דרשו סימן תמד הערה 22:
ולענין הפירורים הדקים שנשארים בין השיניים, דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פט״ו ס״ק ד) שאם אינו פסיק רישא שיצא דם, מותר להשתמש במברשת שינים יבשה כדי להסירם [אמנם אם היא רטובה יש אופנים שאסור משום 'סוחט']. והוסיף, שאם לאחר מכן נשארו במברשת פירורים, מותר לשטוף אותה או לנערה כדי שיפלו [ובלבד שלא יסחוט את שערות המברשת]. ולגבי הגעלת שיניים תותבות לאחר סעודת שחרית בשבת זו [ולגבי הנדון אם הגעלתן היא מעיקר הדין ראה מה שכתבנו לקמן (סי׳ תנא ס״ק לה)], צידד הגרש״ז אויערבך (שו״ת מנחת שלמה מהדו״ת סי׳ ס אות ל) שמותר הדבר, משום שלפני זמן איסור חמץ אין בזה איסור משום מתקן כלי, כיון שאז עדיין מותר לאכול חמץ, ונמצא שבאותה שעה כלל אין תיקון, ועוד, שאין תיקונן לשימוש בפסח אלא בכך שבהגיע זמן האיסור לא תימצא בשיניים אלו שום תערובת חמץ. ובשו״ת מנחת יצחק (ח״ח סי׳ לז) כתב שראוי להגעילן בערב שבת לפני חצות, ובשבת יזהר לא לאכול בהן מאכל שהיד סולדת בו, וסמוך לזמן האיסור ירחץ אותן היטב ויערה עליהן מים חמים.
ולענין הפירורים הדקים שנשארים בין השיניים, דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פט״ו ס״ק ד) שאם אינו פסיק רישא שיצא דם, מותר להשתמש במברשת שינים יבשה כדי להסירם [אמנם אם היא רטובה יש אופנים שאסור משום 'סוחט']. והוסיף, שאם לאחר מכן נשארו במברשת פירורים, מותר לשטוף אותה או לנערה כדי שיפלו [ובלבד שלא יסחוט את שערות המברשת]. ולגבי הגעלת שיניים תותבות לאחר סעודת שחרית בשבת זו [ולגבי הנדון אם הגעלתן היא מעיקר הדין ראה מה שכתבנו לקמן (סי׳ תנא ס״ק לה)], צידד הגרש״ז אויערבך (שו״ת מנחת שלמה מהדו״ת סי׳ ס אות ל) שמותר הדבר, משום שלפני זמן איסור חמץ אין בזה איסור משום מתקן כלי, כיון שאז עדיין מותר לאכול חמץ, ונמצא שבאותה שעה כלל אין תיקון, ועוד, שאין תיקונן לשימוש בפסח אלא בכך שבהגיע זמן האיסור לא תימצא בשיניים אלו שום תערובת חמץ. ובשו״ת מנחת יצחק (ח״ח סי׳ לז) כתב שראוי להגעילן בערב שבת לפני חצות, ובשבת יזהר לא לאכול בהן מאכל שהיד סולדת בו, וסמוך לזמן האיסור ירחץ אותן היטב ויערה עליהן מים חמים.
