מנהגי מרוקו

[הצבי]

השו"ע פסק שאין בישול בכלי שני, גם לא לקלי הבישול. הגר"ע חלק עליו ופסק כרמ"א.

אשמח לדעת איפה מרן פסק בשו"ע שאין בישול בכלי שני לקלי הבישול??
והרמ"א במפורש מחמיר בכלי שני בסימן שיח סעיף ה' בהגה

 

[אוהב את המקום]

מסתבר שהוא באותה הלכה שהפנית אליה, פת היא כקלי הבישול, יש ויש הלכה כיש בתרא. וראה שו"ת תבואות שמש או"ח סימן ל.

 

[אוהב את המקום]

התכוונת למנהג ירושלים.... מרן השו"ע התגורר בצפת כידוע

אכן, ט"ס.

 

[תולעת]

"מנהג מרוקו" היינו "מנהג המערב", שהוזכר בסילודין על ידי הגאונים בבבל, ועל ידי הרמב"ם במקומות רבים. מנהג זה עוצב על ידי חכמי בבל וחכמים מקומיים. לאחר מאות שנים, כמו שקרה בספרד ובעוד מקומות, אותו מנהג עוצב על ידי גדולי ספרד, באמצעות גדולי הרבנים המגורשים מקסטיליה. אז מכהנים שם משפחות חשובות של מחברים, דיינים ראשי ישיבות, אבות בתי דין, ומהם בני המשפחות: חאגיז, מנסאנו, מונסונייגו, אבן חיים, אלמושנינו, אזולאי, אבן עטר, בן חביב, ביבאס, בן סאמון, בן אמוזג, קורייאט, בירדוגו, טולידאנו, אלבאז ועוד ועוד.

וממרוקו תצא תורה לארץ ישראל ולכל ארצות הגולה, ובידוע הוא שממנה יצאו עשרות רבות של חכמים והאירו את שמי הגדולה. בצפת אנו מוצאים את מהר"י בירב עומד בראש ומלמד את מרן, את מהר"י בן סוסאן רבם של המוסתערבים במקום, ועוד רבים מגורי האר"י. ובמצרים נמצא הרדב"ז ורבי אברהם מונסון הראשון והשני, ולאחר מכן רבים אחרים. מקדמוני ירושלים אנו מוצאים רבי יצחק צבאח, בעת שהיה היישוב מדולדל מאוכלוסין. הוא היה רבו של בעל שלחן מלכים על הש"ע, כנזכר בהקדמתו. אחר כך מקים רבי יעקב חאגיז עולה של תורה בירושלים, באמצעות ישיבת בית יעקב, ישיבה ששאבה רבים מגאוני וחכמי ישראל. אצלו לומדו הרב המג"ן, מהר"ם בן חביב - הראשונים לציון הראשונים, הפרי חדש, ועוד רבים מגאוני עולם שהאירו את חשכת הגלות בספריהם. כמאה שנה אחריו מגיעים רבי חיים בן עטר ותלמידיו ומקימים את ישיבת כנסת ישראל בה לומדים גדולי ירושלים. כמאה שנה לפני כן מוקמת באמסטרדם קהילה יהודית, על ידי רבי יצחק עוזיאל ומשפחת פאלאג'י מפאס, ושנים אחר כך מגיע לשם המאור הגדול רבי יעקב ששפורטש (שאומנם מוצאו ממערב אלג'יר - מקומם של קהילות טנג'יר וטיטואן - וכיהן כדיין בסלא). שנים אחר כך תוציא קהילה זו מקרב את בעל פר"ח, את המנחת כהן ועוד רבים מגאוני תבל. כל העת בארץ ישראל פורחת שושלת ארוכה של רבנים ממשפחת אזולאי מפאס. גולת הכותרת במשפחה זו ההיא מרן החיד"א שהיה חבר קרוב לרבים מחכמי המערב ומביא מהם שמועות ופסקים, ואף כיהן עם חלקם ברבנות בליבורנו. וכל זה מלבד התורה הרבה שלמד לפני מרן האור החיים, בכתב ובעל פה. בלונדון מכהן רבי שלום בוזגלו בעל מקדש מלך ושא"ס. אף בתוניסיה הרביצו תורה משפחת פרץ, אלפאסי ואבן מוסה והחיו שם את עולם התורה. ובלוב נקלט שם רבי שמעון לביא כשהיה בדרכו לא"י. ועד לבוכרה ולעוד גלויות הגיעו שד"רים מרוקאים שפרחו בקהילת טבריה. אין לדבר על מצרים שהייתה משופעת בחכמים מרוקאים מאות רבות בשנים.

עד לשנים האחרונות כיהנו שם רבנים גדולים ובהם עשרות מחברי שו"ת וספרות בכל תחומי התורה, ועד לדורנו אנו אלפי תלמידי חכמים הם מבני בניהם של מקום התורה - קהילות המערב.

אז כן, כל מנהג שהונהג במקום שחיו חכמי ישראל, מן הסתם הוא מנהג קודש והוא מנהג חשוב שיש לדון בו בכובד ראש. על אחת כמה וכמה שידוע שהונהג על ידי גדולי תורה, וגדולי תורה מביאים אותו בספריהם.

 

[רצדפ]

לגבי כתיבת סת"ם
האם נהגו לכתוב בקנה?
שאלתי במיוחד על מנהג בית אבוחצירא באיזור דרום מזרח מרוקו

 

[מתלמידי מרן הראש"ל]

לגבי נישוק קרוביו בבית הכנסת ובית המדרש הגר''ש משאש זצוק''ל בספרו שמש ומגן (ח"א סימן לט) כתב שהמנהג במרוקו להתנשק בבית הכנסת לאומת זאת הגר''י מאמאן זצוק''ל בספרו עמק יהושע (איני זוכר מקור מדויק) שם כותב במפורש שמנהג מרוקו לאסור בכל תוקף להתנשק בבית כנסת

 

[מרפסן איגרי]

השו"ע פסק שאין בישול בכלי שני, גם לא לקלי הבישול. הגר"ע חלק עליו ופסק כרמ"א.

לא חולק אולי רק לחומרא

ופסק כמנהג מאוחר של בית אל.

מבואר בחזו"ע שזה מנהג שהיה עוד בזמן מהר"י אבוהב

בני ספרד האמיתיים, המרוקאים,

חוכא ואטלולא

השו"ע מתיר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה. הגר"ע חלק עליו ואסר.

בחזו"ע התיר ורק לחומרא ראוי להחמיר

 

[תלמידו של מרן!]

ראה במצר"ב.

אין ראוי לומר "מנהג מרוקו" כיון שמנהגים חלוקים היו שם​

שהנה מסתמא כבר יצא לכל מעיין מעט שמכיר בספרי הכללים והמנהגים לתמוה ולנסות לפטור תעלומה שלא הייתה מובנת לו במנהגי מרוקו, שלאחרונה התחילו להפיץ כל מיני מחברים את המנהגים שהיו במרוקו, בכל מיני ספרים, ירחונים, עלונים וכדו', ואנו רואים שכל אחד סותר את דברי חבירו, שפלוני אומר מנהג מרוקו היה כך, ובא רעהו וסותר דבריו ואומר שמנהג מרוקו היה אחרת, והפלא הוא שכ"א מציין לדברי חכם מסויים שכך העיד שהיה מנהג מרוקו, והנה בא המעיין ורואה את הדברים, ונשאר בתמיה ובחוסר הבנה היאך יתכן שכ"א מעיד בבירור הגמור שכך מנהג מרוקו ע"פ סופרים וספרים, ובא רעהו ומכחישו ג"כ בבירור הגמור (וראה להלן שנביא כמה דוגמאות בזה).

ובזה באנו בשורות אלו לבאר בקצרה, את מה שעלה לנו כאשר תרנו וחיפשנו להבין את שורש העניין ופתרון החידה בענייני המנהגים במרוקו, שבאמת יש לדעת שמרוקו היא ארץ גדולה ורחבה, מלאה בערים ואגפים, וכל עיר ואגף היא מחולקת מהעיר והאגף השניה, הן במרחק הגאוגרפי היינו הפיזי, הן במרחק ההילכתי וההנהגתי, שבכל עיר ואגף היה להם את הרב והחכם שלהם, את המוהל שלהם, וכן את השוחט שלהם, וכמעט שלא היה שום קשר בין עיר אחת לשניה, ואי"ז כמו שאומרים "מנהג ירושלים", או "מנהג ארץ ישראל" שהיה מנהג אחיד לכולם כמו שאנחנו רואים בדברי הפוסקים, ששם אכן היה מנהג אחיד בין כולם, וזה היה גם במחינת המרחק בין המקומות שאינו כ"כ גדול, ולכן ג"כ היה אפשרות שיעשו כולם אגודה אחת, וכן היה שם מושג של רב המאחד את כולם, כנודע שהיה "ראשון לציון" וכדו', משא"כ במרוקו שלא היה הדבר כך אלא "הן עם לבדד ישכון" וכ"א היה נמצא במקומו ומנהגו ע"פ רבו שהיה במקומו, וממילא נמצינו למדים לאור האמור שכלל לא נכון הביטוי האומר "מנהג מרוקו", שבאמת היה להם לומר "מנהג עיר פלונית", שהרי לא ראי זה כראי זה, ולכל אחד יש את מנהגו שלו כפי דברי רבו במקומו, ואכן מה שאנו רואים שכ"א כותב שהיה מנהג במרוקו כך, והשני בא ומכחישו וכותב אחרת, אי"ז בהכרח שאחד מהאומרים לא אמר נכונה, אלא שינוי מקומות שנו כאן, אך באמת לא היה במרוקו מנהג אחיד כלל.

ובאמת שכן העד העידו לנו רבנים המכירים היטב את מנהגי מרוקו ואורחותיהם, וכמו שכתב הגאון רבי אברהם חפוטא במכתב למרן הראש"ל שליט"א נדפס בספרו מענה לשון (ח"ה יו"ד סי' ז) בזה"ל: קבלתי מכתבו ואענה ואומר להוי ידוע שלא היה מנהג אחיד במרוקו ומחלוקות רבות בעניני הלכה היו רבות בשנים בין התושבים לבין המגורשים שבאו מספרד, ע"כ.

וכ"כ הראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א בשו"ת שמע שלמה (ח"ד או"ח סי' ז) בזה"ל: וזאת למודעי שארץ מרוקו היא גדולה ורחבת ידים ויש בה קהלות קהלות קטנות וגדולות ויש בה יישוב יהודי מימות שלמה המלך ע"ה וכאשר העיד והוכיח הגר"י טולידאנו ז"ל בספרו הבהיר נר המערב עיין עליו ואחר מופלג עוד באו רבים מגלות ספרד והתיישבו שם ובנו קהלות נפרדות עד שהיו מנהגים חלוקים זמ"ז אפילו בעיר אחת וכמו בעי"ת פאס שבה היו שינויים גדולים בהרבה תחומים בעניני תפלה ושחיטה ובדיקה ועוד כהנה רבות וגם יש מרחק גדול מעיר לעיר וגם השינויים גדולים ולא הרי מראכש כהרי פאס ולא הרי פאס כהרי מקנס וצפרו ולא זה וזה כהרי רבאט וסאלי ועוד כהנה רבות מלבד הערים הפזורים ורובי כפרים לאין קצבה וגם ברוב השנים משתנים הענינים כלים מכלים שונים רבים ומגוונים וחלק מהדברים המה מפוזרים בחלקם מהספרים אשר לקדמונינו לקדושים אשר בארץ המה והרואה במהרה ולא ישים לבו לזה יחשוב שיש סתירות או טעויות ולא היא אלא שבאמת רבו המנהגים והשינויים וצריך לשים לב למוצאו של החכם הכותב ולשער עירו כי אין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות ובדרך כלל אין עיניו רואות אלא במה שיש לפניו במולדתו ובבית אביו ורבותיו, ע"כ.

כל זה אמת, אך אין בזה בנותן טעם כלל ועיקר לשנות ממנהגי מרוקו, אלא כ"א ינהג כמנהג אבותיו, ואם היו אבותיו ממכנאס ינהג כמנהג מכנאס, ואם היו אבותיו משאר ערי מרוקו ינהג כמנהג אבותיו.

דברי רבני מרוקו שחלק ממנהגי מרוקו הגיעו מהאשכנזים​

הנה מי שמכיר ובקי במנהגי מרוקו לא ימלט שלא יראה כמה דוכתי שאנו רואים שמנהגי מרוקו הם כמנהגי האשכנזים וכפסק הרמ"א, כמו לדוגמא לגבי שיש שנהגו שגם בנות רווקות מדליקות נר שבת, או שיש שנהגו שמברכים על הלל בר"ח ועוד דוגמאות,

נ.ב. מרן בשולחנו הטהור הביא י"א לברך על ההלל, וי"א שלא לברך על ההלל, ומנהג אר"י שלא לברך.
עד כמה שזכור לי מרוקו זה לא באר"י, וא"כ פשוט שהם נהגו כהוראת מרן השו"ע וכמנהג שהניח להם הרי"ף במרוקו.

ובאמת שלכאו' יש להתפלא בזה היאך נהגו בזה כפסקי הרמ"א נגד הוראות מרן השו"ע שקיבלנו עלינו הוראותיו, וכמו שהעידו בזה ג"כ רבני מרוקו כמו שהביא בזה מרן הראש"ל שליט"א בספרו הכולל עין יצחק ח"ג (עמ' קנא והלאה) קחהו משם, ובאמת שהתשובה לזה נמצאת כבר בספרי רבני מרוקו, שכתבו שהרבה מהמנהגים שם הושרשו ע"י רבני אשכנז שלימדו שם את העם ג"כ את המנהגים לפי דברי הרמ"א, והרבנים השאירו אותם במנהגם כיון שראו שסו"ס הם הצילו מהם עם רב מההשכלה וכו', ואמרו מוטב וינהגו כדברי הרמ"א בזכות רבני אשכנז, מאשר ח"ו יאבדו לגמרי.

כל זה לא נראה יתכן במציאות, שכן ארץ המלאה חכמים וסופרים כמרוקו, כהגר"ב טולידנו זצ"ל, רבני משפחת אבוחצירא, רבני משפחת ברדוגו, פרץ, אלקובי, ועוד ועוד, כל אלה היו חכמים ונבונים, וכי לא היו למרוקאים מי שילמד אותם תורה לבד מכמה שלוחי חב"ד שבאו שם??? אתמהא!

שבאמת כן מתבאר ממה שכתב הגאון רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל במכתב שהובא בשו"ת יביע אומר (ח"ו חלק אורח חיים סימן מח) וז"ל שם: לכבוד ידידינו ואור עינינו הגאון המפורסם סיני ועוקר הרים הרה"ג כמוהר"ר עובדיה יוטף זיע"א יהי שלום בחילו וכר וזאת להודיע למעכ"ת כי כשבאו למחנינו תלמידי חכמים מאחינו האשכנזים התחילו ללמד דינים לתלמידים שלנו מספר קצור שלחן ערוך של הגאון רבי שלמה גאנצפריד זצ"ל שהוא על פי הרמ"א ואחרוני רבני אשכנז ולכן עלה בדעתי לחבר קיצור שלחן ערוך על פי מרן ורבותינו האחרונים הספרדים שאנחנו נגררים אחריהם אבל לא היו לי כמה מספרי האחרונים ואינה ה' לידי ספר הקדוש כף החיים שחיבר הרב המקובל ר' יעקב חיים סופר זצ"ל ואמרתי עת לעשות לה' ובעזה"י ליקטתי ממנו בקצרה כל חידושי דינים הנחוצים וכאשר עיני מעכ"ת תחזינה מישרים וכשבאתי לארצנו הקדושה נודע לי כי מעכ"ת יש לו כמה השגות והערות על הספר כף החיים הנ"ל ועוד כמה חידושי דינים אחרים ובכן אם יואיל מעלת כת"ר לשלוח אותם לי בלי נדר אעלה אותם בשמו ואעדנם עטרות במהדורא בתרא, עכ"ל.

אדרבה ואדרבה, מכאן מוכח ההיפך הגמור שמנהגי מרוקו לא הושפעו במאום מחכמי האשכנזים, כיון שחכמינו ז"ל עמדו ובפרץ, ובראשם הגרר"ב טולידנו בקיצור שו"ע שלו כתב את מנהגי מרוקו ולא את מנהגי אשכנז. ואילו שאר המנהגים, יש להם במה להיתלות [וכגו' ברכה על ההלל - מרבינו הרי"ף].

וכן הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (חאו"ח סי' עח, ובח"ד או"ח סי' כ) הודה שכיום התחילו ללמוד ממנהג האשכנזים לעמוד בקדיש והנח להם לישראל לעשות כרצון איש ואיש כי אי אפשר להושיב אחד שהורגל לעמוד כי נראה לו שהוא מחלל הקדוש לו ע"ש.

למדו לעשות כן לחומרא בדבר אחד מסויים, אך לומר שכל מנהגיהם הושפעו מהאשכנזים שיבוש הוא. אולי אף הרי"ף הושפע מהאשכנזים???

וכן העד העיד בנו הג"ר יוסף משאש זצ"ל בשו"ת מים חיים (חלק א' אורח חיים סימן קעט) בזה"ל: וכן נתפשט מנהג זה בארץ מולדתי עיר ואם בישראל מקנס בש לנת תער"ב לפ"ק על ידי איש צדיק רב ועצום כמוהר"ר זאב היילפרין שבא מארץ אשכנז והרביץ תורה הרבה בערי המערב וקבע מנהג זה וכר וכמה מנהגים הנהיגו חסידי חב"ד כדעת הגר"ז ואף שפעלו גדולות ונצורות אשריהם ואשרי חלקם מכל מקום זה דרכם לפסוק לכל כדעת הגר"ז וכדומה ועל ידי כך הושרשו אצל חלק מהספרדים כמה מנהגים שלא כדעת מרן ושם נתבאר דבשנה הראשונה עשו כדבריו רק בישיבה אך שאר הצבור לא רצו לנהוג כן אבל בשנים לאחר מכן כולם נגררו אחר מה שהנהיג אותו רב מאשכנז ונהגו כמותו באותו ענין, ע"כ. ועיין בשו"ת שמחת כהן (חלק אורח חיים סימן קה) שהביא דברי הרב משאש הנ"ל.

ועל כן בא הגרר"ב טולידנו ועמד בפרץ, ואף המעט שכן השפיעו האשכנזים לא הצליח להחזיק מעמד כנגד עמידת הגרר"ב טולידנו.

וכ"כ בשו"ת יפה שעה (או"ח סימן ח) להגאון רבי מכלוף אביחצירא זצ"ל שהעיר על חכם מרבני מרוקו שהיקל בענין ברכה אחרונה על ספר תורה פסול וכתב כי מה לך ולמנהג רבותינו האשכנזים מור"ם והכל בו והאבודרהם ולהניח מנהג רבותינו הספרדים שמימיהם אנו שותים ובראשם מרן הקדוש ז"ל ועיי"ש בסימן יב שכתב דאמרינן ספק ברכות להקל נגד מרן הגם דדברי מרן מקובלים עלינו כמשה מפי הגבורה עיי"ש וכ"כ עוד שם סימן יח דאנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן, ע"כ. (ראה בכו"ז בעין יצחק ח"ג עמ' קנה והלאה שהביא המקורות הנ"ל)

אדרבה מוכח שעמד בפרץ לשמר מנהגי הספרדים.

הרי שהיתה להם השפעה על חלק מהקהל והן אמת שאותם חסידים פעלו גדולות ונצורות לחיזוק היהדות שם בחינוך הבנים בישיבות הקדר ובלי ספק אשריהם ואשרי חלקם אך הללו הנהיגו באיזה קהלות שלא כדעת מרן והרי ידוע שהיו מקצת מקומות במרוקו ששם לא היו ת"ח בעלי הוראה והללו כשראו פעילותם לשם שמים של אותם שליחים שמעו לדבריהם גם בעניני הלכה.

כמה דוגמאות שלא היה מנהג אחיד במרוקו​

• והנה כבר כתבנו לעיל בפתיחת דברינו שכל היד המרבה לעיין ולבדוק בספרי הפוסקים ובספרי המנהגים יווכח שלא היה מנהג אחיד במרוקו כלל וכלל, וכל מקום היה לו את מנהגו שלו, ולכן זה טעות לומר "מנהג מרוקו" כי כל מקום ומקום היה לו את המנהג שלו, ואמרתי בשביל המחשת הדברים, ולמען יעמדו הדברים בצורה ברורה וחזקה לציין לכמה דוגמאות (חלק מהדוגמאות הביאם מו"ר מרן הראש"ל שליט"א בספרו הכולל עין יצחק ח"ג עמ' קע והלאה ע"ש שהאריך טובא בעניינים אלו מפי סופרים וספרים, ותרו"נ).
• האם החזן מקריא לכהנים תיבת "יברכך", שבספר דברי שלום ואמת (עמ' 49) כתב שמנהג מרוקו כמרן שהחזן לא מקריא תיבת יברכך לכהנים, אולם בשו"ת עטרת שלמה כ' דהמנהג דלא כמרן אלא שהחזן מקיא אף תיבת יברכך, ובשו"ת נתן דוד (עמ' שכה) חילק בין המקומות, וכן חילק הנתיבות המערב (עמ' 46), ובשו"ת דרכי דוד כ' דהמנהג כהרמ"א שהחזן מקריא תיבת יברכך.
• האם כהן רווק נושא כפיו, שבדברי שלום ואמת (עמ' 59) כתב שהיו מקומות במרוקו שכהן רווק לא נשא כפיו אבל במקומות רבים במרוקו כמו מקנס הרווקים נשאו כפיהם ע"ש, אולם בנתיבות המערב (עמ' לו) כתב שמתי שיש עוד כהנים נהגו להקל בזה ולישא כפיהם. והגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (חלק א' סימן נ) כתב שמנהג מרוקו שכהנים רווקים לא עולים לדוכן ובקזבלנקה גם גרושים לא היו עולים לדוכן ובארץ ישראל הרווקים מבני המערב שאינם עולים לדוכן אין לכופן לברך ע"ש.
• וגם לגבי תפלת שמונה עשרה אם מתנועעים בעת העמידה או עומדים זקוף מצינו עדויות סותרות על מנהג מרוקו, וכמו שציין לזה בהקדמת הש"ע אוצרות ספרד שבספר נתיבות המערב כתב: שנהגו במרוקו להתפלל בלא נענוע כדעת מרן החיד"א, וראה בזה בספר שערי תפלה (עמוד ע) בשם רבים מהפוסקים דסבירא להו הכי, ומאידך בספר נהגו העם (עמוד שכא) כתב בשם הרב לפי ספרי שבמרוקו נהגו לנענע את גופם בתפלה ושהכנה"ג (או"ח סימן צה) הביא מהמדרש וממנורת המאור ומספר חסידים שצריך לנענע גופו בתפלה על שם הפסוק כל עצמותי תאמרנה, ע"ש. ובנחלת אבות (מנהגי לוב עמוד י) כתב שנהגו לעמוד עמידה לא נענוע כלל פרט לכריעות.
• וכן לגבי השמעת קול בתפלת הלחש, שבשו"ת שמש ומגן (חלק ב' או"ח סימן נה אות ה) כתב: שיש להשמיע לאזניו את תפלת הלחש וכן מנהג העולם, ע"כ. ואילו בספר נתיבות המערב כתב: שבמרוקו נהגו להתפלל בלחש גמור. (וכן כתב לגבי מנהג לוב בספר נחלת אבות מנהגי לוב עמוד טז בשם לקט הקציר עמוד פג שנהגו להתפלל בלחש גמור).
• וכן מצינו עדויות סותרות לגבי מנהג מרוקו לענין עלייה לספר תורה בשני וחמישי אם אפשר לעלות ארבעה עולים, שבשו"ת דרכי דוד אבן כליפא (סימן כא) כתב כשיש ב' חתני בר מצוה בשני וחמישי אפשר לסמוך על הרמ"א להעלות ארבעה עולים שיום טוב שלהם הוא, וכן כתב בספר דברי שלום ואמת שכן מנהג צפון אפריקא. ואולם בשו"ת יחוה דעת חזן (סימן ז) כתב, דכשיש שני חתני בר מצוה בימי שני וחמישי והכהן אינו רוצה לצאת לחוץ בזמן קריאת התורה אין להוסיף על שלשה עולים, ע"כ. וכן כתב בספר נתיבות המערב: שמנהגי מרוקו שכאשר יש שני חתני בר מצוה בשני וחמישי או שני בעלי ברית אין מעלין ארבעה אלא הכהן יוצא מבית הכנסת וכן נהגו מימי קדם, ע"כ. וכן כתב בספר שופריה דיוסף (סימן יב) הובאו דבריהם בהקדמה לשלחן ערוך אוצרות ספרד.
• וכן בעניין ברכת הנותן ליעף כח, שבספר דברי שלום ואמת כתב שהם נהגו בזה כדעת מרן השו"ע שאין לומר הנותן ליעף כח. אולם הג"ר דוד עובדיה כתב שנהגו לאומרה (הנותן ליעף כח) כדעת האר"י בשם ומלכות, (נהגו העם תפלת שחרית ומנחה), ע"ש. וכ"כ הג"ר אברהם חפוטא בשו"ת מענה לשון (יו"ד סי' מג) במכתב למרן שליט"א: ובאשר לברכת הנותן ליעף כח ברכנו את זה בשם ומלכות, ע"כ. וכל היד המרבה לחפש ולבדוק תמצא עוד כהנה וכהנה.

אמת.

אתה תחזה מכל זה שמאחר ובמרוקו עצמה לא היה מנהג אחיד וברור לפיכך לאחר שזכו לעלות לארץ ישראל עליהם לנהוג בכל עניני הלכה כדעת המרא דאתרא מרן השלחן ערוך וכפי מנהג ירושלים שאחר שבירושלים היו גדולי תורה דור אחר דור מנהגי ירושלים מבוססים על פי ההלכה ועליהם יכון לומר פוק חזי מאי עמא דבר, צא וראה היאך העם נוהג ונהוג אחריו, והיינו כמנהג המקום שבא לשם ולא יעשו כתות כתות וירבו בפירוד ומחלוקת ח"ו, אלא יעשו כולם אגודה אחת כדעת מרן הקדוש שכל העושה כדבריו הרי הוא עושה כמאתים רבנים וכל החולק עליו כחולק על השכינה כביטוי הרמ"א בתשובה על מרן (בסימן מח), ובפרט שגדולי רבני מרוקו העידו שקיבלו עליהם הוראות מרן.

למה אם היו כמה מנהגים זה סיבה לשנות את המנהגים אחר שעלו לאר"י? מנהג מכנאס ימשיך במנהגו, ומנהג פאס ימשיך במנהגו הוא.
ואדרבה, לא כל רבני מרוקו כתבו שקיבלו דעת מרן, ודאי שלא כנגד מנהג. צא ולמד ממש"כ הגר"ש משאש להחזיק מאוד מאוד במנהגי אבותינו.

גם נוסח התפילה של מרוקו לא בהכרח היה שונה משאר עדות המזרח​

ובאמת שגם בענייני נוסחאות התפילה שאומרים שיש נוסח של "מרוקו" בתפילה, והוא לא כמו של עדות המזרח, באמת שג"ז שנוי במחלוקות, ולאו מילתא פסיקתא היא, וכמו שהעיר בזה מו"ר מרן הראש"ל שליט"א בספרו הכולל עין יצחק (ח"ג עמ' קע) בזה"ל: והנה באחרונה יצאו לאור כמה סידורים שטענו שהם על פי נוסח יהודי מרוקו, ובאמת הנה המעיין בספרי רבני מרוקו יראה שבעיקר התפלה אין דבר כזה נוסח מרוקו, וגם שם היו מקומות שנהגו כך ומקומות שנהגו אחרת, וכגון במה שהתעקשו להדפיס בסידורים הנ"ל בחתימת ברכת למינים ולמלשינים ומכניע מינים, הנה ראה בספר נתיבי עם לרבי עמרם אבורביע שהיה מגדולי חכמי צפון אפריקא שכתב שיש לחתום ומכניע זדים כמ"ש הרמב"ם, וגם בב"י בסי קי"ב הביא אגדה דכיון שהוטבעו המצריים בים אמרו מלאכי השרת ברכה זו שובר אויבים ומכניע זדים, וכ"כ בשלמי ציבור שכן הוא בספרי המקובלים הקדמונים שובר אויבים ומכניע זדים, שהר"ת גימטריא שדי שבכח זה יכנעו, וכן נהוג בבית אל ובירושלים וכן הכריעו הרבה מהאחרונים ולא כמו שהדפיסו בסידורים החדשים מכניע מינים, עכ"ל.

עוד הוסיף בעין יצחק הנ"ל בזה"ל: וכן מה שהשמיטו ועל זקניהם בברכת על הצדיקים, הוא נגד מה שכתב הרב אבורביע הנ"ל מחכמי מרוקו בנתיבי עם שכולל גרי הצדק עם הצדיקים, שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וסמיך ליה וכי יגור אתכם גר, משמע דזקנים פשיטא ליה שמזכיר, וכן מפורש בירושלמי פ"ד ה"ד שצריך להזכיר גרים וזקנים במבטח לצדיקים, וכן מפורש בתוספתא פ"ג הכ"ח, ובדפוסים העתיקים היתה כתובה מלת זקנים ואחר כך התחילו לכתבה בסוגריים, ברם זכור אותו האי"ש לטוב שבספרו בית עובד כתבה גלויה ודלא כתפלת ישרים שהשמיטה לגמרי, ע"ש. ועיין בילקוט יוסף תפלה כרך ב' בקונטרס הנוסחאות שהבאנו מקורות לנוסחא זו, ע"כ.

עוד הוסיף מרן שליט"א בעין יצחק בזה"ל: צא וראה שאין מנהג ברור במרוקו בנוסחאות התפלה כי בשו"ת נתן דוד (נהגו העם עמוד שכב) כתב שהנוסחא הנכונה וחננו מאתך חכמה בינה ודעת, ע"כ. ואילו בשו"ת יחוה דעת חזן (חלק ג' סימן ו) כתב שבמרוקו היו נוהגים לומר דעה בינה והשכל, ולאחר שראו את הספר כף החיים שינו לומר חכמה בינה ודעת, ע"כ מתוך דברי מו"ר בעין יצחק.

גם זה טעות, סידור תפילת החודש היה הנוסח המוביל במרוקו מאז זמן החיד"א. נכון שהיו שחלקו, אך המנהג הכללי היה כנוסח סידות תפית החודש.

מצאנו לכמה מרבני מרוקו ששינו את המנהג ממה שנהגו במקומם​

ובאמת שכל מי שיעיין ישר ללא נגיעות עדתיות בדברי רבני מרוקו יראה שפעמים שאף הם עצמם שינו מהמנהג שהם נהגו בארצם מרוקו, מאחר שראו שאין מנהג זה עולה יפה עם דברי רבותינו ועם ההלכה הצרופה והמקובלת בידינו, שבאמת תמיד היו בכל עדה ועדה מנהגים טובים שמתקבלים ומתיישבים אליבא דהלכתא, והיו את המנהגים שאינם מתאימים אליבא דהלכתא, ואותם אכן יש לשנות וכפי שלימדנו כן רבנו הרמב"ם (כמובא בהקדמה), ואין מנהגי מרוקו ירדו מהשמים כהלכה למשה מסיני שצריך להתעקש להעמידם, וכבר העיר בכיו"ב מרן זיע"א על הגר"ש משאש בספרו חזו"ע (שבת ב עמ' ש) בזה"ל: ואף שראיתי לידידנו הגר"ש משאש שעשה סינגורין למנהגם הדברים שאינם מחוורין כאילו כל מנהג מרוקו ירדו מן השמים כהלכה למשה מסיני, ובמחכ"ת האמת יורה דרכו שראוי לבטל מנהג זה דתבר גזיזי, ע"כ. ובאמת שכן ראינו שעשו כן כמה מרבני מרוקו שביטלו את המנהג שנהגו בהם במקום מושבותם מרוקו, והנהיגו כמנהג א"י, מאחר ואותו מנהג לא היה כהוגן, ונציין לכמה דוגמאות.

• בספר נוהג בם (בירורי הלכה במנהגי צפון אפריקא סימן יט) כתב, בתוקף לבטל המנהג שנהגו במרוקו ללוות את הכלה לטבילה בקול רעש ומהומה, ע"ש. וגם הרב רבי יוסף בן נאים בספר נוהג בחכמה (עמוד עה) כתב שכך היה המנהג בפאס והרבנים ביטלו מנהג מכוער זה, ושם בסימן כ' הביא שבעיר צפרו נהגו גם הגברים ללוות את הכלה למקוה ותיקנו חכמי העיר לבטל המנהג, ע"ש.
• עוד שם (סימן ט) יצא חוצץ נגד מנהגים מסויימים שנהגו במרוקו שהם נגד ההלכה כמו מנהג שפיכת המים בחג שבועות שמביא למכשולים רבים למרות הטעמים שהובאו בספרות חכמי מרוקו למנהג זה וכתב שגם הרה"ג רבי דוד עובדיה דעתו לבטל מנהג זה.
• בשו"ת מים חיים משאש (חלק א' סימן קי) כתב לבטל את מנהג המרוקאים לאכול דגים אחר הקידוש קודם המוציא שיש בזה איסור ברכה שאינה צריכה.
• וכן במה שיש נשים שנהגו במרוקו לברך על לולב סוכה ושופר שבס' דברות אליהו (ח"ב סי' כב) כתב לבטל מנהגן זה שהוא נגד דעת הרמב"ם ומרן שקיבלנו הוראותיו ע"ש.
• וכן לענין מה שיש נהגו במרוקו להניח תפילין במנחה של תעניות בלא ברכה שבשו"ת עטרת שלמה (סימן טו) כתב לדחות מנהג זה שהוא נגד דעת כל הפוסקים ואין לו יסוד בהלכה. (המקורות הנ"ל מעין יצחק ח"ג)
• וכן מצינו בשו"ת עמק יהושע מאמן (חלק ו סימן כט) שכתב, שאף שבמרוקו נהגו לענות ברוך הוא וברוך שמו גם על ברכות שיוצאים בהם ידי חובה מכל מקום כאן בארץ ישראל רוב פעמים אנו נזהרים שלא לענות ברוך הוא וברוך שמו על ברכות שנתחייבנו בהם שלא להרבות בויכוחים עם אחרים, וכן לענין בשר חלק בארץ ישראל אנו נזהרים לאכול רק בשר חלק, ע"כ.
• וכ"כ הרה"ג רבי אברהם חפוטא במכתב למרן שליט"א בשו"ת מענה לשון (יו"ד סי' מג) בזה"ל: ואני מיום שעליתי ארצה לא ברכתי על ההלל, ושיניתי כמה ענינים לנהוג כמרן, וגם דברים של מנהג אבות שיודעים שזו חומרא, אבל נהגנו בזה לא מתוך טעות, נשארנו במנהג אבות כמו שתיית סוכר בחג הפסח שנהגנו לשתות בלי סוכר והמתקנו בתמרים, ע"כ. ויש עוד דוגמאות וציינו רק חלק מהם לדוגמא בלבד.

