• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • הודפס מחדש ע"י 'המרכז למורשת מרן' הספר "ילקוט יוסף - פורים משולש", עם מגילת אסתר בתוספת ביאורים ממנהיג הדור מרן הראש"ל שליט"א. מחיר מיוחד לזיכוי הרבים: 15 ש"ח בלבד. >> לרכישה ישירה באתר לחצו כאן

האם האמא מברכת ברכת שהחיינו בברית כשהאב לא נמצא

המגיה של העלון השיעור השבועי כנראה ראה את המו"מ כאן והוסיף מדיליה בזה"ל:

1722428327467.png

אולם כבר העירו על דבריו שלא העלה מזור לברך ברכה נגד האחרונים שצויינו.

מה שהביא מר' שמחה - תמוה, שהרי הוא כתב סברא שאין לברך שהחיינו בכל ברית, ודלא כמנהגינו, שהרי יש שמחה גם לאמא. ואנן לא קי"ל כן אלא מברכים שהחיינו, וא"כ לא סבירא לן סברתו, אז איך אפשר כאן לצרף סברא שאנו לא סוברים אותה כלל?

ומה שהביא סברת מהר"ח או"ז - א"כ שתברך גם ברכת להכניסו, וזה לא שמענו.

ואדרבה הסברא נותנת שכיון שברכת שהחיינו במילה רוב הראשונים לא סבירא להו, ורק הרמב"ם סובר שמברכים, ונהגו כמותו בא"י - היכא דנהגו נהגו, אבל האמא לא נהגו מעולם שתברך, ואדרבה כתבו המאמ"ר והזכר דוד והבא"ח שלא מברכים הקרובים, וא"כ הדר דינא כרוב הראשונים שאין לברך, והיכן נעלם סב"ל?

ומה שכתב שיכולים לברך על עצם הלידה - הרי לדעת רוב הפוסקים הזמן הוא מעט מאוד - עד ג' ימים כמובא בפסקי תשובות סי' רכ"ה.

ועוד שהרי הפוסקים כתבו שלא נוהגים לברך שהחיינו והטוב והמטיב בלידה עצמה, על אף שזה מפורש בתלמוד, אז פתאום לאחר שבוע שלם נזכרים לברך על הלידה שלא נהגו לברך עליה בזמנה? אתמהה.

וע"כ נראה פשוט וברור שאין שום מקום שהאמא תברך שהחיינו בשעת המילה, וכדעת כל האחרונים הנזכרים, וכפי שהיה המנהג מעולם.
 
נערך לאחרונה:
המגיה של העלון השיעור השבועי כנראה ראה את המו"מ כאן והוסיף מדיליה בזה"ל:

הצג קובץ מצורף 23405
אכן ייסד הדברים. ויש עוד אריכות בזה לבסס פסק זה, שהוא אמת ויציב ונכון וקיים. ועוד חז"ל, עדיין לא סיימתי לכתוב בזה.
וע"כ נראה פשוט וברור שאין שום מקום שהאמא תברך שהחיינו בשעת המילה, וכדעת כל האחרונים הנזכרים, וכפי שהיה המנהג מעולם.
אחה"מ כלפי מי כת"ר כותב כן.
יש 4 עדויות לכה"פ שכך מרן זיע"א הורה בהדמנויות שונות.
כמו"כ כך הורה גם מרן שליט"א ביום שישי האחרון.

מותר לדון בדברי רבותינו, אבל לא לדבר כאל רעהו.
 
