עד כמה קיבלנו הוראת מרן???

[פשוט]

ישר כח,
נ.ב. כבודו כבר חיי'ב לנ'ו משהו כזה... (בבדיחותא כמובן, אני פשוט מצפה לחו"ד שחשובה עבורי)

בעז"ה נשתדל, אמנם כעת בבין הזמנים קצת קשה, מחמת שהבנים חזרו מהישיבות, והם צריכים את שלהם, אבל בעז"ה הנותן חיים נגיע לזה.
יישר כוחו דכת"ר, יגדיל תורה ויאדיר.

 

[אליהו חמוי]

בענין מנהגי התמנים בארץ ישראל ולא תתגודדו
עדין לא זכיתי לעבור על החומר הנ''ל אולם אמרתי להביא בזה ידיעה נכבדה
בעבר שלחתי בזה שאלה להגאון ר' עזריה בסיס רבה של ראש העין ולתועלת הרבים ולעלוי נשמתו הרי מצטטה ככתבה וכלשונה
"לכבוד השה''ט התלמיד הנעים ....
הנני מתכבד לענות על שאלותך בקיצור
שאלתך כיצד מנהג התימנים בארץ האם כשיטת הרמב''ם או כהשו''ע ואם נוהגים כהרמב''ם או כהשו''ע ואם נוהגים כהרמב''ם מדוע אין בזה משום לא תתגודדו
זאת אשיב כי התימנים יש להם מנהגים קדומים ולאו דוקא כהרמב''ם אומנם על הרוב נהגו כהרמב''ם חוץ מכמה הלכות כשלושים ואחת הלכות שלא נהגו כדבריו
ודע עוד כי מרן השו''ע על הרוב הולך בשיטת הרמב''ם והעתיק לשונו בשו''ע ובכמה דינים נטה מדבריו והכריע באם היו שני עמודי הוראה נגדו כמבואר בהקדמת הבית יוסף אך מציין דעתו של הרמב''ם בשם יש אומרים אם הכריע שלא כדבריו
ועתה לשאלתך מה שאנו רואים עד היום שהתימנים נוהגים כמנהגם בתימן גם בארץ ישראל וכך פסקו רבני ארץ ישראל הקודמים שכל עדה תנהג כמנהגיה ועדת תימן עלו בעליה ביחד למעלה מחמשים אלף עם רבינהם ודייניהם ע''כ הם קהילה בפני עצמה וע''כ אין בזה משום לא תתגודדו דכו''ע יודעים שיש להם מנהגים שונים ומיוחדים המיוסדים ע''פ התלמוד הגאונים והרמב''ם
וכבר עמדו בזה מהרי''ץ בשו''ת פעולת צדיק [ח''ב סי' עו] וזה לשונו וטענת לא תתגודדו אינה לאו, רק דרך דרש ואסמכתא כמו שכתב רבנו בספר המצות וכי איתמר דוקא בדבר שעיקר איסור מהתורה לא בדברים שאין להם עיקר (כנידון דידיה שדן על תספורת בעומר) כמ''ש מהר''י טאצטיאק בספר תומת ישרים וכו'
ועוד דאפי' במנהגים התלויים בדינים פסק מהרד''ך בתשובה [יג ויד] ומהר''ם אלשקר [סי' מח] ומהרשד''ם [י''ד סי' קמג] דעיר אחת שיש בה קהילות הרבה אינם יכולים רוב הקהילות לכוף לקהל אחד שיכנס בתקנתם דכל קהל וקהל הוא חשוב כעיר אחת והם כשני בתי דינים בעיר אחת דפלג מורין כבית שמאי ופלג מורין כבית הלל ולית כאן משום לא תתגודדו כדמסיק רבא בפרקא קמא דיבמות וכן פסקו הרי''ף והרא''ש הובאו בספר גט פשוט [דף קכה ע''א] ועש''ב ובלשונות הפר''ח על הרמב''ם עכל''ל
ועד כאן תשובתו של הגר''ע בסיס

 

[אוהב את המקום]

וכן הטענות שכתב כאן 'אוהב את המקום' אין להם התחלה, וכי הוא התמודד עם הטענות ההלכתיות? לא. רק טען שגם מרן זצ"ל לא עושה כמרן הש"ע, נו, במילים אחרות מרן זצ"ל התבלבל ולא שם לב, זו טענה?!

אני בהחלט מתמודד עם הטענות ההלכתיות, איני בורח לשום מקום, אני אוהב את המקום ואתמודד עם כל טענה הלכתית בפני עצמה, ובכמה דרכים: א. הוכחה שמרן הגר"ע יוסף זיע"א שהוא עצמו חלק על מרן השו"ע, אף יותר מבני מרוקו - כפי שהוכיח בספר דברי שלום ואמת. ב. הטענה ההלכתית אין לה אחיזה במציאות, היא נאמרה במציאות אחרת (כדלהלן). ג. דיון בטענה ההלכתית.

חלילה להעלות על דל שפתיים שמרן הגר"ע יוסף זיע"א "התבלבל", ואפילו לא בציניות. אכן הוא חלק על מרן השו"ע עשרות פעמים, ולמרות התירוצים, זה כמו האר"י וזה כמו "מנהג ירושלים", זה סב"ל נגד מרן וזה דבר אחר, בשורה התחתונה איך יתכן לומר "מרא דאתרא" שבפועל לא נוהגים כמותו?

מנהג ירושלים

ענין "מנהג ירושלים" מוזכר רבות, וחשוב להבהיר שאין מושג כזה כלל, כי לא היה מנהג אחיד בירושלים.
להלן סקירה קצרה על העדות בירושלים במשך מאות השנים האחרונות:

עד שנת ד'תתנ"ט, מנהג א"י היה מבוסס על תלמוד ירושלמי. ראיה לכך, רבי זרחיה הלוי כותב שנהגו בא"י רק יום אחד בר"ה, עד שבאו חדשים מקרוב באו. ועוד טענו עליהם, שמנהגיהם מנהגי שמד (לדוגמא אסרו עליהם ללמוד תורה, ולכן כתבו פיוטים עם ד"ת והכניסו אותם בתוך התפילה).

בסביבות שנת ד'תתקס"א עלו 300 רבנים מצרפת (ראה רבינו ארבהם בן הרמב"ם בספר מלחמות השם) ויצרו מנהגים חדשים.

בזמן ההוא יש עדות (רבי יהודה אלחריזי בספר תחכמוני) שבירושלים היתה "הקהילה החשובה מן המערבים" (מרוקאים) ובראשה עמד רבי אליהו המערבי (זאת אומרת שהקהילה המרוקאית היתה כאן לפני כל שאר עדות הספרדים, ולשיטת הרב עובדיה כולם צריכים להתבטל אליהם, קמא קמא בטיל...)

בסביבות שנת ה'שס"א עלה לארץ רבי עובדיה מברטנורא, ומעיד שמשנת ה'רמ"א מתפללים בירושלים לפי מנהג המערבים שנוהגים כרמב"ם ופוסקים באיסור והיתר לדעתו.

גם בצפת בתקופת הב"י יש עדות של תייר שהיו שלושה בתי כנסיות, אחד של ספרדים, אחד של מוריסקים, ואחד של מערבים (מרוקאים...)

בשנת ה'תר"מ כיהן רבי רפאל אלעזר הלוי בן טובו כראב"ד עדת המערבים וחיבר ספר "פקודת אלעזר" ונלחם לשמור את מנהגי מרוקו בירושלים דאז. הוא עצמו נולד במרוקו.

בסביבות שנת ה'ת"ס עלה השל"ה הקדוש לירושלים וכיהן כרב הקהילה האשכנזית.

בסביבות שנת ה'תר"ס עלו תלמידי הגר"א ותלמידי הבעש"ט לירושלים והקימו קהילות של ליטאים וחסידים.

יש גם ראיות מהכתובים שכל עדה מהנ"ל נהגה במנהג משלה.

למי יתבטל העולה לירושלים?

מרן מרא דאתרא

הוזכר לעיל שעוד בחיי מרן השו"ע, ובהוראתו הישירה, נהגו בצפת שלא כמו השו"ע. מהיכי תיתי לבטל מנהג כלשהו לאחר חמש מאות שנה, בטענת מרא דאתרא?

הטענה ההלכתית

כאשר קהילות רבות הגיעו לארץ ישראל, שלא היה בה מנהג אחיד, הרי בזה שייכים דברי מרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' ל"ב): "אפי' רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף למיעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם, וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוה ליה כשתי בתי דינים בעיר אחת". ובאותה תשובה מדובר על קהילות רבות שהגיעו למקום אחד, כאשר אירע בארץ ישראל במאה השנים האחרונות, והשו"ע פסק שכל קהילה תמשיך במנהגה, גם אם היא מיעוט.

וכן הביא בספר מגן אבות (עמ' תקס"ו, ראה שם באורך), שנחלקו בזה מרן השו"ע והמבי"ט, בתשובה שנדפסה בשו"ת בית יוסף (דיני כתובות ב'), האם הבאים מארצות ספרד צריכים להתבטל למנהגי תושבי הארץ המסתערבים, והמבי"ט טען "הרי המנהג של תושבי הארץ הוא קבוע גם עלינו", ומרן השו"ע השיב לו "אין מנהג ארצות תולדות אבותינו בספרד כן", והוסיף "שאפילו אם היה מתברר שאיזה בית דין קבוע נהג במדינה זו כמה פעמים.. כמנהג תושבי הארץ, לא היה מנהג תושבי הארץ קבוע עלינו, אלא אם כן נתפרסם הדבר לכל הקהילות", ומה נענה כיום שיש קהילות רבות בארץ ישראל וכל קהילה עם דינים ומנהגים משלה ולא בטלה ברוב. והספרדים רבים על האשכנזים, ומבין הספרדים קהילת המרוקאים היא הגדולה ביותר. וע"ז כתב מהר"ם קורדובירו (נדפסו דבריו שם לאחר דברי רבי יוסף קארו) "ומה שכתב שאנו נגררים אחר מנהג תושבי הארץ, אדרבה אנו רואים דתושבי הארץ בטלי אגב הבאים מארץ מרחק הספרדים, שהם רוב דמינכר עד שתושבי הארץ אדרבה בטלי לגבייהו".

מנהג שקדם למרן

במקרים רבים התירוץ למחלוקת על מרן השו"ע הוא שהמנהג קדם למרן. וא"כ הא בהא תליא, אם נאמר שקהילה העולה לארץ ישראל יכולה להמשיך במנהגיה ואינה מתבטלת, ממילא המנהג קדם למרן ואינו מתבטל.

ראיות מהפוסקים שהצהירו מפורשות שהולכים כמרן השו"ע

בזה אין נפק"מ כי מי לנו כמרן הגר"ע יוסף זצ"ל שהמשיך את דרכו של מרן השו"ע והצהיר שפוסק כמותו, ועם זאת חלק עליו בעשרות הלכות, אם בגלל המנהג שקדם למרן, אם בגלל האר"י, ונימוקים נוספים ומגוונים.

אמור מעתה, הוא פוסק כמותו "חוץ מ".

כך גם רבני מרוקו לדורותיהם, יעויין בילקוט יוסף למרן הראש"ל שמצטט באריכות את לשונותיהם שאין לנו אלא מרן השו"ע, ועם זאת חלקו עליו בעשרות הלכות - היכן שהמנהג אינו כמותו. אמור מעתה, פסקו כמותו "חוץ מ".

ולכן כל ציטוט לשונותיהם מיותר, ומשל למה הדבר דומה, שאצטט כל לשונות מרן הגר"ע יוסף בספריו על החשיבות של הפסיקה כמרן השו"ע, על מנת להוכיח שבתשעה באב מניחים תפילין רק במנחה ולא בשחרית, כפסק מרן.

טענות הלכתיות שאינן עקביות

בספרי מרן הגר"ע יוסף זיע"א נעשה שימוש נרחב בטענות הלכתיות, אך בספר "דברי שלום ואמת" הוכיח חוסר עקביות בטענות ההלכתיות, לדוגמא - הפסק בברכות, "גואלנו ה'" לפני ברכות ההפטרה זה בסדר, "אמת תורתנו הקדושה" - לא בסדר (ואם הולכים ע"פ הכלל שכל דבר מעין הברכה אינו הפסק, ממילא אין שום בעיה עם מנהג מרוקו), הפיכת מנהג חביטת ערבה לדוגמא כללית שלא מברכים על מנהג, כאשר למעשה בכל הדוגמאות האחרות מצינו שמברכים על מנהג (וממילא גם יש לברך על הלל בר"ח).

אופן המחלוקת

לצערנו, במקום שהמחלוקת בין רבני מרוקו, תימן וכו', עם הגר"ע יוסף, תהיה באחווה שלום ורעות כמו שהיה הגר"ש משאש עם הגר"ע יוסף, חולקים בתוקף ועוז כדרכה של תורה ואוהבים בלב ונפש, ישנה מגמה מצד צעירי הצאן להכביר מילים שאינן לגופו של ענין, שאינן תורמות לדיון אלא רק להגדיל את אש המחלוקת, לדוגמא -

א. החולקים פשוט לא עיינו במקורות כאשר זכיתי אני לעיין ברוח בינתי.

ב. אין להם ספריה גדולה כמו שלי, ונעלם מהם (ולפלא טענה כזו, כאשר יש פרוייקט השו"ת ואוצר החכמה בביתו של כל אחד).

ג. החולק השתבש במה שקרא, והבין בטעות מה שהבין. אבל אני לא השתבשתי ולא טעיתי מעולם.

ד. אני ורק אני זכיתי להקיף את הכל, וזכיתי לסייעתא דשמיא לברר ולשקול במאזני השכל משקלי ההכרעה של רוב מנין ובנין ולצעוד בבטחה בדרך סלולה, והשאר הולכים בבוץ, לא שכל ולא הכרעה ולא סייעתא דשמיא.

ה. החולק אינו מתמודד, הוא בורח כי אין לו מה לענות, רק אני יש לי סבלנות לענות לכולם, לא ראיתי אף אחד שענה לי.

ו. כל טענות החולקים הם סברות הכרס ופסקי הראש, מבלי עיון ומבלי התבוננות, שטחיות ורדידות, בושה וחרפה וחוצפה עצומה. אבל אני מבסס דבריי על המקורות, בעיון והתבוננות.

(בכל הנ"ל אין נפק"מ אם כותב זאת על עצמו, או על רבו שהוא יותר טוב מהגדולים האחרים שחלקו עליו).

יש לזכור שהחולקים הם גדולי עולם ולא קטלי קניא באגמא, ומהם מרן הגר"ש משאש זצוק"ל, שרבינו הגר"ע שמו עטרה לראשו והתכבד במכתבו בראש ספרו יביע אומר שיצא לעת זקנתו ולא לקח הסכמה מאף אחד כי כבר לא הוצרך להסכמה והיה בעצמו שר המסכים.

ואפשר לחלוק ולהסביר בשפה רגועה ועדינה כדרכה של תורה, מבלי להקטין את החולקים ולזלזל בהם, ולא תהיה תפארת הכותב על ריבוי הביטויים הללו. בני איש אחד נחנו, לומדים בתורת הגר"ע ומפלפלים בה כדרכה של תורה, למה נגרע בגלל ביטויים כאלה.

 

[מוח חושב]

יש''כ גדול ל''אליהו חמוי'' ו''אוהב את המקום'' שעשו סדר יפה בדברים, ובררו טוב מה שהיה לי קשה הרבה זמן על ענין זה של הסיסמא והצעקה הזו של ''קיבלנו הוראת מרן'', ולזה פתחתי הדיון!

 

[שילה אפרהימי]

הסיסמא והצעקה הזו של ''קיבלנו הוראת מרן'

אל תהיה חצוף.

