תוכן לאחרונה על ידי חי העולם

כלומר כבודו מודה שהתורה גזענית אלא שלדעתו אין זה עיקר התורה אלא כאמצעי סביב מטרה אחרת. ההבדל קטן.

ועוד כמה וכמה פרטים קטנים ..... אבל עיקר הסיפור (מה נשאר ?) הוא אמת כמובן....

מעיקר הדין מותר כי אינו בולע טעם דרך הקליפה אבל מפני שכתב הרשב"א וכו' לכן מחמירים ואם היתה בשקית מותר שאין לך בו אלא חידושו

אם כן תטריח את כבודך. וגם תוכיח לציבור את ההוכחות הידועות לך. גם הציבור יוכל להאמין.

בשוגג פשוט שיש איסור שהרי הוא עיור ממש. החידוש שאפילו במזיד יש איסור כי הוא כעין עיור. וכתבתי שמנהג זה לא שיך ולכן במנהג רק בשוגג אסור.

אם וודאי מבשל אף שאינו מכוון אסור ("פסיק רישא") אלא שבמקרים שהובאו יכול להיות שיש סיבות נוספות

הוא נפטר בגיל צעיר במגפה שהפילה חללים רבים.

תלוי במקומות ובמקום שנהגו לעשות מלאכה מותר, וברוב המקומות- שים לב. אני רק מדייק אותך קצת יותר

והני מילי בדורות הקדמונים שרוב נעליים היו של עור אבל כיום שעיקר ורוב נעלי רוב אדם אינם מעור כולם בכלל האיסור

מעיקר הדין מותר גם בשר וגם יין עד סעודה שמפסיק בה לפני הצום. יש מנהגים שונים להחמיר יותר כגון משבעה באב משבוע שחל בו מר"ח ממוצאי ר"ח. אבל אין טעם לחלק בין בשר ליין כמובן.

הלא תבוש ותיכלם להעיד על עצמך שאתה אוכל שרצים במזיד. לא אחת ולא שתים

אבל בחינם ללא צורך מיוחד אסור אף שאינו מכון להנות. כמ"ש כל הפוסקים.

ואם אינו אוכל לחם (או מאפה מזונות וצ"ע) כלל אחר חצות אפשר שמותר בשני תבשילין, ואם מפסיק בזמן ביניהם וודאי מותר. והאוכל ביצה מבושלת לדוגמא ושותה קפהנחשב שני תבשילין

מי שהקל בצומות כי סבר שבדבר של מנהג (רצו מתענין וכ') אף שהעובר פורץ גדר וכו' (כמ"ש מרן) מכל מקום אין שייך בזה לפני עור (אלא אם כן אינו יודע שצום היום).. וכן כל כיוצא בו ויש דברים שאינם ברורים לגמרי אם נחשבים כמנהג או כתקנה דרבנן ונ"מ להנ"ל כגון שומנו של גיד הנשה וחומרא דרבי זירא ועוד.

וואו ואם התברר בסוף שאכל איסור אינו אונס אלא שוגג (ואילו היה חלב ודם מביא קרבן חטאת). ויש הרבה דברים שהם מיעוט המצוי לפי כל דעה ושיעור ובכל זאת הן רבים עתה עם הארץ, ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, השמן לב העם הזה ועיניו השע פן יראה בעיניו. ויש דברים רבים שבחנות מסויימת או סוג מסויים מצוי בהן...