• חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן

האם ניתן למחול על פגיעה או זילזול ברב לאחר פטירתו

מתלמידי הראש"ל

Well-known member
היום עליתי לציון של הגרב''צ זצוק''ל ואיך אפשר שלא ללכת גם לציון של מרן זצוק''ל ודבר פלא ראיתי על ציון של מרן באו ארבע (מתלמידי הגרב''צ זצוק''ל כך נראה לי ) וביקשו סליחה ממרן במעמד עשרה בנ''א חלק פגעו ברב ואחד מהם שמע זילזול ברב
צמרמורת עברה בליבי ............היה קשה לי לומר מחול לכם אבל ניכר על פניהם החרטה ולכן הצטרפתי
אבל שאלתי היא האם אני יכול להגיד להם מחול לכם כביכול בשם הרב ?
 
מס' ימים לאחר הלוויתו של מרן הגעתי לשם ובא לשם אחד המכונה ח"א וביקש שנשלים לו מניין לבקשת מחילה ואני עני אמרתי לו שאינני מסוגל להשלים לו מניין כי על כבודו של מרן אין אנו יכולים למחול. (סוף דבר היה שמצא לבסוף מניין, אך ליבי לא נתן לי לעשות כן ולסייעו בדבר)
 
אך,
בכמה כאלו נפגשתי על קברו של מרן
כל העדות והחוגים כולל כולם!!!

בתחילה הרגשתי כמו ס"ט ולא הייתי מצטרף
אבל לבסוף חזרתי בי והייתי מצטרף, מאחר ודרכו של מרן הייתה למחול לכולם גם אם כתבו או פגעו בו מאוד
 
לי היה מעשה כעין זה בציון רשב"י שבא אדם מבוגר ומסובל בייסורין לבקש מחילה מרשב"י מאחר שדיבר כנגד זהר הקדוש והיה נראה שבור ורצוץ ממש, וביקש שאצטרף, ולא ידעתי מה לעשות, ושאלתי חכם אחד הי"ו וחקרני כמה נראית תשובתו מעלייתא, ולאחר ששמע במה דברים אמורים, אמר לי להצטרף ולסייעו לאותו יהודי להשיג מנין של ברי דעת.
ומעמד בקשת המחילה של אותו יהודי היה מרטיט וקורע לב.
ואין דבר העומד בפני התשובה!
 
לא הבנתי זה הלכה בש"ע (סי תרו סע' ב) אם מת אשר חטא לו, מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו, ואומר: חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו.
מה לא הבנת? אתה לא יודע שיש דברים קודמים לשו"ע,
זה הבעיה שאנשים לוחמים מלחמות ה' רק שוכחים את ה' בדרך
 
היום עליתי לציון של הגרב''צ זצוק''ל ואיך אפשר שלא ללכת גם לציון של מרן זצוק''ל ודבר פלא ראיתי על ציון של מרן באו ארבע (מתלמידי הגרב''צ זצוק''ל כך נראה לי ) וביקשו סליחה ממרן במעמד עשרה בנ''א חלק פגעו ברב ואחד מהם שמע זילזול ברב
צמרמורת עברה בליבי ............היה קשה לי לומר מחול לכם אבל ניכר על פניהם החרטה ולכן הצטרפתי
אבל שאלתי היא האם אני יכול להגיד להם מחול לכם כביכול בשם הרב ?
אני חושב שמרן זצ''ל שאהבת ישראל שלו הייתה חסרת גבול ודאי מחל להם ולכן ביחס למרן באופן ספציפי נראה לי שטוב עשית
 
לא הבנתי זה הלכה בש"ע (סי תרו סע' ב) אם מת אשר חטא לו, מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו, ואומר: חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו.
אני לא בסוגיה אבל מישהו יודע מה הסיבה לכך שעשרה יכולים למחול בשם הרב
 
לי היה מעשה כעין זה בציון רשב"י שבא אדם מבוגר ומסובל בייסורין לבקש מחילה מרשב"י מאחר שדיבר כנגד זהר הקדוש והיה נראה שבור ורצוץ ממש, וביקש שאצטרף, ולא ידעתי מה לעשות, ושאלתי חכם אחד הי"ו וחקרני כמה נראית תשובתו מעלייתא, ולאחר ששמע במה דברים אמורים, אמר לי להצטרף ולסייעו לאותו יהודי להשיג מנין של ברי דעת.
ומעמד בקשת המחילה של אותו יהודי היה מרטיט וקורע לב.
ואין דבר העומד בפני התשובה!
נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות כפשוטו. יהודי שהשתתף בהלוייתו של הג''ר משה פיינשטיין, שכידוע הייתה בפורים אמר בנימת זלזול ''בסדר ר' משה ר' משה אבל פורים היום'' והעיד כמדומני ר' שלום שבדרון שבאותו רגע החל לזעוק מכאבי תופת, והתברר שעקרב עקץ אותו כמה עקיצות הגונות ''שלחישתן לחישת שרף ועקיצתן עקיצת עקרב'' נורא ואיום לדבר סרה בצדיקים.
 
נערך לאחרונה:
כי הנשמה בצער מזה.
אני חושב שזה מדובר דווקא שהנפטר מקפיד עליו ולכן הנשמה בצער כל עוד והוא מקפיד על הפוגע אך כאן מדובר שהרב לא מקפיד כבוד התורה של הרב על הכף האם גם בזה אמרינן שהנשמה בצער
 
אני לא בסוגיה אבל מישהו יודע מה הסיבה לכך שעשרה יכולים למחול בשם הרב
אינני מכיר מקורות, אבל יתכן שמאחר וכידוע מי שמזלזל בתלמידי חכמים מנדים אותו וידועים דברי הגמ' בנדרים ח' נידוהו בחלום צריך י' בני אדם להתיר לו, כך שיש בזה מעין היתר נידוי, וחוץ מזה שכל בי עשרה שכינתא שריא ובכוח זה מסתבר שיכולים למחול.
 
מה לא הבנת? אתה לא יודע שיש דברים קודמים לשו"ע,
זה הבעיה שאנשים לוחמים מלחמות ה' רק שוכחים את ה' בדרך
השו"ע לא ידע שיש דברים שקודמים לו?
אם הוא פסק את ההלכה הזאת כנראה שהחשבונות שלכם לא נכונים!
אף אחד לא הצדיק את מי ששוכח את ה' אלא את מי שסר למשמע פיו הנפסק בשו"ע
 
השו"ע לא ידע שיש דברים שקודמים לו?
אם הוא פסק את ההלכה הזאת כנראה שהחשבונות שלכם לא נכונים!
אף אחד לא הצדיק את מי ששוכח את ה' אלא את מי שסר למשמע פיו הנפסק בשו"ע
במקור בסוף יומא כמדומני שזה נאמר על חברו ולאו דווקא על רבו.
אם אין מקור על פגיעה בת''ח רק על חבר אז אה''נ מעיקרא אין את ההלכה בשו''ע
 
גם אם זה לא אותו הדבר, בחבר אפשר גם כן לחשבן מי אני שאמחל על כבודו, ובשו"ע לא מופיע חילוק אם הוא תלמיד חכם כך שגם כבוד התורה אינו סיבה שלא למחול, ובהכרח שאותם עשרה אינם מוחלים מדעת עצמם אלא שיש להם כוח לעורר מחילה וסליחה (כפי שביארתי לעיל) כך שגם ברבו אינני רואה מקום לחשבונות אלו ואין לנו אלא את דברי בעל השולחן ערוך שנאמרו בכל גווני.
 
חזור
חלק עליון