עד כמה קיבלנו הוראת מרן???

[ראובן יוסף מיארה]

מתחילה כתבת שזה מכח טענה אחת ובגלל זה 'זה נקרא שהוא מנהג לפני מרן' למרות שהונהג אחריו, עכשיו אתה משנה לומר שזה בכלל מטעם אחר, של 'קום שנהגו' וכך פתאום 'התחלתי לרדת לעומק דעתך הקדושה והנשגבה'...

כנודע היטב דרכו למכריו במיוחד בענייני צניעות דאתמחי גברא בכ"מ שמות למיניהם, והמבין יבין.

 

[ראובן יוסף מיארה]

על זה נאמר "ראו מה בין בני לבין חמי". הגר"ש טולדנו בספרו דברי שלום ואמת כתב בשפה כל כך יפה ומכבדת כלפי מרן זיע"א, שכל הרואה מתמלא עונג מדבריו, כיצד אפשר לחלוק כדרכה של תורה מבלי לתקוף באופן אישי.

(איני מתכוון לענות כעת לכל הדברים שנכתבו במאמר, שלדעתי אין בהם ממש והקורא יראה שהם מופרכים מיניה וביה, כמו שהעיר על ספר נתיבות המערב שכתב שכך המנהג מימי קדם, באמירת הפיוטים בתוך התפילה ולא לאחר חזרת הש"ץ, ועל זה ענה שדוקא דבר שהוקבע ע"פ חכמים חשיב מנהג... כביכול הראשונים שתיקנו את הפיוטים במקומם היו עמי הארצות גמורים, וכל גדולי ישראל מאז ועד עתה שחיו במרוקו ובעוד ארצות שנהגו כך, עברו על המנהג בשתיקה מפני שהיו עמי הארצות גמורים...

וכמאמר חז"ל הפוסל במומו פוסל, העלים בעצמו מהקורא שבשו"ת הרשב"א (סי' תס"ט) התיר לומר פיוטים לחתן וכלה וברית מילה קודם ברוך שאמר ולאחריו, ובין יוצר ואהבה, והמנהג פשוט לאומרם ברוב המקומות, וסומכים על מה שיסד הקליר פיוטים ליוצר, והנח להם לישראל, ועיין בשו"ת הרדב"ז סי' תתקס"ז, הביא דבריו הגר"א אברז'ל בשו"ת דברות אליהו חלק ז' סי' א', שהאריך הרדב"ז שמחברי הפיוטים היו אנשים הגדולים בחכמה כמו רבי אברהם בן עזרא, ורבי שלמה בן גבירול, ורבי יהודה הלוי, ועוד גאוני עולם שבאו אחריהם ולא מיחו בידם (כפי שכתבתי לעיל), ודיבר בחומרה גדולה על המבטלים מנהגים, והוא הדין לפזמונים שנהגו לומר לפני נשמת שחיברו אותם המחברים, וע"ע בשו"ת יחוה דעת חזן (חלק א' סי' י).

והגאון המרוקאי הגדול רבי חיים בן עטר בספרו חפץ ה' (ברכות י"א) כתב "מכאן ראיתי להוכיח לחזק המנהג שנהגו לומר הרבה פזמונים ותחינות ביום התענית ובראש השנה ויום הכיפורים, בתוך י"ח כפי הסדר הנוהג לכל אחד, כי כן נתנו רשות רבותינו להוסיף כפי מה שירצו, דלא כנוהגים להשמיט הפזמונים ביום הכיפורים בתוך התפילה "כי מנהג אבותינו תורה הוא" וכן ראוי להניח הסדר שכתוב במחזורים". והוסיף הגר"א אברז'ל, על אחת כמה וכמה לפזמונים הנאמרים בתוך פסוקי דזמרה.

וכן מה שהעיר על ב"ה וב"ש, השמיט שגדולי מרוקו מוכיחים זאת מלשון השו"ע "כל ברכה שאדם עונה בכל מקום" וא"כ מה ראיה לבטל המנהג מכמה אחרונים שאסרו זאת, כאשר כך המנהג מדורי דורות והוקבע ע"פ גדולי ישראל שנהגו כך בעצמם, והוא לפי דעת השו"ע כאשר מוכח מלשונו, "כל ברכה", "בכל מקום", ואין ברור מזה).

אבל בעיקר יש להזדעזע מהניסוח ומסגנון הכתיבה, כדלהלן.