 

[הרב שמעון ללוש]

בענין מנהגי התמנים בארץ ישראל ולא תתגודדו
עדין לא זכיתי לעבור על החומר הנ''ל אולם אמרתי להביא בזה ידיעה נכבדה
בעבר שלחתי בזה שאלה להגאון ר' עזריה בסיס רבה של ראש העין ולתועלת הרבים ולעלוי נשמתו הרי מצטטה ככתבה וכלשונה
"לכבוד השה''ט התלמיד הנעים ....
הנני מתכבד לענות על שאלותך בקיצור
שאלתך כיצד מנהג התימנים בארץ האם כשיטת הרמב''ם או כהשו''ע ואם נוהגים כהרמב''ם או כהשו''ע ואם נוהגים כהרמב''ם מדוע אין בזה משום לא תתגודדו
זאת אשיב כי התימנים יש להם מנהגים קדומים ולאו דוקא כהרמב''ם אומנם על הרוב נהגו כהרמב''ם חוץ מכמה הלכות כשלושים ואחת הלכות שלא נהגו כדבריו
ודע עוד כי מרן השו''ע על הרוב הולך בשיטת הרמב''ם והעתיק לשונו בשו''ע ובכמה דינים נטה מדבריו והכריע באם היו שני עמודי הוראה נגדו כמבואר בהקדמת הבית יוסף אך מציין דעתו של הרמב''ם בשם יש אומרים אם הכריע שלא כדבריו
ועתה לשאלתך מה שאנו רואים עד היום שהתימנים נוהגים כמנהגם בתימן גם בארץ ישראל וכך פסקו רבני ארץ ישראל הקודמים שכל עדה תנהג כמנהגיה ועדת תימן עלו בעליה ביחד למעלה מחמשים אלף עם רבינהם ודייניהם ע''כ הם קהילה בפני עצמה וע''כ אין בזה משום לא תתגודדו דכו''ע יודעים שיש להם מנהגים שונים ומיוחדים המיוסדים ע''פ התלמוד הגאונים והרמב''ם
וכבר עמדו בזה מהרי''ץ בשו''ת פעולת צדיק [ח''ב סי' עו] וזה לשונו וטענת לא תתגודדו אינה לאו, רק דרך דרש ואסמכתא כמו שכתב רבנו בספר המצות וכי איתמר דוקא בדבר שעיקר איסור מהתורה לא בדברים שאין להם עיקר (כנידון דידיה שדן על תספורת בעומר) כמ''ש מהר''י טאצטיאק בספר תומת ישרים וכו'
ועוד דאפי' במנהגים התלויים בדינים פסק מהרד''ך בתשובה [יג ויד] ומהר''ם אלשקר [סי' מח] ומהרשד''ם [י''ד סי' קמג] דעיר אחת שיש בה קהילות הרבה אינם יכולים רוב הקהילות לכוף לקהל אחד שיכנס בתקנתם דכל קהל וקהל הוא חשוב כעיר אחת והם כשני בתי דינים בעיר אחת דפלג מורין כבית שמאי ופלג מורין כבית הלל ולית כאן משום לא תתגודדו כדמסיק רבא בפרקא קמא דיבמות וכן פסקו הרי''ף והרא''ש הובאו בספר גט פשוט [דף קכה ע''א] ועש''ב ובלשונות הפר''ח על הרמב''ם עכל''ל
ועד כאן תשובתו של הגר''ע בסיס

תשובה לדברי הגאון הנזכר

 

[ראובן יוסף מיארה]

ספר דברי שלום ואמת

אודות הספר הנ"ל ומעלליו

 

[הרב שמעון ללוש]

וכן הביא בספר מגן אבות (עמ' תקס"ו, ראה שם באורך), שנחלקו בזה מרן השו"ע והמבי"ט, בתשובה שנדפסה בשו"ת בית יוסף (דיני כתובות ב'), האם הבאים מארצות ספרד צריכים להתבטל למנהגי תושבי הארץ המסתערבים, והמבי"ט טען "הרי המנהג של תושבי הארץ הוא קבוע גם עלינו", ומרן השו"ע השיב לו "אין מנהג ארצות תולדות אבותינו בספרד כן", והוסיף "שאפילו אם היה מתברר שאיזה בית דין קבוע נהג במדינה זו כמה פעמים.. כמנהג תושבי הארץ, לא היה מנהג תושבי הארץ קבוע עלינו, אלא אם כן נתפרסם הדבר לכל הקהילות", ומה נענה כיום שיש קהילות רבות בארץ ישראל וכל קהילה עם דינים ומנהגים משלה ולא בטלה ברוב. והספרדים רבים על האשכנזים, ומבין הספרדים קהילת המרוקאים היא הגדולה ביותר. וע"ז כתב מהר"ם קורדובירו (נדפסו דבריו שם לאחר דברי רבי יוסף קארו) "ומה שכתב שאנו נגררים אחר מנהג תושבי הארץ, אדרבה אנו רואים דתושבי הארץ בטלי אגב הבאים מארץ מרחק הספרדים, שהם רוב דמינכר עד שתושבי הארץ אדרבה בטלי לגבייהו".

העירוני שכאן יש טענה שצריך להשיב עליה,
[כי על יתר הטענות של אחרים עניתי, ועל טענותיו של זה שאוהב את המקום איני רואה ענין לישא וליתן,
כי מי שסבור שמרן הרב עובדיה זצ"ל מצד אחד חרף נפשו וחייו על קבלת הוראות מרן ושלא לחלוק בשום אופן על הוראותיו, וכעס ונזף בכתב ובעל פה במי שחלק אי פעם על הש"ע כנודע בענין מי ששכח לספור העומר לילה אחד, ומצד שני "חלק על מרן הש"ע בעשרות פסקים", וכותב על זה "למרות התירוצים",
וכן מי שסבור שאין כזה דבר מנהג ירושלים וכו', נגד "כל" רבותינו חכמי הדורות כחמש מאות שנה לפחות ועד דורנו אנו, שהזכירו כל הזמן את מנהגי ירושלים, את תקנות חכמי ורבני ירושלים, קיבצו כעמיר גורנה את המנהגים והתקנות בחיבורים מיוחדים, משנת תר"ב, משת תרס"ח (שער המפקד), ועד אחרון הרב נתיבי עם מדור שלפנינו, וביארו בהקדמותיהם מדברי גאוני הדורות בזה, וכן רואים בהסכמות לחיבוריהם, דעת חכמי ומאורי הדורות עד דורנו אנו,
מי שכך סבור ומסיק מסקנות לפי דעתו, במקום לנסות להבין מה חסר לו בהבנה שבגללו אינו זוכה לעמוד על כוונתם, איני רואה ענין להתווכח עמו, שישאר בהבנתו והבוחר יבחר. אני מדבר לפי דעת הפוסקים שבמשך כל הדורות.
אם היה מראה שמבין את דרכם אלא שיש לו עליהם קושיות ממקורות אחרים, שלא כדבריהם, ניחא, היה ראוי לבא במו"מ ולברר, אבל כשמראה שמבין שהם עצמם לא יודעים מה הם רוצים מעצמם, ומקשה עליהם מעצמם על עצמם, זאת אומרת שלא מבין אותם, לא שקשה לו על דרכם ממקורות אחרים, אלא פשוט אינו מבין את דרכם. ואם מחמת כן רוצה להסיק מסקנות שהם לא עקביים או שלהם עצמם לא ברורה הדרך ולכן הוא כן הבין מהי הדרך הנכונה, שיערב לו, אני לא הולך בדרך זו, וגם לא רואה לנסות לבאר לאחד כזה שלדעתי הוא טועה, ודי בזה גילוי דעת].

