• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

אבל וחפוי ראש. סדר הפוך

קיבלתי מחכ"א
איתא במגילה (טז.) והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל - על בתו, וחפוי ראש - על שאירע לו.
וקשה: דהכי הוי לי למיכתב, והמן נדחף אל ביתו חפוי ראש ואבל, דתחילה שדתא עציצא דבית הכסא, והדר דחזת דאביה הוא ונפלה מאיגרא.
ויש ליישב: דהא כתבו התוספות (ב"ק יז: ד"ה זרק) שסברא פשוטה היא לחלק בין זורק אבן לזורק כלי עצמו, ואם כן עד דלא כלו מיא לא חשיבי זרוקים, אבל מיד שנפלה מן הגג כבר חשיבא מתה.
 
קיבלתי מחכ"א
איתא במגילה (טז.) והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל - על בתו, וחפוי ראש - על שאירע לו.
וקשה: דהכי הוי לי למיכתב, והמן נדחף אל ביתו חפוי ראש ואבל, דתחילה שדתא עציצא דבית הכסא, והדר דחזת דאביה הוא ונפלה מאיגרא.
ויש ליישב: דהא כתבו התוספות (ב"ק יז: ד"ה זרק) שסברא פשוטה היא לחלק בין זורק אבן לזורק כלי עצמו, ואם כן עד דלא כלו מיא לא חשיבי זרוקים, אבל מיד שנפלה מן הגג כבר חשיבא מתה.
היא כבר קפצה עוד לפני שהגיעה השופכין עליו? הרי מתי הרים את הראש? רק אחרי שהרגיש על בשרו.
 
כמדומה, ש'אבל' היינו באמת על מה שהוליך את מרדכי, וחפוי ראש היה 'המכה בפטיש' שגם נפל עליו מה שזרקו מן גג ביתו.
שגגת תלמוד עולה זדון. ואוי לי שעלה בידי כזדון פירוש שאינו נכון.
אך עכ''פ לפי הציטוט מדברי הגמ' במגילה הרי א''ש ליישב הקושיה, כי בודאי שמצד 'סדר המאורע' היה צריך להקדים 'חפוי ראש' ל'אבל', אבל מ''מ בודאי שעיקר הצער שהיה לו הוא על מות ביתו, ועל כן הקדים את עיקר הצער.
עוד אפשר להציע ליישב ע''פ דברי הגמ' הנ''ל, דכאשר זרקה את הדלי מן הגג ונפלה איתו ביחד, הרי אז כיון שנפלה היוא עומדת בודאות לקראת מיתה, לעומת זאת המן יכול להיות שפתאום היה מתהלך במרוצה יותר וכיוצ''ב שאז לא היה נופל עליו הדלי מים, הלכך יש לומר, דמה שהקדים בשעת מעשה הזריקה היינו מה שביתו היתה עומדת לקראת מיתה, ואילו מה שהוא עומד לקראת קבלת הדלי על ראשו התברר רק לאחר שאכן זה אירע אבל לא היה זה ברור מעיקרא כשזרקה אליו. וצריך תלמוד.
 
שמעתי בזמנו שהמן היה חובש כובע המבורג, וכל השופכין היו על שולי כובעו, וכשראה בתו מוטלת מתה חבט בידיו על ראשו וכובעו, וזלגו השופכין על ראשו וגופו, וממילא א"ש.
 
עוד שמעתי בשם הגר"י אברמסקי ז"ל ששאל, דהלא בת המן שמעה אותו כורז "ככה יעשה וגו" והכורז הוא המוביל, ואם כן מדוע שפכה עליו השופכין? ויישב, שבת המן הכירה באביה שהוא מסוגל לרכב על הסוס ולכרוז לעצמו ככה יעשה, ואשר על כן הסיקה שמרדכי הוא המוביל ושפכה מה ששפכה...
 
קיבלתי מחכ"א
איתא במגילה (טז.) והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל - על בתו, וחפוי ראש - על שאירע לו.
וקשה: דהכי הוי לי למיכתב, והמן נדחף אל ביתו חפוי ראש ואבל, דתחילה שדתא עציצא דבית הכסא, והדר דחזת דאביה הוא ונפלה מאיגרא.
ויש ליישב: דהא כתבו התוספות (ב"ק יז: ד"ה זרק) שסברא פשוטה היא לחלק בין זורק אבן לזורק כלי עצמו, ואם כן עד דלא כלו מיא לא חשיבי זרוקים, אבל מיד שנפלה מן הגג כבר חשיבא מתה.
ידוע כן מהרוגצ’ובער
 
והלא קודם היה חפוי ראש ואז אבל.
י”ל דכיון דהמן עבדו של מרדכי הוי א”כ מחוייב היה במצוות כאשה וממילא היה מחוייב למחות עצמו שהוא מזרע עמלק ולהכי אין למי השופכין של ראשו גדר של חפוי, דאדרבה נאה ויאה לעמלק שופכין על ראשו, אולם אחרי שהיה אבל ופטור מן המצות שפיר אינו מחוייב למחות עצמו והוי חפוי ראש...
 
ועוד ביאור נוסף עם מוסר נפלא, שבאותו פסוק כתוב ומרדכי שב לשער המלך, בשקו ותעניתו, והמן נהיה חפוי ראש דוקא אחרי האבלות על בתו, שכן ראה איך מרדכי לא התבלבל מהמציאות הפתאומית שבאה עליו ונשאר מיושב בדעתו בכך שחזר למעמדו הקודם בלי להיכנס להרבה דמיונות, ואילו המן נעשה חפוי ראש כשראה איך הבת שלו הרגה את עצמה רק מהדמיון ומהפחד מאביה, ואיבדה בעבור כך את כל חייה [וגם אין לו עכשיו מי שינקה את הבית ואת הנוחיות... ], שזה בעצם החינוך שהיא קיבלה ממנו להתלהב תמיד מהחיצוניות והשטויות, שעכשיו הכל טופח לו בפרצוף שהוא רואה שכל הפוזות שלו לא שוות כלום והמציאות חזקה יותר מכל הדמיונות
 
שגגת תלמוד עולה זדון. ואוי לי שעלה בידי כזדון פירוש שאינו נכון.
אך עכ''פ לפי הציטוט מדברי הגמ' במגילה הרי א''ש ליישב הקושיה, כי בודאי שמצד 'סדר המאורע' היה צריך להקדים 'חפוי ראש' ל'אבל', אבל מ''מ בודאי שעיקר הצער שהיה לו הוא על מות ביתו, ועל כן הקדים את עיקר הצער.
עוד אפשר להציע ליישב ע''פ דברי הגמ' הנ''ל, דכאשר זרקה את הדלי מן הגג ונפלה איתו ביחד, הרי אז כיון שנפלה היוא עומדת בודאות לקראת מיתה, לעומת זאת המן יכול להיות שפתאום היה מתהלך במרוצה יותר וכיוצ''ב שאז לא היה נופל עליו הדלי מים, הלכך יש לומר, דמה שהקדים בשעת מעשה הזריקה היינו מה שביתו היתה עומדת לקראת מיתה, ואילו מה שהוא עומד לקראת קבלת הדלי על ראשו התברר רק לאחר שאכן זה אירע אבל לא היה זה ברור מעיקרא כשזרקה אליו. וצריך תלמוד.
זו כוונת הכותב ע"פ התוס' בב"ק, יעויי"ש
 
חזור
חלק עליון