תוצאות חיפוש

אכן, ט"ס.

מסתבר שהוא באותה הלכה שהפנית אליה, פת היא כקלי הבישול, יש ויש הלכה כיש בתרא. וראה שו"ת תבואות שמש או"ח סימן ל.

דעתם של גדולי רבני מרוקו שעלו לארץ הקודש היתה שצריך להמשיך את המנהגים גם כאן. וצעירי הצאן לא באים אלא לחזק או להוסיף על דבריהם. לכן יש לכתוב בכבוד ובדרך ארץ כלפי גדולי עולם שאף מרן הגר"ע יוסף זיע"א כיבד אותם מאוד, כמו הגר"ש משאש זצ"ל.

לא מצאת הערה אלא על מה שהעתיק דברי הגר"ח פלאג'י מספר כתר שם טוב ובטעות ציטט גם דברי הכתר שם טוב כהמשך לדברי הגר"ח פלאג'י. בגלל טעות טכנית אחת שנבעה מתום לב גמור, לא מוציאים שם רע באופן שכזה על "הרבה זיופים והעתקות חצאי לשון". טענות על חצאי לשון יש על כל המחברים (גם על ילק"י) וצריך לבדוק כל דבר...

לא מצאת ולא תמצא אלא דברים שוליים כהנ"ל, אם להתנועע או לעמוד, אם מקריא החזן יברכך או לא, וכיו"ב.

העיר לו שפסק ההלכה שלו מתאים למנהג האשכנזים. זאת ראיה לסתור, שעמדו בתוקף לא לקבל מנהגי האשכנזים.

כן, אתה יכול לתת דוגמא למנהג מרוקאי שהושרש ע"י חסידי חב"ד ולא היה קיים קודם לכן?

נשמע שהוא דיבר על הספרדים באופן כללי ולא מרוקאים (אין לי זמן כעת לפתוח במקור). אבל מכל מקום, מה זה קשור למנהגי מרוקו העתיקים?

לא מיניה ולא מקצתיה, אין בספרים שום דבר, וכבר דחו את כל הראיות. העם במרוקו לא היה צריך לרבנים אשכנזים והיה משופע במאות רבנים, למעשה כל גדולי העולם המוכרים היו במרוקו כמו הרמב"ם והרי"ף, וכל המנהגים שלהם הם עתיקים מזה מאות שנים כמובא בספרי רבני מרוקו, ושלוחי חב"ד (שאגב קיבלו ציווי מפורש מהרבי...

רוב הספרדים בארצותיהם בירכו על ההלל בראש חודש, וזהו "מנהג הספרדים" ללא קשר לאשכנזים. ובספר המופלא "דברי שלום ואמת" חלק ב' עמ' 234 בדק הגר"ש טולדנו את כל ההלכות שבהם נחלקו חכמי מרוקו עם הרב עובדיה, ואלה מסקנותיו: רבני מרוקו פוסקים כהשו"ע ב47 הלכות, וחולקים עליו ב22 הלכות, דהיינו כמעט 70 אחוז...

זה הספר שהיה לפניהם, ולמדו ממנו, אבל במה שנהגו אחרת, אמרו לתלמידים שמנהגם אחרת, ולא עשו על פי הספר. ובספר הנפלא "דברי שלום ואמת" הביא מקור לכל מנהג ומנהג מדברי הראשונים, ונהגו בו מקדמת דנא, עוד הרבה לפני שהתחבר קיצוש"ע גנצפריד שחי לפני כמאה וחמישים שנה, והכל יסודו בהררי קודש בדברי הראשונים...

הוא אינו מצדד במנהגי מרוקו, אלא דוגל בשיטת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.

בוודאי שהיה, הרב הראשי למרוקו (לפחות בדורות האחרונים, איני יודע קודם לכן) ודור דור ודורשיו, היו את גדולי הדור.

אכן היו מנהגים חלוקים בכמה מקומות, אבל בעניינים שוליים. בעניינים הקריטיים שבהם נחלקו רבני מרוקו עם מרן הגר"ע יוסף זיע"א ודיברו על מנהג מרוקו, מדובר במנהג הרווח אצל רוב יהודי מרוקו, וכגון: עניית ב"ה וב"ש במקום שיוצאים ידי חובה, ברכה על ההלל בראש חודש, שימוש בחשמל ביו"ט, נוסח התפילה כגון מכניע...

לא מיניה ולא מקצתיה, אדרבה רואים שהיו עדות שונות בירושלים מזה 800 שנה, ולכל עדה היה את הבי"ד שלה ואת המנהגים שלה. קל וחומר כשמדברים על כל ארץ ישראל. וכאשר מרן השו"ע דיבר על מנהג ארץ ישראל, נכתב בזה (כמדומני ע"י הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף) שלא הכיר את מנהג צפת, ולא היו שיירות מצויות, וכו'.

וכעין זה, אין לומר "מנהג ירושלים", או "מנהג ארץ ישראל", שמנהגים חלוקים היו שם לרוב.

כשיהיה לי זמן, אשיב על טענותיך לגופו של ענין. כבר החילותי להגיב על הקונטרס מענה שלום ואמת, אבל לא מצאתי את הזמן להמשיך. וכעת דיברתי רק על הסגנון, וכמעשיך במאמר כך מעשיך בתגובה זו. עם סגנון כזה תשכנע אולי את המשוכנעים.

זה מה שטענתי מהרגע הראשון, דאיירי במנהגים שהונהגו לפי מרן ולא קיבלו הוראותיו בזה. ורק יש לדון מכח הטענה שצריכים לבטל מנהגם בעלותם לארץ. אבל מרן הגר"ע יוסף זיע"א חלק על מרן השו"ע גם מכח מנהג שהונהג בדורות האחרונים ע"י קהילה קטנה בירושלים של מקובלים.

ביארתי כבר לעיל שאין שום ראיה מזה, דאין חולק על כך שקיבלנו הוראות מרן, ובזה חכמי מרוקו בדעה אחת עם מרן הגר"ע יוסף זיע"א, אבל כפי שכבודו מסיים בעצמו, "אף שלענין תקנות והסכמות ומנהגי הקהל, כל קהילה החזיקה בתקנותיה ומנהגיה", ממילא שוברו בצידו, דכל קבלת הוראות מרן לא שייך כלל בעניינים אלה. ומהיכי...

כבודו מפספס את העיקר, והוא - שבזמן מרן השו"ע היו קהילות וכל קהילה עשתה כמנהגה, ובמקום לאחד את כל קהילות הספרדים למנהג אחד (כפי שניסה לעשות מרן שר התורה הגר"ע יוסף זצ"ל) אדרבה הוא הורה לכל קהילה לנהוג כמנהגה ולא להתבטל לאחרים! ועוד שבצפת גופא נהגו דלא כמרן השו"ע, כדכתב בשו"ת דברות אליהו ח"ז סי'...