תוצאות חיפוש

טעות וזיוף שפרסמו בשמם כל המתירים לעצמם לשקר לשם שמים. האמת היא כפי שכתבתי לעיל, הם הוצפו יומם ולילה בפניות יזומות כדי להפעיל עליהם לחץ להסיר את ההכשר, ולא היתה להם יכולת להתמודד עם כל המטלות הרגילות בנוסף לכאב ראש הזה, לפיכך העבירו זאת למישהו אחר שיהיה אחראי. ובגלל הזיופים הללו הם פרסמו הבהרה...

זהו מיעוט קיצוני שעושה הרבה רעש. ובדרך כלל הרבנים המקומיים משתפים פעולה, כי אוי לו לרב שיביע התנגדות, או גרוע מזה - יתמוך בסמארטפון המסונן. על אלה שכבר גילו דעתם להיתר מופעל לחץ ברמה יומיומית, מגיעים אליהם עם סיפורי תבהלה על ראש ישיבה שקנה סמארטפון מסונן ולמחרת התפקר וירד מהארץ, מאיימים עליהם...

כי לא מוציאים את המכשיר ברבים. עם כל ההיתרים, עדיין גדולי ישראל דואגים להסתייג מזה כדי שלא יווצר מצב שכל אברך מחזיק סמארטפון. המצב הזה יגיע במוקדם או במאוחר, בדיוק כמו ששמונים אחוזים מהציבור החרדי נמצאים כעת באינטרנט, לאחר כל האיסורים והחרמות והפשקווילים. אבל משתדלים לדחות את הקץ.

יש סינון לסמארטפון שמשתמש באינטרנט מסונן של נטפרי (הדרן, כמדומני).

ובנטפרי יש אפשרות לוואצאפ.

ולמה אתה חושב שאתה יותר חכם מגדולי ישראל שישבו על המדוכה והתירו סמארטפון מסונן לנצרכים?

בכל תפוצות ישראל נוהגים ללכת לבריכה שהיא בדרך כלל מעורבת, ונותנים לציבור שומרי המצוות זמנים נפרדים לגברים ונשים. ואין שום בעיה הלכתית בזה שהיא מעורבת בדרך כלל. שום דבר לא מתיר לך לכתוב דברי לשון הרע והוצאת שם רע על גדול בישראל, בוש והיכלם, האם הגעת לקצה קצהו? וכי הוא היחיד שהעניק הכשר...

מי שמסוגל להשמיץ וללכלך ולהוציא לעז על דיינים ורבנים, אינו שווה מאומה, וכל תורתו היא מהשפה ולחוץ.

לית מאן דפליג שאם אין צורך לאשה לנהוג, אין ראוי שאשה תנהג. לכן גם אותן נשים חרדיות שהוציאו רישיון נהיגה, כאשר הבעל יכול לנהוג - הוא נוהג, והאשה נוהגת רק כאשר אין ברירה.

סמך עליהם = פסק כמותם (כמובן כשהדבר נצרך, וברוב ככל הפעמים מדובר בדבר נצרך מאוד). אין ענין להשתמש במילים מכובסות.

א. מאי נפק"מ מה החולקים סוברים, הרי מרן זיע"א פסק כהמתירים. ב. הענין של משיכת תשומת לב הוא שיסתכלו בה, והרב אז נדברו ביאר במישור שיסתכלו בה פי כמה וכמה כאשר הוא צועדת לתחנה, ואח"כ עומדת בתחנה, ואח"כ עומדת באוטובוס. תתבונן ותראה שהחשיפה היא פי כמה וכמה (אגב ברכב יש פתרון להשחיר את החלונות...

ואם יוצאים מנקודת הנחה שאשה עם פאה מהווה מכשול, א"כ בכל מקום היא מכשול. ואדרבה כשהיא עומדת חצי שעה בתחנת אוטובוס הרי זה מכשול פי כמה מעמידה של חצי דקה ברמזור. ולאחר מכן כשהיא עומדת באוטובוס במשך זמן ארוך ומולה או בצמוד אליה עומדים גברים משועממים.

זה באמת צ"ע, וכי יש חילוק בהלכה בין אשה נאה למכוערת?

זה חלומה של כל אשה, להיראות צעירה תמיד...

אפשר גם לחלק בין דג ארוך לדג קצר, ובין חלב עיזים לחלב פרות... אבל אין שום יסוד לחילוקים האלה. מהיכן יצא "בעין", או "ניכר"? איפה יש לזה רמז? ואם חיישינן לסכנתא, מאי נפק"מ אם ניכר או בעין? יש לכתחילה - לבשל / לאפות דגים בחלב או גבינה, ויש בדיעבד - לאחר שנאפה או נתבשל. והטעם שמקילים בדיעבד הוא...

דבריו תמוהים מאוד. הרי אם נלך בתר טעמא, שהוא חשש סכנה ותו לא, אין שום נפק"מ בין "איסור בעין" או לא. וגם מבחינה מציאותית, אם בישל דגים בחלב - יתכן שהחלב ניכר בעין. ואדרבה, דג שבושל עם חלב, שכבר התמזגו והפכו לאחד, הרי הוא גרוע יותר מדג שנאכל עם חלב, שזה לצד זה! ואעתיק לשונו של מרן הגר"ע יוסף...

אין בכוחם של חכמי הדור לגזור גזירות אחר חתימת התלמוד (וכנודע מדברי הרא"ש שבת כ"ד, והרב המגיד פ"ה מהלכות חוה"מ הלכה כ', והר"ן בתשובת הריב"ש סי' ש"צ, והבית יוסף או"ח סי' תס"ב, וכ"כ הרבה מגדולי האחרונים, וכ"כ פרי חדש או"ח סי' תס"א ד"ה עוד, יו"ד סי' פ"ז ס"ק ז', יביע אומר חלק ט' יו"ד סי' י', הגר"ח...

אתה ממשיך עם ההמצאות המשעשעות... ההערה היא מילואים שנכתבו לאחר כתיבת התשובה. ולא חזר בו מעולם.

תמוה מאוד, וכנראה לא הובן כראוי. "בדיעבד" זה לא אחרי שכבר אכל את הדג עם החלב והוא בתוך בטנו... אלא בדיעבד שכבר בושל, וכך הוא בכל הלכות בשר וחלב ותערובות. הוא גופיה כתב בספרו ילקוט יוסף: "דגים שעברו ובישלו אותם בחלב, או עם גבינה, אין הדגים או החלב נאסרים באכילה, אפילו אם שיעור ששים כדי לבטל...

לא ברור מהיכן אתה מביא את ההמצאות האלה, מרן הגר"ע יוסף ביחוה דעת (חלק ו' סי' מ"ח) דיבר במפורש על דגים שהתבשלו בחלב. לא תנור ולא נעליים. ואצטט: "וכן פסק בשו"ת אדני פז (סימן מב), שאף בדיעבד יש לאסור דגים שנתבשלו בחלב משום דחמירא סכנתא מאיסורא. ולפע"ד חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון...