תוצאות חיפוש

אבל היא גופא, הוא לא מכריע כהקבלה, ולכן מה שכתוב באורל״צ קשה שבעתיים. כל הפלפול שמובא לעיל באורל״צ קשה מלהכיל.

בנוסח השיעור משמע כמה דברים: א. שהאורל״צ החליט מעצמו לכאורה שע״פ הקבלה יש כאן בעיה ב. שיש קושיא על דברי החינוך מהקבלה ברגע שאני פותח את האורל״צ בפנים ורואה שהדברים הפוכים לחלוטין: א. האורל״צ הביא את הרש״ש שסובר כך, הוא לא כותב ש״הרש״ש חשש לקבלה״, אלא מביא את הרש״ש כאילו זו דעה הלכתית קבילה...

לענ״ד הקושיא כאן כפולה הן על הנוסח בעלון השיעור (לצערי לא יצא לי לשמוע אותו) והן על דברי האורל״צ. מדברי העלון משמע שהאורל״צ הוא זה שהניח שזה מצ״ע שהז״ג, אך לא היא, שבאורל״צ גופא הוא מביא את דברי הרש״ש, ועליה קא מקשי עליה. אך בלאו הכי, באמת קשה איך יצא דברים כאלו מפיו של הרב בן ציון, כשחילוק כ״כ...

כל מה שכתבת משורה זו ולמטה ידעתי וגם ידעתי. וספרי מרן מצויים הרבה אצלי יותר ממה שעולה בדעתך. ודווקא בגלל זה כתבתי מה שכתבתי. ואינן שטויות כלל.

אז אתה קובע כאן כלל שעיקר ההלכה בדברי מרן זה בההערה ולא בגוף התשובה?

מפתיע אותי שתגובה כזו, בלי ביאור, בלי טעם, בלי דברי טעם וחכמה, אלא סך הכל גידופים, קיבלו כ״כ הרבה תודות. יש צורה להגיב. אם טעיתי, אתה מוזמן להסביר לי, ולא להצביע לתגובה שלך עם שאר הניקים שלך בשביל להראות כאילו התגובה שלך יותר חכמה משלי.

בהליכו״ע אתה צודק, ביחו״ד לעומת זאת זה הובא רק בהערה. במסקנת התשובה הוא כלל לא כותב כזאת. כך שמה שעלה בדעתו תוך כדי התשובה, הוא חזר בו למסקנא.

התשובה היא שדווקא יש הבדל. בבשר חלק רבנות אתה תמצא שרשום ״בהשגחה״ ואילו בבשר של בד״צים אחרים יהיה כתוב ״באישור״. ההבדל ברור.

אכן, צודק. אך התם כתב למסקנא בתשובה ש״יש להמנע משום סכנה״ וא״כ ש״מ שלא סבר את ההערה הזו למסקנא. ובכ״א יש להעיר שמשמע מינה שאיסור ממש הוא משום סכנה, אך בהליכו״ע כתב שכל האיסור הוא משום מנהג בלבד. כך שיש להסביר את דעת מרן ככתביו האחרונים, דהיינו הליכו״ע. וכל האיסור הוא משום מנהג בלבד. אם הבנתי...

ובכ״ז דבריו מובאים בנו״כ על השו״ע (יתכן שהפת״ש?)

אני מנסה להבין. אתה כתבת על פיצה עם טונה ממש. מרן מדבר על מאפה גבינה (או פיצה לצורך הנושא) שנאפה ליד דג באותו תנור. ההבדל זועק לשמיים. (מקווה שאני לא צריך להסביר את ההבדל עבורך) בעניין הזה יש את מרן שמפלפל בזה הן בהליכו״י הן בחזו״ע. אם מדובר כמו למה שדיבר @צדיק נסתר על פיצה עם טונה ממש, כנראה...

לא הבנתי איפה מרן כותב שמותר לאכול פיצה עם טונה כשנקנתה בדיעבד. זה לא כתוב לא בהליכו״ע או ביחו״ד. כל מה שכתוב זה לגבי תבשיל של גבינה שהתבשל בתנור עם טונה. ואם אתה מדייק ממרן שכתב שמנהג הספרדים לא לאכול, זה לא כתוב ״בהדיא״. יש פה הרבה חוסר דיוקים בנושא בנוגע למשנת מרן בנידון. מרן מחד גיסא חיזק...

לא כן. אלא כיוון שהבד״צ מייבאים מחו״ל, הרבנות מאשרת את הכשרות שלהם. מי אמר שיש משגיח גם של הרבנות בשחיטות הבד״צ? אלא כיוון שהם נאמנים, הרבנות מאשרת אותם. מה שהראשל״צ דיבר על שרבנות חלק זה מותר, זה שחיטה של הרבנות.

הל׳ בין המצרים

כמובן שהדבר לא נאמר באופן כללי אלא פרטני. בטוחני שהרב יצחק אמר את זה דווקא לי. כל אחד ועבודת ה׳ שלו ודעת התורה האישית שלו.

בעיקרון זה ישיבה ספרדית (נוסח תפילות, שיטת לימוד). אך תוכל למצוא שם אשכנזים. תימנים. אתיופים. קיבוצניקים. הכל. (עקרונית הראש ישיבה לא מקבל חרדים מבית. אך זה תלוי בהרבה דברים)

כשאני מסתכל על זה לאחור כל תקופת הישיבה בנתה אותי. במיוחד שיעוריו של הראש ישיבה בימים הרגילים (שיעורי הלכה). (כששאלתי מהרב יצחק אם הוא יכול להכניס אותי לכיתה של הראש ישיבה או לא, הוא שאל אותי ״אתה מגיע בכל יום לשיעורים של הראש ישיבה?״, כשעניתי כן הוא ענה שאני לא צריך. הוא היה משלב כל טוב...

תמיד הצטערתי מזה, אגב. (אח״כ הייתי שר לחברותא בסדר א׳ ״כאייל תערוג״)

אתה מחזיר אותי יותר מדי לימי הישיבה אחי. אתה גורם לי לטעום את ה׳יה אכסוף׳ של הישיבה בסעודה שלישית. איי איי איי.

מאז ומתמיד הכוונה של הרב היה לעשות את הבית מדרש האמצעי לעיקרי. בלי להכנס לכל עניין האקוסטיקה של הבית מדרש העליון. (רק מי שהיה יושב בחמש שורות הראשונות היה שומע את הרב בשיעורים שלו בשבת. ושלא לדבר על מגילת אסתר בפורים.)