ולגוף הטענה הנזכרת מדברי מרן הב"י והרמ"ק בתשובת בית יוסף הלכות כתובות סי' ב אשיב בס"ד בקיצור נמרץ, (ואם לא יובן וירצו הרחבה אשתדל בל"נ בהמשך), ושתי תשובות בדבר שמתבארות מדברי תשובת בית יוסף הנזכרת בעצמה:

א. כפי הידוע בשעתו היו בצפת כמה קהילות שונות שלכל אחד היה ב"ד משלו, שכידוע היה את האשכנזים (שאחר שנים נתבטל כנודע ואכמ"ל), את הספרדים, ואת המסתערבים, ואולי עוד קהילות (כדמשמע קצת בלשון תשובת ב"י הנזכרת), ועי' בספר תיקון יששכר (דף נט: ) שכתב, שבאמת כמה חכמים מ"ספרדים" רבנים גדולים גדולי הדורות זצ"ל שדרו בצפת, מחכמי וגאוני הארץ "הראשונים" זצ"ל, לא היו מעלים לס"ת בקהילותיהם, ע"ש היטב. ומבואר שכבר "בראשית ההתיישבות" היו שני הקהילות מיושבים שם, ומסתמא באו כל אחד קהל וב"ד בפ"ע, וקי"ל כרבא (יבמות יד.) דבכה"ג ליכא משום לא תתגודדו, ורק אח"כ ניתוספו עוד מקהילות ספרדים לתוך הספרדים שהיו שם מכבר. וגם אם נאמר שבאו לאחר מכן, אולם דווקא אם באו "לתוך" קהילה צריכים להיבטל, משום כבוד התורה של חכמי המקום (כמבואר בתשובת הרד"ך שהזכיר מרן באבק"ר סי' לב), אבל אם היתה קהילה אחת, ובאו קהילה ממקום אחר והתיישבו אצלה "בסמוך", לא בתוכה, בודאי שלא שייך כאן כבוד חכמי המקום הסמוך להם, והם לעצמם ואינם צריכים להתבטל, ומשום לא תתגודדו ליכא שהרי הם שני ב"ד לעצמם והוו כשני ערים כרבא (יבמות שם). וכך נראה שהיה בצפת שהיו תושבי הארץ קהילה קטנה, ושוב באו אצלם בסמיכות קהילות גדולות מסודרות עם ב"ד לעצמם ונתיישבו בסמיכות, ולא נתבטלו, וכך נתרחבה ההתיישבות משני הצדדים עד שנתאחדו ליישוב אחד בעיר צפת, אבל עדין הם שני קהילות כל אחת לעצמה. (ודבר זה היה נפוץ, לך נא ראה בתשובת הרד"ך הנזכרת חדר י"ב שהיו ד' קהילות במקום אחד כל אחד ב"ד בפני עצמו, שכך היתה ההתיישבות מעיקרא, זה לצד זה, ונעשה ישוב אחד עם ארבע ב"ד, ולכל אחד תקנות והסכמות ומנהגים משלו, ע"ש). ועל מציאות זו של קהילה וב"ד בפ"ע דברו מרן הב"י והרמ"ק,
משא"כ התימנים והמרוקאים ושאר העדות באר"י בזמנינו זה, כבר ביארנו בכתובים שצירפנו לעיל, (בקונטרס נשמע קולם על התימנים, ועוד), שלא היה להם ב"ד לעצמם כלל ועיקר לפי גדרי ההלכה בזה, וכפי שהורו והנהיגו מייסדי עדת התימנים ומייסדי עדת המרוקאים בעצמם באר"י, ובתוקף גדול, עיין בפנים ותיווכח. (ומיקדנו המקורות לזה בתשובה לדברי הגאון רבי עזריה בסיס זצ"ל).

ב. בכל דברי מרן הב"י גופיה בתשובתו שם בהלכות כתובות סי' ב, הרואה יראה ששם מדובר רק מצד שזה דבר שבממון, שהוא תלוי בדעתו של האדם האם על דעת אותו המנהג עשה או לא, שאם עשה על דעת אותו המנהג אכן לא נתחייב לשלם, אבל אם לא עשה על דעת אותו המנהג, א"כ חוזר דינו כדין התלמוד שהוא מחוייב לשלם, ולכן מבאר מרן הב"י בזה"ל: שאפי' אם היה מתברר שאיזה ב"ד קבוע נהג במדינה זו כמה פעמים הנדוניא כמנהג תושבי הארץ, לא היה מנהג תושבי הארץ קבוע עלינו אלא אם כן "נתפרסם הדבר לכל הקהלות וכולם ידעו בו", שהרי לא כתבו הרי"ף והרמב"ם לפטור הבעל מהפחת כל שעושין מעין מלאכתן, "אלא מפני שבזמנם היה מנהג זה פשוט וכל הנושא על פי אותו מנהג קבל עליו אחריות", "הא אם אין המנהג פשוט דלא שייך לומר דעל פי אותו מנהג קבל עליו אחריות", לא נדון אותו כמנהג ההוא אלא כמנהגינו, שהוא לפי דין התלמוד. עכל"ק.
ומבואר שלא דן מצד אם עליהם להיבטל למנהג המקום או לא, אלא אם הבעל שנשא אשה על דעת כן נשא ולכן לא נתחייב, או שנשא בסתמא ואז מתחייב כדין התלמוד. אבל לעולם בשאר ההלכות, שאינם תלויים כלל בדעתו של האדם, אלא תלויים בהלכה ובמנהג מצד עצמם, ואפילו בממון בדבר שאינו תלוי בדעתו ואינו נחשב כאילו התנה בכך, אה"נ נראה שמרן הב"י מסכים בזה להמבי"ט שם.
(אלא שכאמור בלאו הכי שם היו כמה קהילות עם ב"ד לעצמם, אלא שהמבי"ט סבר שמנהג תושבי הארץ באותה הלכה התפשט גם ליתר הקהילות כמו שכתב שם, ולכן רצה להשוות בזה, וע"ז השיגו עליו שם מרן והרמ"ק שאדרבא כל חכמי הקהילות שם מוכיחים ומעידים שלא נתפשט בקהילותיהם מנהג זה, ונשאר רק ביד קהילת תושבי הארץ המעטים, ע"ש).
ובעיקר דברי הרמ"ק שהספרדים שבאו הם רוב ותושבי הארץ בטלי לגבייהו, עי' בשו"ת אבק"ר סי' בר"י שכתב להדיא כמה פעמים והוכיח כן מהמקורות, שאפילו קהל גדול עם רב שבאים לתוך קהילה מועטת, בטלים אליה, וכ"כ הפר"ח והמשנ"ב ועוד. כך שנראה שהפוסקים לא ס"ל כהרמ"ק בזה. ואף אם נאמר שכאשר קהילה באה עם ב"ד שלה אינה מתבטלת, כמ"ש מהרשד"ם והפר"ח להלכה, אולם עדין הקהילה המועטת גם היא אינה בטלה לקהילה הגדולה שבאה, שהרי כל אחד יש לו ב"ד לעצמו, כך שדברי הרמ"ק בזה כאמור דעת הפוסקים, מרן הב"י, מהרשד"ם, הפר"ח, ושא"פ עד המשנ"ב, אינה כן.

 

[אוהב את המקום]

אודות הספר הנ"ל ומעלליו

על זה נאמר "ראו מה בין בני לבין חמי". הגר"ש טולדנו בספרו דברי שלום ואמת כתב בשפה כל כך יפה ומכבדת כלפי מרן זיע"א, שכל הרואה מתמלא עונג מדבריו, כיצד אפשר לחלוק כדרכה של תורה מבלי לתקוף באופן אישי.

(איני מתכוון לענות כעת לכל הדברים שנכתבו במאמר, שלדעתי אין בהם ממש והקורא יראה שהם מופרכים מיניה וביה, כמו שהעיר על ספר נתיבות המערב שכתב שכך המנהג מימי קדם, באמירת הפיוטים בתוך התפילה ולא לאחר חזרת הש"ץ, ועל זה ענה שדוקא דבר שהוקבע ע"פ חכמים חשיב מנהג... כביכול הראשונים שתיקנו את הפיוטים במקומם היו עמי הארצות גמורים, וכל גדולי ישראל מאז ועד עתה שחיו במרוקו ובעוד ארצות שנהגו כך, עברו על המנהג בשתיקה מפני שהיו עמי הארצות גמורים...

וכמאמר חז"ל הפוסל במומו פוסל, העלים בעצמו מהקורא שבשו"ת הרשב"א (סי' תס"ט) התיר לומר פיוטים לחתן וכלה וברית מילה קודם ברוך שאמר ולאחריו, ובין יוצר ואהבה, והמנהג פשוט לאומרם ברוב המקומות, וסומכים על מה שיסד הקליר פיוטים ליוצר, והנח להם לישראל, ועיין בשו"ת הרדב"ז סי' תתקס"ז, הביא דבריו הגר"א אברז'ל בשו"ת דברות אליהו חלק ז' סי' א', שהאריך הרדב"ז שמחברי הפיוטים היו אנשים הגדולים בחכמה כמו רבי אברהם בן עזרא, ורבי שלמה בן גבירול, ורבי יהודה הלוי, ועוד גאוני עולם שבאו אחריהם ולא מיחו בידם (כפי שכתבתי לעיל), ודיבר בחומרה גדולה על המבטלים מנהגים, והוא הדין לפזמונים שנהגו לומר לפני נשמת שחיברו אותם המחברים, וע"ע בשו"ת יחוה דעת חזן (חלק א' סי' י).

והגאון המרוקאי הגדול רבי חיים בן עטר בספרו חפץ ה' (ברכות י"א) כתב "מכאן ראיתי להוכיח לחזק המנהג שנהגו לומר הרבה פזמונים ותחינות ביום התענית ובראש השנה ויום הכיפורים, בתוך י"ח כפי הסדר הנוהג לכל אחד, כי כן נתנו רשות רבותינו להוסיף כפי מה שירצו, דלא כנוהגים להשמיט הפזמונים ביום הכיפורים בתוך התפילה "כי מנהג אבותינו תורה הוא" וכן ראוי להניח הסדר שכתוב במחזורים". והוסיף הגר"א אברז'ל, על אחת כמה וכמה לפזמונים הנאמרים בתוך פסוקי דזמרה.

וכן מה שהעיר על ב"ה וב"ש, השמיט שגדולי מרוקו מוכיחים זאת מלשון השו"ע "כל ברכה שאדם עונה בכל מקום" וא"כ מה ראיה לבטל המנהג מכמה אחרונים שאסרו זאת, כאשר כך המנהג מדורי דורות והוקבע ע"פ גדולי ישראל שנהגו כך בעצמם, והוא לפי דעת השו"ע כאשר מוכח מלשונו, "כל ברכה", "בכל מקום", ואין ברור מזה).

אבל בעיקר יש להזדעזע מהניסוח ומסגנון הכתיבה, כדלהלן.

הנה בעבר כאשר העיר מרן הראש"ל הגר"י יוסף על המחבר דברי שלום ואמת ש"בדה מלבו דברים בשם רבי חיים פלאג'י" שאלתי את המחבר, היתכן שבדה מלבו? וענה בפשטות שהעתיק את דברי הגר"ח פלאג'י מספר כתר שם טוב, שהוסיף דברים על ר' חיים פלאג'י, והוא חשב בתמימותו שכל הקטע הוא מהגר"ח פלאג'י. וכתב לי שזה מופיע בתחילת ספרו השני.

והלכתי לעיין בספרו השני והנה מופיע בתחילת ספרו הבהרה, ותחת אשר אחרים היו עושים, לטעון טענות מדוע מיהרו לתקוף אותי, ואף לא טרחו לברר עמי את הדבר, אלא מיד הדפיסו עלי ספר לדורי דורות ש"בדיתי מלבי" ואינו אלא טעות סופר פשוטה, במקום כל זה כתב בענווה מופלגת "הנני מודה להגאון רבי יצחק יוסף שהאיר את עיני"... (אני מצטט מהזיכרון, כי הספר אינו לפני).

והנה לאחר כל זה, באים צעירי הצאן וממשיכים להשמיץ ולהכפיש כביכול המחבר בכוונה תחילה השמיט והעלים וסילף ורימה במזיד... ואצטט מעט מהמאמר הנ"ל שההבהרה היתה מונחת לנגד עיניו כפי שכותב בעצמו:

"והמחבר המציא דברים אלה מלבו, על מנת ליישב את מנהגם"... (כביכול בלי המצאה זו, לא היה מיושב המנהג. מגוחך ממש)

"וזה דבר חמור מאוד, לא תהיה כדבר הזה" (אולי גם צריך לשרוף את הספר?)

"מחבר הספר הנ"ל במכוון העלים זאת מעיני הקורא... כדי שיהיה לו מקום לטעון" (מלבד עזות המצח כלפי ת"ח מובהק שגדול פי כמה וכמה מהצעיר המעיר, וגדולי ישראל קילסוהו, ובאמת ניכר מספרו שהוא גברא רבה, ודבריו נפלאים וערבים, הרי רק תמים או מיתמם יחשוב שאפשר לרמות את הקורא, כאשר כל תלמידי הגר"ע יעברו עם זכוכית מגדלת על כל מילה ומילה ורק יחפשו היכן אפשר לתפוס את המחבר)

"באמת שזה סילוף האמת בצורה ברורה, ומוכיח ומגלה לנו בעליל שכל כוונתם היא רק להשיג ואף עושים בזאת בדרכים שאינם אמיתיות כלל, והוא רחום יכפר עוון" (כל זה מטעות סופר אחת שנמצאה בכל ארבעת הכרכים!)

"שוב העירוני שבספרו ח"ב כתב שאכן הוא ט"ס מה שהעתיק וכו'. אמנם את זה כתב רק אחרי שהעיר עליו מו"ר הראש"ל ודו"ק" (שוב העירוני... כביכול אינו יכול למחוק את כל מה שכתב עד עכשיו, כי כבר כתב והוא כשגגה היוצאת מלפני השליט... אבל גם לאחר ההבהרה, ברור שהוא שיקר במזיד ורק הבהיר כי לא היתה לו ברירה.... כל מילה נוספת מיותרת)

וכבר כתבתי לעיל בדיון זה, על החושבים שתהיה תפארתם על כמות כינויי הגנאי והזלזול בכל מי שחולק, כאשר למעשה זה מוכיח בדיוק ההיפך, שמחוסר מענה כתבו כל זאת, כדאמרי אינשי, "כאשר אין מה לענות, מתחילים מכות". והפוסל במומו פוסל, כנ"ל.

 

[אוהב את המקום]

כי מי שסבור שמרן הרב עובדיה זצ"ל מצד אחד חרף נפשו וחייו על קבלת הוראות מרן ושלא לחלוק בשום אופן על הוראותיו, וכעס ונזף בכתב ובעל פה במי שחלק אי פעם על הש"ע כנודע בענין מי ששכח לספור העומר לילה אחד, ומצד שני "חלק על מרן הש"ע בעשרות פסקים", וכותב על זה "למרות התירוצים"

יש כללים המקובלים על פוסקי הדור, הגר"ע יוסף והגר"ש משאש, מתי אפשר לחלוק על השו"ע. ובזה גופא הערתי, שחכמי מרוקו הולכים בדיוק לפי הכללים הללו. ואין מקום להעיר עליהם מדוע אינם פוסקים כמו השו"ע. כי הם מצהירים שקיבלנו עלינו הוראות מרן, אלא שדעת מרן גופא היא כך (וכן בענין ביטול מנהגי הקהילות שעלו לארץ, ראה להלן), או שהמנהג קדם למרן, וכו'. ומאי שנא בין מרן הגר"ע יוסף זיע"א שחלק על השו"ע מתוך כללים אלה, לחכמי מרוקו שחלקו אף הם?

ולכן גם מרן הגר"ע יוסף זיע"א כאשר חלק על הגאון רבי שלום משאש, עשה זאת בכבוד רב, וכדרכה של תורה.

על מי יצא הקצף? על הרב ברדא, שחולק על מרן השו"ע מדעתו הרחבה, מחדש דברים נגד המנהג, וכו' עוד דברים שאין הדעת סובלתם. ולכן גם הגאון רבי שלום משאש וגם מרן הגר"ע יוסף זיע"א כתבו עליו דברים חריפים ביותר. רבי שלום משאש, בענוותו המופלגת, התנסח בעדינות, אבל מרן זיע"א כתב בבהירות (ראה חזו"ע חנוכה עמ' ס"ג).

 

[אוהב את המקום]

כפי הידוע בשעתו היו בצפת כמה קהילות שונות שלכל אחד היה ב"ד משלו, שכידוע היה את האשכנזים (שאחר שנים נתבטל כנודע ואכמ"ל), את הספרדים, ואת המסתערבים, ואולי עוד קהילות

נראה שכת"ר מנסה להתחמק מהעובדה שעוד בזמן מרן היתה קיימת בארץ ישראל קהילה מרוקאית, עם בי"ד ומנהיגים, ומעולם לא התבטלו למאן דהו. גם בירושלים (אגב דעסקינן במושג "מנהג ירושלים" שמעולם לא היה אחיד וכנ"ל), וגם בצפת, בעירו ובמקומו של השו"ע שבוודאי היה שם "מרא דאתרא".

