• ניתן לשלוח מערכות ויישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

דברים שבלב והרהור כדיבור

אני עורך עכשיו לאיזה שהוא מכון, ונתקלתי בסתירה (ואח"כ ראיתיה בספרי המפרשים) ברמב"ם בהל' אישות פ"ח הל' ב. בעניין מקדש על תנאי ולא נתקיים התנאי. והאשה אמרה שבלבה היה להתקדש אף אם לא נתקיים התנאי, אינה מקודשת משום שדברים שבלב אינם דברים.
ומאידך בפ"א בהל' ברכות הל' ז, כתב שאם אדם יברך בלבו יצא יד"ח. וא"כ משמע שהרהור כדיבור דמי. וכ"כ גם בהל' ת"ת בעניין מהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה, והביא ראיה מהפסוק 'וידברו' וכו', וכתבו המפרשים שם שאין מדובר בדיבור ממש אלא שהרהרו אחר משה וה'. ומשמע שהרהור כדיבור דמי.

אז ראיתי שמביאים בשם השאגת אריה, שיש לחלק שדווקא בברכות אמרינן הרהור כדיבור דמי, ולא בק"ש (ולא ידעתי למה הכוונה). [ויל"ע לפ"ד מה יעשה עם הל' ת"ת].

אז אמרתי לשאול את הת"ח:
א. קודם כל מה ההבדל בין הגדרים/דינים האלו של 'הרהור כדיבור' ו'דברים שבלב'?
ב. מה הביאור בדברי הרמב"ם?
 
במושג 'דברים שבלב' משתמשים לגבי מו"מ וכדומה (דברים שבין אדם לחבירו) ובמושג 'הרהור כדיבור' משתמשים לגבי ענייני ברכות וכדו' (בין אדם למקום).

וכן הוא החילוק גם לגבי דברי הרמב"ם, שלגבי מו"מ - אין האדם שכנגד צריך לחשב בדעתו מה בלבו של זולתו, ולפיכך אינם דברים (כ"ש בקידושין שצריך את עדות העדים על כל המעשה בדווקא ולא רק לראייה בעלמא). ומשא"כ בענייני שבין אדם לקונו, כלפי שמיא גליא מה נתכוון, והמח' היא האם המצווה היא באמירה דווקא או מספיק שיהרהר בזה בלבד.
 
חזור
חלק עליון