אחר המחילה, במקום לשאול היה לכבודו לפתוח ולראות הדברים במלואם.
לך נא ראה בברכי יוסף (סי' תרנד ס"ק ב) שכתב, זה שנים רבות ערערתי על זה, דנהגו כך מעצמן, ואנן קבלנו הוראות הרמב"ם ומרן, והם פסקו שלא לברך. ושאלתי לחכמים זקני דורנו, והם אמרו דהוא מנהג טעות, דקצתן נהוג הכי בבלי דעת, ויש לבטל המנהג. ושכ"כ בס' נחפה בכסף, שהוא מנהג טעות וכל המבטל המנהג תע"ב. וסיים שאחר זמן הגיע אליו שו"ת מן השמים שכתב לברך וכ' החיד"א, לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידם.
וביאר בשו"ת יוסף אומץ, סי' פב, כ' שמנהג קדום בירושלים לברך, והוסיף, והגם שמרן ז"ל פסק שלא יברכו, נראה ודאי שאילו מרן ז"ל שלטו עיניו הקדושות בתשו' ר"י ממרויש, דמשמיא מיהב יהבי כח לברך לנשים, ודאי כך היה פוסק ומנהיג, ובכי הא לא שייך לא בשמים היא, כיון שיש הרבה גדולים בפוסקים דס"ל שיברכו, אהני לן לפסוק כמותן, כיון דאית לן סייעתא דשמיא. עכ"ל.
למותר לציין שביבי"א השיב על גוף דבריו באורך גדול, אבל רואים גם את היחס שלו לדברי מרן, וגם את הנימוק ההלכתי המבואר היטב למה נתן פתח לדבר ולהבנתו לא סתר את מרן.