בצפת בזמן מרן השו"ע היו כמה וכמה קהילות, גם לאשכנזים וגם לספרדים, והספרדים (אני משתמש בכינוי הנהוג היום) נחלקו לשלוש קהילות: מוסתערבים (תושבי כמה ממדינות ערב שהגיעו לארץ), ספרדים (מגורשי ספרד), ומערבים (יהודי מרוקו שעלו לארץ).

רבי יששכר אבן סוסאן היה מנהיג קהילת המגרבים (או מערבים, כינוי למרוקאים) בצפת בזמן השולחן ערוך (נפטר שנה אחת לפניו) והוא נולד בפאס שבמרוקו. כך הוא כתב על אחת ההלכות שבה פשט המנהג כספרדים:

"וכן עתה בקהילות צפת תו"בב, שבאו הנה מארצות חוץ לארץ, יש נוהגין ויש נוהגין, כל קהילה כפי מנהג ארצה ומחוזה שבאו משם, והמוסתערבים יצ"ו תושבי הארץ, וכן שאר הקהלות יצ"ו אשר שם, נוהגין כספרד, וכן נהגנו כמותם גם אנו קהל המערביים יצ"ו אשר שם, ובכך הלכנו אחר הרוב" (ספר עיבור שנים, פ"ב).

בענין אחר, מרן השו"ע עצמו הורה שהמערבים ימשיכו במנהגם ולא יבטלוהו בגלל קהילת הספרדים שנהגו אחרת בענין מסויים.... (שם, ס"א).

דהיינו, לא רק שכל קהילה נהגה במנהגה, אלא גם מרן השו"ע עצמו הורה שתמשיך במנהגה ולא תתבטל. והורה זאת ספציפית לעדת המרוקאים...

הספרדים המכונים כיום ספרדים, אינם ספרדים אלא עולים מארצות ערב כגון כורדים, גרוזינים, בוכרים, חלבים, עיראקים, טורקים, פרסים, וכו'. דהיינו, מוסתערבים (ומשתמשים בטעות בכינוי "ספרדים" כאשר אינם אלא עדות המזרח. בענין זה ידוע מה שאמר מרן הגר"ע יוסף זיע"א למלך ספרד, אבל דחאו בקש).

עכ"פ היות וחלק גדול ממגורשי ספרד הגיעו למרוקו, ממילא גם המרוקאים של ימינו הם ספרדים ברובם, אבל כך או כך, גם מגורשי ספרד וגם המרוקאים הן קהילות עתיקות בארץ, מלפני מרן השו"ע ועד ימינו אנו.

והנה ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ויש לנו כיום את קהילת המוסתערבים בראשות מרן הגר"ע יוסף זיע"א (המכונים ספרדים ועדות המזרח) ומולם את קהילת המרוקאים / ספרדים (אמיתיים, לשם שינוי).

מהיכי תיתי לבוא אחר 500 שנה, ולבטל מנהגים בשם השו"ע, נגד הוראת השו"ע עצמו, בזמנו, ובמקומו - בצפת?

מהיכי תיתי לומר "קמא קמא בטיל" כאשר יסוד קהילתם נטוע בארץ ישראל מאות שנים, עוד לפני מרן, וגם כאשר עלו לארץ בעליות האחרונות - עלו עם רבניהם ומנהיגיהם?

גם במאות השנים האחרונות, כאשר רוב רובו של היישוב היהודי התרכז בירושלים, במפקד שהתבצע בשנת 1863 למניינם היו הספרדים (מגורשי ספרד!) רוב מכריע בקרב יהודי ירושלים. נספרו 7,500 ספרדים, כאשר מספר המערבים (מרוקאים) מתוכם היה כ-600, עם בית דין משלהם, כמובן.

 

[שילה אפרהימי]

מהיכי תיתי

אולי במקום להקשות באויר בצורה דמגוגית, תגיב ישירות על מה שכתב בקונטרס ולא רק להתלונן על הכותב על איזה משהו שמצאת לתפוס אותו, אלא לענות עניינית לטענות הכתובות שם. כי גם כותב הקונטרס הנ"ל לא רק טען טענות של השמטות אלא בעיקר ביאר את הסוגיא.
אתה יכול לכתוב סברות והעתקות עד מחר, אבל לא כך מנהלים דיון. קח טענה שכתובה, תעתיק אותה, ותכתוב כנגדה.

אם נאמר שקהילה העולה לארץ ישראל יכולה להמשיך במנהגיה ואינה מתבטלת, ממילא המנהג קדם למרן ואינו מתבטל.

אתה מבין את זה לא נכון. מה שעושים שלא כמרן במנהג שהיה פה הוא מצד שעל זה לא קיבלו הוראות מרן אף פעם, מאידך על מנהגים שהתחדשו אח"כ אין להם תוקף נגד פסק מרן. וגם א"ת שקהילות מרוקו לא קיבלו עליהם או שתאמר שיש מנהגים שהיו לפני מרן, עדיין מטעם אחר צריכים לשנות מנהגם והוא מצד 'ההולך למקום שנהגו'.

 

[הרב שמעון ללוש]

יש כללים המקובלים על פוסקי הדור, הגר"ע יוסף והגר"ש משאש, מתי אפשר לחלוק על השו"ע. ובזה גופא הערתי, שחכמי מרוקו הולכים בדיוק לפי הכללים הללו. ואין מקום להעיר עליהם מדוע אינם פוסקים כמו השו"ע. כי הם מצהירים שקיבלנו עלינו הוראות מרן, אלא שדעת מרן גופא היא כך (וכן בענין ביטול מנהגי הקהילות שעלו לארץ, ראה להלן), או שהמנהג קדם למרן, וכו'. ומאי שנא בין מרן הגר"ע יוסף זיע"א שחלק על השו"ע מתוך כללים אלה, לחכמי מרוקו שחלקו אף הם?

עכשיו אתה משנה גישה, מצוין.
לדברים אלו גם אני מסכים, ואה"נ אם רצונך להתווכח על הכללים, בכבוד.
(אגב, אחר הביאור היפה שכתבת כעת, מיותר לומר שיש לתקן הלשון "לחלוק על השלחן ערוך" וכן בהמשך, שלשון זו נותרה מהגישה הקודמת אבל אינה נכונה, אלא "להורות דלא כמ"ש בש"ע מחמת שלדעתם גם דעת מרן תהיה כך", ופשוט. והנ"מ הגדולה בזה שלגישה הקודמת הרי שאין מושג קיבלנו הוראות מרן, כי אפשר לחלוק, משא"כ לגישה המתוקנת, קיבלנו הוראות מרן ואי אפשר לחלוק עליו, אבל אפשר לשער מה תהיה דעתו ולהורות כך אפילו אם אינו עולה בקנה אחד עם מה שכתב).

 

[הרב שמעון ללוש]

מהיכי תיתי לומר "קמא קמא בטיל" כאשר יסוד קהילתם נטוע בארץ ישראל מאות שנים, עוד לפני מרן, וגם כאשר עלו לארץ בעליות האחרונות - עלו עם רבניהם ומנהיגיהם?

גם במאות השנים האחרונות, כאשר רוב רובו של היישוב היהודי התרכז בירושלים, במפקד שהתבצע בשנת 1863 למניינם היו הספרדים (מגורשי ספרד!) רוב מכריע בקרב יהודי ירושלים. נספרו 7,500 ספרדים, כאשר מספר המערבים (מרוקאים) מתוכם היה כ-600, עם בית דין משלהם, כמובן.

ב"ה
אני שומע כאן טענה חדשה אצלי, אבל נברר ביחד אם אכן קיימת,
זה ודאי שאם היו קהילת המערבים (מרוקאים) שמתקופת מרן הב"י קבועים במקומם עד היום, אין מה לדבר שפשיטא דיש להם להמשיך במנהגיהם, ובידם לעשות תקנות ומנהגים משלהם, ואין בזה לא משום לא תתגודדו, וק"ו שאינם צריכים להיבטל, שהרי כמוהם כמו שאר קהילות שזכות קיומם מעצמם ולא באו לתוך קהילה אחרת, כדי שיתבטלו אליה למנהגיהם תקנותיהם והסכמותיהם.

אבל כשאנו מדברים על המרוקאים של הדורות האחרונים, שבאו מחוצה לארץ עם מנהגים שהיו להם "בחוצה לארץ", לתוך "ירושלים ויתר ערי ארץ ישראל", יש כאן שני חילוקים,

א. שהרי לא באו לתוך קהילת המרוקאים שבצפת, אלא באו מעורבים ובלולים עם יתר העולים מהעדות השונות לתוך מעברות ומחנות עליה ומשם העבירו את כולם יחד בתערובת אחת לתוך קהילות קיימות או למקומות חדשים להתיישבות, וממילא נתבטלו לאותם קהילות שבאו לתוכם, וכן במשך השנים באו ונתערבו בתוך הקהילות הקיימות. כך שאינם חלק מקהילת המרוקאים שהיתה מזמן מרן הב"י בצפת, כדי שיקבלו את דיניהם. (מלבד מקומות בודדים שנתייחדו לעדות מסויימות בעיקר, לא לענייני הלכה אלא לענייני חברה וביסוס כלכלי, כנתיבות למרוקאים, ראש העין לתימנים, וכפר ברכיה לג'רבאים, ואולי עוד שאיני יודע, וכבר דנו בהם בשו"ת שמחת כהן ח"ז חאו"ח סי' קמ, והגאון נאמ"ן נר"ו בהקדמתו לברית כהונה, ומרן זצ"ל ביביע אומר ח"ח חאו"ח סי' נו א"ג, ועוד, ובספר עין יצחק ח"ג בכללי קבלת הוראות מרן הש"ע הלכה י, עמ' צב, וראה בקיצור נמרץ את הסברות בזה בקובץ נשמע קולם שצרפתי לעיל, במכתב למחבר שוכן לשבטיו אות טו, עמ' 8, ובממוחשב עמ' 41)

ב. גם אילו היו עולים ממרוקו ישירות לתוך קהילת המרוקאים בצפת והיו מתרחבים אט אט בכל הארץ, עדין היו מחוייבים למנהגי קהילת המרוקאים כאן באר"י, שהרי נתבטל אליהם, וזה בדיוק כמו תושבים מרוקאים שיעברו מעיר אחת במרוקו לעיר אחרת במרוקו, שעליהם להיבטל לעיר האחרת שאליה באו, ולכן אפילו אם היו באים לתוך קהילת המרוקאים דצפת לא היו יכולים להביא עימם מנהגיהם ממרוקו, אלא רק היה עליהם לנהוג כקהילת המרוקאים אשר בצפת.
ובזה אנא דאמרי, דמאחר ששני דורות אחר פטירת מרן הב"י קיימו וקבלו כל חכמי ורבני ארץ ישראל והגלילות, כולל חכמי המרוקאים האשכנזים והספרדים שהיו באר"י דאז, את הוראות מרן הש"ע, כנודע, א"כ אף שלענין תקנות והסכמות ומנהגי הקהל, כל קהילה החזיקה בתקנותיה ומנהגיה, אבל לענין קבלת הוראות מרן כולם היו שותפים, כמבואר בכל הספרים שקיבצם כעמיר גורנה בספר הבהיר עין יצחק ח"ג קחנו משם. ומעתה לא נותר אלא שרק אם יש מנהג של קהילה מסויימת שנהגו בו כאן בארץ ישראל קודם התפשטות קבלת הוראות מרן, רשאים להמשיך בו, כי זוהי דעת מרן עצמו כמבואר בהקדמתו לב"י, אבל מנהג שלא היה בארץ ישראל אין שום אפשרות לייבא מחוצה לארץ, אפילו אם העדה העולה נכנסת לתוך קהל עדתה, שהרי לא השם גורם, אלא המנהג גורם, וכיון שבאים קהילה שנוהגת לתוך קהילה שאינה נוהגת, אפילו שניהם מרוקאים עליהם להיבטל.

ולכן למעשה אין כל נ"מ במהלך של הטענה החדשה לומר שיש ב"ד קבוע בפ"ע מתקופת מרן הב"י ועד היום, שהרי אם אכן יש מנהג שהיה נוהג ע"י איזו קהילה שתהיה כאן באר"י מקודם התפשטות קבלת הוראות מרן ועד היום, אחרת מהוראות מרן, רשאים להמשיך במנהגם כי כך היא דעת מרן עצמו. ואם לא שמענו על שום קהילה כאן בארץ ישראל שנהגה באותו מנהג קודם התפשטות קבלת הוראותיו, אין למנהג זה מקום כאן בארץ ישראל אפילו יביאו אותו המרוקאים ויכללו בקהילת המרוקאים דצפת מתקופת מרן הב"י, (שצריך עיון היכן היא היום).

 

[אוהב את המקום]

בכל דברי מרן הב"י גופיה בתשובתו שם בהלכות כתובות סי' ב, הרואה יראה ששם מדובר רק מצד שזה דבר שבממון, שהוא תלוי בדעתו של האדם האם על דעת אותו המנהג עשה או לא, שאם עשה על דעת אותו המנהג אכן לא נתחייב לשלם, אבל אם לא עשה על דעת אותו המנהג, א"כ חוזר דינו כדין התלמוד שהוא מחוייב לשלם, ולכן מבאר מרן הב"י בזה"ל: שאפי' אם היה מתברר שאיזה ב"ד קבוע נהג במדינה זו כמה פעמים הנדוניא כמנהג תושבי הארץ, לא היה מנהג תושבי הארץ קבוע עלינו אלא אם כן "נתפרסם הדבר לכל הקהלות וכולם ידעו בו", שהרי לא כתבו הרי"ף והרמב"ם לפטור הבעל מהפחת כל שעושין מעין מלאכתן, "אלא מפני שבזמנם היה מנהג זה פשוט וכל הנושא על פי אותו מנהג קבל עליו אחריות", "הא אם אין המנהג פשוט דלא שייך לומר דעל פי אותו מנהג קבל עליו אחריות", לא נדון אותו כמנהג ההוא אלא כמנהגינו, שהוא לפי דין התלמוד. עכל"ק.
ומבואר שלא דן מצד אם עליהם להיבטל למנהג המקום או לא, אלא אם הבעל שנשא אשה על דעת כן נשא ולכן לא נתחייב, או שנשא בסתמא ואז מתחייב כדין התלמוד. אבל לעולם בשאר ההלכות, שאינם תלויים כלל בדעתו של האדם, אלא תלויים בהלכה ובמנהג מצד עצמם, ואפילו בממון בדבר שאינו תלוי בדעתו ואינו נחשב כאילו התנה בכך, אה"נ נראה שמרן הב"י מסכים בזה להמבי"ט שם.

את דברי "מגן אבות" הבאתי מבלי לעיין במקור הדברים (שו"ת בית יוסף) ועתה ראיתי וכבודו צודק בזה, אין משם ראיה כלל.

 

[אוהב את המקום]

אתה מבין את זה לא נכון. מה שעושים שלא כמרן במנהג שהיה פה הוא מצד שעל זה לא קיבלו הוראות מרן אף פעם, מאידך על מנהגים שהתחדשו אח"כ אין להם תוקף נגד פסק מרן. וגם א"ת שקהילות מרוקו לא קיבלו עליהם או שתאמר שיש מנהגים שהיו לפני מרן, עדיין מטעם אחר צריכים לשנות מנהגם והוא מצד 'ההולך למקום שנהגו'.

פתחת בכך שאני מבין לא נכון, אבל רק לקראת סוף דבריך התחלת לרדת לדעתי. המדובר הוא על מנהגים שקדמו למרן וממילא לא קיבלו על זה הוראות מרן, ושייך לדון על זה רק מצד 'ההולך למקום שנהגו' בדיוק כמו שכתבת, שעל זה הרחבתי לעיל שלא שייך לומר כלל במציאות של ימינו שקיימות עדות רבות וקהילות רבות וכל עדה יש לה את הרבנים שלה, בתי הכנסת שלה, המנהגים שלה.

 

[אוהב את המקום]

"להורות דלא כמ"ש בש"ע מחמת שלדעתם גם דעת מרן תהיה כך"

לא תמיד הוא בגלל דעת מרן, הרבה פעמים בגלל המנהג דלא כמרן או בגלל סב"ל נגד מרן או בגלל דברי האר"י בענין תפילה.

