אשתף דבר שאני חושב שהרבה צריכים להתחזק.
הנה הגיע השעה ללמוד את היבי״א השבועי, תשובה שלמה מתחילה ועד סוף, ללא ריפיון!
אחרי ב׳ עמודים, הרגשה מעקצצת בבטני שמשהו כאן לא מסתדר, משהו בחשבון שמרן מהביא מספר פלוני.
חיש מהר פתחתי את הספר הנ״ל, והרגשתי כי חלילה מרן טעה? החשבון הוא בדיוק הפוך ממה שמרן כתב ביבי״א.
פתחתי את מחברתי במהרה לראות האם אוכל להכניס את הסתירה במרן במילים,
אך או אז הרגשתי רוח קרה בעורפי, הסתכלתי קדימה, וראיתי את תמונתו של מרן מול עיני,
עיניו חדרו אלי, לא בתוכחה, ואף לא בכעס, אלא בשאלה - האם אתה בטוח שהסתירה נכונה?
עיניו לא הרפו ממני, וגרמו לי לחזור לספר היבי״א לצד הספר הפתוח השני.
חזרתי לעיין בתשובה מתחילה ועד הנקודה בה התקשיתי,
הסתכלתי קדימה, והנה לא רק עיני מרן נועצות בי, אלא גם עיני מחבר הספר שעליו השיג.
מורא אחז בראשי, סגרתי את שני הספרים.
הלכתי הלוך ושוב בביתי, שתיתי מים קרים, יצאתי החוצה לאוויר הירושלמי הקר.
לאחר 10 דק׳, התיישבתי מול ב׳ החכמים שמולי, גאוני עולם ועיינתי ב-ב׳ הספרים בחזרה.
התחלתי לכתוב את לבטותי במחברתי, והצלחתי להוציא חידושים עצומים בסוגיא בה למדתי,
יישבתי את מרן פעמיים מול ב׳ קושיות עצומות שעלו לי, ואף את מחבר הספר הנ״ל יישבתי.
כשסיימתי לכתוב את התשובה במחברתי, הסתכלתי קדימה, ושני מחברי הספר השיבו לי חיוך.
מעתה והלאה, כל זמן שאני פותח את היבי״א, מרן הרב עובדיה והבן איש חי מסתכלים עלי,
בוחנים אותי, האם אני לומד במורא שמיים ובאמונת חכמים, ולשם שמיים.
אמרו חז״ל כשאדם לומד את דברי רבותינו, יהא דמותם לפניך בשעת הלימוד,
כדי שתמיד שאתה לומד את דבריהם, תמיד תהא לפניהם כתלמיד לפני הרב,
וכשעולה לך שאלה, הוי כתלמיד השואל את הרב.
ורק כשאתה באמת חושב כי אולי נפלה טעות בדברי רבך,
התנהג בענווה ויראת שמיים כתלמיד לפני רבו, ולא כמנצח חלילה.
חג פסח שמח לכולם
הנה הגיע השעה ללמוד את היבי״א השבועי, תשובה שלמה מתחילה ועד סוף, ללא ריפיון!
אחרי ב׳ עמודים, הרגשה מעקצצת בבטני שמשהו כאן לא מסתדר, משהו בחשבון שמרן מהביא מספר פלוני.
חיש מהר פתחתי את הספר הנ״ל, והרגשתי כי חלילה מרן טעה? החשבון הוא בדיוק הפוך ממה שמרן כתב ביבי״א.
פתחתי את מחברתי במהרה לראות האם אוכל להכניס את הסתירה במרן במילים,
אך או אז הרגשתי רוח קרה בעורפי, הסתכלתי קדימה, וראיתי את תמונתו של מרן מול עיני,
עיניו חדרו אלי, לא בתוכחה, ואף לא בכעס, אלא בשאלה - האם אתה בטוח שהסתירה נכונה?
עיניו לא הרפו ממני, וגרמו לי לחזור לספר היבי״א לצד הספר הפתוח השני.
חזרתי לעיין בתשובה מתחילה ועד הנקודה בה התקשיתי,
הסתכלתי קדימה, והנה לא רק עיני מרן נועצות בי, אלא גם עיני מחבר הספר שעליו השיג.
מורא אחז בראשי, סגרתי את שני הספרים.
הלכתי הלוך ושוב בביתי, שתיתי מים קרים, יצאתי החוצה לאוויר הירושלמי הקר.
לאחר 10 דק׳, התיישבתי מול ב׳ החכמים שמולי, גאוני עולם ועיינתי ב-ב׳ הספרים בחזרה.
התחלתי לכתוב את לבטותי במחברתי, והצלחתי להוציא חידושים עצומים בסוגיא בה למדתי,
יישבתי את מרן פעמיים מול ב׳ קושיות עצומות שעלו לי, ואף את מחבר הספר הנ״ל יישבתי.
כשסיימתי לכתוב את התשובה במחברתי, הסתכלתי קדימה, ושני מחברי הספר השיבו לי חיוך.
מעתה והלאה, כל זמן שאני פותח את היבי״א, מרן הרב עובדיה והבן איש חי מסתכלים עלי,
בוחנים אותי, האם אני לומד במורא שמיים ובאמונת חכמים, ולשם שמיים.
אמרו חז״ל כשאדם לומד את דברי רבותינו, יהא דמותם לפניך בשעת הלימוד,
כדי שתמיד שאתה לומד את דבריהם, תמיד תהא לפניהם כתלמיד לפני הרב,
וכשעולה לך שאלה, הוי כתלמיד השואל את הרב.
ורק כשאתה באמת חושב כי אולי נפלה טעות בדברי רבך,
התנהג בענווה ויראת שמיים כתלמיד לפני רבו, ולא כמנצח חלילה.
חג פסח שמח לכולם
