"מנהג מרוקו" היינו "מנהג המערב", שהוזכר בסילודין על ידי הגאונים בבבל, ועל ידי הרמב"ם במקומות רבים. מנהג זה עוצב על ידי חכמי בבל וחכמים מקומיים. לאחר מאות שנים, כמו שקרה בספרד ובעוד מקומות, אותו מנהג עוצב על ידי גדולי ספרד, באמצעות גדולי הרבנים המגורשים מקסטיליה. אז מכהנים שם משפחות חשובות של מחברים, דיינים ראשי ישיבות, אבות בתי דין, ומהם בני המשפחות: חאגיז, מנסאנו, מונסונייגו, אבן חיים, אלמושנינו, אזולאי, אבן עטר, בן חביב, ביבאס, בן סאמון, בן אמוזג, קורייאט, בירדוגו, טולידאנו, אלבאז ועוד ועוד.
וממרוקו תצא תורה לארץ ישראל ולכל ארצות הגולה, ובידוע הוא שממנה יצאו עשרות רבות של חכמים והאירו את שמי הגדולה. בצפת אנו מוצאים את מהר"י בירב עומד בראש ומלמד את מרן, את מהר"י בן סוסאן רבם של המוסתערבים במקום, ועוד רבים מגורי האר"י. ובמצרים נמצא הרדב"ז ורבי אברהם מונסון הראשון והשני, ולאחר מכן רבים אחרים. מקדמוני ירושלים אנו מוצאים רבי יצחק צבאח, בעת שהיה היישוב מדולדל מאוכלוסין. הוא היה רבו של בעל שלחן מלכים על הש"ע, כנזכר בהקדמתו. אחר כך מקים רבי יעקב חאגיז עולה של תורה בירושלים, באמצעות ישיבת בית יעקב, ישיבה ששאבה רבים מגאוני וחכמי ישראל. אצלו לומדו הרב המג"ן, מהר"ם בן חביב - הראשונים לציון הראשונים, הפרי חדש, ועוד רבים מגאוני עולם שהאירו את חשכת הגלות בספריהם. כמאה שנה אחריו מגיעים רבי חיים בן עטר ותלמידיו ומקימים את ישיבת כנסת ישראל בה לומדים גדולי ירושלים. כמאה שנה לפני כן מוקמת באמסטרדם קהילה יהודית, על ידי רבי יצחק עוזיאל ומשפחת פאלאג'י מפאס, ושנים אחר כך מגיע לשם המאור הגדול רבי יעקב ששפורטש (שאומנם מוצאו ממערב אלג'יר - מקומם של קהילות טנג'יר וטיטואן - וכיהן כדיין בסלא). שנים אחר כך תוציא קהילה זו מקרב את בעל פר"ח, את המנחת כהן ועוד רבים מגאוני תבל. כל העת בארץ ישראל פורחת שושלת ארוכה של רבנים ממשפחת אזולאי מפאס. גולת הכותרת במשפחה זו ההיא מרן החיד"א שהיה חבר קרוב לרבים מחכמי המערב ומביא מהם שמועות ופסקים, ואף כיהן עם חלקם ברבנות בליבורנו. וכל זה מלבד התורה הרבה שלמד לפני מרן האור החיים, בכתב ובעל פה. בלונדון מכהן רבי שלום בוזגלו בעל מקדש מלך ושא"ס. אף בתוניסיה הרביצו תורה משפחת פרץ, אלפאסי ואבן מוסה והחיו שם את עולם התורה. ובלוב נקלט שם רבי שמעון לביא כשהיה בדרכו לא"י. ועד לבוכרה ולעוד גלויות הגיעו שד"רים מרוקאים שפרחו בקהילת טבריה. אין לדבר על מצרים שהייתה משופעת בחכמים מרוקאים מאות רבות בשנים.
עד לשנים האחרונות כיהנו שם רבנים גדולים ובהם עשרות מחברי שו"ת וספרות בכל תחומי התורה, ועד לדורנו אנו אלפי תלמידי חכמים הם מבני בניהם של מקום התורה - קהילות המערב.
אז כן, כל מנהג שהונהג במקום שחיו חכמי ישראל, מן הסתם הוא מנהג קודש והוא מנהג חשוב שיש לדון בו בכובד ראש. על אחת כמה וכמה שידוע שהונהג על ידי גדולי תורה, וגדולי תורה מביאים אותו בספריהם.