 

[אוהב את המקום]

שהרי לא באו לתוך קהילת המרוקאים שבצפת, אלא באו מעורבים ובלולים עם יתר העולים מהעדות השונות לתוך מעברות ומחנות עליה ומשם העבירו את כולם יחד בתערובת אחת לתוך קהילות קיימות או למקומות חדשים להתיישבות, וממילא נתבטלו לאותם קהילות שבאו לתוכם, וכן במשך השנים באו ונתערבו בתוך הקהילות הקיימות. כך שאינם חלק מקהילת המרוקאים שהיתה מזמן מרן הב"י בצפת, כדי שיקבלו את דיניהם. (מלבד מקומות בודדים שנתייחדו לעדות מסויימות בעיקר, לא לענייני הלכה אלא לענייני חברה וביסוס כלכלי, כנתיבות למרוקאים, ראש העין לתימנים, וכפר ברכיה לג'רבאים)

כבודו מפספס את העיקר, והוא - שבזמן מרן השו"ע היו קהילות וכל קהילה עשתה כמנהגה, ובמקום לאחד את כל קהילות הספרדים למנהג אחד (כפי שניסה לעשות מרן שר התורה הגר"ע יוסף זצ"ל) אדרבה הוא הורה לכל קהילה לנהוג כמנהגה ולא להתבטל לאחרים!

ועוד שבצפת גופא נהגו דלא כמרן השו"ע, כדכתב בשו"ת דברות אליהו ח"ז סי' א', "ותימה גדולה דראינו אפילו באתרא דמרן בעיר צפת דנהגו בהרבה הלכות דלא כפסק בשו"ע, עיין ויקרא אברהם קונטרס מקום שנהגו (אות ג') ובשו"ת מנחת שלום (חלק ז' סי' ב') שמנה מעלה ממאה דברים בארבעת חלקי השו"ע דנהגו דלא כמרן השו"ע, אלא ודאי דבמקום מנהג, המנהג במקומו קיים, ולא לבטלו, שכן הוא דעת מרן כפי דאמרינן, במקום שיש מנהג ישארו במנהגם".

בדרך אגב יש את הענין הזה שקהילת המרוקאים היא וותיקה מאוד בארץ ישראל, עוד קודם למרן, על רבניה ומנהיגיה, ודור דור ודורשיו, בכל דור היו את גדולי הדור כהגר"ש משאש שהתוו את דרכה של העדה ועמדו בתוקף על קיום המנהגים. ומהיכי תיתי לומר להם שיתבטלו.

ואין נפק"מ דוקא במה שנהגו המרוקאים לפני חמש מאות שנה אלא בעצם קיום העדה המרוקאית בארץ ישראל, דלא כפי שנהוג לחשוב בטעות (וכן במרוקו עצמה היו לפעמים חילוקי מנהגים בגלל שהיא ארץ רחבת ידיים, אבל היה את המנהג הרווח שנהגו בו הרוב).

ומה שכבודו כותב שאינם מרוכזים במקום אחד,

ראשית - שוברו בצידו, דלמי יתבטלו, אם נכנסו לתוך קהילות רבות וכל אחת ומנהגה מימים ימימה.

שנית, והוא העיקר - אין צורך שיהיו כולם מרוכזים במקום אחד, וכיום לא נהגו לגור במקום אחד, אלא בכל עיר ועיר יש קהל ליטאים (ומביניהם, הפלג הירושלמי יש לו בתי כנסת משלו, ורוב הליטאים בבתי כנסת משלהם), וקהל חסידים (על כל מאות החסידויות, כל חסידות ובתי הכנסת שלה), וקהל מוסתערבים המכונים ספרדים (בליל העדות שהזכרתי לעיל שאין להם קשר לספרד), וקהל מרוקאים הממשיכים את מנגינותיהם ומנהגיהם, מי יותר ומי פחות.

ומספיקה העובדה שהם שמשתייכים לקהילתם, ויש להם בתי כנסת משלהם ורבנים משלהם, ולא בעינן "בית דין", אלא "כבית דין", יעויין בדברי מרן השו"ע בשו"ת אבקת רוכל סימן לב - דעיקר הטענה היא שכל קהל נוהג כמנהגו הראשון:

"ילמדנו רבינו קהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל בקולותיו ובחומרותיו דור אחר דור מהו לכוף אותם לנהוג כהר"י וזולתם מהאחרונים המביאים הסברות או דילמא הזהרו מנהג אבותיכם ואם רבו במלכיות רבים מהו.

תשובה מי הוא זה אשר ערב אל לבו לגשת לכוף קהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כשום א' מן הפוסקים ראשונים ואחרונים... הרמב"ם ז"ל אשר הוא גדול הפוסקי' וכל קהלות ארץ ישראל והאראביסטאן והמערב נוהגים על פיו וקבלוהו עליהם לרבן מי שינהוג כמוהו בקולותיו ובחומרותיו למה יכפוהו לזוז ממנו ומה גם אם נהגו אבותיהם ואבות אבותיהם שאין לבניהם לנטות ימין ושמאל מהרמב"ם ז"ל ואפי' רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף למעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם. וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוה ליה כשתי בתי דינים בעיר אחת וקי"ל כרבא דהיכא דאיכ' שתי דיינים בעיר אחת אלו נוהגי' לאסור ואלו נוהגים להתיר אין כאן משום לא תתגודדו כדאית' פ"ק דיבמות וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמו שאין בני קהל אחד כופין לבני קהל אחר וכ"כ מוהר"ר דוד כהן ז"ל בתשובותיו והנ"ל כתבתי הצעיר יוסף קארו".

 

[אוהב את המקום]

דמאחר ששני דורות אחר פטירת מרן הב"י קיימו וקבלו כל חכמי ורבני ארץ ישראל והגלילות, כולל חכמי המרוקאים האשכנזים והספרדים שהיו באר"י דאז, את הוראות מרן הש"ע, כנודע, א"כ אף שלענין תקנות והסכמות ומנהגי הקהל, כל קהילה החזיקה בתקנותיה ומנהגיה, אבל לענין קבלת הוראות מרן כולם היו שותפים, כמבואר בכל הספרים שקיבצם כעמיר גורנה בספר הבהיר עין יצחק ח"ג קחנו משם

ביארתי כבר לעיל שאין שום ראיה מזה, דאין חולק על כך שקיבלנו הוראות מרן, ובזה חכמי מרוקו בדעה אחת עם מרן הגר"ע יוסף זיע"א, אבל כפי שכבודו מסיים בעצמו, "אף שלענין תקנות והסכמות ומנהגי הקהל, כל קהילה החזיקה בתקנותיה ומנהגיה", ממילא שוברו בצידו, דכל קבלת הוראות מרן לא שייך כלל בעניינים אלה.

ומהיכי תיתי לכוף את הציבור כיום בשם הוראות מרן, כאשר מעולם לא נהגו לקיים הוראות מרן בזה, ואם אפי' בעירו - בצפת, הוא עצמו הורה לנהוג כפי המנהג בצפת ולא כפי שפסק בשו"ע (לגבי כתיבת הגט, ראה בשו"ת מהר"ם גלאנטי סי' קכ"ד), ולעיל הזכרתי שהפוסקים אספו מאה הלכות שנהגו אז דלא כמו השו"ע, האם יעלה על הדעת שהשו"ע היה כופה אותם היום לפסוק כמותו?

 

[שילה אפרהימי]

פתחת בכך שאני מבין לא נכון, אבל רק לקראת סוף דבריך התחלת לרדת לדעתי. המדובר הוא על מנהגים שקדמו למרן וממילא לא קיבלו על זה הוראות מרן, ושייך לדון על זה רק מצד 'ההולך למקום שנהגו' בדיוק כמו שכתבת, שעל זה הרחבתי לעיל שלא שייך לומר כלל במציאות של ימינו שקיימות עדות רבות וקהילות רבות וכל עדה יש לה את הרבנים שלה, בתי הכנסת שלה, המנהגים שלה.

מתחילה כתבת שזה מכח טענה אחת ובגלל זה 'זה נקרא שהוא מנהג לפני מרן' למרות שהונהג אחריו, עכשיו אתה משנה לומר שזה בכלל מטעם אחר, של 'קום שנהגו' וכך פתאום 'התחלתי לרדת לעומק דעתך הקדושה והנשגבה'...