הראת לדעת מכל המבואר לעיל בארוכה, שבאמת לא שייך כלל לומר "מנהג מרוקו", שגם במרוקו גופא לא היו כלל מנהגים ברורים, שכל עיר ועיר היה לה את המנהג שלה, וא"כ כמה מופקע ולא נכון לומר לבני העדה המרוקאית שהם צריכים לנהוג מנהג מסויים כי כך נהגו במרוקו (במנהג שסותר את שורת הדין), שזולת מה שאינו נכון לומר כן מצד הדין אם זה סותר את דברי מרן השו"ע, שגם הם מחוייבים לנהוג כדעתו, יען שקיבלו עליהם אותו כרבם כמו שהעידו הפוסקים, עוד בה שגם מצד ההגיון זה משפט שמופרך, וכפי שביארנו לעיל בארוכה שלא היה כלל מנהג אחיד במרוקו, וכל עיר וכל מחוז היה להם את המנהג שלהם, וא"כ מהיכן ההגיון לומר לסתם אדם לנהוג כך כי כך היה מנהג מרוקו, והרי לא היה מנהג אחיד בזה, וא"כ מדוע נכפה עליו מנהג עיר מסויימת ואולי הוא רוצה להיות שייך לעיר אחרת, וא"כ יש לומר לאותם מחברים מצעירי הצאן שכל הזמן מנסים מחדש לפרוך לנו את דברי רבותינו שאמרו שאנן אתכא דמרן השו"ע סמכינן, שבאמת גם מי שנוהג כדעת מרן נוהג כמנהג מרוקו, שמסתמא יש מחוז או עיר במרוקו שנהגו כך, שהרי חילוק המנהגים שנו כאן, וכו"ז חוץ ממה שכבר כתבו לנו רבותינו הפוסקים שאנחנו קיבלנו עלינו ועל זרעינו הוראות מרן השו"ע ואנו מחוייבים לפסקיו מכל קבלתינו עלינו כמרא דאתרא, ואף מי שנהג במקומו אחרת מפסק מרן השו"ע מ"מ כשבא לשכון כבוד בארצנו הקדושה מקומו של המרא דאתרא מרן הב"י יש לו לשנות מנהגו ולנהוג כפסק מרן השו"ע, שקמא קמא בטיל כמבואר בתשו' אבקת רוכל (סי' לב).

העולה מהנ"ל, שכ"א יחזיק במנהג אבותיו, כ"א כמקומו ועירו במרוקו.

 

[פשוט]

ועל כן בא הגרר"ב טולידנו ועמד בפרץ, ואף המעט שכן השפיעו האשכנזים לא הצליח להחזיק מעמד כנגד עמידת הגרר"ב טולידנו.

לפני שהינך מגיב, אני מציע לך לבדוק את הציטוט עליו הגבת במקורו...

 

[נדב]

רוב הספרדים בארצותיהם בירכו על ההלל בראש חודש, וזהו "מנהג הספרדים" ללא קשר לאשכנזים.

יש להוסיף דגם רוב ראשוני ספרד ס"ל לברך על ההלל והרמב"ם כמעט יחידי בדבר זה, גם מרן השו"ע לא פסק כרמב"ם והביא כל השיטות אלא שסיים שמנהג א"י ומצרים כרמב"ם.

 

[דוד יצחקי]

יש להוסיף דגם רוב ראשוני ספרד ס"ל לברך על ההלל והרמב"ם כמעט יחידי בדבר זה, גם מרן השו"ע לא פסק כרמב"ם והביא כל השיטות אלא שסיים שמנהג א"י ומצרים כרמב"ם.

אבל למעשה הכריע בזה מרן השו"ע כהרמב"ם, ועוד שכתב דכן המנהג.

 

[פשוט]

לפני שהינך מגיב, אני מציע לך לבדוק את הציטוט עליו הגבת במקורו...

ועיין כאן

 

[נדב]

אבל למעשה הכריע בזה מרן השו"ע כהרמב"ם, ועוד שכתב דכן המנהג.

אמת שהעיד שכן מנהג א"י ומצרים אבל לא העיד שכן מנהג כל ערי ספרד גם טעות לומר שהכריע כהרמב"ם והביא את כל הדעות והדבר ידוע שהוא מחלוקת אם בנד"ד שייך הכלל הלכה כי"א בתרא מכיון שגם הדעה הראשונה נכתבה בלשון ויש אומרים בואי"ו ואכמ"ל

 

[מרפסן איגרי]

רבני מרוקו פוסקים כהשו"ע ב47 הלכות, וחולקים עליו ב22 הלכות, דהיינו כמעט 70 אחוז מההלכות השנויות במחלוקת.

האמת שאין לי זמן וכח לעבור על הספר דברי שלום ואמת ולגלות האם אמת דבריו או לא
בכל מקרה בכמה הלכות שראיתי שמתי לב שהוא כותב כדבר פשוט שזה דעת מרן ואנו נוהגים לא כמו מרן. לדוגמא אביא אחד והמעיין יבדוק בשאר הדברים

בח"א עמוד 47 כתב שמרן אסר לומר פיוטים רק בק"ש אבל בפסוקי דזמרה מותר. וכנראה שהוא תנא ופליג על מרן החיד"א (טוב עין ס' יח אות לה) שכבר הביא טענה זו ודחאה מההלכה שגם בפוסקי דזמרה אסור. וכ"כ עוד פוסקים ספרדים כמבואר בחזו"ע ימים נוראים עמוד קב.