אליהו חיים יוסף
Member
המגיה של העלון השיעור השבועי כנראה ראה את המו"מ כאן והוסיף מדיליה בזה"ל:

אולם כבר העירו על דבריו שלא העלה מזור לברך ברכה נגד האחרונים שצויינו.
מה שהביא מר' שמחה - תמוה, שהרי הוא כתב סברא שאין לברך שהחיינו בכל ברית, ודלא כמנהגינו, שהרי יש שמחה גם לאמא. ואנן לא קי"ל כן אלא מברכים שהחיינו, וא"כ לא סבירא לן סברתו, אז איך אפשר כאן לצרף סברא שאנו לא סוברים אותה כלל?
ומה שהביא סברת מהר"ח או"ז - א"כ שתברך גם ברכת להכניסו, וזה לא שמענו.
ואדרבה הסברא נותנת שכיון שברכת שהחיינו במילה רוב הראשונים לא סבירא להו, ורק הרמב"ם סובר שמברכים, ונהגו כמותו בא"י - היכא דנהגו נהגו, אבל האמא לא נהגו מעולם שתברך, ואדרבה כתבו המאמ"ר והזכר דוד והבא"ח שלא מברכים הקרובים, וא"כ הדר דינא כרוב הראשונים שאין לברך, והיכן נעלם סב"ל?
ומה שכתב שיכולים לברך על עצם הלידה - הרי לדעת רוב הפוסקים הזמן הוא מעט מאוד - עד ג' ימים כמובא בפסקי תשובות סי' רכ"ה.
ועוד שהרי הפוסקים כתבו שלא נוהגים לברך שהחיינו והטוב והמטיב בלידה עצמה, על אף שזה מפורש בתלמוד, אז פתאום לאחר שבוע שלם נזכרים לברך על הלידה שלא נהגו לברך עליה בזמנה? אתמהה.
וע"כ נראה פשוט וברור שאין שום מקום שהאמא תברך שהחיינו בשעת המילה, וכדעת כל האחרונים הנזכרים, וכפי שהיה המנהג מעולם.

אולם כבר העירו על דבריו שלא העלה מזור לברך ברכה נגד האחרונים שצויינו.
מה שהביא מר' שמחה - תמוה, שהרי הוא כתב סברא שאין לברך שהחיינו בכל ברית, ודלא כמנהגינו, שהרי יש שמחה גם לאמא. ואנן לא קי"ל כן אלא מברכים שהחיינו, וא"כ לא סבירא לן סברתו, אז איך אפשר כאן לצרף סברא שאנו לא סוברים אותה כלל?
ומה שהביא סברת מהר"ח או"ז - א"כ שתברך גם ברכת להכניסו, וזה לא שמענו.
ואדרבה הסברא נותנת שכיון שברכת שהחיינו במילה רוב הראשונים לא סבירא להו, ורק הרמב"ם סובר שמברכים, ונהגו כמותו בא"י - היכא דנהגו נהגו, אבל האמא לא נהגו מעולם שתברך, ואדרבה כתבו המאמ"ר והזכר דוד והבא"ח שלא מברכים הקרובים, וא"כ הדר דינא כרוב הראשונים שאין לברך, והיכן נעלם סב"ל?
ומה שכתב שיכולים לברך על עצם הלידה - הרי לדעת רוב הפוסקים הזמן הוא מעט מאוד - עד ג' ימים כמובא בפסקי תשובות סי' רכ"ה.
ועוד שהרי הפוסקים כתבו שלא נוהגים לברך שהחיינו והטוב והמטיב בלידה עצמה, על אף שזה מפורש בתלמוד, אז פתאום לאחר שבוע שלם נזכרים לברך על הלידה שלא נהגו לברך עליה בזמנה? אתמהה.
וע"כ נראה פשוט וברור שאין שום מקום שהאמא תברך שהחיינו בשעת המילה, וכדעת כל האחרונים הנזכרים, וכפי שהיה המנהג מעולם.
נערך לאחרונה: