אברהם ישעיהו
Member
לאחרונה נתקלתי בחוברת של ת"ח גדול הטוען בכל תוקף שחייב לעשר כל אוכל שמכניס לפיו, פירות ירקות ושאר מיני האוכלים החייבים במעשר ובהפרשת חלה. כולל לחם ומיני מאפה מיני מתיקה ממתקים ועוד. עישור פעם שניה אף כשאוכל אוכל בהכשר הכי חזק ומהודר. כמנהג שנוהגים תלמידי החזון איש וכהוראת הרב אלישיב ועוד וכן רבני הבד"ץ העדה החרדית.
ואם היו דברי השקפה גרידא לא הייתי מעלה כלל
אך היות והביא טענות הלכתיות קשות, אשמח לעלותם, ולקבל נימוקים הידועים לציבור למה מנהג רוב העולם וכן מנהג מרן זצ"ל, וכן מנהג בנו מרן שליט"א. לא לעשר לחומרא. (יש לציין שראיתי באתר דורש ציון להגרב"צ מוצפי שליט"א שיש לעשר פעם נוספת).
ואני יפרוס בפני הת"ח החשובים דפה את הטענות ההלכתיות, אשמח לתשובות הלכתיות מנומקות. בברכת להגדיל תורה.
א. מצוי שיש טעות בעישור מהפטור על החיוב. כגון שמגיע ממקומות שמוגדרים חוצה לארץ על מקומות שמוגדרים ארץ ישראל וכן ממקומות המסופקים מה הם נחשבים. מצוי מאוד בקטניות כגון בטנים וכיו"ב שאוספים את היבול מכל גבולות הדרום למפעל אחד.
ב. טעות בכמות הנצרכת לעישור. ומרוב לחץ וכמות הסחורה וכן שינוי במשקל או הנפח לקח פחות מאחד ממאה וקצת.
ג. הבעיה הרצינית והמרכזית היא- כאשר המפעל או החנות שייכים לנכרי. הרי שאין אפשרות למשגיח לעשר בשליחותו, שעל פי ההלכה אין שליחות לגוי. והדבר מצוי היום בחברות גדולות שכל הבעלות שייכת למשקיעים נכרים בעיקר מחו"ל. וכן בקיבוצים יש שותפות נכרים. וכן מצוי בעלי מניות נכרים ועל פי החוק הבעל המניה הוא הבעלים בפועל והמנהל הוא רק כממונה מטעמם כך החוק היום, והם יכולים להחליפו כרצונם. והיות והפירות ושאר הדברים החייבים במעשר היות וגדלו בארץ אצל יהודי והמפעל קונה מהיהודי והמפעל בבעלות גוי או שותפות או מניות כמבואר, אין שליחות לנכרי ואין המשגיח יכל לעשר כלל.
ויש שהביאו דעות השנויות במח' ונסמכים על כל מיני דוחק כגון אפוטרופוס ושותפין והמעיין בתשובות הגרשז"א ועוד מגדולי הפוסקים יראה שנתחבטו בזה ורובם סיימו שראוי לעשר שוב בבית פעם שניה.
(מעותק) מבירור שעשיתי לאחרונה עולה שאלו המפעלים שיש בהם את החשש המדובר (רשימה חלקית)
חברת 'אסם' כולה בבעלות עכו"ם ובבעלותה הגמורה גם חברות 'טבעול', 'סלטי צבר', 'מטרנה' ו'עסיס'. חברת 'תנובה' רובה (כ 55 אחוז) בבעלות עכו"ם ובבעלותם לערך שליש מהבוטנים בא"י. בבעלותה גם חברות: 'סנפרוסט' (ירקות קפואים), 'קליית יוסי', 'תנובות שדה ומטע' (מיון קטניות וקילוף בוטנים ושקדים) ו'סוי מג'יק' (חלב צמחי, מעדנים וטופו) ועוד חברות שלא כתבתים כי אין מוצריהם תחת השגחה מהודרת. חברות 'תלמה', 'גלידות שטראוס', 'הלמנ'ס' ו'קנור' הן בבעלותה הגמורה של חברת 'יוניליוור' (חברה בינלאומית). מפעלי רסק עגבניות הגדולות בארץ הם בבעלות קיבוצים שיש בהם שותפים גוים.
(רמי לוי טמפו אנגל נסחרים בבורסה. רוב המוחלט של הפפריקה המצויה במוצרים רבים הייתה עד לאחרונה בבעלות של עכו"ם).
