הגרי''ש הצעיר
Active member
לאיפה הגעת? וכנראה שמך רומז על מהותך, שכל העולם מעבר אחד ואתה מעבר השני!!!
אברהם העברי
Active member
קראת אותו?
תראה אותו למרן הראשל"צ ותראה שגם הוא ישלח אותו לכה"פ לפח האשפה.
ספר זה הורס את המושג אמונת חכמים. הוא מלא בהוצאת דיבה מחפירה על המון אנשים ובפרט על חברי הכנסת החרדים למנהלי המוסדות.
הגרי''ש הצעיר
Active member
קראתי לפחות את חלקו [בערך שישים עמודים] ואני יכול לומר לך שדוקא היה נראה טוב ולא נוצר אצלי איזה רושם גרוע.
אבל זה בכלל לא משנה, יש הרבה דברים שחשבתי על הרבה ספרים שראוי היה שלא יכתבו, אבל היות ולא נכתב בזיון ת''ח מפורש וזה רק פרשנויות של אנשים וכיוצ''ב, על כן נמנעתי מלומר או לבצע שריפה של הספר, ואתה מגיע בפזיזות ובהחלטה כמו של איזה פוסק חשוב ושורף את הספרים.
להזכירך, בשכונת רמות בירושלים, בבית הכנסת מאורות משה, היה איזה אדם חולה נפש אפיקורס שמו, ששרף את ספרי הראשל''צ, וכל העולם כולו נזדעזע, תבין, לשרוף ספר זה פשע, אתה יכול לחלוק, אתה יכול ללכת עם רבותיך, אבל איזה התנהגות זו לשרוף.
אבל זה בכלל לא משנה, יש הרבה דברים שחשבתי על הרבה ספרים שראוי היה שלא יכתבו, אבל היות ולא נכתב בזיון ת''ח מפורש וזה רק פרשנויות של אנשים וכיוצ''ב, על כן נמנעתי מלומר או לבצע שריפה של הספר, ואתה מגיע בפזיזות ובהחלטה כמו של איזה פוסק חשוב ושורף את הספרים.
להזכירך, בשכונת רמות בירושלים, בבית הכנסת מאורות משה, היה איזה אדם חולה נפש אפיקורס שמו, ששרף את ספרי הראשל''צ, וכל העולם כולו נזדעזע, תבין, לשרוף ספר זה פשע, אתה יכול לחלוק, אתה יכול ללכת עם רבותיך, אבל איזה התנהגות זו לשרוף.
פותח הדיון
פותח הדיון
יוסף דהן
Well-known member
מתוך השות שלי יד בתשובה בחסדי ה'
סימן כב
מאמר בענין השאיפות הנכונות לבן תורה
יום א' ט"ז ניסן תשע"ח יום ראשון למטמונים
עמדתי ואתבונן, מהי השאיפה שיש לבן תורה לקוות ולייחל לה, וזה החלי צורי וגואלי:א. חשיבות השאיפה והמקור לכך
ראשית, אקדים מפני מה יש חשיבות כה רבה ואין די בלימוד ללא מחשבות בענינים אלו.
הנה, מי שיש לו כוחות רבים, ומלא באנרגיה ובערה פנימית, מרגיש (בצדק) שיכול להשיג דברים גדולים ועצומים, ולכן קורה פעמים רבות שמתחיל בדבר א' ועוד קודם שגמרו עובר לדבר שני, וכן הלאה.
באופן זה פשוט וברור שאינו יגיע לתוצאה טובה, וחשיבות ההתמדה אינה רק בענין שעות קבועות, אלא גם בצורת ושיטת הלימוד ובפרט בחדירה למטרה מסוימת. ושאיפה נצרכת לכל אחד. וכמו שכתב הגאון הרב משה פינשטיין זצ"ל שבשום ענין אסור לאדם לשאוף למה שמדרגתו ואישיותו אינה מאפשרת, חוץ מאשר גדלות בתורה. השאיפה אליה צריכה להיות ללא גבול. חיוב גדול על כל בני התורה והישיבות שישתדלו להיות גדולי תורה והוראה ויראת שמים (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סי' פב).
וכל בחור ישיבה אוגר בתוכו כחות רבים ופוטנציאל רב, ובודאי שבזמן שהותו בישיבה הינו אמור ללמוד, ולהתקדם ביראת שמים וכו'.
אך עם כל זאת אחרי שכבר ידע ללמוד, יש לו להתבונן - למה רוצה להגיע? או יותר נכון מה אמור לרצות להשיג:
האם יש לו לשאוף להיות גדול הדור? או שיחשוב ללמוד כל החיים?
או אולי להשקיע חלק מהזמן לזיכוי הרבים? ואם כן, כמה?
וכל התשובות לכך לא יכולות להתברר אלא ע"י שמעיין להיכן פניו מועדות בכלל, לצפות להגיע, וכך ישקיע בשיא המרץ והמוטיבציה, הרצון והחשק לעבר המטרה.
ב. שאיפות - מנלן
ונתחיל במקור השאיפה והוא מתנא דבי אליהו (פכ"ג) וזו לשונו: "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב"[א].
ומפני מה צריך לשאוף כל כך גבוה, ניתן להסביר על פי המעשה הבא:
פעם נכנס הגאון החפץ חיים לישיבה שלו בראדין, כולם היו שם אברכים תלמידי חכמים, פתח ואמר להם: רבותי היום אני לא יאמר לכם מוסר, רק אומר לכם מעשה, פעם נפוליאון קיסר ערך מסדר לחייליו, עבר בין החיילים, ואחר כך אמר להם: דעו לכם, כל חייל שלא שואף להיות גנרל שילך מכאן, אני לא צריך אותו בצבא שלי. אבל השואף להיות גנרל אף אם לא יזכה לכך יהיה קולונל, אמר להם החפץ חיים, אני גם כן אומר לכם: כל אברך שלא לומד בשביל להיות גדול הדור, שלא יהיה פה, שילך מכאן, שכל אדם צריך לשאוף להיות גדול הדור! שאף אם לא יזכה להיות גדול הדור ממש, יהיה גדול בתורה משכמו ומעלה גבוה מכל העם. ע"כ.
לכן גם במעשים טובים ובצדקות יש לחפש להיות כמה שיותר ושזיכרון האבות יהיה בראשנו תדיר וממילא אף שודאי לא נגיע, מכל מקום הסיכוי לעשות מצידנו את המקסימום קרוב יותר ויותר.
וכל זאת גם בתורה, שאם אדם מתפשר בציפיתו, ממילא יכול להפסיד הרבה מאד. ורק על ידי מיצוי הכוחות, נצא י"ח אימרתו של הגאון הרב ברוך מרדכי אזרחי שליט"א ש"המינימום הנדרש, הוא המקסימום האפשרי".
אמנם בזמננו להורות לציבור הלומדים לשאוף להיות מתמיד כמו יעקב אבינו, לא נתפס בדעת ובלתי אפשרי לתיאור, וכל המוסיף גורע (סנהדרין כט ע"א) ו'תפסת מרובה לא תפסת' (יומא פ ע"א).
לכן יש שנתנו בדרשותיהם דוגמאות לגדולי הדור, ואומרים שניתן להגיע לשם, ואם הם הצליחו, גם אנו יכולים להיות כמותם. ויש לדון בדבר, אם גישה זו יכולה לחזק או להפך. אמנם, כמו בכל דבר, גם כאן מצינו דעות לכמה צדדים, ואלו הן:
א) השאיפה להיות גדול הדור
ומעשה זה של הח"ח היה רגיל לספרו בכל הזדמנות מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל כמה עצות לחינוך הילדים למען ימשיכו בדרך המסילה העולה בית אל ולמען לא יסורו מארחות הצדיקים, ובעצה הששית הנוגעת לעניננו כתב וז"ל:
בנית השאיפות – אחת הטעויות הנפוצות ביותר שעושים בחינוך היא כאשר מגדלים את הילדים להיות "גדולי הדור", ומכניסים להם לראש השכם והערב: "כמה שיותר גדול בתורה, יותר טוב", ועוד כל מיני סיסמאות כיו''ב והנה נער שעובר מהפכים גדולים, הן מבחינה פיזית ונפשית והן מבחינת זהות ותודעה עצמית, ומצוי במאבק נפשי מתמיד של שמירת הברית והמצוות, עוד להוסיף עליו לחץ שעליו להיות כגדול הדור – זה ממש אסון חינוכי! והרבה נערים אינם עומדים בציפייה שתולים בהם ובתחרות הלימודית שקיימת אף בינם לבין עצמם (היינו בין התלמידים בישיבה),ולכן הם פשוט קורסים ומוותרים על עצמם, ומחפשים נחמה ברחוב, ח"ו.
והגם שאין ספק שתמיד מוכרח לשאוף ולצמוח בתורה, אבל יש הבדל בין לפתח להם שאיפה באופן בונה ובריא, לבין לשתול להם חלומות שאינם מסוגלים לעמוד בהם בשלב זה של החיים, והרבה סיפורים הם שומעים מהמשגיח או מראש הישיבה ואפילו בבית, על גדולי ישראל שלא אכלו ולא שתו ולא הרימו ראש מהספר, והנער מרגיש בעצמו שהוא רחוק, ממדרגה זו אלפי שנות אור, ומה לו ולדבקות כזו בתורה, וממילא נופל לייאוש ולדיכאון, ולפעמים מוות ומחזיק מעצמו רשע (ודברים אלה אני כותב אחר החקירה והדרישה)!
ולכן הגם שראוי לדבר גדולות על הרבנים, אך ראוי לכל מספרי הסיפורים, כי אף אותו גדול שהיה בגילם לא היה בכזו מדרגה, רק שבנה את עצמו לאט ובהדרגתיות עם השנים וגם הם יכולים להגיע לזה, אולם זה תהליך שדורש זמן, וסבלנות והדרגתיות הם המפתחות לצמוח בתורה. ואנו מקובלים מפי רבותינו שלא מבעלי הכשרונות צומחים גדולי הדור, אלא דוקא מבעלי ההתמדה והנחישות בלימוד. עכ"ל.
וכן השיב הגר"ח רבי שליט"א לשאלתי: "האם כל בן תורה צריך לשאוף להיות גדול הדור?".
תשובה: בן תורה צריך לשאוף כל הזמן להיות עובד ה' אמיתי, וללמוד תורה כל ימי חייו, עד יום המיתה, אולם לשאוף להיות גדול הדור, זו שאיפה הנובעת משחצנות וגאוה.
תדע, גדול הדור האמתי הוא זה שלא מחזיק מעצמו שהוא גדול הדור, ואדרבא תמיד הוא חושב שהוא הולך לגיהנום (עי' ברכות כח ע"ב). וכן מצינו אצל משה רבינו ע"ה שעל אף היותו גדול הדור, עם כל זאת היה "עניו מאד", ופשוט[ב]. עכ"ל (מתוך ספרו הנהגות שאלה יפה ח"א עמ' 367).
וכדברים האלו סיפר בשיעורו השבועי הגאון הרב יגאל כהן שליט"א כך: היה לי חלום ילדות: להיות גדול בתורה והבנתי שזו טעות, היום החלום שלי להיות עובד ה', לעשות רצון הבורא יתברך, אל תחפש להיות "גדול" כי אם אתה מחפש להיות גדול אתה מחפש כבוד, אתה מחפש שיקראו לך "הרב" ""הרב" "הרב", תחפש לעשות נחת רוח, אם יש לך אפשרות לעזור לילד לעשות שיעורי הבית, ילד שרוצה ללמוד משניות ואתה עוזר לו, אתה לא תהיה גדול מזה אבל זה רצון ה'.
והרה"ג ר' יהושע אבא שאול שליט"א (נכד לגאון האור לציון זצוק"ל) כתב בקונטרס רוח חכמה בעניני חנוכה (עמ' ע) כך:
אמר לי בחור ישיבה בעל תשובה: "אין לי למה לשאוף הרי אין לי סיכוי שאהיה גדול הדור". אמרתי לו: וכי השאיפה של יהודי צריכה להיות גדול הדור? שאיפה של יהודי צריכה להיות תלמיד חכם שיודע את התורה בהבנה וירא שמים וקרוב לה' (בדרך מליצה י"ל כתוב בגמ' לא מצא בת ת"ח ישא בת גדול הדור), וזה אתה יכול להיות אם תרצה בעוצמות נוראות לא פחות מחרדים מלידה. ע"כ.
ד. שאיפה להיות אדם גדול
ובספר חישבתי דרכי (עמ' קעו), כתב בענין השאיפה להיות גדול הדור, וזה תוכן דבריו: לא לחנך להיות גדול הדור אלא להיות אדם גדול בלי קשר לדור. משום שאנו נוקטים "גדול הדור" הילד עלול לחשוב שהכוונה לפרסום ולהילה של גדול הדור, ולזה אין שום טעם לחנך, הן משום שזו רדיפת הכבוד והן משום שמסתבר שאין לזה סיכוי, שהרי בכל דור יש רק בודדים ממש שמתפרסמים בעיתונים ולמה זה תגרום תסכול לבנך יקירך.
אלא יש לחנך להיות אדם גדול. גדול בינו לבין עצמו: גדול בתורה, גדול ביראת שמים, גדול במדדות.
במקום לדבר שהוא צריך להיות המקסימום בכל מקום, יש לתת לו טעם בלימוד, להראות לו דוגמא אישית של הטבה וחסד, אכפתיות מקיום המצוות ודקדוק ההלכה.
אם הוא יתחבר לתורה ומצוות הוא כבר יגדל מעצמו להיות אדם גדול גם אם לא יגיע לכותרות בגיל תשעים. עכת"ד.
וכאשר דיברה עם המחבר של הספר הנ"ל, תמהתי בפניו הרי מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל היה נוהג לספר מעשה עם הח"ח תמיד, וכתבו אף בספרו מאור ישראל (דרושים), שיש לבני התורה לשאוף להיות גדולי ישראל?
ותשובותו אלי היתה, שישנם רבות סיפורים עם כל מיני גרסאות למעשה זה, ואדרבא אם יהיה מקור ברור למעשה זה, ביקש שאראנו לו[ג].
וב"ה בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו (מכות י ע"ב), ובחסדיו המרובים שלח לי את ידידי הבה"ח תמיר מנשה הי"ו שהראני בספר דרכה של תורה בענין השאיפות, ושם (מבוא לשער עמ' יט) ציין למעשה זה עם הח"ח, אמנם בשינוי מעט וזו הלשון שם:
מספרים על הגאון ר' ישראל סלנטר ע"ה שאמר על עצמו בזקנותו, כל ימי חיי שאפתי להיות כמו הגאון מוילנא, ולכן יצאתי ר' ישראל סלנטר.
והח"ח נהג לומר שנפוליאון אמר שחייל שלא שואף להיות גנרל אף חייל פשוט איננו, והוסיף הח"ח בן ישיבה שאין לו שאיפה להיות גדול בתורה, אף בן ישיבה אינו. (מאיר עיני ישראל ח"ב). עכ"ל.
ולפי גרסה זו מובנים היטב הדברים שכתב בספר חישבתי דרכי.
ה. שאיפה לדמות אחת נערצת
ושאלה זו גם שאלתי לגאון הרב יצחק לוי שליט"א רב העיר נשר, וזו לשון השאלה: האם בן תורה צריך לשאוף להיות גדול הדור? והאם מישהו יכול להיות כמו מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל?
תשובה: קודם כל אנחנו יודעים מה שכתוב "חייב כל אחד לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי - אברהם יצחק ויעקב" (תנא דבי אליהו), וכן ידוע המעשה עם החפץ חיים שאמר לבני הישיבה שלו את דברי נפוליאון שבא לצבאו והכריז "כל מי שלא שואף להיות גנרל אפי' חייל טוב הוא לא יהיה", כך מי שלא שואף להיות גדול הדור, אף ת"ח פשוט לא יהיה. והשאיפה הזאת לא מגרעת כלום, רק להפך, יכולה לחזק, ולדרבן אותו ללמוד יותר.
בענין אם יכול להיות מישהו כמו מרן, ברור לגמרי וכל אחד מבין שלא כל אחד יוכל להיות כמו מרן, וגם לא דורשים מכל אחד להיות כמו מרן, דורשים מכל אחד להצליח הכי הרבה בכלים שהקב"ה נתן לו מהשמים.
ברור לגמרי שמרן הוא נשמה מיוחדת ששלחו לדור היתום הזה שירומם ויגדל אותו כמו שהארכנו בהקדמה לספר השיעור השבועי תשע"ה. אבל מצד שני צריך לזכור עוד דבר, כפי שלפני שמונים שנה לא האמינו שיהיה בדור שלנו אדם ענק כמו מרן, כך גם אנו לא יודעים שיתכן שנזכה גם כן בדור הבא לאדם כמו מרן או אף יותר ממנו.
צריך לזכור דבר אחד הנתונים והאמצעים שיש לנו, לא היו למרן. אם היה לו בזמנו מה שיש היום היה יכול להגיע הרבה יותר, היום יש לנו ספרים בזול ובשפע, יש שפע גשמי, יש ת"ח רבים, כוללים מסודרים, פנימיות מסודרות, רק לצערנו אין לנו את שקידת התורה כפי שהיה בזמנם.
אני רגיל לומר, שאם מישהו יתמיד כמו מרן, שעד גיל 40 מעולם לא קרא עיתון, לא היה לו שעון, לא יצא חוץ לירושלים, לא הלך לחנות ולבנק, לא ידע מה ההבדל בין מרץ לאגודה אם מישהו יתמיד בצורה כזאת ובכל זאת לא יגיע לדרגתו של מרן, אז באמת נדע שלא שייך שיהיה מישהו כמו מרן.
אך מעולם לא ראינו שיתנהג מישהו ככה אז לכן אין ראיה שיכול או לא יכול להיות.
עכ"פ לסיכום כדאי שכל אחד ישאף להיות גדול כמו גדול מסוים שיהיה לו מודל לחיקוי, לפעמים יש גדול שהוא בחכמת הפשט, יש בקבלה, בזיכוי הרבים, מדות טובות וכן על זה הדרך. ומרן ע''ה היה איש האשכולות, אנו בהקדמה לאבי בעזרי הבאנו שכבר בזמן התלמוד (גיטין סז) מנו שבחם של חכמים, משום כזה ''ראה וקדש'', לכן כל אחד יקח לו חכם, שיהיה לו איש שהוא כמה שיותר איש האשכולות, כדי שיהיה לו מודל לחיקוי שינסה ללכת בדרכו ובעקבותיו.
ו. יאמין שיכול בעזרתו יתברך
ואי אפשר שלא להביא ממה שכתב מזכה הרבים, הגאון הרב יגאל כהן שליט"א בספרו יגל לבי בישעותך:
אנשים רבים מרגישים בעצמם שלא זכו לחכמה מרובה, ''מה כבר יצא ממני?'' אומרים לעצמם, ''הרי אני לא זוכר אפילו מה שלמדתי אתמול, אם כך למה לי להשקיע בלימוד התורה, הרי גם כך לא אזכר כלום''. אולי מהבן שלי יצא משהו''. כך שמעתי פעמים רבות תשובה לשאלה ''מדוע אתה לא בא ללמוד''? ואני מחזיר להם בתשובה: יהודי שיודע שהבורא יתברך מחיה את האדם בכל רגע מחדש, מבין שזכרון האדם בידו יתברך, ואם תפנה אליו בתחנונים שיפתח לבך בתורה, ותאמין באמונה שלמה שבידו של הבורא יתברך לפתוח לך מעינות חכמה ברגע אחד, תראה ישועות גדולות.
יהודי שמאמין ויודע שביד הבורא יתברך לפתוח לו שערי חכמה ,ללא הגבלה כמו שאנחנו שומעים על גאון גדול שיודע את כל התלמוד בעל פה והשולחן ערוך שגור על לשונו, מדהים את כולם בעוצם ידיעותיו, וחריפותו, צריך המאמין לדעת שאף לו עצמו הבורא יתברך יכול לתת חכמה אדירה כעין זו וכל שעלינו לעשות זה לשכנע את הבורא שאנחנו נהיה שליחים טובים להשתמש בתבונה בחכמה אדירה שכזו, על ידי תפילה ותיקון מידת הענוה. מפני שפעמים רבות רוצה הקדוש ברוך-הוא לתת לנו חכמה רק מאחר שיודע הבורא שחלילה יגבה לבנו ברגע שנקבל חכמה יתרה ולכן מונע מאתנו את דבר. אבל ברגע שנבין את אפסותנו איך נתגאה על מתנה שקבלנו בחינם? כך ננהיג את עצמנו לנהוג במדת הענוה, או אז נזכה לחכמה מידו המלאה והרחבה של הבורא יתברך.
פעמים רבות שאלתי בשיעור: מי מהנוכחים מאמין שיוכל להגיע בדרגה לחכמתו של מרן רבנו עובדיה יוסף זי"ע? בדרך כלל מתוך עשרות של משתתפים מרים אחד את ידו. "מדוע אתם לא מאמינים?" שאלתי את הציבור. הגזמת, כבוד הרב, היתה התשובה.
לרב עובדיה היה זיכרון מדהים ויכולת להעמיק בסוגיות, המרחק בינינו לבינו רב מדי. בזה באמת טמונה שאלת האמונה: האם הבורא יתברך לא יכול לתת לנו חכמה אדירה עד אין קץ "היפלא מהשם דבר"? הבורא יתברך הוא מקור החכמה וביכלתו להחכים כל אחד מאתנו ללא הגבלה. עכ"ד.
וכן מצאתי בהסכמה לספר באהבתה ישגה תמיד, מהגאון הרב דוד יוסף שליט"א, שכתב במעלת השאיפות הגבוהות והעקשנות הנכונה, ובין הדברים הוסיף שמרן הגר"ע יוסף זצוק"ל אמר על עצמו "כל אחד יכול להיות כמוני".
ז. דעת גדולי ישראל שליט"א
בספר אפיקי איל (עמ' תי) נשאל מרן רה"י הרב שטינמן זצ"ל בזו הלשון: "האם הרב צריך לחנך את הבחור להיות גדול הדור?".
תשובה: מה זה גדול הדור, דור של עמי הארץ, גדול הדור שיודע חומש, צריך לשאוף להיות ת"ח גדול.
ואחר כך נשאל האם לומר לבחור לשאוף להיות כמו החזו"א? תשובה זה לא טוב שאתה עושה צחוק מהבחור והוא יודע שזה לא יהיה אלא לומר לו שיהיה ת"ח גדול ולהסביר לו מושגים בת"ח. עכ"ל.
ושמעתי מהגאון הרב יצחק פנחס גולדווסר שליט"א (בשיחתו שנאמרה בישיבתנו בשבת מטות-מסעי, תמוז תשע"ז) שנשאלו מרנן ורבנן בזה, וכל א' ענה אחרת לשאלה: למה בן ישיבה צריך לשאוף האם להיות תלמיד חכם או מרביץ תורה?
מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א השיב: לא זה ולא זה, אלא יש לשאוף ללמוד עם גישמאק. והגאון פוסק הדור הרב קרליץ שליט"א ענה: לא זה ולא זה אלא להיות עובד ה'.
והמשיך הגאון הרב גולדווסר שליט"א שהמכנה המשותף למה שענו הוא שלא השיבו שיש לשאוף לדבר שרק לעתיד האדם יזכה לו אם בכלל, שבדרך הוא יכול להתייאש 10 פעמים כגון להיות גדול הדור וכו'. אלא יש לשאוף לדבר שיש לו שייכות עם ההווה כבר עכשיו, וכך ישמח. ע"כ דבריו המאירים.
וביום ראשון למחרת שבת זו, בערב ראש חודש אב נכנסתי אל הקודש פנימה, וכאשר שאלתי לגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א: לְמַה בן תורה צריך לשאוף? והשיב: להיות תלמיד חכם וצדיק[ד].
שוב מצאתי בגיליון לב שומע (מס' 20 עמוד ב) שנשאל הגאון רח"ק שליט"א בעניני השאיפות וכו', וזה לשון קודשו ממה שהשיב (מהחלק הנוגע לעניננו):
א) שאלה: האם בדור השפע והתפנוקים היום, ניתן לחנך בדרכו של מרן הגראי"ל בפרישות גדולה מחיי עוה"ז, והאם זו הדרך הנכונה לחנך את הצעירים?
תשובה: הכל אפשר וכך צריך לחנך.
ב) שאלה: מהי הדרך לחנך התלמידים המתקרבים לחיי תורה, לשאוף להיות גדול הדור, או לשאוף להיות עבד ה'?
תשובה: שניהם.
ג) שאלה: המשגיח רבי דב יפה זצוק"ל, סיפר בשם מרנא החזו"א זיע"א, שכמעט כל בן ישיבה ספק להיות מגדולי הדור. האם זה נאמר גם על תלמיד בינוני וחלש? תשובה: אם רוצים הם יכולים
ד) שאלה: "חייב אדם לומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי", האם בדורינו החלש אדם יכול להגיע לגדר של האבות הקדושים? תשובה: כל אחד צריך לשאוף ויכול.
ח. לשאוף לידיעת התורה ופסיקת הלכה
וכאשר שלחתי שאלה זו לגאון הרב זמיר כהן שליט"א השיב בזו הלשון:
שאלה: לְמַה בחור ישיבה ובן תורה צריכים לשאוף? להיות גדול הדור? לזכות את הרבים? ללמוד כל היום? לדעת כל התורה?
תשובה: יש לשאוף להיות בקי בכל חלקי התורה, ולעיין בה כראוי באופן שיידע לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כשהוא מכוון לאמיתה של תורה. הוא יעשה את שלו במיצוי כוחותיו, והקב"ה יוביל אותו במסלול חייו גם לפעול ולעשות למען כלל ישראל, כל אחד לפי הכלים שהתברך בהם. ואם הוא מסופק אם הגיע הזמן לפעול למען הכלל, ישאל את רבו ויעשה כהוראתו. עכ"ל.
וכן דעת מרן היבי"א זצוק"ל, וזאת למדתי ממה שסיפר בנו הגאון ראשון לציון שליט"א, שתמיד מרן אביו זצוק"ל היה מברך את מבקשיו "תהיו מורי הוראות בישראל", ולא ברכם "תהיו ראשי ישיבה", "ראשי כוללים" וכו', כי לימוד הלכה אין ערוך אליו, עכ"ד. וכן בספרו אגרת לבן תורה כתב (בחתימת פרק יב) "והעיקר לשאוף לדעת את התורה" ע"ש כל דבריו.
ט. זיכוי הרבים
ובשיעורו בבני ברק השיב הגאון הרב אברהם יוסף שליט"א לשאלה: למה בן תורה צריך לשאוף? תשובה: לזכות את הרבים, כל אחד והדרך שלו, אין פטור מזיכוי הרבים.
י. לשאוף לגדולות
ולפני סיום אצרף מה שמספרים על הגאון רבי זלמן בעל התניא שהיה גר סמוך לחצר של תלמוד תורה, ובאמצע החצר היה עמוד של בנין, גבוה עשרה מטר, והילדים התלמידים התחרו ביניהם מי יצליח לעלות לפסגת ראש העמוד.
בין המתחרים היה נכדו של הרב, הילד מנדל, [שנתפרסם אחר כך כהגאון רבי מנחם מנדל מליבאוויטש, בעל צמח צדק]. והנה התחילו התלמידים לרוץ ולעלות על העמוד, אך כשהגיעו לחצי העמוד המה כרעו ונפלו, ואילו הילד מנדל הצליח לעלות עד רום פסגת העמוד, והכל מחו לו כפים. בשמוע הגאון את הרעש של מחיאות כפים, הסתכל דרך החלון, וראה את נכדו עומד למעלה בראש פסגת העמוד, וכולם מוחים לו כפים, רמז לו באצבעו שיבוא אליו, וכשבא, שאל את הנכד, מנדלי, למה עלית לראש העמוד? ענהו הנכד: סבא, זוהי התחרות בינינו, ולמעשה כולם לא הצליחו לעלות, ורק אני הצלחתי.
שאל הסבא: במה כוחך יפה יותר מכולם? ענה לו: סבא! אני הסתכלתי עליהם וראיתי שכאשר הגיעו לחצי גובה העמוד, הביטו למטה וראו שהם גבוהים מן הקרקע, קבלו סחרחורת, ונפלו. אני החלטתי לא להסתכל למטה, כי אם רק למעלה, ולכן אזרתי עוז ועליתי לרום פסגת העמוד.
