האם מרן הראשל"צ שליט"א ס"ל שלעמוד שמ"ע כשהציבור ביוצר אור חשוב תפלה במנין?

[אהבת הבורא]

כך טען לי מישהו שהרשל"צ דרש כן בשיעור לפני מס' שנים
האם יש דברים בגו?
מישהו יכול להעלות את השיעור הנ"ל?
תודה רבה

 

[אהבת הבורא]

מקפיץ

 

[אהבת הבורא]

מקפיץ

 

[בשורות טובות]

יש תשובה ביביע אומר ח"ב או"ח סימן ז להתיר להקדים תפילתו כשהציבור באמת ויציב כדי להספיק קדושה
וכן העלה בילקוט יוסף ח"ב (תש"פ) עמוד תרל"ב
אני כבר יעלה את המקורות

 

[בשורות טובות]

התשובה ביביע אומר:

לכבוד הרה"ג הישיש ר' יהושע שרבאני שליט"א. אודות אשר שאל מעמדי, במי שמאריך בתפלתו לצורך הכוונה, ועי"ז זה מפסיד עניית קדושה, אם רשאי לעמוד בתפלת י"ח באמצע ברכת אמת ויציב, בכדי שיוכל להספיק להגיע לקדושה עם גמר תפלתו, או עליו להתחיל דוקא עם הצבור, וכמ"ש שאסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור. ואיזה דרך ישכון אור.

(א) בברכות (כא:), הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור שמתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע הש"ץ לקדושה או לקדיש, יתפלל. ואם לאו אל יתפלל וכ"פ בטוש"ע /או"ח/ (סי' קט ס"א). ולכאורה היה נראה שהוא הדין לזה שמאריך בתפלתו, שאין לו להתחיל ביחד עם הצבור כל זמן שלא יספיק לסיים עד אחר אמירת הקדו'. וכיו"ב כ' בשו"ת זכור ליצחק הררי (סי' כד) דל"ז ע"ד, דה"ה אם נתאחר ועודנו בק"ש וברכותיה, שאם יכול להתחיל ולסיים עד שלא הגיע לקדושה יתחיל, ואי לא ימתין בשירה חדשה. ע"ש. וכ"כ המשנה ברורה (ס' קט סק"ב) בשם הדה"ח. וא"כ עדיף טפי להקדים תפלתו לתפלת הצבור, ואף על פי שהדין פשוט שאסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור, וכמ"ש בברכות (כח). י"ל שכיון שהוא לצורך כוונת התפלה, שלא יצטרך למהר כ"כ בתפלתו להשיג את הש"צ לומר עמו קדושה. (שאל"כ הרי היה אסור לו להתחיל תפלתו כנ"ל), שפיר דמי. וכמ"ש להדיא המאירי ברכות (כז) ד"ה יתבאר שאסור לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור וכו', ומ"מ עכשיו נהגו קצת חכמים להקדים תפלתם לתפלת הצבור בשבתות וימים טובים, מפני שרוב ההמון מטרידן, ואין יכולין לכוין. ואחר כוונת הלב הן הן הדברים. עכ"ל. וה"נ בנ"ד שיש לו תועלת בזה לכוין בתפלתו ולומר קדושה עם הצבור י"ל דשפיר דמי.

(ב) אולם יש לדחות חדא שנראה שאין ד' המאירי כנ"ל מוסכמים, כי ל' מרן הש"ע /או"ח/ (סי' צ ס"י), כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור, אא"כ השעה עוברת ואין הצבור מתפללים, לפי שמאריכים בפיוטים וכיו"ב. ע"כ. ומשמע שאין להתיר רק לצורך גדול כזה שהשעה עוברת. וע"ע בתשו' הריב"ש (סי' עה). ע"ש. ואם נפשך לומר, יש לדחות עוד בנ"ד שאפשר לו להמתין בשירה חדשה, ויתחיל להתפלל עם גמר תפלת הצבור באופן שיוכל לומר קדושה בברכת מחיה המתים, יחד עם הש"צ. וכמ"ש (בסי' קט ס"ב). ולכן צריכים אנו למ"ש בשו"ת פרי תבואה (סי' סח), שהשיב לשואלו דבר, שהמאריך בתפלתו יוכל להתחיל תפלת י"ח מקודם שיתחילו הצבור ויסיים עמהם. ומ"ש הרב השואל שראה בס' הלבוש דבכה"ג נמי הוי בכלל מ"ש אסור לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור, כ' ע"ז הגהמ"ח, ולדידי פשיטא לי דמותר לעשות כן ואנא לא כסבא טעמא קחזינא, ובתר"י כ' הטעם שם משום שצריך אדם להתפלל עם הצבור. והרי לענין תפלה עם הצבור פשיטא לי טובא דסגי בהכי כשמתחיל או מסיים לבד עם הצבור, דבלא"ה אין המתפללים אומרים מלה במלה, ובשעה שזה או' ברכת מגן אברהם, השני אומר ברכת אתה חונן, ואפ"ה מקרי תפלה עם צבור. וכו'. ע"ש. וכן מצינו להפר"ח (ס"ס תצו) שכתב וז"ל: אני כשהלכתי למצרים ודעתי לחזור לא"י, ביום טוב שני בבוקר הנחתי תפלין בביתי בצינעא, וקראתי ק"ש עמהם וכו', ואח"כ הלכתי לבהכ"נ והתפללתי תפלת י"ח, שכיון שהיא בלחש כצינעא דמי. ואף על פי שיש בה קצת אריכות יותר מתפלת יום טוב אין בכך כלום. ואעפ"כ כשמקצת העם קמו סמוך לחתימה דאמת ויציב, קמתי והתחלתי להתפלל קודם שיתחילו הם, שהאריכות אחר שמסיימים הכל יש בו היכר טפי מההתחלה. עכ"ל. והביאוהו השו"ג (שם במחודש ז), והש"צ (דמ"א ע"א), ועוד אחרונים. הרי שלא חשש בזה למ"ש שאסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור, ואף על פי שלא היה שם הכרח גדול להקדים, וכבר כ' מרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' כו) דבתפלה לא חיישינן למידי אף אם יתפרסם שמתפלל כמנהג מקום שיצא משם, דלא נפיק מיניה חורבא. ע"ש. וע"ע בשו"ת האלף לך שלמה (סי' מה). ועל כרחך דפשיט"ל להפר"ח שהקדמת ברכה א' או שתים אין בה שום איסור, וכעין ד' הפרי תבואה הנ"ל.

(ג) ואנכי הרואה בס' יוסף אומץ למהר"י יוזפא (סי' רצו) שכ' וז"ל: מפני שיש פלוגתא דרבוותא אם מחוייב לענות אמן בין גאולה לתפלה או יש איסור בדבר, לכן טוב לסיים גאל ישראל מעט אחר החזן, או קודם החזן ויתחיל מלה אחת או שתים משמונה עשרה קודם הצבור, ולא יותר, כי אסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור. עכ"ל. ומוכח להדיא דבעינן שיהיה בתוך כדי דבור לתפלת הצבור, ולא קודם לכן. וזה היפך ד' הפרי תבואה והפר"ח ושאר אחרונים הנ"ל, דס"ל דברכה א' לא הויא קפידא. וע' לה' מעשה רוקח (ד"פ ע"ב) שכתב, שאותם הנוהגים להתחיל קודם הצבור כדי לענות קדיש או קדושה אח"כ, מפני שדרכם להאריך יותר מהש"צ אף שכוונתם רצויה, מ"מ נראה דלאו שפיר עבדי, חדא דאסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור, ועוד דבתפלת מנחה מפסידין עניית הקדיש שקודם תפלה באיסור גמור, כבר ידוע דאיש"ר עדיף אפי' מקדושה. וא"כ יש להם להתחיל התפלה עם הצבור, ואם יאריכו אח"כ ויפסידו את עניית הקדיש או הקדושה, מה בכך, כיון שהם אנוסים וכו'. עכת"ד. הראת לדעת שאף הרב ז"ל ס"ל דאיכא בהא משום אסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור. וכבר מצאנו לו חבר, הוא ה' יוסף אומץ הנ"ל. וכן מצאתי בשו"ת עמודי אש (סי' ג אות ז) שהסכים בזה לד' המעש"ר, ודלא כה' פרי תבואה. ע"ש.

(ד) ובעיקר ראית ה' פרי תבואה (שם) מהא דהנכנס לבהכ"נ ומצא צבור שמתפללין, מכיון שאינו יכול לענות קדושה או מודים בפה, אף על פי ששומע כעונה, מ"מ משם הידור מצוה זו אל יתפלל עד אחר מודים של הש"צ, ואם איתא דלא חשיב כה"ג תפלה עם הצבור, היאך יבטל מצות תפלה בצבור, משום הידור מצוה זו, והא קי"ל אין מעבירין על המצות, והסיכמו האחרונים דהיינו אף שמעביר על מצוה קלה לעשות חמורה ממנה, א"ו שאינו מפסיד בזה מצות תפלה עם הצבור כלל, כיון שעדיין יכול להתחיל אחר מודים קודם גמר הש"צ החזרה. עכת"ד. וכ' ע"ז ה' עמודי אש, שאין כאן ראיה, דהא מיירי שבא באמצע תפלת לחש, וכ"כ הסמ"ג להדיא. א"כ כיון שכבר התחילו הצבור להתפלל, כבר הפסיד תפלה בצבור לפמש"כ שהעיקר תלוי בהתחלה. ובלא"ה דברי שגגה הן, שאף אם נודה שאם מתחיל אחר הצבור הוי ג"כ תפלה בצבור, מ"מ אם מתפלל עם הש"צ בחזרה, לא מקרי מתפלל עם הצבור, שהרי אין הצבור מתפללין, ובפרט בזה"ז. עכת"ד. ובמאי דסליק אפתח, דמאי דפשיט"ל להרב עמודי אש, שהמתפלל עם הש"צ בחזרה לא מקרי תפלה בצבור, ומוכח להדיא מדבריו שאף אם מתחיל בשוה עם הש"צ, לא חשיב תפלה בצבור. הנה אי דבר זה מוסכם. ולראשונה אזכיר מ"ש הגאון מבוטשאטש באשל אברהם (סי' נב סק"א), שאין ספק שכשמתפללים בעת חזרת הש"ץ התפלה, הר"ז תפלה עם הצבור ממש, כי הרי בהכרח יש עשרה דצייתי והם כעונים ממש לכ"ע. וכו'. עכ"ל. וא"כ הרי מצאנו חבר לה' פרי תבואה הנ"ל, ואין כאן דברי שגגה, דהויא מילתא בטעמא, כיון דאיכא י' דצייתי ושומע כעונה. ואף על פי שכבר התפללו, הרי ע"פ הקבלה יש צורך גם לאמירת החזרה לכל הצבור. וכן מצאתי בס' כף החיים (סי' צ ס"ק סג) שכתב, המתפלל בלחש בשעה שהש"צ או' חזרה נראה דחשיב בשעה שהצבור מתפללין, כיון שתפלת החזרה היא בעבור כל הצבור, ואף על פי שבזה"ז כולנו בקיאים, מ"מ לד' האר"י ז"ל צריכה החזרה לכל הצבור. עכ"ד. ובר מן דין הרי ידוע מ"ש מרן בש"ע /או"ח/ (ר"ס קא), שאם לא כיון באבות אף על פי שכיון בכל שאר התפלה יחזור ויתפלל. וכ' הרמ"א דהאידנא אין חוזרים בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הדבר שלא יכוין א"כ למה יחזור. ע"כ. וא"כ מכאן סמוכין לחזרת הש"ץ בזה"ז, הואיל ויש רבים שאינם מכוונים, והש"צ מסתמא זריז וממולח הוא ומוציאם י"ח. ושו"ר כן בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' קב שאלה ח), שראוי שנחשוב עצמנו כבלתי בקיאים, שאם לא כיוננו כל הצורך נכוין לצאת בעת חזרת הש"ץ. ע"ש. ודו"ק.

(ה) וחזי הוית להפמ"ג בא"א (סי' קט סק"ב), שכתב להעיר ע"ד המג"א שכתב דתפלת הצבור עדיף מאיש"ר, ולכאורה שהרי כאן מבואר דאיש"ר עדיף מתפלת הצבור. (שאינו מתפלל עם הצבור, מפני שאינו יכול לגמור קודם שיגיע הש"צ לקדיש.) וצ"ל דהכא לא הוי ממש תפלת צבור מכיון שבא באמצע, משא"כ כשמכוין עמהם. ודוחק. עכ"ל. ומוכח דס"ל דמה שמתפלל אח"כ בחזרת הש"צ לא חשיב תפלה בצבור, אבל לפמש"כ בשם ה' פרי תבואה א"ש ד' המג"א בפשיטות, דהכא אכתי חשיב תפלה בצבור. וע"ע בפמ"ג (א"א סק"ד). ומצאתי להפמ"ג עצמו (בא"א ס"ס נב) שכתב להסתפק בדבר זה, אם מתפלל בלחש עם חזרת הש"צ, אם חשוב כתפלה בצבור. ע"ש. ובס' פתח הדביר (שם סק"ב) העיר עליו מד' מפרי תבואה דס"ל דחשיב כתפלה בצבור. ע"ש. ונראה שכן דעתו שם. וע' בשו"ת מעט מים (סי' כא, דמ"ט ע"ב וג') דפשיטא ליה דחזרת הש"צ הויא כתפלה בצבור. ע"ש. וכ"כ עוד בספרו טהרת המים (מע' ת אות ט). ובשיורי טהרה (מע' ת אות ט). ע"ש. אך מאי דפשיט"ל לה' מעט מים (שם) שהתפלה עם החזרה של הש"צ, עדיפא טפי יותר מן התפלה של הקהל בלחש, לא מסתבר כלל לפע"ד. ופשוט דמ"ש הריא"ז דבי תקיעת מוסף בלחש דכיחידים דמו, אינו ענין לתפלת צבור, ורק לגבי תקיעות כ"כ. וכמ"ש בס' מעט מים במסקנתו שם. וראיתי להרב הגאון רי"ח זוננפלד בשו"ת שלמת חיים (סי' ל), במה שהעיר הרב השואל, עמ"ש בתוספות חיים על החיי אדם (כלל יט), שהמתפלל עם הש"צ מקרי ג"כ מתפלל עם הציבור, שמד' איזה אחרונים ל"מ כן. והשיבו שבודאי לא מקרי תפלה בצבור כמו בתפלת לחש ובכל זאת הוא יותר טוב מתפלה ביחיד. ע"ש. ולא זכר שר מד' האחרונים הנ"ל. ולפע"ד כן עיקר, דתפלה עם הש"צ ג"כ יש לה חשיבות כתפלה בצבור. וע' בריש ס' מעשה רוקח (ד"א ע"ב), בתשו' הר"א בן הרמב"ם. ודו"ק.

ומעתה נפנה למ"ש ה' עמודי אש הנ"ל, לדחות גם מ"ש הפרי תבואה, שהמתחיל להתפלל באמצע תפלת הצבור לא חשיב תפלה בצבור, דבעינן שיתחיל יחד עם הצבור. ע"כ. ואם כי גם הפמ"ג (סי' קט סק"ב) כ' בזה דלא חשיבא כתפלה בצבור ממש, מ"מ הרי גם הפמ"ג סיים ע"ז שהוא דוחק. וכן ראיתי בשו"ת מעט מים (סי' כא ד"נ ע"א) שכתב לתמוה ע"ד הפמ"ג בזה, ממ"ש הרמ"א (ר"ס קכד), דבשעת הדחק שאומר הש"צ התפלה בקול רם, והצבור מתפללים עמו מלה במלה בלחש עד האל הקדוש, טוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אמר ברכות הש"צ. ע"כ. ואם איתא דלא חשיב תפלה בצבור אא"כ מתפלל יחד עמהם, אטו משום מהיות טוב בעלמא אמרינן שיתבטל מתפלה עם הצבור, א"ו שכל שלא עקרו הצבור רגליהם ועוסקים בתפלה, יחיד המתפלל עמהם הוי תפלה בצבור. ע"כ. וע"ע בבאה"ט (סי' קכד סק"ד), ובכה"ח (שם סק"י). והנה אף על פי שכאן התפלה עם הש"צ, והפמ"ג מצדד בזה דלא חשיבא כתפלה בצבור, מ"מ כשמתפללים כל הקהל עמו פשוט דהוי תפלה בצבור, וכמבואר להדיא בהרמב"ם (פ"ח מה' תפלה ה"ד). ע"ש. וע"כ אין בדברי העמודי אש לדחות ד' ה' פרי תבואה, ולעולם לא קפדינן שיתחילו יחד עם הצבור. וכדמוכח ג"כ מד' הפרי חדש והאחרונים, שבקדימת ברכה א' לא חשיב מקדים תפלתו לתפלת הצבור. וכן ראיתי לה' מגן גבורים (סי' צ ס"ק טז) שהביא ד' הפרי תבואה לדינא. ע"ש. וכן הסכים לזה בשו"ת מעט מים (סי' כא ד"נ ע"ב), שבשביל שאיחר לבא להתפלל, ועדין הצבור מתפללים לפני המלך, למה יגרע מהם, ואפילו כשהצבור הגיעו לברכות אחרו' דינא הכי. ע"ש. וכ"כ בטהרת המים (מע' ת אות ט). ע"ש. וכן בפתח הדביר (סי' נב סק"ג) הביא ד' הפרי תבואה, ושכ"כ ה' בן ידיד (פ"י מה' תפלה). ונראה שסברת המעשה רוקח שאף בברכה א' או שתים יש בזה משום אסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור, יחידאה היא. ע"כ. וק"ק שלא זכר שר שאין המע"ר יחידי בזה. וכבר מצאנו לו חברים ה' יוסף אומץ יוזפא וה' עמודי אש. ומיהו למעשה נראה שאפשר להקל כדעת כל הני רבוותא בתראי הנ"ל. וכן ראיתי לה' שמ"ח גאגין ז"ל בס' יריעות האהל (ד"ל ע"א) שכן עושים מעשה חסידים וקדושים, לעמוד בתפלה בברכת אמת ויציב, מפני שמאריכין בתפלתם, וחוששין לטורח צבור, ובודאי שאין בזה משום מקדים תפלתו לתפלת הצבור. וכמו כן יש להתיר זאת בכדי להתפלל כותיקין. ע"ש. וכן העלה בס' פקודת אלעזר (ס' צ ס"י) שיש להקל למי שמאריך בתפלתו ומכוין בה, ואין בזה משום מקדים תפלתו לתפלת הצבור. והביא ד' הפתח הדביר הנ"ל. ע"ש. וע"ע בס' דמשק אליעזר (מע' ת אות ד). ע"ש. ודו"ק.

(ז) ועינא דשפיר חזי להב"ח (סי' רלו) בשם רש"ל, שכתב, שיש לשמש להקדים תפלתו בליל ר"ח, שיוכל להגיע ליעלה ויבא קודם הקהל, ויכריז בתפלתו. ע"כ. וכ"ה בעט"ז (שם). ומבואר מזה שאין לחשוש כאן משום קדימת תפלתו לתפלת הצבור. וסייעתא לד' האחרונים הנ"ל שאין להקפיד בקדימת איזה ברכות. ובספר עמודי אש (סי' ג אות ז) הנ"ל, כתב להוכיח להפך מד' הרשב"א והש"ע (שם) שפסקו דהשמש יכריז יעלה ויבא בין גאולה לתפלה של ערבית, ואמאי שרינן הכי לכתחלה, והרי אפשר לעשות כד' הרש"ל, אלא ע"כ דה"ט דחיישי לאיסור קדימת תפלתו לתפלת הצבור וכו'. והביא דברי הג' ישועות יעקב (סי' תכב סק"א), דאף לרש"ל הוי תפלה בצבור, כיון שמתפלל מקצת תפלתו עם הצבור. ע"ש. ותפס עליו על שלא העיר כלל מהא דאסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור. עכת"ד. ולעפנ"ד הדבר ברור כמש"כ, ואין שום ראיה מד' הרשב"א והש"ע, שהרי אם יעשה השמש כד' רש"ל, יש לו הפסד שלא יוכל לענות הקדיש שתיקנו חז"ל בין גאולה לתפלה של ערבית. ע' בתוס' ברכות (ד:) והרא"ש מגילה (כג). והרי משום זה הצריכו לנכנס לבהכ"נ להמתין בכדי שלא יפסיד אמירת הקדיש. וע' במג"א (סי' קט סק"ג). ולרש"ל נצטרך לתרץ דמשום צורך מצוה להזכיר לציבור שפיר דמי. אבל הרשב"א והש"ע ימאנו בזה, ויותר נוח להם שיפסיק השמש בין גאולה לתפלה בהכרזת יעלה ויבא, דהוי כגביל לתורי, ותפלת ערבית רשות וכו'. ומ"ש העמודי אש להעיר מד' הרמ"א (סי' קסז ס"ו), דלכתחילה לא יפסיק אף לגביל לתורי, לק"מ. שכיון שא"א כאן ברמיזה הוי כדיעבד. וכן מתבאר בשו"ת מכתב לחזקיהו (סי' ה) עש"ב. וע"כ הדרינן למש"כ דקדימה של כמה ברכות לא חיישינן לה, כיון שמתפלל חלק מתפלתו עם הצבור. וכמ"ש ג"כ הישועות יעקב, וכד' האחרונים הנ"ל. וכן ראיתי הלום להרב הגאון ר' עובדיה הדאיה שליט"א, בשו"ת ישכיל עבדי ח"א (חאו"ח ס"ס ג), שהעלה כן לדינא, דליכא בכה"ג משום איסור קידמת תפלתו לתפלת הצבור, והביא ג"כ ד' ה' יריעות האהל הנ"ל. ע"ש.

(ח) ואפשר להוסיף עוד צדדים להקל בזה, כי הנה מ"ש שאסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור, מבואר בארחות חיים (ה' תפלה אות סט) בשם הר"ש, דה"ט לפי שהוא כמבזה את הצבור ומש"ה לא אסרו אלא כשמתפלל בבהכ"נ אבל חוץ לבהכ"נ לא אמרו. אבל אמרו אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בצבור. ע"כ. וכ"כ בשו"ת יד אליהו מלובלין (סי' ז) שהוא בזיון לצבור כשמקדים עצמו להתפלל, ולכן כתב שאם גלוי לכל אונסו ונראה שמחמת האונס מקדים תפלתו להם, מותר לו להתפלל בבהכ"נ, כיון דלא שייך ה"ט. ע"ש. וכ"כ בערוך השלחן (סי' צ סי"ד). וה"נ בנ"ד אם ידוע לצבור ההוא שהאדם הזה רגיל להאריך בתפלתו, לא חשיב כמבזה את הצבור, שניכר הדבר שעושה כן לסיים עמהם ולשמוע קדושה. [וע' בתשו' יד אליהו (שם) שהעלה שמצוה יותר להתפלל בביתו ביחיד משיתפלל בבהכ"נ קודם תפלת הצבור, אף שכוונתו לש"ש להתפלל בבהכ"נ וכו', וסיים, ואף שזה פשוט כתבתי זה, על שראיתי זה בעיני קצת כמו דבר תמוה ואינם נוהגים כן בעוה"ר. ע"ש. וכיו"ב העיר במאמר מרדכי (ס"ק יג) שהעולם אינם נזהרים בזה, ואדרבה חושבין זה למצוה ללכת ולהתפלל בבהכ"נ להיותו מקום מיוחד לתפלה, וגם לענות קדישים. ואינו נכון, דמוטב שלא לעשות מצוה, ולא יעשה איסור, מלעשות מצוה הבאה בעבירה. ע"ש. וע' במאירי ברכות כז הנ"ל. ודו"ק].

(ט) ומ"מ נראה שאין חיוב לעשות כן, ורשאי להתחיל עם הצבור, ואם יפסיד קדיש או קדושה אין בכך כלום, שהרי אנוס הוא, וכמ"ש במעשה רוקח. וע"כ צריך לעשות כן במנחה, שאסור להקדים תפלתו לפני הקדיש, ובפרט שהוא יותר חשוב מקדושה. וההיא דאמרי' הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור שמתפללין, שאינו רשאי להתחיל להתפלל אא"כ גומר קודם הקדיש או הקדושה, משום שד"ז מקרה הוא אצלו שנתאחר לבא, ואינו תדיר בקביעות. משא"כ לזה המאריך בתפלתו שאצלו הדבר בקבע והתחיל עם הצבור בשוה, לא הטריחוהו להמתין בכל יום לצורך הקדיש והקדושה, ושמא ע"י שהייתו בקביעות יבא לידי הסח הדעת, וכיו"ב. ושוב מצאתי בחפיש"ה /בחפישה/ בשו"ת פאר עץ חיים (סי' ז), שהאריך מאד בדבר זה כדרכו בקדש, והעלה ג"כ שא"צ להמתין משום דאיכא צערא, ובזיונא נמי איכא, שאין הכל יודעים שהוא ארכן בתפלתו, ומתמיהין עליו שיושב בטל, ולא דמי לבא באמצע תפלה דכ"ע ידעי שממתין לקדיש וקדושה. ע"ש. וי"ל ע"ד שם. (ומ"ש שם (דכ"ט ע"א) שאם לא יוכל להגיע למודים, ימתין, ואחר מודים יתחיל, אף על פי שאח"ז מפסיד הקדיש שלאחר התפלה. כדי שלא יפסיד תפלה בצבור ע"כ. אלמא דס"ל דחשיב כתפלה בצבור (עש"ב). אך נראה שאין לעשות כן, כיון שהקדיש עדיף טפי ממודים, ולכן לא יחוש למודים ויתחיל מיד אחר הקדושה. [ומכיון שאין המצוה מזומנת לפניו שהוא רחוק ממודים, לא שייך לומר אין מעבירין על המצוות וכמש"כ במק"א]. וכ"כ להדיא המג"א (סי' קט) ושאר אחרונים. ע"ש.) גם ראיתי לה' ערוך השלחן (סי' קט ס"ה), שתמה על המאריכים בתפלתן עד אחר הקדושה, שאיך מצאו ידיהם ורגליהם, והרי זה נגד הגמרא והפו', והי"ל להמתין עד אחר הקדושה, ומעולם לא שמענו ולא ראינו מי שיעשה כן, וכמה גדולי עולם מאריכין בתפלה עד אחר קדושה. ונ"ל שלא אמרו חז"ל אלא באדם שבא אחר שהתחילו הצבור תפלתן. אבל מי שדרכו להאריך בתפלתו ומתפלל תמיד עם הצבור, אין סברא שנבטל אותו לעולם מתפלת הציבור, אלא מתפלל עם הצבור, וכשאומרים קדושה ישתוק ושומע כעונה. עכת"ד. ולפמש"כ לעיל שאף אם יתחיל אחר הקדושה, תפלתו עם הש"צ הויא כתפלה בצבו'. לא יספיק תירוצו זה. וכיו"ב יש להעיר על המשנ"ב בבאה"ל (סי' קט) שג"כ עמד ונסתפק בדין זה, וכ' שאין ראיה מדין הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין וכו', דאפשר שזה אינו חשוב תפלת צבור ממש, מאחר שלא התחיל עמם בשוה, וכמ"ש הפמ"ג. אבל אם מתחיל בשוה אפשר שכיון שעכשיו חל עליו החיוב להתפלל בצבור, וחיוב עניית קדושה לעת עתה לא חל עליו, אין לו לחוש למה שאח"כ לא יוכל לקיים מצוה דעדיפא. וגם שאז יהיה אנוס ופטור מלענות. עכת"ד. ולפי האמור הרי יוכל לקיים שניהם קדושה ותפלה בצבור, כשימתין לאחר הקדושה. ומ"ש הבאה"ל בסו"ד שיש לעיין בזה בכלל אין מעבירין על המצות, לפמש"כ לא הוי מעביר על המצוה. ששניהם מתקיימים בידו. ומיהו מכיון שנראה יותר שהמתחי' בשוה עם הצבור, חשיב טפי תפלה בצבור, מאשר יתפלל עם הש"צ, יש מקום לד' הבאה"ל, ויסמוך על דין שומע כעונה. וחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה כאילו עשאה (ברכות ו.). וע' בבן איש חי (פ' כי תשא אות ו) שכתב, שהמתפלל עם הצבור והאריך בתפלתו ולא שמע החזרה, גם תפלתו תהיה שלמה בסוד החזרה וכו' ע"ש. וע"ע בס' אורח נאמן (ר"ס נב) מ"ש בזה.