הנה בעבר כאשר העיר מרן הראש"ל הגר"י יוסף על המחבר דברי שלום ואמת ש"בדה מלבו דברים בשם רבי חיים פלאג'י" שאלתי את המחבר, היתכן שבדה מלבו? וענה בפשטות שהעתיק את דברי הגר"ח פלאג'י מספר כתר שם טוב, שהוסיף דברים על ר' חיים פלאג'י, והוא חשב בתמימותו שכל הקטע הוא מהגר"ח פלאג'י. וכתב לי שזה מופיע בתחילת ספרו השני.

והלכתי לעיין בספרו השני והנה מופיע בתחילת ספרו הבהרה, ותחת אשר אחרים היו עושים, לטעון טענות מדוע מיהרו לתקוף אותי, ואף לא טרחו לברר עמי את הדבר, אלא מיד הדפיסו עלי ספר לדורי דורות ש"בדיתי מלבי" ואינו אלא טעות סופר פשוטה, במקום כל זה כתב בענווה מופלגת "הנני מודה להגאון רבי יצחק יוסף שהאיר את עיני"... (אני מצטט מהזיכרון, כי הספר אינו לפני).

והנה לאחר כל זה, באים צעירי הצאן וממשיכים להשמיץ ולהכפיש כביכול המחבר בכוונה תחילה השמיט והעלים וסילף ורימה במזיד... ואצטט מעט מהמאמר הנ"ל שההבהרה היתה מונחת לנגד עיניו כפי שכותב בעצמו:

"והמחבר המציא דברים אלה מלבו, על מנת ליישב את מנהגם"... (כביכול בלי המצאה זו, לא היה מיושב המנהג. מגוחך ממש)

"וזה דבר חמור מאוד, לא תהיה כדבר הזה" (אולי גם צריך לשרוף את הספר?)

"מחבר הספר הנ"ל במכוון העלים זאת מעיני הקורא... כדי שיהיה לו מקום לטעון" (מלבד עזות המצח כלפי ת"ח מובהק שגדול פי כמה וכמה מהצעיר המעיר, וגדולי ישראל קילסוהו, ובאמת ניכר מספרו שהוא גברא רבה, ודבריו נפלאים וערבים, הרי רק תמים או מיתמם יחשוב שאפשר לרמות את הקורא, כאשר כל תלמידי הגר"ע יעברו עם זכוכית מגדלת על כל מילה ומילה ורק יחפשו היכן אפשר לתפוס את המחבר)

"באמת שזה סילוף האמת בצורה ברורה, ומוכיח ומגלה לנו בעליל שכל כוונתם היא רק להשיג ואף עושים בזאת בדרכים שאינם אמיתיות כלל, והוא רחום יכפר עוון" (כל זה מטעות סופר אחת שנמצאה בכל ארבעת הכרכים!)

"שוב העירוני שבספרו ח"ב כתב שאכן הוא ט"ס מה שהעתיק וכו'. אמנם את זה כתב רק אחרי שהעיר עליו מו"ר הראש"ל ודו"ק" (שוב העירוני... כביכול אינו יכול למחוק את כל מה שכתב עד עכשיו, כי כבר כתב והוא כשגגה היוצאת מלפני השליט... אבל גם לאחר ההבהרה, ברור שהוא שיקר במזיד ורק הבהיר כי לא היתה לו ברירה.... כל מילה נוספת מיותרת)

וכבר כתבתי לעיל בדיון זה, על החושבים שתהיה תפארתם על כמות כינויי הגנאי והזלזול בכל מי שחולק, כאשר למעשה זה מוכיח בדיוק ההיפך, שמחוסר מענה כתבו כל זאת, כדאמרי אינשי, "כאשר אין מה לענות, מתחילים מכות". והפוסל במומו פוסל, כנ"ל.

לא ענית על שום טענה לגופו של עניין, מדוע לגבי המלך המשפט הוא העלים מעיני הקורא את כל הפוס', ושרוב ככל קושיותיו על מרן זיע"א הוא כבר עמד וביאר את זה במתינות מדברי הפוס', והוא העלים הכל, הלזה יקרא יראת שמיים???, או דרכה של תורה???
בתחילה חשבתי לענות לך, אך אחרי שנודע לי מי אתה אני מעוניין כלל לשאת ולתת איתך, אני שאתה מבין את זה היטב...
[אני יודע גם שתגיב אח"כ, אך אני כבר גילתי דעתי לגביך, ואיני מעוניין להשיב לך כלל , ודי בזה ההבהרה]

 

[אוהב את המקום]

מתחילה כתבת שזה מכח טענה אחת ובגלל זה 'זה נקרא שהוא מנהג לפני מרן' למרות שהונהג אחריו, עכשיו אתה משנה לומר שזה בכלל מטעם אחר, של 'קום שנהגו'

זה מה שטענתי מהרגע הראשון, דאיירי במנהגים שהונהגו לפי מרן ולא קיבלו הוראותיו בזה. ורק יש לדון מכח הטענה שצריכים לבטל מנהגם בעלותם לארץ.