אמר לו הרב: טוב עשית, ומקרא מלא הוא "אורח חיים למעלה למשכיל, למען סור משאול מטה", ולכן גם בלימודיך, לא תסתכל על קטנים ממך בחכמה, פן תסתפק במועט, ואפשר שגם תרד מרמת הלימוד שלך, אלא הסתכל בגדולים ממך, באופן שגם אתה תעלה מעלה מעלה, ובזה תזכה להיות ברום המעלה (ענף עץ אבות עמ' מט).
יא. והעיקר - המעשה
ופה שייך המקום להביא מספר הסוד (ובו פרקים איך צמח פוסק הדור מרן הרב אליישיב זצוק"ל) שכתב בסופו כך (עמ' תסח): סיפר לי אחד מידידי, שכשהיה בחור צעיר בגיל ארבע עשרה בערך בא לפני האדמו"ר מאמשינוב שליט"א, ותינה לפניו את צערו ויאושו: "רבי," – הוא קרא בכאב – "אין לי חשק להשקיע בתורה ויראת שמיים!! הרי ממילא, מה כבר יצא ממני? האם יצא ממני רבי עקיבא אייגר?..".
אלא שלהפתעתו, האפשרות הזו – להיות רבי עקיבא איגר – דווקא לא הייתה מופקעת אצל האדמו"ר.. "כן" – הוא השיב לו במאור הפנים – "אין כל ספק שאתה יכול לצאת רבי עקיבא אייגר!!".
הבחור עמד מופתע, ומיהר לשאול: "רבי, האומנם? כלום שמעתי היטב? האם הרבי אומר כי אוכל לגדול ולצמוח רבי עקיבא אייגר"?, האדמו"ר לא התבלבל... הוא השיב על אתר וענה בנחרצות: "בודאי!! שאל הבחור: "האם הרבי מוכן להבטיח לי זאת?"
בודאי, נעמד האדמו"ר בדחילו ורחימו, ואמר: אני מבטיח לך שאתה יכול לגדול ולהיות בדיוק כמו רבי עקיבא איגר, - אבל בתנאי שתשקיע ותעמול כמו שרבי עקיבא אייגר עמל והשקיע בתורה ויראת שמיים... תעשה מה שהוא עשה, אז תזכה להיות מה שהוא היה...
ושמעתי מהמשגיח הגה"צ ר' יצחק פינחס גולדוסר שליט"א משפט של הגאון ר' דן סגל שליט"א, "מלבכות על להיות אדם גדול, לא נעשים אדם גדול". עכ"ד. ולכן כמה שחשוב לדבר על דרכי הלימוד ושאיפות וכו' וכו' אל לנו לשכוח את העיקר שיש לנצל כמה שיותר את הזמן ללימוד בפועל "ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה"[ה] (אבות פ"א יז).
יב. סיכום:
נמצנו למדים שעל ידי יעד ברור וסדר לימוד מתוכנן, יכול להגיע לרמות גבוהות. ומומלץ ללומד לצייר לעצמו חזון שבו הוא רואה את עצמו עוד תקופת מה (כגון עוד עשר שנים או בגיל 40 וכו'), וכל יום שעובר יהיה מרוצה בכך שמתקדם לעבר המטרה הנכספת. והעיקר שתמיד ימצה את כוחותיו ויממש את כשרונותיו ממתנת האל, ויזכור דברי הסטייפלר שאמר לבחור ישיבה שנחלש מלימודו, שעל כל פנים ישתדל ללמוד משניות, ואם לא יכול אז מכל מקום יקרא תהלים וכו' והרב חזר לו על המשפט הבא כמה פעמים: "העיקר לא לבטל הזמן, העיקר לא לבטל הזמן" (שמעתי מהגאון ר' אברהם גולדבלט שליט"א).
ומכל הנזכר לעיל יבחר דעה ודרך שהוא מתחבר אליה, ועל ידה זוכה למה שיותר תועלת, ויזכור בעיקר, שהתוצאה היא מאת ה' יתברך, ואנו רק משתדלים לבצע את המוטל עלינו.
וכמו בכל מחלוקת גם כאן הכל דברי אלקים חיים, ויש לשאוף לעשות את כל מה שביכולתו ולמצות כוחותיו כפי שנאמר בקהלת (ט י) "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה". ואם מתלבט למה לשאוף מריבוי הדעות הנ"ל העצה שיראה למה יותר מתחבר ולאן לבו חפץ. והשאיפה גורמת לו רק להתקדם ולא להפך ואז ידע שהנו בדרך הנכונה. ועוד יפנים שאם אחרים הגיעו לגדולות גם הוא יכול וידע שה' בעזרו ועל ידי השתדלות מעטה אך מכל כוחותיו יכול להגיע להישגים מעל כל דמיונותיו.
וכמובן צריך למלאת את עצמו קודם שיזכה את הרבים וכמו המשל שאמר הגר"א לתלמידו המגיד מדובנא (הובא בספרו אהל יעקב פ' תזריע) שכוס מלא על גדותיו יכול להשפיע הלאה לכוסות אחרים קטנים לידו, מה שאין כן כוס ריקה. וכך גם הצדיק ככל שמתמלא ביראת ה' וכו' משפיע יותר על אלו שמסביבו. ורגיל לומר מרן ראש הישיבה רבנו גרשון אדלשטיין שליט"א על המשנה באבות משה זכה וזיכה את הרבים (פ"ה מי"ח) קודם כל זיכה עצמו ואז זיכה אחרים. וזו הדרך לכל מי שחפץ בה. עכ"ד. והגאון הרב יוסף צבי בן פורת שליט"א ראש ישיבת אשרי האיש אמר לי רעיון זה במלים אלו: קודם כל תמלא את הסוללה שלך ואח"כ תזכה את הרבים פי מיליון.
ועם כל המעלה הגדולה שבקירוב הלבבות לתורה ומצוות, לא ישקיע עיקר זמנו רק באגדה למשוך את לב השומעים, אלא בעיקר בהלכה ובין היתר במה שלבו נוטה וחפץ (אמנם בחורי ישיבה ישקיעו רוב ועיקר זמנם בלימוד הגמרא. כידוע) ויתקדם כל יום עוד לקראת סיום לימוד התוה"ק שלא בשמים היא, ויזכור שכל האומר "אין לי אלא תורה אף תורה אין לו", ולכן בד בבד יתקדם במידותיו וקיום המצוות בשמחה, וע"י תפלות מרובות, יזכה להגיע למנוחה ולנחלה. אך כאמור אין לזלזל בכח החזון וכמו שמסופר על כמה מענקי הדור (כגון הגאון בעל שבט הלוי זצוק"ל[ו]) שכבר מצעירותם כתבו וערכו להם את צורת החותמת שישתמשו בה בעתיד. ואכן כה קרה. ולתועלת המחשת הדבר מצורפת דוגמא בסוף התשובה לחזון של בעל החזון עובדיה ששירטט כבר בגיל צעיר (11) את חותמו לעתיד לבא (מתוך ספר פוסק הדור עמ' 9).
וסיפר לי הרב עמרם אביכזר שליט"א שלמד מגיל צעיר עם הראשון לציון ורבה של ירושלים הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט"א. וכבר אז בישיבה קטנה (תפארת ציון מיסודה של החזו"א בבני ברק) אמר לעצמו שיהיה דיין. וב"ה שסייע וכדאיתא במכות (י ע"ב) בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.
יד. מעשה רב נוסף
ובספר אמרי אבי ח"א (פרשת האזינו עמ' תפג) כתב הגאון הרב אברהם יוסף שליט"א בענין זה וזו לשונו:
ובימים אלה שאל אותי בני יקירי ר"י נר"ו אם יש לי עוד למה לשאוף, מאחר שכבא לא אוכל עוד להתמודד להיות ראשון לציון, והשבתי לו בשאלה וכי יעלה בדעתך שהשאיפה צריכה מסגרת, לשאיפות יש את כל הסגולות הנעלות ביותר גם ללא מסגרת, וע"פ רוב הן נמצאות אצל כל אדם ללא קשר למסגרת שבה הוא נמצא, ותמיד עליו למצוא את הזמן והחיבור המתאימים כדי לממש את שאיפותיו, והרי לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שמתוכם יוכל כל אדם לראות מה מתאים לו ביותר ואליו ישאוף ולא ידרוך במקום. עכ"ל.
טו. שאיפות ומטרות
אמנם כאן יש וחשוב מאד לציין להערה חשובה ששמעתי מהרה"ג ר' ירוחם כהנר שליט"א יו"ר ארגון "אלף בינה", שיש להבחין בין שני דברים דומים, אך שונים: שאיפה – צריכה להיות בגדול, ויתכן שלעולם לא יגיע אליה.
מטרה – משהו מסוים שמנסה ויכול להספיק, וזה דבר חשוב ובסיסי שאדם יעשה לעצמו מטרות ואתגרים ישימם, וע"י שיעמוד בם יזכה לסיפוק ושמחה שהיא מרכיב חיובי ונצרך ביותר בעבודת ה' בכלל ובלימוד התורה בפרט. ויעדים – שהינו מתחם ומגביל לזמן מסוים את מה שרוצה להשיג, ועל ידי זה ישיג את מבוקשו בצורה ממוקדת ולא יתפזר ויחשוב שיש זמן.
וע"ע במפתחות ערך תלמוד תורה – דרך הלימוד. וה' יזכנו להיות תמיד מיושבי בית המדרש ובכל מקום שבו נלך, אף שהגמרא והש"ע יהיו סגורים, בראשנו עדיין יהיו פתוחים, וכל מחשבותינו תהינה לחפש לעשות נחת רוח לאלקים[ז].
| "שאיפות" – ציור חותמת שכתב מרן בילדותו בהיותו כבן 11 – דבר המשקף את השאיפות העצומות שהיו לו למרן לגדול בתורה ולהנהיג את עם ישראל. ומרגלא בפומיה: על כל בחור לשאוף להיות גדול הדור. |
[א] וז"ל שם:
"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' אלהיך" וגו' (שמות כ' א' וב'), ברוך המקום ברוך הוא שבחר בהן בישראל מכל באי העולם ומכל מעשה ידיו שברא בעולם, וקנה אותן קיניין גמור, בנים ועבדים לשמו, פעמים מדבר עימהן כשהוא מדבר עם הרבים, פעמים מדבר עימהן כשהוא מדבר עם היחיד, באהבה שאהב אותן (ובשמחתן) [ובשמחתו] ששמח בהן מדבר עמהן כשהוא מדבר עם (הרבים) [היחיד], לפיכך (היו) [יהיו] אומרים כל אחד ואחד, מתי יגיעו מעשיי למעשה אברהם יצחק ויעקב, שלא קנו העולם הזה והעולם הבא אלא בשביל מעשיהם הטובים ותלמוד תורה.
[ב] אמנם בספר בית אב (עמ' תצ) משמע לא כן שהרי פעם שאל הג"ר אליקים שלזינגר את מרן החזון איש ז"ל אם יודע שהוא גדול הדור? ומרן ז"ל השיבו שיודע שכן הוא, אבל אילו היה אחר במקומו היה מגיע ליותר מזה.
[ג] הערת הרה"ג ר' יהודה בן דוד שליט"א עורך הקובץ משנת יוסף:
לא הבנתי מה תשובה היא זו, גם אם לא היה סיפור כזה אלא הוא רק משל, עצם זה שמרן זיע"א מספר אות זה מראה שכך דעתו.
גדר תלמיד חכם וצדיק
[ד] וכמה ביאורים ופירושים נאמרו ואציין חלק מהם:תלמיד חכם
מי שבקי ברוב ההלכות המצויות, עם שורשי הדינים, ולא רק קיצורים (שמעתי ממו"ר הראשון לציון שליט"א).
בספר פסקים ותשובות (סי' רמג אות ה) כתב בזו הלשון: ובגדר 'תלמיד חכם' לענין כל דיני ת"ח המבוארים בסימן זה ובמקומות אחרים, מבואר בגמ' (שבת קי"ד ע"א) "איזהו תלמיד חכם, כל ששואלין אותו הלכה בכל ואומרה", והכוונה שיודע את כל המסכתות הש"ס באופן שאם ישאלנו אדם בכל ענין ידע להשיבו, אע"פ שאינו עוסק עכשיו במסכתא זו. ואף אם שכח את תלמודו באונס, יש לכבדו כמו שאר ת"ח. (ובהערה 25 ציין לשו"ת זקן אהרון סי' לב) כדי שיקרא בשם תלמיד חכם צריך ג' תנאים שיהיה חכם בידיעת התורה בדעה והשכל, ושיהיה צדיק ומקיים התורה והמצוות, ושיהיה עניו).
צדיק
שמעתי מהרב ד"ר דניאל נשיא שליט"א: מי שמתנהג כדין גם בבין אדם למקום שלו, וגם בבין אדם לחברו.
בשם ר' צדוק הכהן מלובלין: מי ששאיפתו כל הזמן להתעלות ולהתקדם, אף שכעת הוא נמצא במקום נמוך, אך על כל פנים אינו רוצה ולא מרוצה ממצבו, וכל הזמן פניו כלפי מעלה בתורה וירא"ש מצוות ומעשים טובים.
[ה] גדולה מזו כתב בספר הסוד (ובו פרקים איך צמח פוסק הדור מרן הרב אליישיב זצוק"ל) שהתבטא הגריי"ש אליישיב זצוק"ל ש"לדבר בלימוד זה לא ללמוד".
[ו] סיפר הרה"ג ר מרדכי פולק שליט"א מנהל רוחני דישיבת חכמי לובלין וישיבת בעלזא מכנובקא אלעד: רבינו הק' לא גדל בבית אדמורי"ם ורבנים ידועי שם אלא בבית רגיל, כעוד רבבות בתי ישראל קהל ד', ומעודו שאף לגדולות. שמעתי שזה עתה יצא לאור הספר שבט הלוי עמ"ס פסחים, ובין בתרי הספר מופיע שם אשטיקל תורה שכתב עוד בימי בחרותו, וכבר מופיעים שם המילים "ליבי אומר לי"' אשר היה שגור על לשונו, כמ"כ יש מספרים שבמחברותיו בימי בחרותו היה כתוב שמו, ובנוסף לזה "אב"ד לוד"ז", וכששאלוהו על כך, חייך וסיפר להם שבישיבת חכמי לובלין בפולין ישבו פעם שני בחורים וכתבו לעצמם על כל בחור מהישיבה מה ייצא ממנו לכשיגדל, ועל הבחור הטוב בישיבה כתבו שיגדל אבד לוד"ז, ועל רבינו הק' כתבו שיגדל כבעל מלאכה, ורבינו הק' בראותו זאת, חגר מתניו ביתר שאת וכתב על מחברותיו שמו בתוספת אב"ד לוד"ז, לאות ולמופת שלשם הוא שואף וזורח. וממנו ניקח לעבוד את ד' לשאוף לגדול בתורה ולמלאות אסמינו שבע מאוצרות הגנוזות בתורה על כל חלקיה ומרכיביה (הובא בגיליון הבאר מס' 55).
[ז] הערת הרה"ג ר' יהודה בן דוד שליט"א עורך הקובץ משנת יוסף: אציין ב' נקודות:
א. עי' לרמב"ם הלכות תשובה (פרק ה הלכה ב) שכ' "אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם" וכו'.
ב. עניינים כאלו צריך ללכת רק אחר עתם של "גדולי" ישראל, מסיבה פשוטה. והיא שרק הם הגיעו לשם, ורק הם יכולים להדריך אותנו בדרך העולה בית אל. וכמשל גן המבוכה במסילת ישרים. ופשוט.
יצחק משען
Well-known member
שפתים ישק משיב דברים נכוחים. אשרי יולדתך
אושרי רביב
Well-known member
ערכתי
א. נכון שיש מפקפקים בסיפור זה, אך זה לא עושה אותו לשקר גמור ח״ו, וכ״ש שזה לא מוציא לעז על רעיא מהימנא כמו שכתב @בנימין לוריא , פקפקו על הסיפור הזה מחמת סיבות אחרות לגמרי.
ב. גם אם לא הייתי מביא את הסיפור הזה, זה לא מוריד ממעלת השיעור הנ״ל. זה רק בשביל לחדד את דברי הבעש״ט. דלזיכרוני, בבעש״ט על התורה כשמביאים את דבריו בזה, העורכים מביאים את המעשה הנ״ל. בגלל שזה מסתדר מצוין עם דברי הבעש״ט.
ג. ולעניין מה שכתבתי, גופא מה שכתבתי זה דבריי שלי, אם תראה בבעש״ט על התורה, הוא לא כותב את על העניין שבשביל להיות עניו מכל האדם הוא התגבר על המידות שלו וכו׳, אלא זה חידוש שלי. כל מה שכותב הבעש״ט (לזיכרוני, לצערי הספר לא לפני) הוא שהשורש של משה רבנו היה בכעס. האם אתה בא לומר שהבעש״ט הוציא שם רע ח״ו על משה רבנו?
(ייתכן אמנם שאני לא זוכר במדויק את דבריו, אך כל רעיון ״עניו מכל האדם״ זה חידוש שלי)
