מצאתי שכדברי מרן שליט"א כ"ה להדיא בספר ויקרא אברהם דף קכ"ב ע"ג [שציין הארץ חיים בסי' תקצ"ב]
אולם השערה זו לכאורה אינה נכונה, דאנן חזינן גם בספרי הפוסקים וגם בסידורי קמאי שלא היו עושים כן.
ויש לציין שכך מפורש בכה"ח בסי' תקצ"ב, שהמנהג הוא מאוחר והוא על פי האר"י
[א] סעיף א. מחזיר שליח צבור התפלה ותוקעין וכו'.
אבל בתפלת לחש דמוסף אין תוקעין. כן משמע מדברי הטור. וכן כתב השלחן גבוה לעיל בסימן תקצ"א אות ב' מדלא הזכיר השלחן ערוך לעיל סימן תקצ"א סדר התקיעות שתוקעין על סדר הברכות בלחש כמו שהזכיר בסימן זה בחזרת מוסף שמע מינה שלא היו תוקעין במוסף בלחש כמו שאנו תוקעין, וכתב ו
כן משמע מסתמיות הפוסקים רובם ככולם שלא הזכירו תקיעות במוסף בלחש כי אם בחזרה, וכן משמע מהמשנה וגמרא בפרק ב' דראש השנה דף ל"ב ע"ב יעו"ש. והכנסת הגדולה בהגהות הטור כתב
דיש נוהגין לתקוע בלחש אבל המנהג היותר נכון שלא לתקוע בלחש מכמה טעמים יעו"ש. והביא דבריו המגן אברהם בריש הסימן. אבל הערוך כתב והני דמחמירין תוקעין שלשים כדיתבין ושלשים בלחש ושלשים על הסדר כנגד מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא, ואילין עשרה אינון כשגומרין כל התפלה דכל תקיעתא דיחידאי מיבעי להיות עשרה תשר"ת תש"ת תר"ת ואינון מאה עכ"ל. והביאו דבריו התוספות בראש השנה ל"ג ע"ב והטור והשלחן גבוה שם. וכתב שם השלחן גבוה דגם בספר המנהיג הביא דברי הערוך הנז' וכתב שכך מנהגם יעו"ש. וכתב עוד שם השלחן גבוה לדקדק מדברי הרשב"א סימן רצ"ה שהיה מנהגם גם כן לתקוע בלחש, והביא גם כן דברי הכנסת הגדולה הנז', וסיים עם
שהמנהג הזה לתקוע בלחש אינו מוסכם אלא נהרא נהרא ופשטיה עם כל זה אין לבטל המנהג במקום שנהגו והמבטל המנהג אינו אלא מן המתמיהין יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל בסימן תקפ"ה אות כ"ח דכן הוא על פי דברי האר"י ז"ל שצריך לתקוע בלחש וחזרה. וכן הוא מנהג בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושלים ת"ו ההולכים על פי דברי האר"י ז"ל יעו"ש.
ולכן עתה נתפשט המנהג בכמה מקומות שתוקעין בלחש וחזרה כדברי הערוך וספר המנהיג והאר"י ז"ל ע"כ.
הרי שהעידו הפוסקים הנ"ל שלא היה זה מנהג 'קדום' לפני הוראות מרן, אלא בקצת מקומות בודדים. וגם אצל הספרדים בדורות 'שאחרי' מרן הרוב לא נהגו לתקוע בלחש, ורק בדורות האחרונים שפשטו הוראות האר"י - נכנס זה יותר, עד שכיום נדמה שזהו מנהג פשוט וקדום.
וכבר תמה על דברי ספר ויקרא אברהם הנ"ל - הגאון היח"ס
והיותר פלא אצלי, שמרן שליט"א עצמו כתב כן שהמנהג הוא מאוחר והשתנה לאט לאט בעקבות האר"י, וצע"ג.