אבל מרן הגר"ע יוסף זיע"א חלק על מרן השו"ע גם מכח מנהג שהונהג בדורות האחרונים ע"י קהילה קטנה בירושלים של מקובלים.

 

[אוהב את המקום]

לא ענית על שום טענה לגופו של עניין

כשיהיה לי זמן, אשיב על טענותיך לגופו של ענין. כבר החילותי להגיב על הקונטרס מענה שלום ואמת, אבל לא מצאתי את הזמן להמשיך.

וכעת דיברתי רק על הסגנון, וכמעשיך במאמר כך מעשיך בתגובה זו. עם סגנון כזה תשכנע אולי את המשוכנעים.

 

[ראובן יוסף מיארה]

כשיהיה לי זמן, אשיב על טענותיך לגופו של ענין. כבר החילותי להגיב על הקונטרס מענה שלום ואמת, אבל לא מצאתי את הזמן להמשיך.

וכעת דיברתי רק על הסגנון, וכמעשיך במאמר כך מעשיך בתגובה זו. עם סגנון כזה תשכנע אולי את המשוכנעים.

בתחילה חשבתי לענות לך, אך אחרי שנודע לי מי אתה אני מעוניין כלל לשאת ולתת איתך, אני שאתה מבין את זה היטב...
[אני יודע גם שתגיב אח"כ, אך אני כבר גילתי דעתי לגביך, ואיני מעוניין להשיב לך כלל , ודי בזה ההבהרה]

 

[ראובן יוסף מיארה]

ושרוב ככל קושיותיו על מרן זיע"א הוא כבר עמד וביאר את זה במתינות מדברי הפוס', והוא העלים הכל, הלזה יקרא יראת שמיים???, או דרכה של תורה???

וזה דרכו (לצערי) בהרבה מקומות מספרו או שהוא משמיט דברי החולק, או שמעתיק רק חלק ממנו, או שמקשה על מרן זיע"א כביכול קושיות חזקות, והוא מעלים מעיני הקורא שמרן עצמו הביא את הקושיא ויישב ומעיקרא לק"מ וכמו שעשה בנ"ד, וברור שאי"ז דרכה של תורה, ואין בזה סרך יראת שמים, אלא בדיוק ההפך.
רק לדוגמא אציין מה שהביא בדברי שלום ואמת (בהקדמה עמ' 12) שכתב שמרן זיע"א הרבה בטענות על עדת מרוקו, שכביכול מנהגיהם מבוססים ע"פ מנהגי אשכנז, וכתב ע"ז בזה"ל "וטענות אלו אינם מבוססות ופעמים הם אפילו מראות על בורות מסוימת" עכ"ל. עפ"ל. וזה בהחלט מראה לנו את מגמתו ודרכו.
ומי שרוצה ללכת בדרך זו אין לנו שיג ושיח איתו. [ואי"ז עניין כלל למו"מ בונה שבזה בהחלט אנו מעוניינים, וכל מכרי יעידו עלי כן]

 

[חכם באשי]

רק לדוגמא אציין מה שהביא בדברי שלום ואמת (בהקדמה עמ' 12) שכתב שמרן זיע"א הרבה בטענות על עדת מרוקו, שכביכול מנהגיהם מבוססים ע"פ מנהגי אשכנז, וכתב ע"ז בזה"ל "וטענות אלו אינם מבוססות ופעמים הם אפילו מראות על בורות מסוימת" עכ"ל. עפ"ל.

אשמח למחקר או מאמר שמבסס את הטענה הזאת שמנהגי מרוקו הושפעו מבני אשכנז
בינתים לא התרשמתי שמדובר במשהו רציני...

 

[ראובן יוסף מיארה]

אשמח למחקר או מאמר שמבסס את הטענה הזאת שמנהגי מרוקו הושפעו מבני אשכנז
בינתים לא התרשמתי שמדובר במשהו רציני...

גם אם יש מקור כזה או לא, בעל הדברי שלום ואמת דיבר בלשון שאינה ראויה כלפי מרן רשכבה"ג זיע"א, במילים של בזיון עפ"ל.

ולגבי שאלתו אם יש מקור, אצטט:
הנה מי שמכיר ובקי במנהגי מרוקו לא ימלט שלא יראה כמה דוכתי שאנו רואים שמנהגי מרוקו הם כמנהגי האשכנזים וכפסק הרמ"א, כמו לדוגמא לגבי שיש שנהגו שגם בנות רווקות מדליקות נר שבת, או שיש שנהגו שמברכים על הלל בר"ח ועוד דוגמאות, ובאמת שלכאו' יש להתפלא בזה היאך נהגו בזה כפסקי הרמ"א נגד הוראות מרן השו"ע שקיבלנו עלינו הוראותיו, וכמו שהעידו בז ג"כ רבני מרוקו כמו שהביא בזה מרן הראש"ל שליט"א בספרו הכולל עין יצחק ח"ג (עמ' קנא והלאה) קחהו משם, ובאמת שהתשובה לזה נמצאת כבר בספרי רבני מרוקו, שכתבו שהרבה מהמנהגים שם הושרשו ע"י רבני אשכנז שלימדו שם את העם ג"כ את המנהגים לפי דברי הרמ"א, והרבנים השאירו אותם במנהגם כיון שראו שסו"ס הם הצילו מהם עם רב מההשכלה וכו', ואמרו מוטב וינהגו כדברי הרמ"א בזכות רבני אשכנז, מאשר ח"ו יאבדו לגמרי.

שבאמת כן מתבאר ממה שכתב הגאון רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל במכתב שהובא בשו"ת יביע אומר (ח"ו חלק אורח חיים סימן מח) וז"ל שם: לכבוד ידידינו ואור עינינו הגאון המפורסם סיני ועוקר הרים הרה"ג כמוהר"ר עובדיה יוטף זיע"א יהי שלום בחילו וכר וזאת להודיע למעכ"ת כי כשבאו למחנינו תלמידי חכמים מאחינו האשכנזים התחילו ללמד דינים לתלמידים שלנו מספר קצור שלחן ערוך של הגאון רבי שלמה גאנצפריד זצ"ל שהוא על פי הרמ"א ואחרוני רבני אשכנז ולכן עלה בדעתי לחבר קיצור שלחן ערוך על פי מרן ורבותינו האחרונים הספרדים שאנחנו נגררים אחריהם אבל לא היו לי כמה מספרי האחרונים ואינה ה' לידי ספר הקדוש כף החיים שחיבר הרב המקובל ר' יעקב חיים סופר זצ"ל ואמרתי עת לעשות לה' ובעזה"י ליקטתי ממנו בקצרה כל חידושי דינים הנחוצים וכאשר עיני מעכ"ת תחזינה מישרים וכשבאתי לארצנו הקדושה נודע לי כי מעכ"ת יש לו כמה השגות והערות על הספר כף החיים הנ"ל ועוד כמה חידושי דינים אחרים ובכן אם יואיל מעלת כת"ר לשלוח אותם לי בלי נדר אעלה אותם בשמו ואעדנם עטרות במהדורא בתרא, עכ"ל.

וכן הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (חאו"ח סי' עח, ובח"ד או"ח סי' כ) הודה שכיום התחילו ללמוד ממנהג האשכנזים לעמוד בקדיש והנח להם לישראל לעשות כרצון איש ואיש כי אי אפשר להושיב אחד שהורגל לעמוד כי נראה לו שהוא מחלל הקדוש לו ע"ש.

וכן העד העיד בנו הג"ר יוסף משאש זצ"ל בשו"ת מים חיים (חלק א' אורח חיים סימן קעט) בזה"ל: וכן נתפשט מנהג זה בארץ מולדתי עיר ואם בישראל מקנס בשנת תער"ב לפ"ק על ידי איש צדיק רב ועצום כמוהר"ר זאב היילפרין שבא מארץ אשכנז והרביץ תורה הרבה בערי המערב וקבע מנהג זה וכר וכמה מנהגים הנהיגו חסידי חב"ד כדעת הגר"ז ואף שפעלו גדולות ונצורות אשריהם ואשרי חלקם מכל מקום זה דרכם לפסוק לכל כדעת הגר"ז וכדומה ועל ידי כך הושרשו אצל חלק מהספרדים כמה מנהגים שלא כדעת מרן ושם נתבאר דבשנה הראשונה עשו כדבריו רק בישיבה אך שאר הצבור לא רצו לנהוג כן אבל בשנים לאחר מכן כולם נגררו אחר מה שהנהיג אותו רב מאשכנז ונהגו כמותו באותו ענין, ע"כ. ועיין בשו"ת שמחת כהן (חלק אורח חיים סימן קה) שהביא דברי הרב משאש הנ"ל.