ד.ובתוספת. דעת החזו"א בשביעית סימן י' אות ח'. שגם בזמנינו יש תקנת דמאי ואדם צריך לקבל על עצמו חברות. ואין לנו מסורת מה הם התנאים. והוא בגדר לגדור מילתא וכו' עיי"ש הגדר שהסיק בסוגיא זו. אך בזה יש לתרץ שסומכים על הגאון רשז"א בשו"ת מנחת שלמה סימן ס"ב שלא ס"ל כחזו"א בזה. ונדמה לי שגם מרן זצ"ל פליג אך לא מצאתי היכן דיבר על זה. אדרבה אשמח לניווט בספריו הגדולים.
ה. ויש עוד טעויות והרבה חוסר ידיעה של ההלכות שמספיק דין אחד או פשלה שקרתה ולא שאלו מו"צ. ודוגמא לחוסר ידיעה יעיין בתוספתא מעשר שני פ"ג הט"ו. אך מנינו בפירוש הטעויות והבעיות המצויות. וכן ככלל- השגחה על הפרשת תרומות ומעשרות היא מלאכה קשה ביותר משום שכל שעה ושעה מגיעה סחורה חדשה וכל סחורה ושאלותיה וספיקותיה והנידונים המתעוררים במקרים השונים ומתוך כמויות עצומות צריך שימת לב שלא נעלם מעיני המשגיח איזה משטח או ארגז.
כל הנכתב הוא כדי לדעת באמת על מה מסתמכים הרבה מיראי השם. וכן מהגדולים שחיים איתנו ואלה שז"ל. וכמובן את דעת מרן הראשון לציון פוסק הדור רבי יצחק יוסף שליט"א. ודעת אביו מרן זצ"ל בספריהם הגדולים ובתורה שבע"פ, וכן מעוד מהגדולים הפוסקים שדיברו בבעיה זו ויישבו מנהג העולם, ואולי אפשר לפנות לגופי הכשרות לשאול אותם. העד"ח אומרים בפירוש שיש טעויות ובעיות מכח המציאות והם שכיחות או לכל הפחות קורות.
ייש"כ. אשמח שהרוצה להגיב ולנמק יעבור על הבעיות שמנה בחוברת כפי שכתבתי בקצרה.
ועיין במסכת שמחות דרבי חייא פרק ג', דברי ר' מנחם בן רבי יוסי שם, ואשרי מי שזוכה לכך.
מאוד חשוב להבין מבחינה הלכתית הדבר יש ציבורים שמאוד מקפידים אך מנהג העולם הבני תורה ברובו וכן הרבה מהגדולים לא מקפידים. והשאלה למה? על מה נסמכים?
ואם היו דברי השקפה גרידא לא הייתי מעלה כלל
אך היות והביא טענות הלכתיות קשות, אשמח לעלותם, ולקבל נימוקים הידועים לציבור למה מנהג רוב העולם וכן מנהג מרן זצ"ל, וכן מנהג בנו מרן שליט"א. לא לעשר לחומרא. (יש לציין שראיתי באתר דורש ציון להגרב"צ מוצפי שליט"א שיש לעשר פעם נוספת).
ואני יפרוס בפני הת"ח החשובים דפה את הטענות ההלכתיות, אשמח לתשובות הלכתיות מנומקות. בברכת להגדיל תורה.
א. מצוי שיש טעות בעישור מהפטור על החיוב. כגון שמגיע ממקומות שמוגדרים חוצה לארץ על מקומות שמוגדרים ארץ ישראל וכן ממקומות המסופקים מה הם נחשבים. מצוי מאוד בקטניות כגון בטנים וכיו"ב שאוספים את היבול מכל גבולות הדרום למפעל אחד.
ב. טעות בכמות הנצרכת לעישור. ומרוב לחץ וכמות הסחורה וכן שינוי במשקל או הנפח לקח פחות מאחד ממאה וקצת.
ג. הבעיה הרצינית והמרכזית היא- כאשר המפעל או החנות שייכים לנכרי. הרי שאין אפשרות למשגיח לעשר בשליחותו, שעל פי ההלכה אין שליחות לגוי. והדבר מצוי היום בחברות גדולות שכל הבעלות שייכת למשקיעים נכרים בעיקר מחו"ל. וכן בקיבוצים יש שותפות נכרים. וכן מצוי בעלי מניות נכרים ועל פי החוק הבעל המניה הוא הבעלים בפועל והמנהל הוא רק כממונה מטעמם כך החוק היום, והם יכולים להחליפו כרצונם. והיות והפירות ושאר הדברים החייבים במעשר היות וגדלו בארץ אצל יהודי והמפעל קונה מהיהודי והמפעל בבעלות גוי או שותפות או מניות כמבואר, אין שליחות לנכרי ואין המשגיח יכל לעשר כלל.
ויש שהביאו דעות השנויות במח' ונסמכים על כל מיני דוחק כגון אפוטרופוס ושותפין והמעיין בתשובות הגרשז"א ועוד מגדולי הפוסקים יראה שנתחבטו בזה ורובם סיימו שראוי לעשר שוב בבית פעם שניה.
(מעותק) מבירור שעשיתי לאחרונה עולה שאלו המפעלים שיש בהם את החשש המדובר (רשימה חלקית)
חברת 'אסם' כולה בבעלות עכו"ם ובבעלותה הגמורה גם חברות 'טבעול', 'סלטי צבר', 'מטרנה' ו'עסיס'. חברת 'תנובה' רובה (כ 55 אחוז) בבעלות עכו"ם ובבעלותם לערך שליש מהבוטנים בא"י. בבעלותה גם חברות: 'סנפרוסט' (ירקות קפואים), 'קליית יוסי', 'תנובות שדה ומטע' (מיון קטניות וקילוף בוטנים ושקדים) ו'סוי מג'יק' (חלב צמחי, מעדנים וטופו) ועוד חברות שלא כתבתים כי אין מוצריהם תחת השגחה מהודרת. חברות 'תלמה', 'גלידות שטראוס', 'הלמנ'ס' ו'קנור' הן בבעלותה הגמורה של חברת 'יוניליוור' (חברה בינלאומית). מפעלי רסק עגבניות הגדולות בארץ הם בבעלות קיבוצים שיש בהם שותפים גוים.
(רמי לוי טמפו אנגל נסחרים בבורסה. רוב המוחלט של הפפריקה המצויה במוצרים רבים הייתה עד לאחרונה בבעלות של עכו"ם).
ד.ובתוספת. דעת החזו"א בשביעית סימן י' אות ח'. שגם בזמנינו יש תקנת דמאי ואדם צריך לקבל על עצמו חברות. ואין לנו מסורת מה הם התנאים. והוא בגדר לגדור מילתא וכו' עיי"ש הגדר שהסיק בסוגיא זו. אך בזה יש לתרץ שסומכים על הגאון רשז"א בשו"ת מנחת שלמה סימן ס"ב שלא ס"ל כחזו"א בזה. ונדמה לי שגם מרן זצ"ל פליג אך לא מצאתי היכן דיבר על זה. אדרבה אשמח לניווט בספריו הגדולים.
ה. ויש עוד טעויות והרבה חוסר ידיעה של ההלכות שמספיק דין אחד או פשלה שקרתה ולא שאלו מו"צ. ודוגמא לחוסר ידיעה יעיין בתוספתא מעשר שני פ"ג הט"ו. אך מנינו בפירוש הטעויות והבעיות המצויות. וכן ככלל- השגחה על הפרשת תרומות ומעשרות היא מלאכה קשה ביותר משום שכל שעה ושעה מגיעה סחורה חדשה וכל סחורה ושאלותיה וספיקותיה והנידונים המתעוררים במקרים השונים ומתוך כמויות עצומות צריך שימת לב שלא נעלם מעיני המשגיח איזה משטח או ארגז.
כל הנכתב הוא כדי לדעת באמת על מה מסתמכים הרבה מיראי השם. וכן מהגדולים שחיים איתנו ואלה שז"ל. וכמובן את דעת מרן הראשון לציון פוסק הדור רבי יצחק יוסף שליט"א. ודעת אביו מרן זצ"ל בספריהם הגדולים ובתורה שבע"פ, וכן מעוד מהגדולים הפוסקים שדיברו בבעיה זו ויישבו מנהג העולם, ואולי אפשר לפנות לגופי הכשרות לשאול אותם. העד"ח אומרים בפירוש שיש טעויות ובעיות מכח המציאות והם שכיחות או לכל הפחות קורות.
ייש"כ. אשמח שהרוצה להגיב ולנמק יעבור על הבעיות שמנה בחוברת כפי שכתבתי בקצרה.
ועיין במסכת שמחות דרבי חייא פרק ג', דברי ר' מנחם בן רבי יוסי שם, ואשרי מי שזוכה לכך.
מאוד חשוב להבין מבחינה הלכתית הדבר יש ציבורים שמאוד מקפידים אך מנהג העולם הבני תורה ברובו וכן הרבה מהגדולים לא מקפידים. והשאלה למה? על מה נסמכים?
נערך לאחרונה:
