עוז.ש
Member
שלום לרבנים שליט"א
בהליכות עולם עמוד של והלאה האריך לפלפל באוכל פחות מכזית דבר שטיבולו במשקה, והעלה שהירא שמים יחמיר ליטול ידיו, אך מעיקר הדין מותר משום ס.ספיקא - שמא הלכה כתוספות, ושמא אין צריך בפחות מכזית נטילה.
אם כן, עולה שלדעת מרן זצק"ל אפשר לצרף את דעת התוספות לספק ספיקא לעניין לא להתחייב בנטילה בדבר שטיבולו במשקה מעיקר הדין, והירא שמים יחמיר, אך כעת נדבר על עיקר הדין.
וכן כתב הי.י להלכה. ועוד ראיתי בי.י בהדיא בסימן קעט הלכה ד' שמצטרפים את דעת התוספות לספק ספיקא, וזה לשונו: 'מי שבירך ברכת המזון, ואחר ברכת המזון רוצה לאכול דבר שטיבולו במשקה על סמך נטילת הידים שנטל עם תחלת הסעודה, ולא הסיח דעתו מהנטילה, יש אומרים שיכול לאכול את הטיבולו במשקה על סמך אותה נטילה. ודעת כמה אחרונים להחמיר בזה. והמיקל יש לו על מה לסמוך, שהרי בלאו הכי דעת התוס' בפסחים ( קטו: ) דהאידנא אין צריכים נטילת ידים לטיבולו במשקה, ואף שאין הלכה כדבריהם, מכל מקום מהני לצרף סברתם לספק ספיקא בנידון דידן, ולכן המיקל יש לו ע''מ לסמוך'.
אם כן, מצינו כל מיני נידונים שנחלקו בהם רבותנו ז"ל אם יש לו חיוב נטילה לעניין טיבולו במשקה, ומה שיצא לי לראות -
א. פחות מכזית מאכל.
ב. אוכל ע"י כף או מזלג ואינו נוגע בידו במאכל [אפילו מאכל שיש דרך לגעת בו ביד, כ"ש מאכל שאין דרך לגעת בו ביד].
ג. אם אוכל מאכל מטובל במשקה בידו ומשתדל לא לגעת במשקה בידו, כמו מטבל בסקוויט בתה או קפה שאם דינו כאוכל בכף/מזלג.
ד. ידיו מכוסות בכפפות.
ה. משקה מבושל/כבוש.
ו. משקה שקפא/נקרש ואח"כ נימוח.
ז. מאכל שאין דרך להיות עליו משקה.
אם כן, יש לנו הרבה אופנים להקל מעיקר הדין, לדוגמה המטבל עוגיה (אפילו יותר מכזית) בקפה אע"פ שנוגע בקפה, או כל דבר שאוכל ע"י כף/מזלג (אע"פ שיש דרך לגעת באותו מאכל ביד, וכ"ש אם אין דרך לגעת באותו מאכל), והאוכל בכפפות, מאכל כבוש, דבר שקפא או נקרש. כל אלו בצירוף דעת התוספות - יוצא שמותר מעיקר הדין לאכלם ללא נטילת ידים, והמחמיר תבוא עליו הברכה, או שראוי להחמיר וכו', אך זה עיקר הדין.
שאלתנו היא מדוע לא הביאו הילקוט יוסף [וההלכה ברורה] את עיקר הדין בכל הלכות אלו, ופסקו להחמיר במטבל עוגיה בתה וקפה בלי להזכיר כלל את עיקר הדין - אפילו אם אוכל עוגיה יותר מכזית, ואפילו נוגע במשקה מותר, שמא הלכה כתוס' וסיעתו, ושמא הלכה כמאן דאמר שקפה/תה בטל מהם שם משקה בבישולם!
ושמא יש לומר, שאין הכי נמי יסכימו עם מה שכתבנו פה, אך מכיוון שמורנו זצק"ל כתב את עיקר הדין רק באוכל פחות מכזית, ולכן רק בזה הביאו את עיקר הדין, אך דון מינה ואוקי באתרה, וה"ה לכל מה שכתבנו פה שמעיקר הדין מותר.
רצינו לשאול מה דעת הרבנים שליט"א.
וכן עוד נידון חשוב הוא לפי למ"ד שבישול משקה מחשיב אותו כמאכל אפילו כשנתבשל ללא מאכל אחר (כמו קפה, תה) אם כן יוצא שחלב מפוסטר, דבש מפוסטר, מים שמקורם ממי הים שעוברים תהליך התפלה וזיקוק, אין בהם דין טיבולו במשקה, ויוצא שאין דין טיבולו במשקה בחלב הקנוי בימינו מעיקר הדין (וכן דבש של ימינו, ובמים שמגיעים מהתפלת מי ים [כמו שמצוי בהרבה מקומות בארץ]), שכן יש ס.ספיקא - שמא הלכה כתוספות, ושמא הלכה כמ"ד משקה שנתבשל אפילו ללא מאכל אחר נחשב כאוכל, והרי זה דין חשוב ביותר וכף זכות גדולה על עם ישראל שלא מקפידים על נטילה זו. [אם כי יש להסתייג ולומר דפנים חדשות באו לכאן לאחר סוף תהליך הזיקוק, ואין זה נחשב כדבר מבושל].