וכ"כ בשו"ת יפה שעה (או"ח סימן ח) להגאון רבי מכלוף אביחצירא זצ"ל שהעיר על חכם מרבני מרוקו שהיקל בענין ברכה אחרונה על ספר תורה פסול וכתב כי מה לך ולמנהג רבותינו האשכנזים מור"ם והכל בו והאבודרהם ולהניח מנהג רבותינו הספרדים שמימיהם אנו שותים ובראשם מרן הקדוש ז"ל ועיי"ש בסימן יב שכתב דאמרינן ספק ברכות להקל נגד מרן הגם דדברי מרן מקובלים עלינו כמשה מפי הגבורה עיי"ש וכ"כ עוד שם סימן יח דאנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן, ע"כ. (ראה בכו"ז בעין יצחק ח"ג עמ' קנה והלאה שהביא המקורות הנ"ל)

הרי שהיתה להם השפעה על חלק מהקהל והן אמת שאותם חסידים פעלו גדולות ונצורות לחיזוק היהדות שם בחינוך הבנים בישיבות הקדר ובלי ספק אשריהם ואשרי חלקם אך הללו הנהיגו באיזה קהלות שלא כדעת מרן והרי ידוע שהיו מקצת מקומות במרוקו ששם לא היו ת"ח בעלי הוראה והללו כשראו פעילותם לשם שמים של אותם שליחים שמעו לדבריהם גם בעניני הלכה.

 

[פשוט]

גם אם יש מקור כזה או לא, בעל הדברי שלום ואמת דיבר בלשון שאינה ראויה כלפי מרן רשכבה"ג זיע"א, במילים של בזיון עפ"ל.

ולגבי שאלתו אם יש מקור, אצטט:
הנה מי שמכיר ובקי במנהגי מרוקו לא ימלט שלא יראה כמה דוכתי שאנו רואים שמנהגי מרוקו הם כמנהגי האשכנזים וכפסק הרמ"א, כמו לדוגמא לגבי שיש שנהגו שגם בנות רווקות מדליקות נר שבת, או שיש שנהגו שמברכים על הלל בר"ח ועוד דוגמאות, ובאמת שלכאו' יש להתפלא בזה היאך נהגו בזה כפסקי הרמ"א נגד הוראות מרן השו"ע שקיבלנו עלינו הוראותיו, וכמו שהעידו בז ג"כ רבני מרוקו כמו שהביא בזה מרן הראש"ל שליט"א בספרו הכולל עין יצחק ח"ג (עמ' קנא והלאה) קחהו משם, ובאמת שהתשובה לזה נמצאת כבר בספרי רבני מרוקו, שכתבו שהרבה מהמנהגים שם הושרשו ע"י רבני אשכנז שלימדו שם את העם ג"כ את המנהגים לפי דברי הרמ"א, והרבנים השאירו אותם במנהגם כיון שראו שסו"ס הם הצילו מהם עם רב מההשכלה וכו', ואמרו מוטב וינהגו כדברי הרמ"א בזכות רבני אשכנז, מאשר ח"ו יאבדו לגמרי.

שבאמת כן מתבאר ממה שכתב הגאון רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל במכתב שהובא בשו"ת יביע אומר (ח"ו חלק אורח חיים סימן מח) וז"ל שם: לכבוד ידידינו ואור עינינו הגאון המפורסם סיני ועוקר הרים הרה"ג כמוהר"ר עובדיה יוטף זיע"א יהי שלום בחילו וכר וזאת להודיע למעכ"ת כי כשבאו למחנינו תלמידי חכמים מאחינו האשכנזים התחילו ללמד דינים לתלמידים שלנו מספר קצור שלחן ערוך של הגאון רבי שלמה גאנצפריד זצ"ל שהוא על פי הרמ"א ואחרוני רבני אשכנז ולכן עלה בדעתי לחבר קיצור שלחן ערוך על פי מרן ורבותינו האחרונים הספרדים שאנחנו נגררים אחריהם אבל לא היו לי כמה מספרי האחרונים ואינה ה' לידי ספר הקדוש כף החיים שחיבר הרב המקובל ר' יעקב חיים סופר זצ"ל ואמרתי עת לעשות לה' ובעזה"י ליקטתי ממנו בקצרה כל חידושי דינים הנחוצים וכאשר עיני מעכ"ת תחזינה מישרים וכשבאתי לארצנו הקדושה נודע לי כי מעכ"ת יש לו כמה השגות והערות על הספר כף החיים הנ"ל ועוד כמה חידושי דינים אחרים ובכן אם יואיל מעלת כת"ר לשלוח אותם לי בלי נדר אעלה אותם בשמו ואעדנם עטרות במהדורא בתרא, עכ"ל.

