רוב הספרדים בארצותיהם בירכו על ההלל בראש חודש, וזהו "מנהג הספרדים" ללא קשר לאשכנזים.
ובספר המופלא "דברי שלום ואמת" חלק ב' עמ' 234 בדק הגר"ש טולדנו את כל ההלכות שבהם נחלקו חכמי מרוקו עם הרב עובדיה, ואלה מסקנותיו:
רבני מרוקו פוסקים כהשו"ע ב47 הלכות, וחולקים עליו ב22 הלכות, דהיינו כמעט 70 אחוז מההלכות השנויות במחלוקת.
הגר"ע יוסף פסק כהשו"ע ב34 הלכות, ונחלק עליו ב35 הלכות, דהיינו חולק עליו ביותר מ50 אחוז.
ראה שם דוגמאות לרוב (וחלק הבאתי להלן).
ב30 אחוז מההלכות הנ"ל, נחלקו רבני מרוקו והרב עובדיה בדעת השו"ע.
לאחר ניפוץ הסטיגמה הזו, נעבור לסטיגמה הבאה - מנהג מרוקו הושפע מהאשכנזים...
הגר"ע יוסף נוהג כאשכנזים ב49 הלכות, וחולק עליהם ב50 הלכות, דהיינו הולך כמותם כמעט ב50 אחוז מההלכות.
רבני מרוקו הלכו כמו האשכנזים ב42 הלכות, וחלקו עליהם ב57 הלכות, דהיינו הלכו כמותם ב43 אחוז מההלכות.
ולהלן מספר דוגמאות על קצה המזלג לדברים המפורשים בשו"ע, ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל חלק ופסק כאשכנזים או מטעמים אחרים כמו מנהג ירושלים:
השו"ע פסק לא לברך הנותן ליעף כח, הגר"ע חלק עליו ופסק כרמ"א.
השו"ע פסק שהחזן לא יקריא "יברכך", הגר"ע חלק עליו ופסק כרמ"א.
השו"ע פסק שאין בישול בכלי שני, גם לא לקלי הבישול. הגר"ע חלק עליו ופסק כרמ"א.
השו"ע פסק שנהגו לא להניח תפילין בת"ב שחרית. הגר"ע חלק עליו ופסק כמנהג מאוחר של בית אל.
השו"ע פסק להפטיר במנחה של צום גדליה "דרשו ה' בהמצאו". הגר"ע חלק עליו וכתב שנהגו "בני ספרד" לא להפטיר (כאשר בני ספרד האמיתיים, המרוקאים, נהגו להפטיר).
השו"ע מתיר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה. הגר"ע חלק עליו ואסר.
השו"ע פסק לברך "להכניסו" בין מילה לפריעה, הגר"ע חלק עליו ופסק לברך קודם המילה.
השו"ע פסק שהמנהג לברך שבע ברכות על כוס אחת. הגר"ע חלק ופסק כרמ"א לברך על שתי כוסות.
השו"ע פסק שאבל בתוך ז' לא יעלה ש"ץ אלא אם אין ש"ץ אחר. הגר"ע חלק ופסק כרמ"א, שטוב שיעלה ש"ץ.
השו"ע פסק שהמנהג להקיף גם מי שאין לו לולב. הגר"ע חלק עליו ופסק כרמ"א, שלא יקיף.
השו"ע פסק שאב המל את בנו יברך למול את הבן, ולא "על המילה". הגר"ע חלק ופסק כרמ"א, לברך כרגיל ללא חילוק.
tablet.otzar.org
