חמה. עוד דבעינן שימות בארץ ישראל ואם היה בחוצה לארץ צריך שימצאו בו התנאים הנזכרים. אבל מת בחמישי ובח"ל ולא היו בו התנאים הנזכרים בברייתא ולא מקצתם טוב היה לו ולאביו לדחות את מטתו מיד כיון שלא הועיל כלל בהלנתו אלא אדרבא וזה פשוט מאד. וגו'.
הכלל העולה שאין ראוי לאדם להתחכם על קונו אלא תמים תהיה עם ה' אלהיך. והנלע"ד כתבתי:
וע"ע שו"ת מבי"ט ג יח. עבודת הגרשוני עז. יוסף אומץ ס. שיח יצחק תסו. יבי"א ז יו"ד מב.
תחילה אעתיק לשון השכנה"ג, ואח"כ לשון הרדב"ז, ושאר האחרונים המדברים בזה כפי מסת הפנאי:
שיירי כנסת הגדולה הגהות טור יורה דעה סימן שלט אות ז. שיטה מ"א: מת בע"ש סימן יפה לו כו'. נ"ב: שמעתי יום שאין בו נפילת אפים אין בו דין ולא חיבוט הקבר. מהרדב"ז ח"ב סי' רנ"ה. ובח"א סימן ק"ז כתב דאינו מציל מחיבוט הקבר אלא מי שמת סמוך לשבת ונקבר עם דמדומי חמה, אבל מי שמת בבקר ושהו אותו עד סמוך לשבת אינו ניצול. עוד בעינן תנאי אחר דבעינן שיהא צדיק ובעל מצות, אבל מי שאין בו מדות אלו אדרבא מכביד עליו העונש דמעיינו בדיניה טובא.
וז"ל שו"ת רדב"ז חלק ד סימן קז (אלף קעח - אלף קעט):
/מכאן מתחילה התשובה השניה/ (אלף קעט) שאלה מעשה היה באחד מבני הגדולים שמת ביום טוב ראשון של פסח שחל בחמישי בשבת והמתינו עד הלילה שהיא יום טוב שני ונתעסקו בו ישראל והוליכוהו לבית הקברות וצוה אביו את משרתיו שלא יקברוהו אלא עד דמדומי חמה הכנסת שבת כדי להצילו מדין חבוט הקבר וכיון שראו החברים שלא רצו לקוברו חזרו להם ונשאר המת מוטל עד שהלך למחר אביו ביום טוב שני וקברו סמוך ממש לשקיעת החמה וחזרו לעיר בליל שבת. ועתה צריך לדעת אם היה מותר להלינו אם נקרא זה לכבודו. עוד אם הועיל להצילו מדין חבוט הקבר במה שהניחוהו עד סמוך לשקיעת החמה. וגו'.
תשובה הנני משיב על ראשון ראשון. תנן בפרק נגמר הדין כל המלין את מתו עובר בלא תעשה דכתיב לא תלין נבלתו וגו' ואם היה בארץ ישראל עבר נמי משום לא תטמא את אדמתך וגו'. וחכמי האמת החמירו בה הרבה ואמרו כי בהלינו את המת נכנסים בו כחות הטומאה התאבים להתלבש בגוף העשוי בצלם של מעלה והם שולטין בלילה והנשמה מצטערת הרבה ואין מכניסין אותה למחיצתה עד שיקבר הגוף. וכן אמרו במדרש רות כל זמן דגופא לא נחית לדוכתיה נפשא דיליה אוף הכי וכן נמצא במדרש הנעלם בכמה מקומות. עוד יש טעם אחר נכון מאד על דרך סוד העיבור כי שמא הגיע זמנו להתגלגל וזה שהלינו נמצא מאחר ודוחה גזרותיו של הקדוש ברוך הוא כי הוא חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וזה שמלינו מבטל מחשבתו יתברך כי כל עוד שלא נקבר הגוף לא תתגלגל הנשמה רמז לזה מה שכתוב אחר פסוק זה לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וגו'. מכל מקום אמרו חז"ל שאם הלינו לכבודו ולהשלים צרכיו מותר
ובנדון דידן פשיטא לי כיון שלא הועיל להצילו מחבוט הקבר כמו שאני עתיד לבאר בע"ה לא נקרא זה לכבודו אלא אדרבה קלון הוא לו. אלא אפילו תימא שניצול ע"י כך מדין הקבר לא נקרא זה לכבודו אלא כגון להביא לו ארון ותכריכין שהוא דבר של כבוד אבל ענין העונש לא נקרא כבוד וכל שכן שלא ניתן לידחות הלאו של לא תלין נבלתו משום ספק שמא יהיה נדון בדין חיבוט הקבר שמא לא יהיה נדון וכ"ש שהדבר ברור שלא הועיל כלום להצילו מדין חיבוט הקבר מכמה טעמי. חדא כי מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לבטל גזירת קונו ודינו ואם היה חפץ יתברך להצילו מדין חיבוט הקבר היה ממיתו ערב שבת ממש וכיון שהמיתו בחמישי משמע שחפץ לדונו וזה מתחכם עליו יתברך רחמנא ליצלן מהאי דעתא ואפילו תימה דבשבתא לא שכיח דינא כלל הקצור קצרה ידו יתברך מלהפרע ממנו ביום ראשון ויום שני או בדין אחר רע וקשה מחיבוט הקבר. עוד אני אומר כי אינו ניצול מחיבוט הקבר אלא מי שמת סמוך לשבת ונקבר עם דמדומי חמה אבל מי שמת בבקר ושהו אותו עד סמוך לשבת אינו ניצול. עוד בעינן תנאי אחר שיהיה צדיק ובעל מצות הרבה אבל מי שאין בו מדות אלו אדרבה מכביד עליו העונש דמעייני בדיניה טובא. שוב מצאתי ברייתא וז"ל שאלו תלמידיו את ר' אליעזר כיצד דין הקבר אמר להם בזמן שאדם נפטר מן העולם בא מלאך המות ויושב על קברו ומכה אותו ואומר לו הגד לי מה שמך ומשיב לו שמי גלוי וידוע למי שאמר והיה העולם ואיני יודע שמי מיד מכניסין בו רוח ונשמה בפיו ומעמידין ומושיבין אותו בדין א"ר יהושע כמין /שלשלת/ שלשלשת (יד) [יש] ביד מלאך המות חציה של אש וחציה של ברזל ומכה בה פעם אחת איבריו מתפרקין שנייה עצמותיו מתפזרין ובאין מלאכי השרת ומקבצין אותם ומכה אותו פעם שלישית עד שנעשה אפר. יום שני דנין בכך ויום שלישי ביותר כיצד דנין אותו משתי עיניו ומב' אזניו ומשפתיו ולמה מפני שהוציא דבר תפלות ומלשונו מפני שהעיד עדות שקר וחרף בני אדם וכן כולם. רבי מאיר אומר קשה דין חיבוט הקבר יותר מדינה של גהינם שאין דנין בתוכה אלא רשעים ומי"ג שנה ומעלה ודין חיבוט הקבר אפילו צדיקים גמורים דנין בה ואפילו גמולי חלב ויונקי שדים ואפילו נפלים נידונין בה מכאן אמרו הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת קודם שקיעת החמה ונקבר בשעת תקיעת שופר בערב שבת אינו רואה חיבוט הקבר וכל מי שאוהב את הצדקות ואת התוכחות וגמילות חסדים והכנסת אורחים ומתפלל בכוונה אפילו מת בבבל ומת בערב שבת אינו רואה דין חיבוט הקבר ואף לא דינה של גהינם שנאמר קראתי מצרה לי וגו'. מצרה זה חיבוט הקבר מבטן שאול זה דינה של גהינם למדת ממנה שיש דין חיבוט הקבר שלשה ימים. עוד דבעינן שימות בע"ש קודם שקיעת החמה וסמוך לה ונקבר עם דמדומי חמה. עוד דבעינן שימות בארץ ישראל ואם היה בחוצה לארץ צריך שימצאו בו התנאים הנזכרים. אבל מת בחמישי ובח"ל ולא היו בו התנאים הנזכרים בברייתא ולא מקצתם טוב היה לו ולאביו לדחות את מטתו מיד כיון שלא הועיל כלל בהלנתו אלא אדרבא וזה פשוט מאד. וגו'.
הכלל העולה שאין ראוי לאדם להתחכם על קונו אלא תמים תהיה עם ה' אלהיך. והנלע"ד כתבתי:
וע"ע שו"ת מבי"ט ג יח. עבודת הגרשוני עז. יוסף אומץ ס. שיח יצחק תסו. יבי"א ז יו"ד מב.
שו"ת הרדב"ז נדפס בכמה מהדורות, ובכל מהדורה מספור הסימנים שונה, מה שגורם לבלבול גדול.
אולי רבי @מוישי ס"ט שליט"א יודע באיזה מהדורה או כת"י השתמש רבינו חיים בנבנישתי ז"ל בעל כנסת הגדולה, ולפי זה נדע לאתר את התשובה שציין ח"ב רנ"ה.
אולי רבי @מוישי ס"ט שליט"א יודע באיזה מהדורה או כת"י השתמש רבינו חיים בנבנישתי ז"ל בעל כנסת הגדולה, ולפי זה נדע לאתר את התשובה שציין ח"ב רנ"ה.
וכעת מצאתי מאמר של הגרי"ח סופר שליט"א בענין זה של תשובות הרדב"ז, ובאות ב' במאמר ישנה גם התייחסות לכנה"ג ותשובות הרדב"ז, עיי"ש.
מצ"ב.
נושאים דומים בפורום
