אדרבה מדבריו נראה שדן לכף זכות לפי הפמ״ג את מנהגם של האשכנזים אף שכתב עליו ליתא.
ויתרה מזאת גם ממה שהבאת הוא אומר ״ואני מורגל לומר לישב בסוכה הלמ״ד בצירי כדברי הפמ״ג והכה״ח״ ולא דחה את הרב בסכינא חריפתא ואף קודם לכן כתב ״ובכל מקום קושטא קאי שבמחזורי ג׳רבא וליוורנו למד לישב בחיריק״ ומסייע להנ״ל.
https://www.ykr.org.il/question/11793/
ויתרה מזאת גם ממה שהבאת הוא אומר ״ואני מורגל לומר לישב בסוכה הלמ״ד בצירי כדברי הפמ״ג והכה״ח״ ולא דחה את הרב בסכינא חריפתא ואף קודם לכן כתב ״ובכל מקום קושטא קאי שבמחזורי ג׳רבא וליוורנו למד לישב בחיריק״ ומסייע להנ״ל.
https://www.ykr.org.il/question/11793/
הסידורים הקדמונים שהביא הרב עמנואל מולקנדוב הי''ו הם קדומים יותר וכפי השנים שכתב שם [רפ"ד, רפ"ז, וגם כת"י קופמן], וגם הוא הביא סידורים מכל העדות [ארצות המזרח, ספרד, תימן, אשכנז], וגם ברוב הסידורים בני זמננו הניקוד כך, ורק בסידור בית השואבה הניקוד בחיריק, ולכן נראה שגירסת הקדמונים מכריעה יותר.
מעולם לא ראינו שמרן זצ"ל הביא את סידורי ונציה רפ"ד, וארם צובה רפ"ז [רק לאחרונה שיש אותם במאגרים הממוחשבים אנו מגיעים אליהם] וכן את הניקוד בכת"י במשנה מרן מעולם לא ראה. גם התכלאל וסידור היעב"ץ שמרן זצ"ל מזכיר מידי פעם - במקום זה אשתמיט מיניה, שהרי לא הזכירם, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
עלו לי מספר מחשבות בעניין וקשה לי לסדרם, לכן אנסח את הערתי בצורה הזו.
(באמת שאין לי כוונה ח״ו לזלזל ברב עמנואל ואנכי עפר לרגליו, אך רק אדבר מה שה׳ שם ללבי)
- מתוך דברי מרן נראה כי אכן ראה עוד מחזורים שמנוקדים כך, אך משום מה הדגיש הרב ״וכן נדפס במחזור בית השואבה״ וצריך להביא מה כח המחזור הנ״ל לסייע לפסק מרן, ועלה בלבי דלמא סמך כוחו על מחזור בית השואבה כי סמך על זה שראה מחזורים קדמונים כפי שהעיר לנכון הרב עמנואל ובכ״ז העלה לנקד בחיריק.
- עוד מה שהשיג הרב הנ״ל שהרב מאזוז העיר עליו לנכון וכו׳ ובכ״ז נראה שהתעלם ממה שאמר הרב מאזוז כי כן נמצא גם במחזורי ג׳רבא וכו׳ ומוכח שם שאע״פ שהשיג על מרן הוא מיישב את המנהג לומר בצירי חזרה כמבואר למעיין, ובסוף כתב ואני מורגל וכו׳ ולא חלק בסכינא חריפתא, ואף לדידי נראה כי הרב מאזוז כי אף שדעתו כך אין כאן מחלקות פסיקה מהותית ואף הרב מאזוז יודה שהמברך בצירי יש לו על מי לסמוך. וראה בתשובה הנ״ל שהבאתי שהתנסח בצורה יותר טובה.
- ומה שלכאורה דקדקת מלשון מרן: אמנם נראה שכן מנהג בני אשכנז כמ״ש בסידור עבודת ישראל ובספר תפלות ישראל ע״כ שלכאורה מרן ״לא ראה״ את הסידורים הקדמונים, לענ״ד לא דק דנראה דעיקר דברי מרן לומר שאף שמנהגנו לא כך מנהג אשכנז כן וכו׳ והביא ראיה מסידורי האשכנזים לומר זאת.
כך ה׳ שם בפי ואשמח אם תאיר עיני במאור תורתך.
(באמת שאין לי כוונה ח״ו לזלזל ברב עמנואל ואנכי עפר לרגליו, אך רק אדבר מה שה׳ שם ללבי)
- מתוך דברי מרן נראה כי אכן ראה עוד מחזורים שמנוקדים כך, אך משום מה הדגיש הרב ״וכן נדפס במחזור בית השואבה״ וצריך להביא מה כח המחזור הנ״ל לסייע לפסק מרן, ועלה בלבי דלמא סמך כוחו על מחזור בית השואבה כי סמך על זה שראה מחזורים קדמונים כפי שהעיר לנכון הרב עמנואל ובכ״ז העלה לנקד בחיריק.
- עוד מה שהשיג הרב הנ״ל שהרב מאזוז העיר עליו לנכון וכו׳ ובכ״ז נראה שהתעלם ממה שאמר הרב מאזוז כי כן נמצא גם במחזורי ג׳רבא וכו׳ ומוכח שם שאע״פ שהשיג על מרן הוא מיישב את המנהג לומר בצירי חזרה כמבואר למעיין, ובסוף כתב ואני מורגל וכו׳ ולא חלק בסכינא חריפתא, ואף לדידי נראה כי הרב מאזוז כי אף שדעתו כך אין כאן מחלקות פסיקה מהותית ואף הרב מאזוז יודה שהמברך בצירי יש לו על מי לסמוך. וראה בתשובה הנ״ל שהבאתי שהתנסח בצורה יותר טובה.
- ומה שלכאורה דקדקת מלשון מרן: אמנם נראה שכן מנהג בני אשכנז כמ״ש בסידור עבודת ישראל ובספר תפלות ישראל ע״כ שלכאורה מרן ״לא ראה״ את הסידורים הקדמונים, לענ״ד לא דק דנראה דעיקר דברי מרן לומר שאף שמנהגנו לא כך מנהג אשכנז כן וכו׳ והביא ראיה מסידורי האשכנזים לומר זאת.
כך ה׳ שם בפי ואשמח אם תאיר עיני במאור תורתך.
אני לא מבין למה צריך כ''כ להדחק ולומר שמרן זצ''ל ראה, והלא ודאי שאם היה רואה ודאי שהיה מביאם [כדרכו בקודש] כדי להראות את המחלוקת, ואח''כ היה לו לנמק למה העדיף בדוקא את גירסת בית השואבה. אלא ע''כ לומר שמרן לא ראה, ואין בזה שום המעטה מכבודו, כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ואנו כננס ע''ג ענק שרואים קצת יותר אך מאידך יודעים את מיעוט ערכנו לעומת הענק.
כפי שאמרתי דבריי הם רק בגדר הצעה ולא הכרח.
(חוץ ממה שהערתי לנכון על דברי הרב מאזוז שלא חלק על הרב כפי שכבר הערתי קודם לכן)
ומה שהביא מר מהסידורים שלנו, בידיי רק סידורים המוגים בידי רבי יוסף מזרחי (כוונת הלב) בהם מוגה בצירי, צריך לבדוק בסידורים של חזו״ע ויחו״ד איך ניקדו שם, ואם לא ניקדו בחיריק צריך לשאול את הרבנים הגר״ד והגר״י לעניין זה.
(ועל דרך אגב כתבתי במחזור סוכות שלי (כוונת הלב כאמור) שלפי החזו״ע צריך לברך לישב בחיריק וכך אני נוהג, אשמח באמת לדעת איך מנוקד במחזורים של הרבנים שליט״א)
איזה מאגרים אפשר לראותם?
בכמה מקומות בדברי רבינו עובדיה זיע"א רואים שהרב התייחס לדקדוק לשון הקודש להלכה.
מלבד התשובה הנ"ל שיש לומר לישב בחיריק בגלל דקדוק לשון הקודש. כן הוא גם בחזו"ע ברכות (עמ' קפב) שיש לומר פרי העץ וכד' בדגש תחת הפ'. וכל תשובתו הוא לתרץ מנהגינו ע"פ הדקדוק.
ועוד לו בחזו"ע פסח ח"ב (עמ' כב) בא לתרץ מנהג כל הספרדים לומר פרי הגפן בסגול תחת הג' ולא בקמץ. בתחילה הביא דברי הרב פעלים שכתב שתי תירוצים, חדא שמצינו יוצאים מן הכלל. וכנראה נהגו לומר בסגול כמו שכתוב גפן בתורה בסגול. ועוד, שלא הולכים במטבע התפילה והברכות אחר הדקדוק כמו שנוהגים לומר נקדישך ונעריצך בלשון נקבה.
אך מרן הוסיף לזה עוד טעם ע"ש. ולבסוף מרן סיים, שכל הטעמים לא כל כך מספיקים, משום שאנו אומרים בברכות השחר מצעדי גבר, ולא עשני עבד, בקמץ. הרי שכן מקפידים בדקדוק בברכות. ובכל זאת מרן סיים, שאין לשנות המנהג. ע"ש.
ובחזו"ע חנוכה (עמ' קכה) פסק לומר בשהחיינו, לַזְמַן הזה.
חזו"ע שבת (ח"ב עמ' יג) לומר מלך מלכי המלכים, ולא ממלך.
עוד שם (עמ' ר בד"ה הן) שע"פ הדקדוק אין לומר וישוררו בנשמת כל חי.
עוד שם לגבי ניקוד תיבת תצפה.
ובעמ' רא במוסף יש לומר וגם האהובים, שכן ראוי להיות ע"פ הדקדוק.
חזו"ע ימים נוראים (עמ' טז) – הדרך שוי עלן ע"ש.
עמ' חי – כיצד לומר ישרו בערבה מסילה.
שם בסוף העמוד – יש לומר כפרה ובצרה במלרע ויש להקפיד על כך.
עמ' יט – בעניין רוה לען.
שם – בעניין וצדק מדיך.
עמ' ע'- יש לומר וגבורה 'בימינך', הנו"ן בסגול.
עמ' עה – יש לומר יצור, בשוא תחת ה', ולא בקמץ.
עמ' קעו – כיצד יש לנקד, על המדינות בו יאמר וכו'.
יבי"א ח"ח (ס' יא תשובה ארוכה על נוסחאות התפילה. ע"ש באות ו' על הרב מאזוז) באות א' דן אם לומר אי אפשר להתקים, בחיריק או בצירי.
בסוף אות יג', לומר בתשבחות הת' בחיריק ולא בשורוק. וכ"כ הרד"ק שהוא במשקל תפארת
אות טז, כיצד יש לנקד תיבת 'לאל' ברוך נעימות יתנו. ע"ש.
סוף אות יט, בברכת מודים – לדוד ודור נודה לך, יש להדגיש אות הלמ"ד של לך, ככתוב בתהלים.
אות כב, ברכנו בברכה המשולשת בתורה וכו', ואות ב' הראשונה של בברכה נקודתה בפתח, והשניה דגושה.
אות מו, כיצד יש לומר בברכת המילה ע"ש.
אות מח, בחתימת ברכת האירוסין יש לומר בא"י מקדש עמו ישראל ע"י חופה בקידושין, (בי"ת רפויה, וכמ"ש בעל העיטור).
הרי שלך לפניך, שאין זה כלל ברור, יציב וקיים, שאין ללכת בתפלה ובברכות אחר הדקדוק. ועוד להפוך זאת ל'איסור', בל יראה ובל ימצא.
ועל אף שהרב עובדיה זצ"ל לא כתב כדרך שכותב הגר"מ מאזוז שליט"א, פילפולים על דקדוקי המילים, בניין ומשקל, נחי פ"י, ונחי ע"ה וכד' כל מיני כללים בלשון הקודש.
אך בכל זאת הרב לא שלל זאת מכל וכל כאילו לא היו. שהרי רבותינו הראשונים כתבו על כך ספרים שלמים (כדוגמת הערוך, השרשים לרד"ק, מאזנים לר' אברהם אבן עזרא). ורש"י והרמב"ן על התורה מלאים בכל התורה הנפלאה הזו. וללא ספק שהרב ידע מהכללים הללו על אף שלא השמיע במרום קולו את בקיאותו בנושא.
צא ולמד מה שכתב בספר המלך שהשלום שלו (עמ 495) כמה מרן היה מקפיד לדבר ולקרוא נכון. ע"ש.
קורסיה שאל היכן אפשר לראות את הסידורים.
את מחזור ארם צובה רפ"ז אפשר לראות בכל המאגרים [היברובוקס, אוצרות התורה ואוצר החכמה].
את כתב יד קויפמן של המשנה אפשר לראות בהיברובוקס [ואולי גם באוצר החכמה, לא בדקתי].
את מחזור ונציה רפ"ד ניתן לראות באוצר החכמה.
מעניין שגם במחזור חזון עובדיה שכתבו (כמובן) "לִישֵׁב בסוכה" (בחיריק), בברהמ"ז כתבו "לֵישֵׁב בסוכת עורו של לויתן".
נושאים דומים בפורום
