• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

האם מרן הראשל"צ שליט"א חולק על אביו זצ"ל או שפשוט חזר בו?

בילקו"י ברכות עמ' תצ"U כתב:
1707761315563.png
ובעמ' תש"נ כתב:
1707761352569.png
וכן כתב בהלכה ברורה סי' ר"ח סעיף מ"ו:
1707761439215.png

אולם בחזו"ע ברכות עמ' קפ"ט כתב:
"ולפי זה מי שאכל פת כסנין ושתה יין, ובירך ברכת על המחיה, ולא כלל בה על הגפן, וחתם. נראה שא"צ לחזור ולברך על הגפן ועל פרי הגפן, לפי מ"ש הפוסקים שהמברך אחר היין ברכת על המחיה יצא. (וכמ"ש בכף החיים ס"ס רח אות פט, בשם הלבוש, והעט"ז, והא"ר, והמחב"ר, והמאמר מרדכי. ע"ש). שכיון שא"צ כוונה מפורשת לפטור היין, ובברכתו האחרונה נכללת בכלל ברכת על המחיה, א"צ לחזור ולברך. וכן פסק בשו"ת אמר שמואל בן חביב בקונטרס שם משמואל (דף קנו סוף ע"ד). וכן כתב בספר ברכת הבית (שער טז אות לג). וכ"כ בספר "קרן ישי" (ברכות מא.), הובא בשו"ת מנחת שלמה ח"א (סי' צא אות ו). וע"ש. וזה שלא כמו שהורה הגאון ר' אליהו ראם, שצריך לחזור ולברך על הגפן ועל פרי הגפן. הובא בשו"ת הר צבי (חאו"ח סי' קה). והדין כמ"ש הגאון רבי יוסף כהן שם ד"ה וח"ב, שא"צ לחזור ולברך ברכה אחרונה. ע"ש".
ואמנם בהלכה ברורה כתב:
1707761851752.png

ובתחילה חשבתי לדמות דין זה לגבי מי שאכל מזונות וירקות, שיש לו להקדים ברכת "בורא נפשות" קודם לברכת "על המחיה", ובתחילה בילקו"י כתב שאם הקדים "על המחיה" יחזור ויברך נפשות, אך אח"כ חזר בו וכתב שלא יברך עוד ברכת "בורא נפשות.
אך בקיצור שו"ע ילקו"י שכבר חזר בו בעניין זה שבירך על המחיה קודם נפשות, מ"מ לגבי הדין הנ"ל כתב כמש"כ בשארית יוסף ח"ג שהביא את ב' הדעות, ונראה דעתו כמש"כ החיד"א, שיש לחזור ולברך.
ולכאו' אם כאשר בירך "על המחיה" והזכיר "תנובת השדה" הוא חושש שפטר את הירקות אע"פ שלא כיוון במפורש לפטור, צריך לדעת למה אם בירך "הל המחיה" ולא הזכיר הגפן, כן יצטרך לברך שוב, אא"כ נאמר שחזר בו והעיקר כמש"כ בחזו"ע, אולם בילקו"י הביא את דעת החיד"א, ובהלכ"ב כתב שהפוסקים שהביא בחזו"ע לא זכרו מדברי החיד"א, וצריך לדעת מה ההלכה למעשה.
 
וכעי"ז הוא לגבי עמידה בברכות קריאת המגילה. (למרות שקריאת המגילה אין לה דין שתיאמר בישיבה כמו תקיעת שופר דמיושב...)
שבילקו"י (סי' תר"צ ס"ב) כתב: "יש נוהגים שכל הקהל הנמצא בבית הכנסת עומד על רגליו בשעת הברכות של המגילה, ואחר כך יושבים וקוראים המגילה. ויש נוהגים שהקהל יושב בין בשעת קריאת המגילה בין בברכותיה. וכל מקום יעשו כמנהגם. [והמנהג אצלינו שהקהל עומד בעת הברכות, ומיד אחר הברכות יושב].
ובחזו"ע כתב: "יש נוהגים שכל הקהל הנמצא בבית הכנסת עומד על רגליו בשעת הברכות של המגילה, ואחר כך יושבים וקוראים המגילה. ויש נוהגים שהקהל יושב בין בשעת קריאת המגילה בין בברכותיה. ונהרא ונהרא ופשטיה. והנוהגים לעמוד בברכות, גם כשקוראים לנשים טוב שיעמדו בעת הברכות. השליח צבור צריך לברך ולקרות המגילה מעומד מפני כבוד הצבור".
ובמקורות למטה כתב: "כן פסק בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' קב), ושכן עמא דבר. וכ"כ המגן אברהם (ר"ס תרצ) ועוד אחרונים. אולם הרד"א (דף טו ע"ג) כתב, שאין לחוש לעמוד בברכות מקרא מגילה. וכ"כ הכנה"ג (סי' תרצב) להעיר ע"ד הרמ"ע, שאנו לא נהגנו כן. וע' להגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' לא אות עו), שהביא מ"ש הבית עובד שכל הקהל צריכים לעמוד בעת ברכות המגילה, והשיג עליו שלא ראה מ"ש הכנה"ג שאין המנהג כן. וכ"כ בספר תפלה לדוד ובספר אורה ושמחה. ע"ש. וכבר כתב הפני יהושע (מגילה כא.), נלע"ד שא"צ לברך ברכות המצות מעומד אלא באותם מצות, שעיקר מצותן מעומד, כגון ציצית, ועומר, והלל, וכיו"ב. אבל מקרא מגילה שעיקר מצותה א"צ מעומד לכל הקהל, כל שכן ברכתה שא"צ מעומד. ע"ש. וכ"כ הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סי' ח), דמה שהקשה המג"א שם, מדקי"ל שמותר לברך על הפרשת החלה מיושב, כדאיתא במתני' (חלה פ"ב מ"ב, ובברכות כד.), לק"מ, שמצות הנעשות בישיבה, אין נראה לברך עליהן מעומד, שלא כדרך המצוה שעליה נתקנה הברכה, ורק מצוה שיש להקפיד לעשותה מעומד, כגון ציצית ושופר ועומר וכיו"ב, אע"פ שאם עשאה מיושב יצא, מ"מ יש לברך עליהן מעומד. ע"ש. וע"ע בספר אליה רבה (סי' ח סק"ב). וכ"כ הגר"ש קלוגר בחכמת שלמה (סי' ח). לפ"ז פשוט שמכיון שעיקר קריאת המגילה לקהל מיושב, גם ברכתה נאה לה בישיבה. וע"ע במש"כ בשו"ת יחוה דעת (חלק ה סי' ד), ובמ"ש אלי ידידנו הגרא"י ולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סי' ב). ע"ש. הילכך יפה נהגו אצלינו לברך על מקרא מגילה כשהקהל כולו יושב, חוץ מהשליח צבור. ואף שבשו"ת זבחי צדק ח"ג (סי' קנח), וכן בשו"ת רב פעלים ח"ד (סי' לג) כתבו שמנהגם בבגדאד שכל הקהל עומד בשעת ברכות המגילה, אתרא דנהוג נהוג. ואנו שלא נהגנו לעמוד, נאה לנו לברך ברכות המגילה כשהקהל יושב. וכ"כ הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי ח"ב (סי' קל), שנראה לו ברור כדברי הפני יהושע שא"צ לעמוד בברכות המגילה. ע"ש. וכן עיקר".

ואמנם בזה שניהם כתבו את ב' האפשרויות, ובילקו"י רק כתב ש'המנהג אצלנו' שעומדים בברכות.

וכאן כתב בילקו"י במקורות:
הצג קובץ מצורף 7536
מרן בחזו"ע כתב גם מצד מנהגינו וגם מצד ההלכה, שלבסוף כתב על ההר צבי שכן עיקר שא"צ לעמוד בברכות. ואילו בילקו"י כתב שמנהגינו לעמוד, איך השתנו המנהגות?
 
האם יש עניין לעשות משתה ושמחה בפורים קטן?
בילקו"י פורים סי' תרצ"ז סעיף ח' כתב:
הצג קובץ מצורף 17894
ואילו בחזו"ע פורים עמ' ר"ט כתוב:
הצג קובץ מצורף 17895
מצינו כמה מקומות כאלה, שמרן זיע"א כתב ראוי, ומחמת שבפועל דבר זה לא נתקבל, בילקו"י כתב שאין המנהג כן.
 
כמדומה שהועלו באתרא הדין, אם לא, בפעם הבאה שאתקל אציין.
אם הועלו במקומות אחרים, נראה לי ראוי שיהיה במקום זה, המרכז את המקומות שיש הבדלים בין מש"כ מרן זצ"ל לבין מש"כ מרן שליט"א.
גם אם זו לא מחלוקת, אבל שידעו איך לנהוג ושלא יצור בלבול.
עכ"פ, יישר כח!
 
גם אם זו לא מחלוקת, אבל שידעו איך לנהוג ושלא יצור בלבול.
אני חושב שזה גופא הבלבול, האם כמו המנהג בילקו''י או כפי הראוי והנכון לכתחילה בחזו''ע.
לדידי פשיטא שהעיקר להנהיג לכתחילה כמו החזו''ע.
ואולי בדומה לנידו''ד מש''כ מרן מלכא בכיבוי נורות החשמל קודם ברכת נ''ש ולפוטרם בברכה זו, ובתורה שבע''פ משמע מהמשנה למלך שאף מרן מלכא בעצמו לא נהג בזה ואע''פ שבילקו''י מה''ק האריך להעמיד שאינו מדינא וכמדומני שהעיר בזה על הגאון הנאמן שליט''א אך במה''ת שנה תלמודו והוסיף מעשה רב ממרן מלכא, ומ''מ הסיק כהחזו''ע למעשה.
לענ''ד גם בזה יש לקיים את החזו''ע אע''פ שאיהו לא נהיג בה, והנסתרות לה' אלוקינו.
 
זכור לי שגם יש סתירה בדבריהם לעניין טלטול כדור בשבת שהליקו״י מחמיר
זו לא סתירה בדבריהם, אלא שיש מחלוקת איך להבין את דברי הרב בחזו"ע.
הרב יצחק מבין לאיסור והרב בוטבול מבין להיתר. (אולי יש עוד רבנים...)
 
מתוך השיעור השבועי פרשת ויקרא תשפ"ב (העלון של שבוע לאחמ"כ)
הצג קובץ מצורף 4921

וכן חזר על כך בשיעור השבועי פרשת ראה תשפ"ב
הצג קובץ מצורף 4922

וכן אמר בשיעור השבועי פרשת האזינו תשפ"ג
בחזו"ע הרב לא כתב שאסור, אלא שיש להימנע, ואה"נ, באמת מעיקר הדין מותר, אך הרב העדיף לכתוב שיש להימנע מבלי לנמק, (אולי מבחינה השקפתית, מוסרית וכד'). ובאמת הביא את הדין לגבי אם יש צורך בדבר, שאז מותר לו ולא צריך כלל להימנע.
 
חזור
חלק עליון