תוצאות חיפוש

בפשטות דבר זה מוכרח, דאין היתר של כבוד הבריות כשאפשר בעצה אחרת, וכ"מ בשש"כ פכ"ב סמ"ח. [וראיתי שיש שכ' דמ"מ יש לדון להסוברים דהיתר גש"ר הוא הותרה ולא דחויה, אם ג"כ צריך ליתן שקית אשפה חדשה וכו']. מה שיל"ד, זה להסוברים שיש ביטכ"מ בשקית אשפה חדשה [אם לא מניח שם גם כוסות חד"פ וכיו"ב], ובכה"ג לכאו'...

בדרכ"ת קי"ג סקט"ז מביא מהאחרונים שבישול בחמה ותולדות חמה אין בזה איסור בישול עכו"ם

לא הבנתי ההיתר הרי הוי באח"ב בלח, [וקשה מאוד לומר דחשיב רובו יבש, דהם ודאי ב' נפרדים לכאו'].

אזהרה לכחש, ואזהרה למשקר, [ובמשה"ק החילוק ביניהם, כבר כלול בהנ"ל].

י"ל דהדרשא היא מהריבוי, כלו' דאילו היה ר"ל דוקא שם המיוחד כבר שמעי' מקרא דלא תשא וכו'

תורת משה [להחת"ס] ויקרא פרק יט פסוק יא לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלקיך אני ה' לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר. מדרשי חז"ל ופירש"י ידוע אם גנבת סופך לכחש ולשקר ולשבע לשקר. וצ"ע מה שייך אם כחשת סופך לשקר, והרי המכחש היינו...

תוספות מסכת בבא קמא דף קה עמוד ב מאי לאו עונש דממון - תימה בממון מה שייך לומר לא ענש אלא א"כ הזהיר דבשלמא בעונש שבועה דהיינו קרבן שייך דבפסח ומילה ליכא קרבן משום דלית בהו לאו אף על גב דאיכא כרת.

כי היא מטמאה אדם והוא נחשב אב הטומאה, ולכן קוראים אותה אבי אבות הטומאה.

אבל יוצא על ידי בישול, וממילא צריך ששים כדין מב"מ בלח, [או מבשא"מ בכה"ג שיש גם ירקות]. ומש"כ דהחתיכת בשר ניכרת, י"ל דכוונ' הרב דבכה"ג שמוסיף בשר וירקות, אז אותה חתיכת בשר אינה ניכרת, וממילא הירקות מצטרפים לשיעור ששים. והיינו אפי' אם יבשל עוד חתיכת בשר והשאר יהיה ירקות יצטרפו לשיעור ששים].

[על מה מתבססת ההנחה?] לכאו' אם לא הפסיק כגון שיצא לחוץ מברך ברהמ"ז, [בהנחה ששבע, וש300 גרם הוי שיעור קביעות סעודה]. לכאו' כנ"ל שאם לא הפסיק מברך ברהמ"ז.

לא כ"כ הבנתי תשובתך, לכאו' יהיה אסור משום שיכול ללבוש הבגד של יום שישי לחג השני, [אא"כ לא שייך שילבש בגד זה לחג השני - כגון בגד צבעוני לחג, עריכה: אמנם יעוי' להלן בתגו' בשם האול"צ].

אבל טחונים ומעורבים בדבר טחון או בעיסת העוגיות [את"ל דנחשב לח בלח]?

לא הבנתי, האם אתה מדבר על יבש ביבש או לח בלח, [מידי דעביד לטעמא, ר"ל לח בלח, קטניות בעוגיות, יבש ביבש]?

פסקי תשובות אורח חיים סימן תנא אות יט שם: חצובה צריך ליבון. ובמ"ב (סקל"ד) רק לכתחילה צריך ליבון דבאמת שתי קדירות הנוגעות זו בזו אין הבליעה יוצאת מזו לזו וגם יש לתלות שאף אם נשפך כבר נשרף והלך לו כיון שבכל שעה היא על האש, ע"כ בודאי די בליבון קל ובדיעבד אף אם נשתמש בלי ליבון אין לאסור. ומכאן נלמד...

וצריך שיסבור גם שהטעם לאסור יהיה משום עובדין דחול.

וכדבריך [עריכה: אכן תליא במחלוקת השו"ע ורמ"א כדלהלן בתגו'] מגן אברהם סימן תמז ס"ק כג כג שהם ב"י. דמשום חומרא דחמץ לא אמרינן סתם כלים אינן ב"י ואפילו אמר ברי לי שלא היה ב"י אסור דמלתא דלא רמיא עליה דאינשי לאו אדעתיה (ב"ח וכן משמע בד"מ) משמע דאם בשלו אותו מתחלה לשם פסח בכלי שאינו ב"י מותר לאכלו...

בבסיס הולכים אחרי הרוב, [בכשמל"א הולכים אולי אחרי הרוב לחלק הפוסקים], אבל כאן העיקר שראוי למשהו וכבר אינו מוקצה מחמת גופו, אבל יל"ד משום כשמל"א, ובל"נ אעלה אי"ה מדברי הדנים בזה.

אכן לדעת רוה"פ כמדו' [מלבד דעת החזו"א] אינו מוקצה, ואפי' בעיתון שהמעט שיש שם שאינו פרסומות הוא סתם דברי קריאה.

לא נמצא כזה בשום מקום, דכל אדם שמרגיש רתיעה מאיזה עובדין דחול הוי מקצה דעתו. ואגב אפי' בדבר שמלאכתו לאיסור ואין לו שימוש היתר כלל, אבל האיסור הוא רק עובדין דחול [שאינו מדינא דגמ'] ג"כ לא נחשב מוקצה בפשוטו.

שם מיירי כשאין בעיה של שטרי הדיוטות, אבל כשיש בעיה של שטרי הדיוטות ודאי אסור גם כשאין כוונתו לעיין במחיר ואפי' מסתם סקרנות. אבל לגושו"ע, סגי במעט דברי תורה שלא ייחשב מוקצה. [אמנם החזו"א כנר' נקט דהוי מוקצה].