• חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן

איזה מאפיות אופות את הסופגניות אחר הטיגון? זה נפקא מינה גדולה

ואי"ה בימים הקרובים אצרף כאן מה שכתבתי באורך בנושא זה ותוכל לעיין במקורותיהם וטעמם, ואשמח לקבל הארות.
אני מחכה בע"ה.
אין לי זמן עכשיו לעיין בזה רק אומר שראיתי בספר אור ההלכה מועדים שגם בסופגניה שטיגנה ואח"כ אפאה מברך מזונות אפילו קובע סעודה והביא ראיה מהרמב"ן במלחמות פסחים לג. ע"ש
 
נערך לאחרונה:
מצאת איזה שמץ זלזול בלשון שכתבתי?!
תחשוב אם היית כותב את אותה לשון לדוגמא על מרן הראשל"צ... לא שאני משווה רק להמחיש איפה הזלזול...
(ואחהמ"ר מהרב הנ"ל שבכל ספרו נותן שיעורי זמן בכל מיני דברים, למרות שהדבר משתנה מחברה לחברה ומאדם לאדם).
אנחנו קטנים מלחלק הערות כאלה...
וכוונתי לא הייתה אישית כלפיך אלא באופן כללי אני מרגיש שיש מגמה כזאת
לא כל מה שמותר לגדול הדור מרן שליט"א מותר גם לנו... וד"ל.
ואם לא היה בכוונתך לזלזל ויצא בטעות תח"י, אז מחילה על הדברים
 
נערך לאחרונה:
תחשוב אם היית כותב את אותה לשון לדוגמא על מרן הראשל"צ... לא שאני משווה רק להמחיש איפה הזלזול...

אנחנו קטנים מלחלק הערות כאלה...
וכוונתי לא הייתה אישית כלפיך אלא באופן כללי אני מרגיש שיש מגמה כזאת
לא כל מה שמותר לגדול הדור מרן שליט"א מותר גם לנו... וד"ל.
ואם לא היה בכוונתך לזלזל ויצא בטעות תח"י, אז מחילה על הדברים
אז מה הייתי כותב אם יש לי הערה על מרן שליט"א, ודאי שהייתי כותב אחהמ"ר.
ואם אתה לא משוה אז מה הטענה שלך בכלל. אסור להעיר עליו הערות?

יש לך יישוב לדבריו, או שאתה רק מחפש להעיר...

אם הייתי מזלזל לא הייתי כותב "אחהמ"ר" אלא הייתי כותב "והרב הנ"ל מטעה וכו'".

אתה גם יכול לטעון את אותו דרב נגד המחבר הנ"ל, שיש מגמה לחלוק על כל פסק של מרן זיע"א!!!
 
תחשוב אם היית כותב את אותה לשון לדוגמא על מרן הראשל"צ... לא שאני משווה רק להמחיש איפה הזלזול...

אנחנו קטנים מלחלק הערות כאלה...
וכוונתי לא הייתה אישית כלפיך אלא באופן כללי אני מרגיש שיש מגמה כזאת
לא כל מה שמותר לגדול הדור מרן שליט"א מותר גם לנו... וד"ל.
ואם לא היה בכוונתך לזלזל ויצא בטעות תח"י, אז מחילה על הדברים
אז מה הייתי כותב אם יש לי הערה על מרן שליט"א, ודאי שהייתי כותב אחהמ"ר.
ואם אתה לא משוה אז מה הטענה שלך בכלל. אסור להעיר עליו הערות?

יש לך יישוב לדבריו, או שאתה רק מחפש להעיר...

אם הייתי מזלזל לא הייתי כותב "אחהמ"ר" אלא הייתי כותב "והרב הנ"ל מטעה וכו'".

אתה גם יכול לטעון את אותו דרב נגד המחבר הנ"ל, שיש מגמה לחלוק על כל פסק של מרן זיע"א!!!
והאמת ושלום אהבו.
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
 
מצ"ב מה שכתבתי בס"ד באריכות אודות ברכת סופגניות, ספינג', פריכסה וכיו"ב
בסוף התשובה סיכום דינים העולים למעשה בקצרה
אשמח לקבל הארות והערות
יישר כח
 

קבצים מצורפים

  • ברכת הסופגניה.pdf
    911.3 KB · צפיות: 5
מצ"ב מה שכתבתי בס"ד באריכות אודות ברכת סופגניות, ספינג', פריכסה וכיו"ב
בסוף התשובה סיכום דינים העולים למעשה בקצרה
אשמח לקבל הארות והערות
יישר כח

1.מה שכתב כבודו וא"כ הכא נמי אף אם היה ראוי לאכילה ע"י הטיגון, מ"מ כיוון שכוונת המייצר בסוף לאפותו הרי דשלב האפייה בסוף קובע, וכל הנידון הנ"ל באיזה אופן מיירי השו"ע הוא בלוקח בצק ומטרתו לחלטו בלבד, ואח"כ נמלך לאפותו וכיו"ב, וכו' עכ"ל אדרבה לא נראה כן מדברי הרמב"ן שכתב ותקון הענין הזה בכללו דחלוט של בעלי בתים היינו חלה שנותנין אותה במשרת לתוך המים ומתבשלת שם כל צרכה ואי נמי חולטין אותה במים עד שאין חוטין נמשכין ממנה ואפי' אופין אותה שוב אין לה חיוב כלל שהרי נאכל מתוך בשולה ולפיכך נקראת חלת המשרת וכך אמרו בירושלמי חלוט דמיין וכו' עכ"ל וממה שכתב שחולטין אותה עד שאין חוטין נמשכין ממנה הרי ודאי שבדעתו לאפותה כדי שתהיה מוכנה כל צרכה ואפילו הכי אין לה חיוב כלל וזו ראיה שאין עליה תשובה

2. מה שכתב השו"ע חלוט שאח"כ אפאו בתנור פת גמור הוא ומברך עליו המוציא אפשר שנתכוון שעיקר מטרת מי שמכין היא חליטה ואפיה אבל כאן ודאי שעיקר כוונתו לטיגון והאפיה רק באה להשלים את הטיגון – יחשב למטוגן לגמרי וכך משמע לי מדברי האחרונים שמה שהם כתבו שהולכים אחרי סוף הכנתו – היינו כיון שהולכים אחרי מטרתו וכוונתו בעיקר לטיגון (-וכך הביא הראשל"צ דברי הקרבן אשה דהדבר ברור מה שהביא הערוך ראייה לדברי הגאון מפסוק וכל לחם צידם וכו', היינו לומר שהדבר שכוססין אותו קרוי כסנין, ולא למימרא דכל שכוססין אותו יש לו דין כסנין ומברכין עליו בורא מיני מזונות, "דאין זה אלא כשעשו אותו מתחלה לשם כך" וכמו שכתב [רב האי] הגאון ז"ל שעושין אותו כעכין יבשים וכוססין אותם בבית המשתה, ומנהג בני אדם שאוכלין ממנו קימעא, אז יש לו דין כסנין ומברכין עליו בורא מיני מזונות, מה שאין כן בלחם שעיקרו פת גמור תו לא פקעא ברכת המוציא אף שנתייבש. ולדעת הגאון לא הוי טעמא במה שדרך בני אדם לקבוע עליו או לא, "אלא עיקר טעמא הוי במה שעושין אותו לשם כך או לא", ואם כן מצה זו שנעשית מתחלה לשם פת גמור ולקבוע עליה סעודה יש לה דין פת גמור, ולא פקע מינה חיובא דפת, אף לאחר הפסח כיון שמתחלה נעשית לשם פת)
ואף שיש לכבודו סברא אחרת שהולכים רק אחרי סוף ההכנה כבודו לא הביא ראיה וניחוש לסב"ל

4. לא גרע מטיגון עם מעט שמן -כמו כסא דהרסנא דפרש"י דגים קטנים מטוגנין בקמח בשומן שלהן ע"כ גם כאן הרי נשאר הרבה שמן בסופגניה ואם יקח אותה אחרי הטיגון ויתן אותה במחבת – הרי זה טיגון עם מעט שמן ומה לי אם הכניס לתנור או במחבת
 
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון