תוצאות חיפוש

"אירוע פרוע".... אנשים שיושבים עם נשותיהם ומקשיבים למוזיקה, מופרע ביותר (וכנ"ל רובא דרובא גברים). גם בישיבה "משפחתית" לא יושבת אשה ליד גבר זר, אלא ליד רעותה (ומהצד השני בעלה). מה שהולך בכל אוטובוס פרוע פי כמה וכמה (גם אחרי אוטובוסי המהדרין) ומעולם לא אסרו זאת. ועד לחידוש של החתונות בהפרדה...

זה לא ידעתי, צ"ע אם יש היתר לזה (וגם אם יש היתר, למה להביא נגנית כשלא חסר נגנים??)

פתח בכד וסיים בחבית. לגופו של ענין, מתוך קהל של אלפים, אולי היו כמה נשים זקנות שישבו עם בעליהן, נער יספרם. הקהל היה משולהב ומחה כפיים, מה זה אומר מבחינה הלכתית? שזה ריקודים מעורבים? (ועם מי מעורבים?)

ההופעה אינה מיותרת כלל. ראשית, ישנם רבים בציבור החרדי שאם לא יתנו להם אופציה כשרה (הופעות של פייטנים יר"ש בשירי קודש) הם יבחרו באופציה הלא כשרה, ולכן חייבים לתת להם אלטרנטיבה. שנית, השירה היא למעלה מהתורה, כידוע, וכאשר ציבור מתאסף ושר לקב"ה, זה הדבר האחרון שאפשר לקרוא לו "מיותר". דומני שמרן...

עיין במכתב מרן הגר"ע יוסף, לגבי זמר המופיע במעורב (ומרקיד מעורב, דלא כבנדון דידן שמדובר בישיבה בעלמא שאין בה איסור) וגם שר שירי עגבים (דלא כבנדון דידן דאיירי בשירי קודש), שאין מניעה להזמינם. ומינה לנדון דידן שלא שרים עגבים ולא מרקידים מעורב, שאין בהם שמץ פסול חלילה. "ב"ה, כ"ז סיון תשמ"ב. לכבוד...

ישיבה נפרדת באירועים מותרת מעיקר הדין, ואפילו באוטובוס אין איסור לגבר ואשה לשבת זה לצד זה באוטובוס, אלא שיש להם להשמר לכתחילה מנגיעה, אף שהיא אינה נגיעה של חיבה, כדי שלא יבואו חלילה להרהור עבירה, קל וחומר באירועים שכאלה שאינם אוטובוס צפוף שבעמידה מגיעים פעמים רבות לידי נגיעה מרוב הדוחק. וכן פסק...

כשיהיה לי זמן, אשיב על טענותיך לגופו של ענין. כבר החילותי להגיב על הקונטרס מענה שלום ואמת, אבל לא מצאתי את הזמן להמשיך. וכעת דיברתי רק על הסגנון, וכמעשיך במאמר כך מעשיך בתגובה זו. עם סגנון כזה תשכנע אולי את המשוכנעים.

זה מה שטענתי מהרגע הראשון, דאיירי במנהגים שהונהגו לפי מרן ולא קיבלו הוראותיו בזה. ורק יש לדון מכח הטענה שצריכים לבטל מנהגם בעלותם לארץ. אבל מרן הגר"ע יוסף זיע"א חלק על מרן השו"ע גם מכח מנהג שהונהג בדורות האחרונים ע"י קהילה קטנה בירושלים של מקובלים.

ביארתי כבר לעיל שאין שום ראיה מזה, דאין חולק על כך שקיבלנו הוראות מרן, ובזה חכמי מרוקו בדעה אחת עם מרן הגר"ע יוסף זיע"א, אבל כפי שכבודו מסיים בעצמו, "אף שלענין תקנות והסכמות ומנהגי הקהל, כל קהילה החזיקה בתקנותיה ומנהגיה", ממילא שוברו בצידו, דכל קבלת הוראות מרן לא שייך כלל בעניינים אלה. ומהיכי...

כבודו מפספס את העיקר, והוא - שבזמן מרן השו"ע היו קהילות וכל קהילה עשתה כמנהגה, ובמקום לאחד את כל קהילות הספרדים למנהג אחד (כפי שניסה לעשות מרן שר התורה הגר"ע יוסף זצ"ל) אדרבה הוא הורה לכל קהילה לנהוג כמנהגה ולא להתבטל לאחרים! ועוד שבצפת גופא נהגו דלא כמרן השו"ע, כדכתב בשו"ת דברות אליהו ח"ז סי'...

לא תמיד הוא בגלל דעת מרן, הרבה פעמים בגלל המנהג דלא כמרן או בגלל סב"ל נגד מרן או בגלל דברי האר"י בענין תפילה.

פתחת בכך שאני מבין לא נכון, אבל רק לקראת סוף דבריך התחלת לרדת לדעתי. המדובר הוא על מנהגים שקדמו למרן וממילא לא קיבלו על זה הוראות מרן, ושייך לדון על זה רק מצד 'ההולך למקום שנהגו' בדיוק כמו שכתבת, שעל זה הרחבתי לעיל שלא שייך לומר כלל במציאות של ימינו שקיימות עדות רבות וקהילות רבות וכל עדה יש לה...

את דברי "מגן אבות" הבאתי מבלי לעיין במקור הדברים (שו"ת בית יוסף) ועתה ראיתי וכבודו צודק בזה, אין משם ראיה כלל.

נראה שכת"ר מנסה להתחמק מהעובדה שעוד בזמן מרן היתה קיימת בארץ ישראל קהילה מרוקאית, עם בי"ד ומנהיגים, ומעולם לא התבטלו למאן דהו. גם בירושלים (אגב דעסקינן במושג "מנהג ירושלים" שמעולם לא היה אחיד וכנ"ל), וגם בצפת, בעירו ובמקומו של השו"ע שבוודאי היה שם "מרא דאתרא". בצפת בזמן מרן השו"ע היו כמה וכמה...

יש כללים המקובלים על פוסקי הדור, הגר"ע יוסף והגר"ש משאש, מתי אפשר לחלוק על השו"ע. ובזה גופא הערתי, שחכמי מרוקו הולכים בדיוק לפי הכללים הללו. ואין מקום להעיר עליהם מדוע אינם פוסקים כמו השו"ע. כי הם מצהירים שקיבלנו עלינו הוראות מרן, אלא שדעת מרן גופא היא כך (וכן בענין ביטול מנהגי הקהילות שעלו...

על זה נאמר "ראו מה בין בני לבין חמי". הגר"ש טולדנו בספרו דברי שלום ואמת כתב בשפה כל כך יפה ומכבדת כלפי מרן זיע"א, שכל הרואה מתמלא עונג מדבריו, כיצד אפשר לחלוק כדרכה של תורה מבלי לתקוף באופן אישי. (איני מתכוון לענות כעת לכל הדברים שנכתבו במאמר, שלדעתי אין בהם ממש והקורא יראה שהם מופרכים מיניה...

הוא הדין, חיפוש בספרים או הסבר פשטני של מה הגמרא אומרת. הסבר השפה הארמית הוא לא עמל התורה.

כתוב שם במפורש (בשם הגרח"ק) כמו שכתבתי, שעמל התורה הוא סברות וחילוקים, ולא חיפוש בספרים.

הרבנות הראשית לישראל לא נותנת הכשר על מסעדות או מפעלים בארץ, אלא הרבנות המקומית, ויש רבנויות מקומיות עם מחלקות של מהדרין שהן שוות ערך לבד"צים, עיין כאן.

הרבנות הראשית לישראל מפקחת ישירות על יבוא הבשר ועל שחיטת כל הבד"צים בחו"ל, הצוותים הם אותם צוותים והבשר הוא אותו בשר, לכל בד"ץ יש את הצוות שלו ויש עודפים שאותם לוקחת הרבנות הראשית ומוכרת בזול יותר, כי היא לא גוף מסחרי שצריך להרוויח כסף. כשרות חלק של הרבנות הראשית לישראל טוב יותר מכל בד"ץ. וכן...