ספר החינוך פרשת שופטים מצוה תצה
מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן
(א) לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר [דברים י"ז, י'], ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ונכפל בסמוך [שם, י"א] לחיזוק הדבר, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן, על הכל אנו חייבין לשמוע להן. והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי [כאן] ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, זו מצות עשה.
משרשי המצוה כמו שכתבתי בכסף תלוה עשה ב' בסימן ס"ז [מצוה ע"ח]. מדיני המצוה כגון מה שדרשו זכרונם לברכה על פי התורה אשר יורוך, אלו הגזרות והמנהגות, ועל המשפט, אלו הדברים שילמדו אותם מן הדין באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן, מכל הדבר אשר יגידו לך, זה הקבלה שקבלו איש מפי איש. ומה שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין פ"ח ע"ב] שבזמן שבית דין הגדול בירושלם כל מחלוקת שהיה לכל בית דין במקומו שואלין אותו לבית דין הגדול ועושין על פיהם. ועכשיו בעוונותינו שאין שם בית דין כל מחלוקת שיבוא בין חכמינו שבדורנו והחולקין יהיו שוים בחכמה, אם אין אנו ראויין להכריע ביניהן ולא נדע להיכן הדין נוטה, בשל תורה יש לנו לילך אחר המחמיר ובשל סופרים אחר המיקל. ומה שאמרו [עדיות פ"א מ"ה] שאין בית דין רשאי לבטל מה שאסר בית דין הקודם לו, ואפילו אם יראה בדעתו שאין אותו הדבר אסור מדין ההלכה, כל זמן שיראה שפשט אותו איסור בישראל, אלא אם כן הוא גדול מן הבית דין שאסר הדבר בחכמה וגם במנין. ובמה דברים אמורים שיוכל לבטל כשהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, כשלא אסר הבית דין הקודם לו אותו דבר כדי לעשות סייג לעם באיסורין, אבל אם אסר הבית דין הקודם לו אותו איסור כדי לעשות בו גדר לעם באיסורין אין כח בבית דין הבא אחריו לבטל תקנתו ואפילו הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין. ואחר שכן הוא הדין יש לכל בית דין ובית דין בדורו להתיישב בדבר ולחקור הרבה ולתת לב בכל איסורין שיראה שהדור נוהג בו שלא לפרוץ ולהורות עליו להקל, כי שמא הקודם לו לגדור העם אסרו עם היותו יודע שהדבר מותר מדין ההלכה, ופורץ גדר וגו'. ויתר פרטי המצוה בסוף סנהדרין [פרק הנחנקין].
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו.
ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת.