• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

'אבינו, מלכנו, רחם עלינו' - אולי נאמר כבר די!!! למנגינות ה'מלרע'יות שבסליחות?!

תולעת ספרים

Active member
בכל יום, הפיוט הזה מצליח להרגיז אותי מחדש.
אבינו, מלכנו, רחם עלינו,
אם היטב - נופועל... ואם הרבי - נומעל...

כל המלים במלרע, בדיוק ההיפך ממה שצריך להיות.

כך גם במנגינות [המאוד יפות בפני עצמן] של 'אליך ה' נשאתי עיניי', 'מרום ממרומים' ועוד,
שהופכות את המילים ממשמעותן ומגחיכות אותן להחריד.
הדוגמה הראשונה והקלאסית: שמע קול תחנוניי כגודל חסדך [=כמי שגודל ושוזר את החסד לגדילים].
וכשמלבישים את המנגינות על ה' מלך,
מקבלים ה' מֶלֶך - 'מֶלֶך' בל' מלרעית, שלא כדין; [אדני] מָלָך כשהדל"ת של שם ה' הופכת למלעיל, שלא כדין; לעולם ועד - שתי מילים מלעיליות מצחיקות, ועוד ועוד.

דומני, שבכל מעגל השנה, אין עוד בסידור פרק כל כך משובש מבחינת מלעיל ומלרע, כפי שהוא נהגה בציבור - יותר מהסליחות.

אולי הגיע הזמן להתאים מנגינות נכונות לסליחות הללו, ולכבד אותן?

לי אישית זה פשוט נמאס. [כשהציבור שר את ה'אבינו מלכנו', שהוא הכי נורא בהרגשה שלי, אני מעדיף לשיר לעצמי 'יה שמע אביוניך' או 'למענך אלהי', כמנהג מרן הגרע"י לומר אותם גם שלא בעשי"ת].

ועוד מילה אחרונה, ואני ממש לא רוצה להכליל, אבל נראה לי שבמנגינות המרוקאיות באופן כללי - יש יותר שיבושי מלעיל ומלרע מאשר בירושלמי.
 
בכל יום, הפיוט הזה מצליח להרגיז אותי מחדש.
אבינו, מלכנו, רחם עלינו,
אם היטב - נופועל... ואם הרבי - נומעל...

כל המלים במלרע, בדיוק ההיפך ממה שצריך להיות.

כך גם במנגינות [המאוד יפות בפני עצמן] של 'אליך ה' נשאתי עיניי', 'מרום ממרומים' ועוד,
שהופכות את המילים ממשמעותן ומגחיכות אותן להחריד.
הדוגמה הראשונה והקלאסית: שמע קול תחנוניי כגודל חסדך [=כמי שגודל ושוזר את החסד לגדילים].
וכשמלבישים את המנגינות על ה' מלך,
מקבלים ה' מֶלֶך - 'מֶלֶך' בל' מלרעית, שלא כדין; [אדני] מָלָך כשהדל"ת של שם ה' הופכת למלעיל, שלא כדין; לעולם ועד - שתי מילים מלעיליות מצחיקות, ועוד ועוד.

דומני, שבכל מעגל השנה, אין עוד בסידור פרק כל כך משובש מבחינת מלעיל ומלרע, כפי שהוא נהגה בציבור - יותר מהסליחות.

אולי הגיע הזמן להתאים מנגינות נכונות לסליחות הללו, ולכבד אותן?

לי אישית זה פשוט נמאס. [כשהציבור שר את ה'אבינו מלכנו', שהוא הכי נורא בהרגשה שלי, אני מעדיף לשיר לעצמי 'יה שמע אביוניך' או 'למענך אלהי', כמנהג מרן הגרע"י לומר אותם גם שלא בעשי"ת].
מסכים מאוד.
אמנם הפיוט אבינו מלכנו לא בכל מקום נהגו לאומרו, אך בשאר פיוטי הסליחות הנך ממש צודק. וישנן חזנין שמשתדלין לסדר המנגינה ולהתאים ולהטעים במקום הנצרך, והשם הטוב יכפר בעד
 
ספר הכוזרי מאמר ב

עג. אמר הכוזרי: באמת נדחתה מעלה שמעית בעבור מעלה ענינית, כי החבור מהנה הנשמע, והמסורת הזאת הענינים. אבל אני רואה אתכם קהל היהודים שאתם טורחים להגיע אל מעלת הסדור ולחקות זולתכם מהאומות, ותכניסו העברית במשקליהם.

עד. אמר החבר: וזה מתעותנו ומריינו. לא די לנו הנחתנו המעלה הזאת, אלא שאנחנו מפסידים תוכן לשוננו, שהוא מושם לחברה ונשיבהו למחלוקת.

עה. אמר הכוזרי: ואיך הוא זה?

עו. אמר החבר: הלא ראית מאה אנשים קוראים במקרא כאלו הם איש אחד, פוסקים בעת אחת ומחברים קריאתם כאחד.

עז. אמר הכוזרי: כבר התבוננתי בזה ולא ראיתי כמוהו לא באדום ולא בערב, ולא יתכן זה במקרא השירים. הודיעני, מאין היתה המעלה הזאת ללשון הזאת, ואיך תפסיד אותו המשקל.

עח. אמר החבר: מפני שקבצו בה בין שני נחים ולא קבצו בין שלש תנועות אלא על ידי הדחק, ובא הדבור נוטה אל הנח, והועילה זאת המעלה ר"ל החברה והחריצות על הקריאה, והקל בעבורה הזכרון והכנס הענינים בנפש. ותחלת מה שיפסיד במקצב השיר ענין אלה השני נחים, ויניח המלעיל והמלרע וישוב אוכלה ואכלה שוה, ואמרו ואמרו, שוה במשקל אומר ואומר, וכן יהיה שבתי ושבתי שוה על מה שיש ביניהם מן ההפרש העובר והעתיד. וכבר היה לנו רוחב בדרכי הפיוט אשר איננו מפסיד לשון כשנשמר החרוז, אבל השיגנו באמירת המחובר מה שהשיג את אבותינו, במה שנאמר עליהם: +תהלים ק"ו ל"ה+ "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם". עכ"ל

הרי שהמנגינה שהופכת מלעיל למלרע זה לא דבר חדש והרוצה לנגן בלי להפוך מלעיל למלרע זה קשה בפרט לציבור שלא בקיאים – לכן הנח להם לישראל ואתה תתאמץ לנגן כמו שצריך – גם את מנגינת אבינו מלכנו אפשר לנגן כמו שצריך

הבעיה האמתית שצריכה תיקון היא חוסר לימוד הדקדוק אפילו אצל בני תורה -בשלמא האנשים המבוגרים עם המבטא אי אפשר לתקן אותם כמו המרוקאים שאומרים כמעט הכל מלרע וכמו האשכנזים שלא בקיאים בדקדוק שאם תראה אצלם כמעט את כל המילים הם אומרים מלעיל ואין להם שוא נע -עכשיו ב"ה לשון הקודש מורגלת בפינו וצריך ללמוד דקדוק מינימלי לומר את המילים כמו שצריך כולל דגש חזק שאנשים לא יודעים מה זה בכלל- לכן בדור שלנו צריכים לזעוק אצל בני התורה שילמדו לקרוא כמו שצריך וגם ילמדו את בניהם – ילדים קטנים לפעמים קשה להם ללמוד את הדקדוק כמו שצריך וצריך אפילו בגיל יותר מבוגר ללמוד וגם מי שלא למד צריך לדעת את זה בלי להתבייש ללכת ללמוד – וככה הבעיה שהזכרת תפטר ממילא.

הפיוט הזה מצליח להרגיז אותי מחדש.
לי אישית זה פשוט נמאס
אתה לוקח את זה קשה מדי וזה לא טוב סוף סוף זה לא תלוי בך - שמעתי רבנים שמניחים שוא נע -למרות שודאי שאני דן אותם לכף זכות שהם מבוגרים וקשה להם מחמת המבטא וגם שלמדו אצל האשכנזים -מה שכן צריך הוא באמת לזעוק ולהודיע לבני התורה שילמדו וילמדו את בניהם.
 
בכל יום, הפיוט הזה מצליח להרגיז אותי מחדש.
אבינו, מלכנו, רחם עלינו,
אם היטב - נופועל... ואם הרבי - נומעל...

כל המלים במלרע, בדיוק ההיפך ממה שצריך להיות.

כך גם במנגינות [המאוד יפות בפני עצמן] של 'אליך ה' נשאתי עיניי', 'מרום ממרומים' ועוד,
שהופכות את המילים ממשמעותן ומגחיכות אותן להחריד.
הדוגמה הראשונה והקלאסית: שמע קול תחנוניי כגודל חסדך [=כמי שגודל ושוזר את החסד לגדילים].
וכשמלבישים את המנגינות על ה' מלך,
מקבלים ה' מֶלֶך - 'מֶלֶך' בל' מלרעית, שלא כדין; [אדני] מָלָך כשהדל"ת של שם ה' הופכת למלעיל, שלא כדין; לעולם ועד - שתי מילים מלעיליות מצחיקות, ועוד ועוד.

דומני, שבכל מעגל השנה, אין עוד בסידור פרק כל כך משובש מבחינת מלעיל ומלרע, כפי שהוא נהגה בציבור - יותר מהסליחות.

אולי הגיע הזמן להתאים מנגינות נכונות לסליחות הללו, ולכבד אותן?

לי אישית זה פשוט נמאס. [כשהציבור שר את ה'אבינו מלכנו', שהוא הכי נורא בהרגשה שלי, אני מעדיף לשיר לעצמי 'יה שמע אביוניך' או 'למענך אלהי', כמנהג מרן הגרע"י לומר אותם גם שלא בעשי"ת].

ועוד מילה אחרונה, ואני ממש לא רוצה להכליל, אבל נראה לי שבמנגינות המרוקאיות באופן כללי - יש יותר שיבושי מלעיל ומלרע מאשר בירושלמי.
אולי תסביר טיפה יותר בהרחבה.
מה זה מלעיל ומה זה מלרע.
לבור כמוני.
 
אפשר להצדיע למנגינות של הבבלים המקורים בסליחות שלא שייך לבלבל המלעיל לרע והרע למלעיל
נכון שזה לא כ"כ כמו מנגינות של אר"ץ וכדו' עד שכבר אולי זה יכול להיות כערב שירה ופיוט לחיזוק העם וכדו' או ערב התרמה להחזקת המוסדות וכדו'
אבל בשביל שלא ימאס לכמה כנ"ל אז בכל אופן מצאתי לכם פיטרון מועיל ונפלא עד בלי די
והדבר הזה כולו יבוא על מקומו בשלום
שבת שלום ומבורך וכתיבה וחתימה טובה
 
נערך לאחרונה:
בכל יום, הפיוט הזה מצליח להרגיז אותי מחדש.
אבינו, מלכנו, רחם עלינו,
אם היטב - נופועל... ואם הרבי - נומעל...

כל המלים במלרע, בדיוק ההיפך ממה שצריך להיות.

כך גם במנגינות [המאוד יפות בפני עצמן] של 'אליך ה' נשאתי עיניי', 'מרום ממרומים' ועוד,
שהופכות את המילים ממשמעותן ומגחיכות אותן להחריד.
הדוגמה הראשונה והקלאסית: שמע קול תחנוניי כגודל חסדך [=כמי שגודל ושוזר את החסד לגדילים].
וכשמלבישים את המנגינות על ה' מלך,
מקבלים ה' מֶלֶך - 'מֶלֶך' בל' מלרעית, שלא כדין; [אדני] מָלָך כשהדל"ת של שם ה' הופכת למלעיל, שלא כדין; לעולם ועד - שתי מילים מלעיליות מצחיקות, ועוד ועוד.

דומני, שבכל מעגל השנה, אין עוד בסידור פרק כל כך משובש מבחינת מלעיל ומלרע, כפי שהוא נהגה בציבור - יותר מהסליחות.

אולי הגיע הזמן להתאים מנגינות נכונות לסליחות הללו, ולכבד אותן?

לי אישית זה פשוט נמאס. [כשהציבור שר את ה'אבינו מלכנו', שהוא הכי נורא בהרגשה שלי, אני מעדיף לשיר לעצמי 'יה שמע אביוניך' או 'למענך אלהי', כמנהג מרן הגרע"י לומר אותם גם שלא בעשי"ת].

ועוד מילה אחרונה, ואני ממש לא רוצה להכליל, אבל נראה לי שבמנגינות המרוקאיות באופן כללי - יש יותר שיבושי מלעיל ומלרע מאשר בירושלמי.
מעניין,
מעולם לא ראיתי שמרן מחה בזה,
ואמנם לא ראינו אינה ראיה,
אך אם באמת לא מחה בזה,
כנראה שס"ל דאין בזה בעיה הלכתית.

וגם אצל בנו אחריו לא מצינו כן שמחה,
ואף לא נכדו רה"י.
 
מעניין,
מעולם לא ראיתי שמרן מחה בזה,
ואמנם לא ראינו אינה ראיה,
אך אם באמת לא מחה בזה,
כנראה שס"ל דאין בזה בעיה הלכתית.

וגם אצל בנו אחריו לא מצינו כן שמחה,
ואף לא נכדו רה"י.
היה אומר פיוט זה?
 
חזור
חלק עליון