• ניתן לשלוח מאמרים בתורת מרן זיע"א עד לתאריך ו סיוון לפרסום בקובץ בית יוסף תשפ"א: office@moreshet-maran.com
  • לקראת יום השנה השביעי למרן, יצא לאור בס"ד קובץ בית יוסף תשפ"א (גליון מו) לרכישה באתר "מורשת מרן שופס": shops.moreshet-maran.com

ברכת הנר לאחר ההדלקה - האם יש בה חשש ברכה לבטלה

#1
העליתי מכבר שאלה זו לחברי הפורום ולא נעניתי, ולכן אני מעלה שאלה זו לרבנים החשובים.

ידוע שמרן זצ"ל הרחיב בהרבה מקומות שיש חשש ברכה לבטלה אם מברכים לאחר הדלקת הנר.
ולכאורה יש ספק ספקא להתיר, שמא הלכה כדעת האו"ז ודעימיה שמותר לברך לאחר עשיית כל מצוה. ושמא הלכה כדעת ספר הפרדס ור' אליהו מלונדריש שהדלקת הנר זוהי מצוה מתמשכת ולא מצוה רגעית, ולדבריהם אפשר לברך לאחר המצוה גם לחולקים על האו"ז וסיעתו. ואע"פ שלא מורים לברך בס"ס - מ"מ חשש 'ברכה לבטלה' כבר אין.
ולפ"ז צ"ע למה יש למחות בנוהגות לברך לאחר ההדלקה והרי אין כאן חשש ברכה לבטלה ממש, אלא דין לכתחלה לברך לפני ההדלקה כדין כל המצוות שמברכים עובר לעשייתן, ובודאי שכך עדיף לעשות, אבל למחות בנוהגות אחרת לכאורה אין צורך?.
 
#2
ב"ה
שלום וברכה,
נודע בשערים המצויינים בהלכה, מחלוקת הרמב"ם והרשב"א בטעם ההיתר של ספק ספקא, שלדעת הרמב"ם הוא מפני, שיסוד הכלל של ספק דאורייתא לחומרא, הוא מדרבנן, שחכמים הם שאמרו להחמיר בספק של תורה, אבל מהתורה ספק דאורייתא הוא מותר. ולכן, כשיש ספק ספיקא, ספק ראשון אנו דנים ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן, ונוצר כאן איסור דרבנן, וספק שני הוא כבר על דין דרבנן הזה שנוצר מהספק הראשון, והדין שלו ככל דין ספק דרבנן, שהולכים להקל.
ואילו לדעת הרשב"א, יסוד הכלל של ספק דאורייתא לחומרא הוא מדאורייתא, שהתורה לא התירה במצב של ספק, ולכן גם אחר שאומרים בספק ראשון ספק דאורייתא לחומרא, הוא דין דאורייתא, ולכן טעם ההיתר של ספק ספיקא אינו כדברי הרמב"ם, אלא מטעם רוב, שהסיבה שיוצרת את הספק הראשון יוצרת לפנינו חמישים אחוז אסור חמישים אחוז מותר, ואח"כ אנו אומרים, שאם תרצה לומר כהצד של החמישים אחוז שאסור, הרי שיש סיבה נוספת שיוצרת שיוצרת גם בזה ספק להתיר, ונמצא שמהחמישים אחוז שבתחילה היו לאסור, עברו עשרים וחמש אחוז לצד ההיתר, ויש כאן שבעים וחמש אחוז להיתר, שהם רוב להיתר.
ובאמת שמבואר באחרונים, שלטעם זה של הרשב"א, גם הרמב"ם מסכים, שהיתר הספק ספיקא הוא גם מטעם רוב, אלא שהרמב"ם כתב טעם נוסף שהוא יותר עיקרי אצלו.
ולפי שני הטעמים הנזכרים נמצינו למדים, שכדי שיהיה לנו ספק ספיקא, לטעמו של הרמב"ם צריך ששני הספיקות יהיו שקולים, כדי שבראשון יהיה ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן, ובשני ספק דרבנן לקולא. אבל אם הספקות אינם שקולים, אלא בכל אחד מהם רוב המשקל אצלו להחמיר, בזה מעיקרא אין כאן בכלל ספק דאורייתא, אלא רוב להחמיר בדאורייתא, שהדין שם לילך אחר הרוב מן התורה. וכן בספק השני, אין כאן ספק דרבנן, אלא רוב להחמיר בדרבנן.
וכן לטעמו של הרשב"א, שגם הרמב"ם מסכים אליו, שהוא מטעם רוב, צריך שלפחות במכלול של שני צדדי ההיתר שיוצרים לנו הספיקות, יהיה רוב להתיר, אבל אם כל ספק נוטה ברובו להחמיר, הרי שאף בהצטרף שני צדדי הספיקות להתיר, עדיין יהיה הרוב להחמיר, ולכן יש כאן דין גמור לילך אחר הרוב.
ובנידון השאלה, שני הספיקות הם מכח דעות יחידאי בהחלט כנודע, (ומה גם שראיתי שפקפקו אם אכן כך היא דעת הפרדס והר"א מלונדריש, ובל"נ אברר ואבקש ואשלח). אבל כל הפוסקים חולקים עליהם בזה, וכפי שכבר האריכו לבאר זאת כמה אחרוני דורנו.

בברכה רבה
 
#3
יש להעיר, שכל מה שאנו זקוקים לספק ספיקא הוא אם נניח שאיסור ברכה לבטלה הוא איסור תורה, ואמנם כן היתה דעת הגר"ע יוסף זצ"ל עפ"י דעת הרבה ראשונים ואחרונים, אבל אי"ז דברים פשוטים כלל ועיקר, שכן רבו כמו רבו גם גאוני בתראי שחלקו ע"ז, כהפר"ח ס"ס ס"ז, וערך השלחן ס"ס תפ"ט, ורב פעלים ח"ב או"ח ל"ב, וכף החיים ס"ס רט"ו, ולדידהו אי"צ כאן ס"ס.

והנה, בענינים חמורים אלו כגון אם ברכה לבטלה איסורה דבר תורה, או אם ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן או מדאורייתא, נחלקו המוני ראשונים ואחרונים, ואף בדעת שלשת עמודי ההוראה ורבותינו בעלי השלחן ערוך נבוכים אנחנו באשר כל צד יש לו אחיזה, ומשפט ההכרעה מסור לגדולי וחכמי התורה, אך זאת יש לידע ולהודיע שאין הדברים פשוטים כלל ועיקר.
 
#4
ב"ה
במחילה רבה, אולם לא ידעתי מה יתרון לרב הכותב דברים הנ"ל בכל עמלו שיעמול תחת השם של הפורום "מורשת מרן", אשר עוסק כולו בדרכו ומורשתו של מרן זיע"א, וגם השואל כאן אכן שאל כענין אליבא דמרן זיע"א גופיה, ועל זה הוא שהשבנו אליבא דמרן זיע"א. ודו"ק. (אמנם כן יש מדורים בפורום זה בהם אפשר לפתוח נושא כזה לעמוד על הבירור בהכרחים של מרן זיע"א להסיק מה שהסיק, אלא שאין מקומו במדור הנוכחי, והבן).

בברכה רבה
 
#5
ב"ה
ובעיקר הערתו לענין השאלה של הנושא, נראה דאין כל נ"מ בחקירה אם איסור ברכה לבטלה מדאורייתא או מדרבנן, שהרי בלאו הכי אין כאן ספק שקול, כמבואר לעיל, ונמצא שאפילו למ"ד ברכה לבטלה מדרבנן, אין כאן ספיקא דרבנן, אלא מחלוקת בדרבנן שכל הפוסקים סוברים לאסור, ומיעוטא דמיעוטא דבטלי במיעוטייהו ס"ל להתיר, וקי"ל דאף בדרבנן אזלינן בתר רובא להחמיר. (אם לא בשעה"ד כמבואר ביבי"א ח"י, ואכמ"ל שאינו שעת הדחק כלל והדרינן לעיקר דינא).
וכבר נודע בשערים אצל כל רבותינו האחרונים דאמרינן ספק ברכות להקל, אף לשיטת הפוסקים שאיסור ברכה לבטלה מדרבנן, וכ"ד המשנ"ב וכל שאר האחרונים, ולא אומרים ספק דרבנן לקולא ויברך, שדעת ר"י שבתוספות ברכות יב. אינה להלכה כלל ועיקר כמפורסם בשערים המצויינים בהלכה. ודי בזה.

בברכה רבה
 
#6
בנידון השאלה, שני הספיקות הם מכח דעות יחידאי בהחלט כנודע, (ומה גם שראיתי שפקפקו אם אכן כך היא דעת הפרדס והר"א מלונדריש, ובל"נ אברר ואבקש ואשלח). אבל כל הפוסקים חולקים עליהם בזה, וכפי שכבר האריכו לבאר זאת כמה אחרוני דורנו.
לפי הנראה אין דעת האו"ז דעת יחיד אלא אדרבה רבים מהראשונים ס"ל כמותו ואכתוב בקצרה את שמותם ומקורותם;
האו"ז בחולין סי' שס"ז הביא כן גם בשם ר' משה בר יעקב. הריקאנטי בסי' רל"ה כתב כן להדיא [וע"ע בדבריו בסי' ע"ב]. ראבי"ה בסי' קל"ח עי"ש. המיוחס לרשב"א במנחות ל"ו עי"ש. ר' יוסף בן פלאת [נדפס ב'ספרן של ראשונים, והובא גם בספר הבתים בקצרה]. אהל מועד שער הברכות דרך א' נתיב א' ונתיב ב' עי"ש. ספר המנהגות עמ' 44 עי"ש.
הרי שיש 8 ראשונים דס"ל כן. וגם הרמ"א בסי' קנ"ח סי"א פסק כן, וגם הפר"ח ביו"ד סי' י"ט סק"ג העלה כן וז"ל ומיהו לענין דינא דברי הג"א [שאלו דברי האו"ז] נראין עיקר ולפיכך לצאת ידי ספק יביא עצמו לידי חיוב ד"מ הרי ששחט ולא בירך יחזור אחר בהמה אחרת מיד ויברך עליה ויכוין לפטור נמי שחיטה ראשונה וכן כל כיוצא בזה וכן ראוי להורות עי"ש, וזה גם שלא ראה את דברי הראשונים הנ"ל אלא רק את ההגהות אשרי, והביא ראיות לכאן ולכאן בדיוקים מדברי הראשונים, אולם למעשה ס"ל כן לפחות לחומרא, וכן פסקו שם הכרתי והבל"י וכפי שהובא בזב"צ, הרי שחששו לסברא זו לפחות לחומרא אף שחשבוה לדעת יחיד שלא ראו עוד ראשונים דס"ל כן, וכ"ש אנו שיודעים שאין זו דעת יחיד אלא המחלוקת בראשונים היא שקולה, נראה שאין טעם לא להחשיבה לפחות לספק שקול ובהצטרף לו עוד ספק - הרי זה ס"ס שאפשר לסמוך עליו.

לגבי דעת הפרדס והר"א מלונדריש - איני יודע מה פקפוק יש בדעתם - אעתיק לשונם שהיא מפורשת ממש;
בספר הפרדס שער ט' כתב וז"ל הרי שהדליק נר חנוכה כ"ז שהנרות דולקות חוזר ומברך, הרי שמל את בנו בלא ברכה כ"ז שעוסק באותו ענין חוזר ומברך אבל אם חלץ התפלין או שכבו הנרות של חנוכה או שסיים מלהתעסק במילה וכדומה לזה הו"ל מעוות לא יוכל לתקון ע"כ, ומבואר דפשיטא ליה שכל עוד הם דולקים בזמן ההדלקה הוי כמצוה שיש לה משך שמברך. ולפ"ז ה"ה גם בנר שבת כן, דהא בשניהם מברכים 'להדליק' והדלקה עושה מצוה.
וכן מתבאר מדברי ר' אליהו מלונדריש בפסקיו לסדר זרעים עמ' ל"א שכתב וז"ל י"א דכל דבר שמצותו ארוכה כגון ציצית שהמצוה כ"ז שהוא מעוטף וכן הדלקת הנר שהמצוה כ"ז שהנר דולק מברך בלמ"ד להתעטף להדליק אבל דבר שאין המצוה קיימת אלא שעה אחת כגון שחיטה כיסוי שאחר ששחט וכסה נעשית מצותו וכו' ברכתו על עי"ש, ומבואר שהדלקת הנר שוה לציצית שהמצוה היא בכל רגע, וכאן סתם כל הדלקת הנר שמברכים עליה וזה כולל גם חנוכה וגם שבת.
ואמנם ר"א בן הרמב"ם בתשובה ס"ל לא כך, וכן מתבאר מדברי כמה ראשונים בפסחים ז' עי"ש, אולם בצירוף ב' הספקות שהספק הראשון הוא שקול והספק השני אמנם פחות שקול אבל מצטרף לראשון - לכאורה נראה שעכ"פ מוריד את חומר ענין ה'ברכה לבטלה' שיש כאן. וצ"ע.
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'