1722446935511.png

מש"כ עיין וביבי"א ח"ב דיבר בכללות ולא נחת לזה.
אמנם דיבר בכללות אך ציין לספר ובספר אות (חיים ו)שלום (סימן רסה ס"ק יח) כתב וז"ל: אמנם זה נ"ל פשוט, דכשאין האב שם בעת המילה, אף דהסנדק או מהב"ד מברכים ברכת להכניסו, מ''מ ברכת שהחיינו לא יברכו אז כלל במקומות הנז', כיון דהוא רק שייך לשמחת האב שמל בנו בעצמו או ע"י שלוחו והוא עומד עליו, משא"כ לאחר או להב"ד לשמחה מה זו עושה בזה לברך שהחיינו. וגם ממילא נמצא בב''י ובמחבר בזה בשם ראבי''ה דכשאין האב מל בעצמו לא יברכו כלל שהחיינו, ואף שנוהגים בא"י כהרמב"ם לברך כל אב, מ"מ דוקא האב בעצמו כשישנו שם ולא כשאינו שם שיברך האחר. וזהו בודאי דעת הרמב"ם ג"כ דהא גם בברכת להכניסו דעת הרמב"ם דכשאין האב שם שאין מברך אחר כלל, כ"ש בברכת שהחיינו. ולא ידעתי איך המנהג שם בזה באה"ק (כשאין האב בביתו). וממילא אין שם מנהג קבוע כ"כ באה"ק ותלד כ"פ מאיזו מקומות באים לשם. וגם אולי ל"ש מנהג בכה"ג דאינו שכיח. ואכמ"ל. והנלע"ד כתבתי בעה"י. עכ"ל.

א"כ כך דעת היבי"א ופשוט.
 
לא תהיה חצוף.
איפה כבודו ראה פה חציפות? אני רואה פה תלמיד חכם שדן כדרכה של תורה עם ראיות חזקות מאוד, וגם נכונות. כבודו מסתמא מכיר את ההקדמה להליכו"ע חלק א' וזו כוונת @אליהו חיים יוסף . הכותרת של מקום זה בפורום היא "משא ומתן בתורתו", וזה בדיוק מה שנעשה פה. מרן ע"ה כך דרכו בדיוק, לייסד את פסקיו הנפלאים בצורה מבוססת הדק היטב עם המון מקורות וצירופים שמרווחים את פסקיו. וכן הולך בדרכו מרן שליט"א. וכאן בנקודה זו אכן הדברים קשים להבנה (לא זכינו), וגם אנחנו בעניותינו כששמענו את הדברים, כשלוקחים הרבה דברים בחשבון (סב"ל, גדולי קדמוני האחרונים (רדב"ז, מהריק"ש, והעתיקום כל הפוסקים(כך אמר מרן שליט"א בלווין)) לא מובן איך אפשר להקל בזה. וזו בדיוק תגובתו של פותח הדיון, להבין את החשבון ההלכתי. ותוכל לומר שמרן צירף סברות כמו: בברכת שהחיינו לא אמרינן סב"ל (עיין חזו"ע חנוכה לגבי אדם שאשתו ברכה בלילה ראשון ולא היה נוכח), אבל כאשר הכל מתבסס על מעשה רב (שלפי כמה תגובות פה נראה שהדבר שנוי במחלוקת) צריך להבין מה הסברא.
 
הצג קובץ מצורף 23408

מש"כ עיין וביבי"א ח"ב דיבר בכללות ולא נחת לזה.

אמנם דיבר בכללות אך ציין לספר ובספר אות (חיים ו)שלום (סימן רסה ס"ק יח) כתב וז"ל: אמנם זה נ"ל פשוט, דכשאין האב שם בעת המילה, אף דהסנדק או מהב"ד מברכים ברכת להכניסו, מ''מ ברכת שהחיינו לא יברכו אז כלל במקומות הנז', כיון דהוא רק שייך לשמחת האב שמל בנו בעצמו או ע"י שלוחו והוא עומד עליו, משא"כ לאחר או להב"ד לשמחה מה זו עושה בזה לברך שהחיינו. וגם ממילא נמצא בב''י ובמחבר בזה בשם ראבי''ה דכשאין האב מל בעצמו לא יברכו כלל שהחיינו, ואף שנוהגים בא"י כהרמב"ם לברך כל אב, מ"מ דוקא האב בעצמו כשישנו שם ולא כשאינו שם שיברך האחר. וזהו בודאי דעת הרמב"ם ג"כ דהא גם בברכת להכניסו דעת הרמב"ם דכשאין האב שם שאין מברך אחר כלל, כ"ש בברכת שהחיינו. ולא ידעתי איך המנהג שם בזה באה"ק (כשאין האב בביתו). וממילא אין שם מנהג קבוע כ"כ באה"ק ותלד כ"פ מאיזו מקומות באים לשם. וגם אולי ל"ש מנהג בכה"ג דאינו שכיח. ואכמ"ל. והנלע"ד כתבתי בעה"י. עכ"ל.

א"כ כך דעת היבי"א ופשוט.
לענ"ד לא הכריע
וראיה מהוה עובדא
מחילה מהרבנים הכותבים כאן. כשלומדים יביע אומר צריך לעיין בו, ולדקדק בכל מילותיו ממש, ואפילו לפעמים בפסיקים ונקודים. (והארכתי בזה במאמר יפה, אשר בשם "שפתי מלך" יקרא).

ולענייננו: לא צריך לומר שמרן דיבר בכללות, וכן ל"צ לומר שמרן לא הכריע.

אלא מרן אכן הכריע מה שהכריע. אבל לא דיבר כלל על השהחיינו של האמא.
אלא על השהחיינו של הסנדק או הב"ד, וחילוק רב ביניהם לבין השהחיינו של האמא.
ואיני מעלה החילוק שיש עמי בכתובים, כי עוד לא סיימתי עם עיסוקי בתשובה זו (אני קצת איטי בזה, מחמת כמה עניינים). ויש כאלה שיקחו זאת ויוציאו דברים מהקשרם,, ואני מעדיף לא להגרר איתם לכל מיני נישות, כי כל עוד ולא סיימתי את דברתי וחתמתי עליהם, איני רוצה להתפלפל בזה.
אבל פטור בלא כלום א"א. וע"כ אטמון זאת ברמ"ז: ממה שצוטט כאן בשם היבי"א, יש ראיה לנדוננו שהאמא יכולה לברך שהחיינו. תדקדקו במילותיו המדודות והטהורות של מרן. ותחשבנו הסוגיא בפתיחת המקורות.
אגב, לי יצא כן גם בלא שראיתי היבי"א הנז', אלא במשי"ם חופש"י בספרי רבותינו האחרונים, כן יצא לי. ממש ככפתור ופרח. וגם השמעתי זאת לכמה תחי"ם גדולים, ונהנו מאוד. ואף חיזקוני במה שחשבנתי בזה.
 
נערך לאחרונה:
כוונתי הייתה שמרן זצ"ל לא הכריע בנושא האם האמא תברך שהחיינו
אלא על המוהל והב"ד שהם לא יברכו
אמת, אבל לא צריך להביא ראיה לזה מההיא עובדא.
זאת אומרת, גם אם לא היתה עדות על מרן בשום מקום, ג"כ לא הייתי לומד במרן הנז' שהאמא לא תברך שהחיינו. אולי אף הייתי לומד לאידך גיסא, וכמו שטמנתי ברמ'ז. ודו"ק.
 
נערך לאחרונה:
לכבוד הצדיק שכותב תשובה בנושא
אשריך!!! אבל שים לב להתייחס לכמה דברים (וליישב...):

א. שאין אפי' פוסק אחד שאומר במפורש לברך, והכל מצירופים בלבד.

ב. שאנו מדברים כאן בנושא של סב"ל ואין כאן מנהג נגד (שהרי אף אחד לא כתב לברך וכ"ש שלא העיד שכן המנהג), ובמקרים כאלו ידועה דעתם של מרן זיע"א ומרן שליט"א ששב ואל תעשה עדיף ואפי' שיש פוסקים שהעידו שהמנהג לברך (עיין ערך: לולב לנשים, מעין שבע בליל פסח, ועוד... וכן בדומה לזה בענין ביטול המנהג שמברכים לאחר הדה"נ וכו').