כלל העולה שהמאריכים בתפלתם רשאין להקדים את הצבור, ולעמוד בתפלה באמצע ברכת אמת ויציב, ולהשיג לענות קדושה. וזה יותר נכון ממה שימהרו בתפלתם, דאתו למטרד, ויש בזה עירבוב הכוונה. ואפשר ג"כ שיבואו לבלע את הקודש בהבלעת תיבות ואותיות. וכיו"ב מבואר בתשובת ר' אברהם בן הרמב"ם ריש ס' מעשה רוקח (ד"א ע"ב), שהממהרים בתפלה בכדי להשלים תפלתן קודם שיגיע הש"צ למודים, ד"ז מביא לידי עון גדול, להיותו מחייב המהירות באמירת התפלה, ושבוש הכונה ותליית המחשבה כדי להקדים לש"צ, ותהיה אז צורת התפלה קבע ולא תחנונים. ע"ש. ע"ע בס' בית מנוחה (דקנ"ו ע"א). וע' בתשו' ישכיל עבדי ח"א (סי' ג) שכתב שיש למהר להשיג לענות קדושה, רק שלא יבלע וידלג תיבות ואותיות. ע"ש. ולא זכר שר ד' הר"א בן הרמב"ם הנ"ל. ואולי יש לחלק במהות המהירות, והכל לפי מה שהוא אדם. אך יותר טוב התיקון השני שכתב שם שיקדים להתפלל לפני הצבור. וכנ"ל. ומ"מ אין זה הכרח, ואם ירצה יתחיל להתפלל עם הצבור, ואם יפסיד עניית קדושה אין בכך כלום. וכ"כ הרב החסיד הפרד"ס ז"ל בס' אות היא לעולם ח"ב (סי' קלד) שכן היה עושה מעשה מתחלה. אלא שאח"כ חזר בו והיה ממתין בשירה חדשה, ומ"מ לא היה משיג במודים. ולכן בקש שהקהל ימחלו על כבודם וימתינו לו. וכן עשו. עש"ב. (וכעת אמ"א). ותינח מר דאפשר ליה לפיוסינהו. וכדעת הרבה פוסקים דמהני מחילה בצבור, ע' בשו"ת נשמת כ"ח (סי' ט), ובשו"ת מכתב לחקיהו (ר"ס ט). אבל היכא דא"א יש לעשות כאמור. והנלע"ד כתבתי.​

 

[בשורות טובות]

צילום ילקוט יוסף
הלכה מג

 

[ממכון שבתו השגיח]

אני זוכר את מרן שכך עשה בעצמו.

 

[בשורות טובות]

אא"כ כוונתך בברכת יוצר אור דוקא
כמו שהזכרת בשאלתך