תוכן לאחרונה על ידי עומק המושג

לא נכנסתי לדיון הספציפי האם שכח הרב הנ"ל גמרא, רק ציינתי כי ביחס לדיון העקרוני האם שייך לומר שגדולי האחרונים שכחו גמרא, וע"ז כתבתי שכבר אשכחן כעי"ז.

הגרי"ע ציין* כמה מקומות בהם הקשו האחרונים קושיות הגמרא. הש"ך יור"ד סי' שז ס"ק יא הק' על השו"ע את קו' הגמ' בכורות כא, ב ונמשך אחר הדרישה והט"ז, וכן הט"ז באור"ח קכח מק' קו' הגמ' בתענית כט א, והחת"ס בתשובה אור"ח סי' קעג שואל את שאלת הגמ' זבחים קא ע"א, והרדב"ז תשובות ללשונות הרמב"ם לז שואל שאלת הגמ'...

מפורש בתוספות ב"ב לה, א כי רבנן מודים בכה"ג שאין מוחזק, כיון שאז שני הצדדים קיימים בממון בשווה ויש לעשות יחלוקו. וכמו שכתבו התוס' בב"מ צז, ב שסומכוס סובר שבדררא דממונא חשיב כאילו שניהם מוחזקין בו, ובד' קטז, א מבואר שגם רבנן מודים בזה, רק שכאשר יש מוחזק סוברים שהתפוס בפועל עדיף.

נכון, אבל זה גופא הטענה, שהוא לא אשם. כלומר, העניין של אדם מועד לעולם אינו שאדם תמיד אשם, שזה ברור שבאונס אין אשמה, אלא שאפי' שאינו אשם מתחייב, כי הנידון אינו על סיבה להטיל עליו אחריות הנזק, אלא הנידון הוא עד כמה הנזק מוטל עליו ממילא, שעצם מצבו כמזיק מפיל את הנזק אצלו ומחייב אותו, וזה שייך רק...

אכן, יסוד החיוב של רוצח הוא נפש תחת נפש, אך זה אינו בגדר תשלום על מעשיו, אלא שיש זכות לנרצח לנקום את נקמתו ברוצח, אך מ"מ זהו עונש. כלומר, התורה מכירה ברצונו של הנרצח להעניש את הרוצח במיתה, תחת אשר הרג אותו. ולכן זהו בכלל עונש, ולא שייך לומר בזה אדם מועד לעולם.

מצו"ב קובץ שכתבתי בישיב"ק.

חיוב המיתה הוא אכן זה דין פשוט מסברא, אך אינו תשלום על מעשיו, כ"א סנקציה שמוטלת עליו בשל מעשיו, ולכן - אי"ז שייך בשוגג.

להעיר, כי רס"ג בס' התחייה והפדות השאלה השישית הסתפק בזה ולא הכריע.

ההבדל הוא - כמו שכבר נכתב - כי הרוח קיימת רק לעיתים, ואילו כוח המשיכה הוא חלק בלתי נפרד מהטבע. ושורש החילוק אינו בכמות הזמן בה הדבר קיים בעולם, אלא היא סברא מושכלת, שדבר שיכול להיות לא קיים - נתפס כהתחדשות, אך דבר שאין מציאות כלל בלעדיו - נתפס כטפל ומיוחס לעשיית האדם. וסברא זו אינה מסורה אלא...

משום שאינו מחויב לשמור על הבהמה, אלא על עצמו בלבד, ומעשה כעין זה - הפותח דלת בפני שור שיצא ויזיק - אינו אלא גרמא, אך בשור שלו - הוא מחויב לשמור על השור, וכיון שלא שמר על השור - נתבע על מעשה השור. ודוגמא לדבר, מאדם שהופקד לשמור על חפץ מסוים שחייב כאשר לא שמר עליו, אף שאין במעשהו מעשה מזיק בעצם...

הכוונה את כל עיקרי ההלכות שבתורה. וכבר נודע להק' כיצד סיים את כל התורה כולה, הרי את הלכה זו גופא - האם מי שסיים כל התורה יכול ללמוד חכמת יוונית - לא למד, וע"כ שאי"ז אלא עיקרי ההלכות שבתורה.

ישנם הרבה תנאים שמובאים בעניין המשיח, וברור שלא שייך אדם שיהיו בו כל אותם התנאים, וע"כ נקטינן מי שיש בו רובם. זה כמובן חוץ מהעובדה שהרבי מלובביץ' אינו משיח, ופשוט.

ברור. וראיה לזה, שהרי הק' רנ"ג בהק' לתלמוד שיש איסורים רבים שגויים מחויבים בהם, ותי' שז' מצוות היינו רק אלו שיש בהם ציווי, ומבואר שאותם ז' מצוות הגוי מחויב בהם כישראל, והיינו שיש לו בהם גם אספקט של עבודת ה'. ולשיטת הרמב"ם כי עולם הבא עם התמזגות השכל הנקנה עם השכל הפועל - ודאי ששייך גם בגוי, ועי'...

חס וחלילה. גוי הוא בן אדם שמחויב בז' מצוות בן נוח, ויש בכוחו להתקרב לקב"ה ולזכות לחיי נצח.

כיון שכוח המשיכה קיים בטבע מצ"ע - הוא טפל לעשיית האדם ונידון כחלק ממנה. ונמשיל בזה, באדם שזורק ממון חברו לים, שלא נאמר שהוא וכוח המשיכה הפילו ואיבדו הממון, אלא שכיון שכוח המשיכה קיים בטבע - מעשה האדם עשה את הכול.