ג. ומה שהביאו שמרן זיע"א נהג כן, שמעתי בשם המוהל הרה"ג מרדכי ששון מירושלים שבסוף ימיו מרן ישב סנדק בברית כזו ונסתפק בדבר ולמעשה לא בירכו שם, אלא שצריך לבדוק לעומק נושא זה.

ד. וכמובן על כל הטענות שהובאו כאן בפורום.

חזק ואמץ!
 
ג. ומה שהביאו שמרן זיע"א נהג כן, שמעתי בשם המוהל הרה"ג מרדכי ששון מירושלים שבסוף ימיו מרן ישב סנדק בברית כזו ונסתפק בדבר ולמעשה לא בירכו שם, אלא שצריך לבדוק לעומק נושא זה.
לדעתי הכתובת לבירור היא המוהל רבי יוסף אורן.
 
וע"כ נראה פשוט וברור שאין שום מקום שהאמא תברך שהחיינו בשעת המילה, וכדעת כל האחרונים הנזכרים, וכפי שהיה המנהג מעולם.
מש"כ "כפי מה שהיה המנהג מעולם".
לכאו' לא שייך לומר בכה"ג מנהג, כיון שאין זה מצוי - שאין האבא נמצא בברית מילה של בנו. ובדבר שאינו מצוי לא שייך מנהג וכמ"ש הש"ך ביו"ד סימן ק"צ ובסימן רס"ד ס"א.

נ.ב. ה' אליהו חיים יוסף, האם אתה כהן מפורום לתורה?.
 
א. שאין אפי' פוסק אחד שאומר במפורש לברך, והכל מצירופים בלבד.
מה בכך. ויתירה מזו לא ראיתי אף אחד מהכותבים כאן בפורום שהתייחס לטענות שהעלתי בתשובתי. ושם בארתי ובססתי כמה טענות חזקות ע"פ דברי הראשונים וגדולי האחרונים. ותו, מרן זיע"א הוא מספיק מקור טוב לפסיקה. אלא שלא ביאר טעמו וביסוסו.
ג. ומה שהביאו שמרן זיע"א נהג כן, שמעתי בשם המוהל הרה"ג מרדכי ששון מירושלים שבסוף ימיו מרן ישב סנדק בברית כזו ונסתפק בדבר ולמעשה לא בירכו שם, אלא שצריך לבדוק לעומק נושא זה.
עם כל הכבוד איני יכול להסתמך על שמועות. ע' מה שהעתיק בספרו משם הרב אות הברית ודו"ק. ויתירה מזו הבאתי לע"ע 4 עדויות מת"ח ומוהלים שונים, שכך מרן זיע"א הורה. ולא שמועות אלא שהיו שם "וראו". ות"ח אחד אף בירר אם כך להורות להלכה ולמעשה, ומרן אמר שכן.
ב. שאנו מדברים כאן בנושא של סב"ל ואין כאן מנהג נגד (שהרי אף אחד לא כתב לברך וכ"ש שלא העיד שכן המנהג), ובמקרים כאלו ידועה דעתם של מרן זיע"א ומרן שליט"א ששב ואל תעשה עדיף ואפי' שיש פוסקים שהעידו שהמנהג לברך (עיין ערך: לולב לנשים, מעין שבע בליל פסח, ועוד... וכן בדומה לזה בענין ביטול המנהג שמברכים לאחר הדה"נ וכו').
גם לזה התייחסתי כמובן, ויישבתי זאת על נכון ע"פ דעתו של מרן זיע"א בספריו הרבים.
 
נערך לאחרונה:
לדעתי הכתובת לבירור היא המוהל רבי יוסף אורן.
אין מה לברר עם הרב אורן כי הוא היה המוהל ביום שישי שעבר בברית עם מרן הראש"ל שליט"א והוא ציין בפני הרב שמרן תמיד במקרים כאלה הורה שאף אחד לא יברך וכן היה מעשה עמו כמה פעמים, והתפלא שהרב אמר לו שמרן הורה פעם אחרת (או 4 פעמים...) לאמא לברך.
 
חזור
חלק עליון