כמדומה, ש'אבל' היינו באמת על מה שהוליך את מרדכי, וחפוי ראש היה 'המכה בפטיש' שגם נפל עליו מה שזרקו מן גג ביתו.והלא קודם היה חפוי ראש ואז אבל.
עיין מגילה ט"ז.כמדומה, ש'אבל' היינו באמת על מה שהוליך את מרדכי, וחפוי ראש היה 'המכה בפטיש' שגם נפל עליו מה שזרקו מן גג ביתו.
היא כבר קפצה עוד לפני שהגיעה השופכין עליו? הרי מתי הרים את הראש? רק אחרי שהרגיש על בשרו.קיבלתי מחכ"א
איתא במגילה (טז.) והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל - על בתו, וחפוי ראש - על שאירע לו.
וקשה: דהכי הוי לי למיכתב, והמן נדחף אל ביתו חפוי ראש ואבל, דתחילה שדתא עציצא דבית הכסא, והדר דחזת דאביה הוא ונפלה מאיגרא.
ויש ליישב: דהא כתבו התוספות (ב"ק יז: ד"ה זרק) שסברא פשוטה היא לחלק בין זורק אבן לזורק כלי עצמו, ואם כן עד דלא כלו מיא לא חשיבי זרוקים, אבל מיד שנפלה מן הגג כבר חשיבא מתה.
שגגת תלמוד עולה זדון. ואוי לי שעלה בידי כזדון פירוש שאינו נכון.כמדומה, ש'אבל' היינו באמת על מה שהוליך את מרדכי, וחפוי ראש היה 'המכה בפטיש' שגם נפל עליו מה שזרקו מן גג ביתו.
נראה אמת.אבל מ''מ בודאי שעיקר הצער שהיה לו הוא על מות ביתו, ועל כן הקדים את עיקר הצער.
ידוע כן מהרוגצ’ובערקיבלתי מחכ"א
איתא במגילה (טז.) והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל - על בתו, וחפוי ראש - על שאירע לו.
וקשה: דהכי הוי לי למיכתב, והמן נדחף אל ביתו חפוי ראש ואבל, דתחילה שדתא עציצא דבית הכסא, והדר דחזת דאביה הוא ונפלה מאיגרא.
ויש ליישב: דהא כתבו התוספות (ב"ק יז: ד"ה זרק) שסברא פשוטה היא לחלק בין זורק אבן לזורק כלי עצמו, ואם כן עד דלא כלו מיא לא חשיבי זרוקים, אבל מיד שנפלה מן הגג כבר חשיבא מתה.
י”ל דכיון דהמן עבדו של מרדכי הוי א”כ מחוייב היה במצוות כאשה וממילא היה מחוייב למחות עצמו שהוא מזרע עמלק ולהכי אין למי השופכין של ראשו גדר של חפוי, דאדרבה נאה ויאה לעמלק שופכין על ראשו, אולם אחרי שהיה אבל ופטור מן המצות שפיר אינו מחוייב למחות עצמו והוי חפוי ראש...והלא קודם היה חפוי ראש ואז אבל.
זו כוונת הכותב ע"פ התוס' בב"ק, יעויי"ששגגת תלמוד עולה זדון. ואוי לי שעלה בידי כזדון פירוש שאינו נכון.
אך עכ''פ לפי הציטוט מדברי הגמ' במגילה הרי א''ש ליישב הקושיה, כי בודאי שמצד 'סדר המאורע' היה צריך להקדים 'חפוי ראש' ל'אבל', אבל מ''מ בודאי שעיקר הצער שהיה לו הוא על מות ביתו, ועל כן הקדים את עיקר הצער.
עוד אפשר להציע ליישב ע''פ דברי הגמ' הנ''ל, דכאשר זרקה את הדלי מן הגג ונפלה איתו ביחד, הרי אז כיון שנפלה היוא עומדת בודאות לקראת מיתה, לעומת זאת המן יכול להיות שפתאום היה מתהלך במרוצה יותר וכיוצ''ב שאז לא היה נופל עליו הדלי מים, הלכך יש לומר, דמה שהקדים בשעת מעשה הזריקה היינו מה שביתו היתה עומדת לקראת מיתה, ואילו מה שהוא עומד לקראת קבלת הדלי על ראשו התברר רק לאחר שאכן זה אירע אבל לא היה זה ברור מעיקרא כשזרקה אליו. וצריך תלמוד.
יש תירוץ דומה מפורסם בשם הגר"ח, שלגבי דין אבילות בתר מעיקרא אזלינן, אבל חפוי ראש זו מציאות ועדיין לא היה חפוי ראש בשעת נפילתה.זו כוונת הכותב ע"פ התוס' בב"ק, יעויי"ש