וכן הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (חאו"ח סי' עח, ובח"ד או"ח סי' כ) הודה שכיום התחילו ללמוד ממנהג האשכנזים לעמוד בקדיש והנח להם לישראל לעשות כרצון איש ואיש כי אי אפשר להושיב אחד שהורגל לעמוד כי נראה לו שהוא מחלל הקדוש לו ע"ש.

וכן העד העיד בנו הג"ר יוסף משאש זצ"ל בשו"ת מים חיים (חלק א' אורח חיים סימן קעט) בזה"ל: וכן נתפשט מנהג זה בארץ מולדתי עיר ואם בישראל מקנס בשנת תער"ב לפ"ק על ידי איש צדיק רב ועצום כמוהר"ר זאב היילפרין שבא מארץ אשכנז והרביץ תורה הרבה בערי המערב וקבע מנהג זה וכר וכמה מנהגים הנהיגו חסידי חב"ד כדעת הגר"ז ואף שפעלו גדולות ונצורות אשריהם ואשרי חלקם מכל מקום זה דרכם לפסוק לכל כדעת הגר"ז וכדומה ועל ידי כך הושרשו אצל חלק מהספרדים כמה מנהגים שלא כדעת מרן ושם נתבאר דבשנה הראשונה עשו כדבריו רק בישיבה אך שאר הצבור לא רצו לנהוג כן אבל בשנים לאחר מכן כולם נגררו אחר מה שהנהיג אותו רב מאשכנז ונהגו כמותו באותו ענין, ע"כ. ועיין בשו"ת שמחת כהן (חלק אורח חיים סימן קה) שהביא דברי הרב משאש הנ"ל.

וכ"כ בשו"ת יפה שעה (או"ח סימן ח) להגאון רבי מכלוף אביחצירא זצ"ל שהעיר על חכם מרבני מרוקו שהיקל בענין ברכה אחרונה על ספר תורה פסול וכתב כי מה לך ולמנהג רבותינו האשכנזים מור"ם והכל בו והאבודרהם ולהניח מנהג רבותינו הספרדים שמימיהם אנו שותים ובראשם מרן הקדוש ז"ל ועיי"ש בסימן יב שכתב דאמרינן ספק ברכות להקל נגד מרן הגם דדברי מרן מקובלים עלינו כמשה מפי הגבורה עיי"ש וכ"כ עוד שם סימן יח דאנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן, ע"כ. (ראה בכו"ז בעין יצחק ח"ג עמ' קנה והלאה שהביא המקורות הנ"ל)

הרי שהיתה להם השפעה על חלק מהקהל והן אמת שאותם חסידים פעלו גדולות ונצורות לחיזוק היהדות שם בחינוך הבנים בישיבות הקדר ובלי ספק אשריהם ואשרי חלקם אך הללו הנהיגו באיזה קהלות שלא כדעת מרן והרי ידוע שהיו מקצת מקומות במרוקו ששם לא היו ת"ח בעלי הוראה והללו כשראו פעילותם לשם שמים של אותם שליחים שמעו לדבריהם גם בעניני הלכה.

עיין במצורף

 

[שילה אפרהימי]

כשיהיה לי זמן, אשיב על טענותיך לגופו של ענין

כשיהיה לך זמן תגיב כאן בפורום, זה לא המקום שלך ואתה תכבד את בני הבית שאתה נכנס אליו. אתה לא זורק כל מיני טענות ולא נושא בתוצאות או לא בודק כלל את דברי מי שישב ועמל רבות בשביל לברר את הנושא.

 

[נוריאל]

העיקר שכל צד יכתוב דעתו בצורה מכובדת. והבוחר יבחר.

 

[הרב שמעון ללוש]

כבודו מפספס את העיקר, והוא - שבזמן מרן השו"ע היו קהילות וכל קהילה עשתה כמנהגה, ובמקום לאחד את כל קהילות הספרדים למנהג אחד (כפי שניסה לעשות מרן שר התורה הגר"ע יוסף זצ"ל) אדרבה הוא הורה לכל קהילה לנהוג כמנהגה ולא להתבטל לאחרים!

ועוד שבצפת גופא נהגו דלא כמרן השו"ע, כדכתב בשו"ת דברות אליהו ח"ז סי' א', "ותימה גדולה דראינו אפילו באתרא דמרן בעיר צפת דנהגו בהרבה הלכות דלא כפסק בשו"ע, עיין ויקרא אברהם קונטרס מקום שנהגו (אות ג') ובשו"ת מנחת שלום (חלק ז' סי' ב') שמנה מעלה ממאה דברים בארבעת חלקי השו"ע דנהגו דלא כמרן השו"ע, אלא ודאי דבמקום מנהג, המנהג במקומו קיים, ולא לבטלו, שכן הוא דעת מרן כפי דאמרינן, במקום שיש מנהג ישארו במנהגם".

מי דבר על "לאחד", מרן זצ"ל לא כתב מה שכתב מפני ש"רצה לאחד", כלומר מצד ההשקפה או ההנהגה,
אלא ביאר את ההלכה הצרופה מהמשניות בבלי ירושלמי ראשונים וגדולי האחרונים, שקהילות שבאו ממקום למקום על דעת להשתקע, כגון האשכנזים, התימנים, והמרוקאים, לארץ ישראל, צריכים להיבטל לתקנות ומנהגים הקיימים במקום שאליו באו, כי למעשה לא באו קהל עם ב"ד לעצמו! וזה עצמו מה שמרן הב"י הורה וביתר שאת ויתר עוז והרחיב טובא במו"מ וראיות נכוחות על הדבר הזה, בתשובתו המפורסמת אבקת רוכל סימן בר"י.

והנהגת מרן בזמנו בצפת כבר ביארנו והודית בזה שהיא ענין אחר לגמרי, שם היו כמה קהילות שכל אחת ב"ד בפ"ע, ולכן שם ההלכה הצרופה היא להשאיר כל אחת על מנהגיה!

בדרך אגב יש את הענין הזה שקהילת המרוקאים היא וותיקה מאוד בארץ ישראל, עוד קודם למרן, על רבניה ומנהיגיה, ודור דור ודורשיו, בכל דור היו את גדולי הדור כהגר"ש משאש שהתוו את דרכה של העדה ועמדו בתוקף על קיום המנהגים. ומהיכי תיתי לומר להם שיתבטלו.

ואין נפק"מ דוקא במה שנהגו המרוקאים לפני חמש מאות שנה אלא בעצם קיום העדה המרוקאית בארץ ישראל, דלא כפי שנהוג לחשוב בטעות.

כבר הזכרתי שמייסד ומנהיג עדת המערבים (מרוקאים) בארץ ישראל "הנהיג ובתקיפות להיבטל להוראות מרן היפך מנהגם במערב", וכנודע ומפורסם שהוא זה שחיבר "שער המפקד" (ובנו רבי אהרון רפאל בן שמעון חיבר עליו סביב "נהר פקוד") שהם תקנות ומנהגי ירושלים ת"ו מקדמת דנא,

צא וראה בתשובתו שנדפסה בספר שו"ת של בנו ומצור דבש (סי' ג, מצורף) בזה"ל: "על רבי יצחק אני אומר לו בפה מלא שעתיד ליתן את הדין כי הנפיחה הוא מנהג מערב הפנימי ע"פ סברת המנהגים של חכמי ורבני וגאוני סאלוניקי שכך המנהג מקדם קדמתא קודם שנתפשטו הוראות מרן ז"ל כמפורש בהקדמת שו"ג כלל טז, אמנם אנן בדידן בארץ הצבי לגבולותיה סביב אתכא דמרן סמכינן ומי התיר לו לעשות וכו', עכל"ק.

ולמעשה הרי הוא זה שייסד והנהיג את עדת המערבים בירושלים, והיו כולם בטלים אליו ונמסים לפניו, (מצורף, וע"ע בעמודים שקודם לכן), ואעפ"כ "חיבר שער המפקד" שהוא תקנות ומנהגי ירושלים", ומדברי התולדות שכתבו אודותיו נראה מפורש שעד בואו לא היה קהל עם ב"ד והנהגה למרוקאים כלל ועיקר, וכן מבואר בהסכמתו של הגרש"מ עמאר לשער החצר (מצורף).