בהליכות עולם עמוד של והלאה האריך לפלפל באוכל פחות מכזית דבר שטיבולו במשקה, והעלה שהירא שמים יחמיר ליטול ידיו, אך מעיקר הדין מותר משום ס.ספיקא - שמא הלכה כתוספות, ושמא אין צריך בפחות מכזית נטילה.
אם כן, עולה שלדעת מרן זצק"ל אפשר לצרף את דעת התוספות לספק ספיקא לעניין לא להתחייב בנטילה בדבר שטיבולו במשקה מעיקר הדין, והירא שמים יחמיר, אך כעת נדבר על עיקר הדין.
וכן כתב הי.י להלכה. ועוד ראיתי בי.י בהדיא בסימן קעט הלכה ד' שמצטרפים את דעת התוספות לספק ספיקא, וזה לשונו: 'מי שבירך ברכת המזון, ואחר ברכת המזון רוצה לאכול דבר שטיבולו במשקה על סמך נטילת הידים שנטל עם תחלת הסעודה, ולא הסיח דעתו מהנטילה, יש אומרים שיכול לאכול את הטיבולו במשקה על סמך אותה נטילה. ודעת כמה אחרונים להחמיר בזה. והמיקל יש לו על מה לסמוך, שהרי בלאו הכי דעת התוס' בפסחים ( קטו: ) דהאידנא אין צריכים נטילת ידים לטיבולו במשקה, ואף שאין הלכה כדבריהם, מכל מקום מהני לצרף סברתם לספק ספיקא בנידון דידן, ולכן המיקל יש לו ע''מ לסמוך'.
אם כן, מצינו כל מיני נידונים שנחלקו בהם רבותנו ז"ל אם יש לו חיוב נטילה לעניין טיבולו במשקה, ומה שיצא לי לראות -
א. פחות מכזית מאכל.
ב. אוכל ע"י כף או מזלג ואינו נוגע בידו במאכל [אפילו מאכל שיש דרך לגעת בו ביד, כ"ש מאכל שאין דרך לגעת בו ביד].
ג. אם אוכל מאכל מטובל במשקה בידו ומשתדל לא לגעת במשקה בידו, כמו מטבל בסקוויט בתה או קפה שאם דינו כאוכל בכף/מזלג.
ד. ידיו מכוסות בכפפות.
ה. משקה מבושל/כבוש.
ו. משקה שקפא/נקרש ואח"כ נימוח.
ז. מאכל שאין דרך להיות עליו משקה.
אם כן, יש לנו הרבה אופנים להקל מעיקר הדין, לדוגמה המטבל עוגיה (אפילו יותר מכזית) בקפה אע"פ שנוגע בקפה, או כל דבר שאוכל ע"י כף/מזלג (אע"פ שיש דרך לגעת באותו מאכל ביד, וכ"ש אם אין דרך לגעת באותו מאכל), והאוכל בכפפות, מאכל כבוש, דבר שקפא או נקרש. כל אלו בצירוף דעת התוספות - יוצא שמותר מעיקר הדין לאכלם ללא נטילת ידים, והמחמיר תבוא עליו הברכה, או שראוי להחמיר וכו', אך זה עיקר הדין.
שאלתנו היא מדוע לא הביאו הילקוט יוסף [וההלכה ברורה] את עיקר הדין בכל הלכות אלו, ופסקו להחמיר במטבל עוגיה בתה וקפה בלי להזכיר כלל את עיקר הדין - אפילו אם אוכל עוגיה יותר מכזית, ואפילו נוגע במשקה מותר, שמא הלכה כתוס' וסיעתו, ושמא הלכה כמאן דאמר שקפה/תה בטל מהם שם משקה בבישולם!
ושמא יש לומר, שאין הכי נמי יסכימו עם מה שכתבנו פה, אך מכיוון שמורנו זצק"ל כתב את עיקר הדין רק באוכל פחות מכזית, ולכן רק בזה הביאו את עיקר הדין, אך דון מינה ואוקי באתרה, וה"ה לכל מה שכתבנו פה שמעיקר הדין מותר.
רצינו לשאול מה דעת הרבנים שליט"א.
וכן עוד נידון חשוב הוא לפי למ"ד שבישול משקה מחשיב אותו כמאכל אפילו כשנתבשל ללא מאכל אחר (כמו קפה, תה) אם כן יוצא שחלב מפוסטר, דבש מפוסטר, מים שמקורם ממי הים שעוברים תהליך התפלה וזיקוק, אין בהם דין טיבולו במשקה, ויוצא שאין דין טיבולו במשקה בחלב הקנוי בימינו מעיקר הדין (וכן דבש של ימינו, ובמים שמגיעים מהתפלת מי ים [כמו שמצוי בהרבה מקומות בארץ]), שכן יש ס.ספיקא - שמא הלכה כתוספות, ושמא הלכה כמ"ד משקה שנתבשל אפילו ללא מאכל אחר נחשב כאוכל, והרי זה דין חשוב ביותר וכף זכות גדולה על עם ישראל שלא מקפידים על נטילה זו. [אם כי יש להסתייג ולומר דפנים חדשות באו לכאן לאחר סוף תהליך הזיקוק, ואין זה נחשב כדבר מבושל].
נערך לאחרונה:
