לדעתי הגדרה זו אינה נכונה
יישר כח
למטונך שהדבר חובה נצטרך להתפפל בבגדי יו"ט מדין חובה ולא רק ראוי
ומצורף מסה"ק מ"ש בזה
האם אפשר להתפלל עם נעלי קרוקס וכן עם חולצה או מכנסים קצרים
צריך לעמוד להתפלל בצורה מכובדת, והנה אם דרכו תמיד ללכת כך
ברחוב יכול להתפלל כך, אולם דבר שהוא מבוזה שאינו הולך כך ברחוב לא יתפלל כך.
ונראה לי כן ממ"ש הרמב"ם ומרן לא יעמוד באפונדתו ולא בראש מגולה, ולא
ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא
בבתי רגלים. ומדפירט דווקא דברים אלו משמע דרק הם דברים מבוזים
[1]. וגבי מנעלים כתב דאם דרך ללכת כך לפני גדולים, ומשמע דשאר דברים שאינם מבוזים לא מסתכלים אם עומדים כך בפני גדולים,
[2] וכן משמע עוד מרבנו ירוחם שהובא לעיל לענין חגורה.
[3] וע"ע מ"ב (ס"ק יא). וע"ע בחישוקי חמד (ברכות יד ע"ב). ועיין ספר חסידים (סימן נ"ז).
ולכן אדם שהולך עם קרוקס ברחוב יכול להתפלל עם קרוקס.
[4]
ואם נבוא להחמיר דבעינן כעומד לפני אדם גדול, נמצינו מחמירים חומרא גדולה דהא יצטרכו ללבוש בגדי יו"ט.
וגם גבי כפפות אם רגיל ללכת עם כפפות מחמת הקור וכדומה מותר להתפלל כך. וכן כתבו האחרונים (עיין דרשו הערה 18).
ולכן גם חולצה קצרה אם דרכו בכך מותר.
וגבי מכנס קצר. בהרבה מקומות הוי דרך בזיון, ובפרט אם מגולה מהברך למעלה, ויש לילך אחר המנהג אם דרכם לעמוד כן בפני גדולים
[5].
ומ"מ כתב מרן בסימן צח ס"ד דראוי שיהיו לאדם בגדים נאים לתפלה.
[6]
ונראה דאדם שיש לו כתם בחולצה ולבש בגד מעליו, דשפיר דמי להתפלל כך, דהא כך יוצא גם לרחוב.
ונראה עוד דאדם שע"פ רוב אינו יוצא שבגדיו אינם נקיים ומגוהצים, אך שהוא ממהר ולחוץ יוצא מידי פעם כך
[7], דיכול להתפלל כך בעת הצורך.
וע"ע בשו"ע (קנא ח).
[מחילה על קפיצת השורות זה פשוט העתקה מטקסט ואינני יודע כיצד מסדרים זאת]
[1] אפונדתו היינו חגורה שמניחים בה מעות שכתב רבנו יונה דהוי בזיון והביאו הדרישה. ואולי בימנו דהוי רגילות אולי ישתנה הדין וצ"ע. וגבי ראש מגולה עיין מה שכתבנו בסמוך.
[2] ועיין בב"י מה שהביא בשם הגהות מימוניות, ואנן פסקינן כהרמב"ם.
[3] ואחר זמן ראיתי למאירי במסכת שבת (ט עמוד א) שכתב לענין מלאכה קודם התפילה וז"ל: וקצת מפרשים כתבו שלא נאסרה מלאכה בחול מזמן הסמוך למנחה גדולה על הדרך שהתבאר אלא במלאכות שאין רגילות עשייתן לחצאין כגון תספורת או הבורסקי שמאחר שאתה חושש להפסד עורות היאך יפסיק וכריסו בין שיניו. ועוד שדרכם היה ללבוש בגדים צואים באותה שעה עד שישלים וירחץ רגליו וילבש
בגדים הרגילים לו והיאך יפסיק על מנת לחזור לאלתר לסורו רע, ודוחק לפרש דבגדיו הרגילים לתפילה.
[4] וכן כתב הרב אופיר מלכא (בהליכות מועד בין המצרים בהלכות לבין הזמנים עמוד קצז –קצח). וכן הביאו בשם הרב אלישיב [עיין בספר מים חיים (בן נעים עמוד ריג)] ואחר זמן ראיתי בעלון הידברות (נח תשפ"ב) שכתב הרב ירון אשכנזי בשם ספר אברהם יגל (סימן יא) שאפשר להתפלל בבגדי העבודה, מטעם דאם תגיע משלחת מכובדת למפעל הפועל לא יחליף בגדיו. ויש להעיר קצת [לדבריו] דהא הכא הוא בא להתפלל לפני המלך.
ואחר זמן היה נראה לי קצת ראיה מהלכות ברכת כהנים דפסקינן דכהן שידיו צבועות סטיס לא ישא כפיו [מטעם היסח הדעת] ומשמע קצת דרשאי להתפלל כך.
[5] ועיין כה"ח (כג) מה שכתב בשם הברכי יוסף, ונראה לי דזה איירי ללכת יחף דהוי ביזיון, אולם על מכנס קצר עם נעליים לא איירי. ועיין הלכה ברורה (עמוד רעט).
[6] ועיין בברכות (ל ע"ב) דהסמיכו כן על הפסוק השתחוו לה' בהדרת קודש, ורב יהודה היה לובש בגדים נאים לתפילה [ונראה דרק ר"י היה עושה כן ולא שאר החכמים, ויש ביארו לפי דר"י היה מתפלל פעם בשלושים יום כמ"ש בר"ה לה'] ובמסכת שבת (קיד ע"א) אמרינן מנין לשינוי בגדים מן התורה, שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ותנא דבי רבי ישמעאל לימדך תורה דרך ארץ, בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו.
[7] ועוד הא כיון שיוצא כך להתפלל, א"כ מראה שיוצא כך.
לא?