 

[בנימין לוריא]

יש ספר נפלא בשם "דרכי מרן" שמאריך ומרחיב היטב בכל הפרטים.
ניתן להשיגו בספריה הספרדית בירושלים במחיר 150 ש"ח. מייל ליצירת קשר עם המחבר: kolelbirkatmordechai@gmail.com או בטל': +13472414375

 

[פשוט]

מי דבר על "לאחד", מרן זצ"ל לא כתב מה שכתב מפני ש"רצה לאחד", כלומר מצד ההשקפה או ההנהגה,
אלא ביאר את ההלכה הצרופה מהמשניות בבלי ירושלמי ראשונים וגדולי האחרונים, שקהילות שבאו ממקום למקום על דעת להשתקע, כגון האשכנזים, התימנים, והמרוקאים, לארץ ישראל, צריכים להיבטל לתקנות ומנהגים הקיימים במקום שאליו באו, כי למעשה לא באו קהל עם ב"ד לעצמו! וזה עצמו מה שמרן הב"י הורה וביתר שאת ויתר עוז והרחיב טובא במו"מ וראיות נכוחות על הדבר הזה, בתשובתו המפורסמת אבקת רוכל סימן בר"י.

והנהגת מרן בזמנו בצפת כבר ביארנו והודית בזה שהיא ענין אחר לגמרי, שם היו כמה קהילות שכל אחת ב"ד בפ"ע, ולכן שם ההלכה הצרופה היא להשאיר כל אחת על מנהגיה!



כבר הזכרתי שמייסד ומנהיג עדת המערבים (מרוקאים) בארץ ישראל "הנהיג ובתקיפות להיבטל להוראות מרן היפך מנהגם במערב", וכנודע ומפורסם שהוא זה שחיבר "שער המפקד" (ובנו רבי אהרון רפאל בן שמעון חיבר עליו סביב "נהר פקוד") שהם תקנות ומנהגי ירושלים ת"ו מקדמת דנא,

צא וראה בתשובתו שנדפסה בספר שו"ת של בנו ומצור דבש (סי' ג, מצורף) בזה"ל: "על רבי יצחק אני אומר לו בפה מלא שעתיד ליתן את הדין כי הנפיחה הוא מנהג מערב הפנימי ע"פ סברת המנהגים של חכמי ורבני וגאוני סאלוניקי שכך המנהג מקדם קדמתא קודם שנתפשטו הוראות מרן ז"ל כמפורש בהקדמת שו"ג כלל טז, אמנם אנן בדידן בארץ הצבי לגבולותיה סביב אתכא דמרן סמכינן ומי התיר לו לעשות וכו', עכל"ק.

ולמעשה הרי הוא זה שייסד והנהיג את עדת המערבים בירושלים, והיו כולם בטלים אליו ונמסים לפניו, (מצורף, וע"ע בעמודים שקודם לכן), ואעפ"כ "חיבר שער המפקד" שהוא תקנות ומנהגי ירושלים", ומדברי התולדות שכתבו אודותיו נראה מפורש שעד בואו לא היה קהל עם ב"ד והנהגה למרוקאים כלל ועיקר, וכן מבואר בהסכמתו של הגרש"מ עמאר לשער החצר (מצורף).

כיהודה ועוד לקרא,
כעת בא לידי ספר בשם "הרובע היהודי בעיר העתיקה", שמחברו הוא יעקב אלעזר, בן העיר העתיקה בירושלים קודם מלחמת השחרור, בו הוא מתאר את חיי הקהילות בעיר העתיקה ואת ההסטוריה, ושם גם מתייחס לעליית יהודי המערב, ראה שם.

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
חזק ואמץ!
ובשביל הנוחות אצרף בקובץ (מתוך אוצר החכמה)

 

[בנימין לוריא]

יש ספר נפלא בשם "דרכי מרן" שמאריך ומרחיב היטב בכל הפרטים.
ניתן להשיגו בספריה הספרדית בירושלים במחיר 150 ש"ח. מייל ליצירת קשר עם המחבר: kolelbirkatmordechai@gmail.com או בטל': +13472414375

ספר דרכי מרן

ראיתי שיצא לאור ספר דרכי מרן על כללי הש"ע היכן ניתן להשיגו ? ומה המייל של המחבר ?

forum.moreshet-maran.com