• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ה. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

אבי בעזרי של הג"ר יצחק לוי

מישהו יכול להעלות מהספר אבי בעזרי של הרב יצחק לוי מש"כ בעניין צחצוח שיניים בשבת ושטיפת המברשת לאחר הצחצוח
סימן צ

שאלה [מאת ה"ה ראובן פרץ הי"ו מכרמיאל יע"א]. מי שמצחצח שינים ביום שבת, האם מותר לו לשטוף את המברשת קודם הצחצוח, ולאחר הצחצוח?

תשובה. מותר לשטוף את המברשת קודם צחצוח השינים, לפני שנותן עליה את המשחת שינים. ולמרות שהמברשת נסחטת בשעה שהוא מצחצח את שיניו, הדבר מותר, כיון שאין לו כוונה לסחוט את המברשת (שו"ת יביע אומר ח"ד חאו"ח סי' ל אות יט, דאע"ג דהוי פסיק רישיה, פס"ר בדרבנן שרי, בצירוף מ"ד שאין סחיטה בשיער כלל).

ואף על פי שבדרך כלל אין להרטיב בגד בשבת, מפני ששרייתו זהו כיבוסו, ואפילו בגד נקי אין לשרותו במים בשבת. אולם מברשת זו שהיא עשויה מסיבים צפופים, דינה כדין שיער, ואף על פי שאסור לכבס בשבת דבר העשוי משיער, מכל מקום שיער נקי אין בו דין שרייתו זהו כיבוסו, ומותר לשרותו בשבת במים. ומכיון שהמברשת שינים היא נקיה, שהרי בודאי רחץ אותה אתמול לאחר הצחצוח האחרון, מותר להרטיבה במים (ע' שלחן ערוך סימן שב סעיף ט, וסי' שיט סעיף טז שמותר לשרות בגד נקי בשבת. וע"כ שמה שאסר בש"ע סי' שיט סעיף י, וסי' שלד סעיף כד, היינו דוקא במים מרובים שיש לחוש גם שמא יבוא לסחוט, וכמ"ש בשו"ת דרכי נועם חאו"ח סי' יט. אבל בשער שאיסור סחיטתו מדרבנן אין לגזור בו גזירה לגזירה. ובפרט במברשת שלא מקפיד על מימיו. שו"ת יביע אומר ח"ד חאו"ח סי' ל אות יט).

אולם לאחר הצחצוח אין לנקות את המברשת. ואפילו אם בדעתו לחזור ולצחצח שינים בשבת, שאין כאן חשש מצד מכין משבת לחול, הדבר אסור מצד כיבוס, שהרי הוא מכבס בזה את המברשת המלוכלכת (שו"ת יביע אומר ח"ד חאו"ח סי' ל אות כ. ילקוט יוסף שבת סי' שכו הערה כז. ומ"ש בשו"ת אול"צ ח"ב עמ' רנג הערה ו להתיר בזה, במחכ"ת לא דק. וגם בשו"ת אג"מ או"ח ח"א סי' קיב, אחה"ר לא ירד לזה, ואע"פ שהחשיב המברשת כשער, לא שת לבו לדין כיבוס. ע"ש. וכזאת יש להעיר עמש"כ המנוח"א ח"ג פ"כ סעיף י. וכזאת וכזאת יש להעיר ע"ד ס' מעשה השבת פרק יז הערה נח, שייחס למרן היבי"א זיע"א איסור ניקוי המברשת רק משום הכנה לחול. וליתא. ואגב שטפיה לא דק כראוי. וע"ע בשו"ת אדני פז ח"ד חאו"ח סי' נה אות ב).

אלא שמותר להניח את המברשת לאחר הצחצוח בכיור, וכאשר ישטוף את פניו וידיו וכדומה, המים ירדו מאליהם על המברשת וישטפוה. וכאשר עושה כן, גם אם אין בדעתו להשתמש עוד במברשת במהלך השבת, מותר (שהרי הוא מכבס בגרמא לפמ"ש בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ריד, דמסיר מונע דינו כגרמא, ולד' המהר"ל בגור אריה שבת עג ע"ב והאבני נזר ח"א סי' קצד אות ב פס"ר בגרמא מותר. וע' בשו"ת יבי"א ח"א חאו"ח סי' כא אות יד. ובחזו"ע שבת ח"ד עמ' י. ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין. וכ"ש למ"ד שכיבוס בשער הוא מדרבנן, הו"ל פס"ר בתרי דרבנן דשרי, וכמ"ש בשו"ת יבי"א ח"ו חאו"ח סי' לו אות ד, וח"י חאו"ח סי' כח, ובשו"ת יחו"ד ח"ה סי' כט. ובפרט להסוברים שמברשת אין דינה כשער. וכן פסק ידי"נ הרה"ג ר' דוד נקי שליט"א בספרו השבת בהלכה ובאגדה ח"ב עמ' 69. וע"ע במנחת יעקב שבת ח"ד עמ' קז. וי"ל ע"ד).
 
אולם לאחר הצחצוח אין לנקות את המברשת. ואפילו אם בדעתו לחזור ולצחצח שינים בשבת, שאין כאן חשש מצד מכין משבת לחול, הדבר אסור מצד כיבוס, שהרי הוא מכבס בזה את המברשת המלוכלכת (שו"ת יביע אומר ח"ד חאו"ח סי' ל אות כ.

אחהמ"ר מכת"ר של הרב הגאון הגר"י לוי, אך בהליכו"ע ח"ד עמ' ר' מפורש כתב הרב בזה"ל: "אך יש להיזהר שלא לרחוץ המברשת אחר השימוש בה, אלא אם כן יש בדעתו להשתמש בה עוד באותה השבת". דלא כמ"ש כת"ר, ופשוט דמשום הכנה אתי עלה מרן זיע"א.
 
אחהמ"ר מכת"ר של הרב הגאון הגר"י לוי, אך בהליכו"ע ח"ד עמ' ר' מפורש כתב הרב בזה"ל: "אך יש להיזהר שלא לרחוץ המברשת אחר השימוש בה, אלא אם כן יש בדעתו להשתמש בה עוד באותה השבת". דלא כמ"ש כת"ר, ופשוט דמשום הכנה אתי עלה מרן זיע"א.
יישר כח, ובפרט שאחר המחילה גם לא מובן איזה כיבוס יש מברשת שיניים הסיבים הם מגומי או פלסטיק ואם איתא שיש בזה כיבוס היה אסור לשטוף מזלג חד פעמי גם כן..
 
אחהמ"ר מכת"ר של הרב הגאון הגר"י לוי, אך בהליכו"ע ח"ד עמ' ר' מפורש כתב הרב בזה"ל: "אך יש להיזהר שלא לרחוץ המברשת אחר השימוש בה, אלא אם כן יש בדעתו להשתמש בה עוד באותה השבת". דלא כמ"ש כת"ר, ופשוט דמשום הכנה אתי עלה מרן זיע"א.
בהליכו"ע בהלכות למטה לא חילק כן. ועיין כאן.

ואמנם בילקו"י קיצור ש"ע סי' שכ"ו סעיף ט"ו כתב: "אלא אם כן יש בדעתו להשתמש בה עוד באותה שבת. [כ"כ בהליכות עולם ב' עמ' ר'. ואע"פ שביבי"א ח"ד (סי' ל אות יט, כ) כתב לאסור משום כיבוס, י"ל דהיינו שמשפשף המברשת להסיר הלכלוך, והכא איירי שמעמידה תחת הברז בלבד, דהוי כשופך מים ע"ג מנעל של עור]".

מסתבר שהרב יצחק לוי לא אחז את החילוק שחילק בילקו"י הנ"ל, ולכן תפס כפשטות מה שנכתב ביבי"א, כיון שסו"ס קצת היה דחוק לו להעמיד את הלשון "יש להזהר שלא לרחוץ המברשת אחר כלותו לשפשף בה שיניו" שמדובר שרוחץ בשפשוף ולא בהרטבה.
 
בהליכו"ע בהלכות למטה לא חילק כן. ועיין כאן.
בהליכו"ע למטה לא התייחס כלל לגבי שטיפת המברשת. ושו"ר שהגר"י לוי נמשך אחרי מ"ש הראשל"צ שליט"א בילקו"י ח"ד עמ' עה' הערה כז' שנראה שמה שהחמיר מרן זצ"ל בשטיפת המברשת היא משום כיבוס, אך בהליכו"ע הדברים מפורשים, ולגבי מה ששלחתם לעיין- אכן עיינו וקשה להלום דברים אלו, שספר כזה חשוב יחשב כמשובש, ועוד תחת ידו של מו"ר ועט"ר? מחילה אך קשה מאוד לומר כן. וכבר חזינן מאי דהוה עם ההלכה הידועה בחזו"ע בקיצור ההלכות שכתוב ליטול ידיים עם ברכה לפהב"כ, ואילו בגוף ההלכה לא כתב כן הרב ע"ה, ונאמר בזמנו שהעורך טעה, ולאחמ"כ זכינו לאורו של יבי"א חי"א ששם פסק הרב סב"ל, ושוב זכינו לאורו של ספרו הנפלא ביותר של הראשל"צ שליט"א על ברכות, ושם פסק שאפשר לברך על נט"י לפהב"כ, והביא בביאורים את מש"כ מרן זיע"א ביבי"א, ואעפ"כ פסק כן להלכה, ושמחנו מאוד שהדברים התיישבו בסוף עם מש"כ בחזו"ע בקיצור ההלכות. לכן טענות מעין אלו אין להם סוף ואין דרך להתמודד איתם, אלא רק להאמין ולהפנים שעל מרן זיע"א אור העולם נאמר : "ורגלי חסידיו ישמור", וודאי שלא תצא שום תקלה תחת ידו בדברים מעין אלו, וכל הטענות מסביב לא יערערו את מה שאמר הרב בעצמו בכתובים ובלווין, ששום הלכה לא נכתבה בלי אישורו. והכי מסתברא.
 
בהליכו"ע בהלכות למטה לא חילק כן. ועיין כאן.

ואמנם בילקו"י קיצור ש"ע סי' שכ"ו סעיף ט"ו כתב: "אלא אם כן יש בדעתו להשתמש בה עוד באותה שבת. [כ"כ בהליכות עולם ב' עמ' ר'. ואע"פ שביבי"א ח"ד (סי' ל אות יט, כ) כתב לאסור משום כיבוס, י"ל דהיינו שמשפשף המברשת להסיר הלכלוך, והכא איירי שמעמידה תחת הברז בלבד, דהוי כשופך מים ע"ג מנעל של עור]".

מסתבר שהרב יצחק לוי לא אחז את החילוק שחילק בילקו"י הנ"ל, ולכן תפס כפשטות מה שנכתב ביבי"א, כיון שסו"ס קצת היה דחוק לו להעמיד את הלשון "יש להזהר שלא לרחוץ המברשת אחר כלותו לשפשף בה שיניו" שמדובר שרוחץ בשפשוף ולא בהרטבה.
עכשיו ראיתי את העריכה, אך לפמ"ש לעיל- אחז גם אחז, וכ"כ הילקו"י בתחילה, ונראה שחזר בו בקיצור שו"ע מההבנה הראשונית בדברי מרן זצ"ל כיון שבהמשך גילה דעתו להדיא. וייש"כ לכבודו שהראה לנו מ"ש הראשל"צ בקיצור שו"ע, לא עיינו שם.
 
בילקו"י החדש (סי' ש"ב כמדומה) היקל לשטוף לאחר השימוש.

וכן מסתבר לפי הכללים שלימדונו רבותינו א, זו פעולה קלה מאוד ועוד אינה ניכרת שעושה אותה לצורך חול ועוד שאינו יכול לעשותה לאחר השבת. (וא"ת שיניחנה בתוך כוס עם מים, היא גופא ג"כ מעשה הכנה ומאותו טעם שזה מותר גם שטיפתה תהיה מותרת).
 
סדר הדברים בדעת מרן זצוק"ל.
בתחילה ביבי"א ח"ד -
מפשטות הדברים שם משמע שאוסר לשטוף אחר השימוש משום כיבוס. (ולא הזכיר "מכין משבת לחול")
אחר כך בהליכות עולם (למעלה) - כתב לאסור רק משום מכין משבת לחול ולא משום כיבוס. (וכמו שביאר בילקו"י שלא שייך הכא כיבוס)

אולם כל מה שמרן זצוק"ל אסר לשטוף את המברשת זה רק שמדיח אותה בידיו אבל אם מחזיק את המברשת בידיים והזרם של המים פשוט שוטף את המברשת אין בכך בעיה של מכין משבת לחול.
וכמובא להדיא בחזון עובדיה שבת ח"ו (עמ' קב) "ששטיפת מים בעלמא ללא שפשוף ביד אינה בכלל ההדחה שהחמירו בה משום טורח".
 
סדר הדברים בדעת מרן זצוק"ל.
בתחילה ביבי"א ח"ד -
מפשטות הדברים שם משמע שאוסר לשטוף אחר השימוש משום כיבוס. (ולא הזכיר "מכין משבת לחול")
אחר כך בהליכות עולם (למעלה) - כתב לאסור רק משום מכין משבת לחול ולא משום כיבוס. (וכמו שביאר בילקו"י שלא שייך הכא כיבוס)

אולם כל מה שמרן זצוק"ל אסר לשטוף את המברשת זה רק שמדיח אותה בידיו אבל אם מחזיק את המברשת בידיים והזרם של המים פשוט שוטף את המברשת אין בכך בעיה של מכין משבת לחול.
וכמובא להדיא בחזון עובדיה שבת ח"ו (עמ' קב) "ששטיפת מים בעלמא ללא שפשוף ביד אינה בכלל ההדחה שהחמירו בה משום טורח".
א. בסדר הדברים כבודו שכח לציין את מ"ש בילקו"י ח"ד - שכן שייך כיבוס ולא עובדין דחול. ורק אחרי שיצא לאור הליכו"ע , כתב בילקו"י שלא שייך כיבוס.
ב. כבודו דימה יפה בין הדין של שטיפת גביע היין להכא (כמדומה שלזה התכוונתם), אך למיטב זכרוני הרב צירף שם עוד סניפים להקל, מה גם שמסתימות הדברים של הרב ע"ה בהליכו"ע נראה שאין חילוק, והיה צריך לציין חילוק חשוב זה, אם היה כזה. למרות שבסברא כבודו צודק, אך לענ"ד קשה להעמיד חילוק זה בדברי מרן זצ"ל.
 
בילקו"י החדש (סי' ש"ב כמדומה) היקל לשטוף לאחר השימוש.

וכן מסתבר לפי הכללים שלימדונו רבותינו א, זו פעולה קלה מאוד ועוד אינה ניכרת שעושה אותה לצורך חול ועוד שאינו יכול לעשותה לאחר השבת. (וא"ת שיניחנה בתוך כוס עם מים, היא גופא ג"כ מעשה הכנה ומאותו טעם שזה מותר גם שטיפתה תהיה מותרת).
ייש"כ, וכמובן שהכללים ידועים וגם הראשל"צ שליט"א כתב בתחילה שלא מסתבר לאסור משום עובדין דחול משום כללים אלו, ולכן כתב בתחילה שנראה שדעת מרן זצ"ל לאסור הוא משום כיבוס (המקורות כתבנו לעיל). אלא שבהליכו"ע גילה לנו מרן ע"ה את הטעם לאיסור, למרות הכללים הידועים, וחזינן שהחמיר למרות הכל, וגם במקור שכבודו ציין- בעמ' קעז' כותב הראשל"צ שליט"א את כל המהלך ומסיים: "אלא שבהליכו"ע ח"ד וכו' ועפ"ז כתבו בקיצושו"ע ויזהר שלא לרחוץ וכו' מצד עובדין דחול" וסיים לעיין בחזו"ע ח"ו עמ' ק'-קד' שהביא לפנינו הרב @אור יעקב . רואים שגם בילקו"י למעשה לא היקל, שהרי סיים עם דברי הרב בהליכו"ע ועם דברי עצמו בקיצושו"ע.
 
אך למיטב זכרוני הרב צירף שם עוד סניפים להקל,
אין שם שום צירופים וזה העיקר שכיון שאינו עושה מעשה בידיים מותר. ולכן התיר שם גם לשפוך מים לסיר למנוע דיבוק בדפנות הסיר.
מה גם שמסתימות הדברים של הרב ע"ה בהליכו"ע נראה שאין חילוק, והיה צריך לציין חילוק חשוב זה, אם היה כזה.
יבוא המפורש (בחזו"ע) ויגלה על הסתום. (בהליכות עולם).
מה גם שלא בהערות ולא בתשובה ביבי"א נקט את הבעיה של מכין משבת לחול. ויש צד גדול שדבר זה מהעורכים שחשבו שזאת כוונת מרן זצוק"ל ביבי"א.
ועוד אפשר כמו שפרשתי שבהליכות עולם נקט שמשפשף המברשת בידיו ולכן אסר.
אך לענ"ד קשה להעמיד חילוק זה בדברי מרן זצ"ל.
למה קשה אחרי שיש לך חזון עובדיה מפורש, ובמיוחד שכך הסברא נותנת?
 
אין שם שום צירופים
קודם כל יש....יש את הצירוף של הואיל ומקלעי אורחים בשם שו"ת אבן ישראל שסיים איתו.
יבוא המפורש (בחזו"ע) ויגלה על הסתום. (בהליכות עולם).
הליכו"ע מפורש לחלוטין, ועיין לעיל לגבי עניין העורכים (אינה טענה כלל), ואם נפשך להכריח כן כדי לא לייצר סתירה בין חזו"ע להליכו"ע- כבודו מוזמן ליישב, אך הדברים בהליכו"ע מפורשים, וגם בילקו"י למעשה אסר אפילו שטיפה תחת הברז רק כתב שמשום כיבוס מותר כיון שהוא כמו שופך מים על מנעל, אבל עדיין אסור משום הכנה.
למה קשה אחרי שיש לך חזון עובדיה מפורש, ובמיוחד שכך הסברא נותנת?
כיון שזו אוקימתא גדולה מידי בדברי הרב ע"ה, והיה לרב לציין כזה דבר מהותי. ושוב, אע"פ שבסברא כבודו צודק, אך בדברי הרב ע"ה א"א לומר כן.
 
נערך לאחרונה:
קודם כל יש....יש את הצירוף של הואיל ומקלעי אורחים בשם שו"ת אבן ישראל שסיים איתו.
זה שמרן הביא את דבריו לא אומר שמצרף אותו להיתר...
והראיה, שגם לסיר התיר מרן זצוק"ל לשפוך עליו מים שלא ישאר האוכל דבוק במוצ"ש.
1744810111946.png
ואם נפשך להכריח כן כדי לא לייצר סתירה בין חזו"ע להליכו"ע- כבודו מוזמן ליישב, אך הדברים בהליכו"ע מפורשים,
בהליכות עולם לא דיבר היכא שלא משפשף בידיו.
ובחזון עובדיה (בפרט שזו משנה אחרונה) כתב להקל היכא שלא משפשף בידיו.

וודאי שנלך כמו משנה מפורשת בחזו"ע ובפרט שכן הסברא נותנת.
כיון שזו אוקימתא גדולה מידי בדברי הרב ע"ה, והיה לרב לציין כזה דבר מהותי. ושוב, אע"פ שבסברא כבודו צודק, אך בדברי הרב ע"ה א"א לומר כן.
ההלכה וודאי שמותר כמו שכתב בחזון עובדיה להדיא.
ורק זה אוקימתא שלענ"ד נכונה מאוד בדברי מרן זצוק"ל.
 
זה שמרן הביא את דבריו לא אומר שמצרף אותו להיתר...
פשיטא שזה צירוף, ולכן סיים "ודו"ק". ולגבי הסיר, מרן זצ"ל העתיק את השש"כ, והדין של הסיר הרבה יותר קל כיוון שאין פה שום ניקוי והכנה של הכלי אלא רק מניעת הדבקות של המאכל, ודו"ק. ולכן מובן למה מרן זצ"ל כתב עצה לרוצה להחמיר על עצמו..
בהליכות עולם לא דיבר היכא שלא משפשף בידיו.
ומה לעשות שאעפ"כ בילקו"י אסר גם שטיפה תחת הברז? בדעתו של הרב בהליכו"ע..כבודו יקרא היטב דברי הילקו"י בקיצשו"ע.
ורק זה אוקימתא שלענ"ד נכונה מאוד בדברי מרן זצוק"ל.
בזה נסכים שלא להסכים לעת עתה..
צריך להבדיל בין דבר שמסתבר לבין להעמיס ככה בדברי הרב, יש הבדל גדול בין השניים. מסתבר - כן, אך לומר שלזה הרב התכוון- רחוק מאוד, מה גם שבילקו"י למד בדעתו שלא חילק, וז"ל (וכפי שהביא גם הרה"ג @בנימין לוריא לעיל): "אלא אם כן יש בדעתו להשתמש בה עוד באותה שבת. [כ"כ בהליכות עולם ב' עמ' ר'. ואע"פ שביבי"א ח"ד (סי' ל אות יט, כ) כתב לאסור משום כיבוס, י"ל דהיינו שמשפשף המברשת להסיר הלכלוך, והכא איירי שמעמידה תחת הברז בלבד, דהוי כשופך מים ע"ג מנעל של עור]". מה זה והכא איירי?? הכא בדברי הרב ע"ה בהליכו"ע, שכתב שאסור רק אם אין דעתו להשתמש בה עוד באותה שבת, לא מדובר בכיבוס כיון שלא משפשף ביד, אלא מדובר באיסור הכנה ובאופן ששוטף המברשת תחת הברז, אך עדיין אסור. כך הבין הראשל"צ בדברי הרב והסכים עימו בשתיקה. אם כן מה יש לדון בדעתו, אחר שמר בריה דרבינא חתים על הבנה זו?
 
מרן זצ"ל העתיק את השש"כ,
לא העתיק. הוא כתב דין זה מעצמו וסיים "וכ"כ בשש"כ"
והדין של הסיר הרבה יותר קל כיוון שאין פה שום ניקוי והכנה של הכלי אלא רק מניעת הדבקות של המאכל,
זה חידוש שלך שאף אחד לא הביא אותו... (ואדרבה לענ"ד זה נחשב בהרבה יותר "הכנה" לקראת מוצ"ש שיהא לו נוח לשטוף מאשר לשטוף מברשת שיניים)
וכל ההיתר של מרן זצוק"ל בסיר הוא משום שרק שופך מים ולא משפשף בידיו.
ומה לעשות שאעפ"כ בילקו"י אסר גם שטיפה תחת הברז? בדעתו של הרב בהליכו"ע..כבודו יקרא היטב דברי הילקו"י בקיצשו"ע.
אשמח אם כבודו או מישהו אחר יוכל להעלות את הילקו"י החדש. (את דברי מרן שליט"א בקיצור שו"ע כבר ראיתי)
 
לא העתיק. הוא כתב דין זה מעצמו וסיים "וכ"כ בשש"כ"

זה חידוש שלך שאף אחד לא הביא אותו... (ואדרבה לענ"ד זה נחשב בהרבה יותר "הכנה" לקראת מוצ"ש שיהא לו נוח לשטוף מאשר לשטוף מברשת שיניים)
וכל ההיתר של מרן זצוק"ל בסיר הוא משום שרק שופך מים ולא משפשף בידיו.

אשמח אם כבודו או מישהו אחר יוכל להעלות את הילקו"י החדש. (את דברי מרן שליט"א בקיצור שו"ע כבר ראיתי)
חבל שדווקא מסוף דברינו התעלמתם, שזו בעצם הראיה המפורשת האמיתית שמערערת את כל הבניין שכבודו בנה, אחהמ"ר. רשמתי לעיל את העמוד ואמרתי שבסוף התשובה כתב לעיין במקור שכבודו הביא משם ראיה, אך מ"ע"ש" לא פוסקים הלכות.
 
חזור
חלק עליון