אליהו חמוי
Active member
הקדמת תענית יום החופה
שאלה: חתן שהתענית ביום חופתו קשה עליו האם רשאי להקדימה יום או יומיים לפני חתונתו ומה דינו של הנושא אישה בימי החנוכה האם צריך להתענות ביום חתונתו?תשובה: מנהג בני אשכנז וחלק מבני עדות המזרח להתענות ביום החופה ומנהג זה יסודתו בהררי קודש.
וחתן שהתענית ביום חופתו קשה עליו רשאי להקדימה יום או יומים ובלבד שיקבלה עליו במנחה ערב התענית ועכ''פ יזהר ביום החופה שלא למלאות כרסו במיני מאכל ויזהר משתיית משקה המשכר כל אותו היום
מקורות
איתא בירושלמי [ביכרים פ''ג הלכ' ג] עה''פ ''וילך עשיו ויקח את מחלת בת ישמעאל'' וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה [עי' בראשית לו ג] 'אלא שנמחלו לו כל עונותיו' והובא גם בילקוט שמעוני [שמואל רמז קיז] ובמדרש רבה [סו''פ תולדות] וברש''י עה''ת [בראשית לו ג] וע''ע בתשב''ץ קטן [לתלמיד מהר''ם ס''ס תסה] וכעין זה איתא בתלמוד דידן [יבמות סג:] ''כיון שנשא אדם אישה עונותיו מתפקקין'' והובא בטור [סי' א] ועי' בפרישה [שם אות ו] ובדברי מהר''י פינטו בספרו כסף נבחר [חיי שרה דכ''ו ע''ד ד''ה הביאור] מה שביארו בזה
טעם תענית יום החופה
ולפי האמור כתב מהר''ם מינץ בתשובה [סי' קט] ''ונהגו החתן והכלה להתענות ביום הנשואין עד אחר הברכה יש אומרים הטעם לפי שיום סליחה דידוע שנמחלו עונותיהם ויה''כ דידהו כדדרשינן וכו' וי''א הטעם שמא ישתכרו ולא היה דעתם מיושבת עליהם בשעת הקידושין'' [וע''ע בחדושי המקנה על אהע''ז סי' סא] גם בשו''ת מהר''י ברונא [סי' צג] עמד בנד''ד והביא טעמו של מהר''ם מינץ הנ''ל שהוא כדי שלא ישתכר והוסיף בזה עוד שני טעמים מדיליה ''לפי דאמרינן בגמ' המתעלה עונותיו נמחלין וכיון דעולה לגדולה אולי יגרום החטא ויתבטל ומקבל עליה תשובה וצערא בעלמא עד דסיים חופתו והדר אכיל ועוד לפי שאמרו בשבת [קל.] ''כל מצוה שקבלו עליהם בקטטה, כגון עריות עדיין עושין אותה בקטטה, דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא'' א"כ כך נגזרה ביה גזרה דנפילה ביה פורענות, לפיכך מתענה לבטל הפורענות עכ''דגם ר''א מגרמיזא בספרו הרוקח [סי' שנג] ענה חלקו בטעמא דמילתא וביאר ''מה שמתענים החתנים עד לאחר הברכה מצאתי באגדה לפי שמצוה חביבה עליהם כדרך שעושים חסידים הראשונים כדרך שהיו מתענים אל מצוה חביבה כגון לולב ושאר דברים'' וציין לטעמים הנ''ל תלמיד הרמ''א בספרו מטה משה [גמ''ח בהכנסת כלה פ''א אות ב] ובשו''ת תשב''ץ [קטן ריש סי' תסה] הסמיך את מנהג התענית על ענין מתן תורה ''וכמו שהתענו בו ישראל כמו כן החתן מתענה. ובמתן תורה היו נשואין דכתיב אהבת כלולותיך'' וע''ע בשו''ת תרומת הדשן [סי' קנז] שג''כ הזכיר את מנהג התענית
אתה הוראת לדעת שמנהג התענית ביום החופה יסודתו בהררי קודש והביאו הרמ''א בהגה [אהע''ז סי' סא סעי' א] ''ונהגו שהחתן והכלה מתענים ביום חופתן''
הקדמת יום התענית
ונראה כי ענין הקדמת התענית תלויה בטעמי המנהג הנ''ל דאם הוא לפי שיום החופה הוא יום סליחה וכפרה דוגמת יה''כ א''כ ברור הדבר שאין שייכות לתענית ביום אחר וכן אם הענין הוא בכדי שלא ישתכרו ויהיו מיושבים בדעתם בעת החופה ג''כ לא שייך זה אלא ביום החופה גם לטעמו של הרוקח שהוא בכדי להראות חביבות המצוה בעיניו ודאי שאין ענין שיתענה יום אחר וביום החופה עצמו יאכל [אם כי יש לציין למש''כ בגליוני הש''ס פסחים קח וע''ע בהע' מהר''ש שנאורסון שבס''ס הרוקח הנד''מ ואכמ''ל] ורק לפי שני טעמיו של מהר''י ברונא שהוא מחשש שמא יגרום החטא א''נ שמקבל עליו צער תחת צער הכתובה יש לומר דאף יום או יומים קודם לכן אין לחוש.ובס''ד ראיתי בשדי חמד [מערכת חתן וכלה אות ד ד''ה ומדברי] שעמד בנד''ד וכתב דלולא דמסתפינא להתיר להם מה שנהגו היה מן הראוי להתיר להם האכילה ביום החופה לרוב הצער שנמשך להם אלא שאחר שנהגו החתנים הללו להתענות חלילה להתיר להם אך בזאת נאותה לי להורות לחתני ולתלמידיי יחיו שיתענו קודם יום החופה בסמוך לה ולא יתענו ביום החופה ותענית זאת תעלה להם לרצון לפני ה' לשני הטעמים האמורים בענין ודוקא להם הורתי כי ידעתים נאמני רוח הם ולא יפרסמו הדבר ולא יצא תקלה ולא ישתו ולא ישתכרו כי לכל העם אין להורות כן כי לפי מנהגם הנ''ל [ע''ש שהיו אוהבי החתן וקרוביו נוהגים לשוש ולשמוח עד שעת החופה בתופים ובמחולות] ודאי יש חשש גדול ישתו וישכרו עם הדודים ורעים וסיים שכך מצא בספר דברי מנחם [ס''ס תקסב] בשם ספר הרי בשמים [דף עו ע''ג] ''שאסור להתענות ביום שמחת לבו אלא מתענה קודם החופה'' עכ''ד
והנה בזמננו שלא נמצא כמנהג הזה ואין חשש שכרות קודם החופה נראה שאף להמון העם אפשר להורות כן וכן ראיתי שכתב בפשיטות בשו''ת בית נאמן [ח''ב אהע''ז ס''ס ב] להגר''מ מאזוז דמי שהוא חלש יתענה לכה''פ עד חצי היום או יום לפני כן ע''כ גם בספר שלמי שמחה [עמ' קלח] כתב בשם הגרש''ז אויערבך שבמקום חשש חולשה רשאים החתן או הכלה להקדים תעניתם יום או יומים קודם יום חתונתם כדעת השדי חמד הנ''ל ושם [בעמ' קלו] כתב שמנהג הספרדים לעשות כן לכתחילה משום שיו''ט שלו הוא ואינו רשאי להתענות בו ע''כ והוסיף שם שבכה''ג יקבל ע''ע את התענית במנחה יום קודם
והנה באופן זה יש עכ''פ להקפיד שלא לשתות משקאות משכרים כלל ביום החופה וכן שלא ימלא כרסו קודם החופה ושלא ירדוף אחר מותרות רק שלא יהיה שרוי בתענית כמ''ש השדי חמד [שם ד''ה ובימים] והבית שמואל [אהע''ז סי' סא ס''ק ו] והובא בשע''ת [סי' תקעג סעי' א].
ובעיקר מנהג בתענית ביום החופה יש לציין כי ענין זה לא פשט בקרב כל קהילות הספרדים במקומות מושבותיהם והיו רבים שלא נהגו בו כמבואר בשו''ת יבי''א [ח''ג אהע''ז ס''ס ט] מפני שהוא כיו''ט עבור החתן וכיצד יתענה בו ע''ש אך יש לציין לדברי הבן איש חי [ש''א שופטים אות יג] השדי חמד [שם] וכן למש''כ בספר עלי הדס [הנמ''ח עמ' 749] ושו''ת בית נאמן [שם] ומדבריהם מבואר יוצא שחלק מקהילות ספרד נהגו בתענית זו ואין כאן מקומו להאריך
[1]
אם זמן הנץ הוא בדוקא
שאלה: הנה שלמים וכן רבים נוהגים להתפלל דבר יום ביומו בהנץ החמה אשר כידוע מעלת התפילה בעת ההיא גדולה למאוד ויש לשאול כאשר אדם איחר מעט והתחיל להתפלל כמה דק' אחר הנץ האם גם בכה''ג נחשב לו הדבר למעלת המתפללים עם הנץ החמה ?תשובה: לכתחילה הנכון הוא לכון זמן הנץ בדיוק ומ''מ אף המתאחר כמה דק' הוא בכלל מעלת המתפלל עם הנץ החמה
מקורות
כן דעת רבים מאחרוני זמננו שזמן הנץ איננו במדיוק ממש מהם הכה''ח [סי' נח סס''ק י] ושם נראה שבב' דקות אין קפידא וכן דעת הגרח''ק שבב' דקות איחור אין חשש [הובא בספר מעשה כהן ברכות עמ' קכג] גם בשו''ת תשובות והנהגות [ח''ד סי' כה] כתב בשם החזו''א ''שאין צורך לצמצם בדיוק ברגע הנץ להתחיל התפילה'' אלא שהוסיף ''דהואיל ועיקר ענין ותיקין הוא למחבבי מצוות וכפירש"י [ברכות ט:] "אנשים ענוים ומחבבין מצוה" ע"כ ראוי לחבב שתהא לכתחילה ומהודר לכל הדיעות'' גם הגר''י ראצבי [במאמר הנרות הללו עמ' 23] כתב בשם החזו''א שעד עשר דקות אין חשש כי הזמן הוא בהערכה והסתייע מתשובת הרמב''ם [דלהלן]. וע''ע באור תורה [אלול תשנ''ו סי'' קכט] ובספר זכרון כנסת עזרא [ואמ''א] וע''ע בבא''ח [ש''א וארא אות ג] בשם הגר''א מני ונראה מדבריו שהמהודר ביותר לכון הזמן בצמצום ומ''מ אף בלאו הכי איכא מעלת תפילה עם הנץ ע''ש ודו''ק
[א.ה זאת ועוד כי רבותינו הראשונים נחלקו בענין זמן נץ החמה אם הוא משיעלה כל גוף השמש על הארץ או אפי' מקצתו [עי' בכה''ח שם בשו''ת איש מצליח [ח''א סי' טז] באורך ובשו''ת בס''ס נקיות וכבוד בתפילה [עמ' קצא] בשו''ת תשובות והנהגות [שם] ובילק''י [סי' רפה] ובספר מעשה כהן [ברכות עמ' קלז] ועוד והמתפלל לפי הנץ האסטרונומי ואיחר בכמה דק' יכול לסמוך על הדעות שהזמן הוא לפי הנץ הנראה המאוחר בכמה דק' לפי המיקום
והנה בעיקר נדון דידן כבר עמד הרמב''ם בתשובה [בסי' רנה] וכתב כי ''דיוק הזמן אינו מחוייב, אלא הוא לפי מה שמתקבל על דעת המתפלל, שהוא הוא הזמן'' ומבואר שזמן הנץ אינו נקבע לפי האמת בדקדוק אלא לפי מה שיתאמת אצל האדם שהוא הזמן ואם יחרוג מהזמן האמיתי לא חיסר ממעלת המתפלל בנץ כל שהתפלל בזמן לפי דעתו
אולם מאידך יש לציין לדברי התוספות [ברכות ט: ד''ה לק''ש] על הא דאיתא התם שעיקר זמן ק''ש הוא כותיקין שהיו מקדימים לקרא ק''ש קודם הנץ ומסיימים עם הנץ והקשו מהא דמבואר ביומא [לז.] דע''י אור השמש המאיר על הנברשת שהיתה בבית המקדש היו יודעים בני ירושלים אימתי הגיע זמן ק''ש של שחרית ומבואר שהיו קוראים אחר הנץ ותרצו התוס' ''וי"ל דאותו זמן הוקבע לצבור לפי שלא היו יכולין להקדים ולמהר כותיקין כי רוב בני אדם אינם יכולין לכוין אותה שעה'' ולפום ריהטא צ''ב מדוע הוצרכו לאותו סימן היכר של הנברשת ולא סמכו על ראית העיניים כדברי הרמב''ם וע''כ מבואר שזמני הנץ הינם בדוקא ולפי שרוב העולם אינם יכולים לכון ולידע אותו זמן בצמצום הוצרכו לעשות להם סימן היכר [ובזה יש לבאר מדוע שמח ר' ברונא דהצליח לצמצם כמ''ש התוס' שם בד''ה כל ואכמ''ל]
אלא שיש לדחות שאף לפ''ד התוס' אין הזמנים בצמצום וכפי הזמן שישער האדם בדעתו הוא הוא הזמן הראוי לו לקרא ק''ש וכך היו עושים הותיקין אלא ששאר עלמא אף זאת אינם יכולים לכון ולעיתים מקדימים ביותר ולעיתים מאחרים לכך קבעו להם זמן קבוע
עכ''פ מכל האמור את תחזה כי אף שזמן הנץ לא נמסר אלא לראית האדם וכלל דיני התורה שנמסרו לדעתו של רואה ולא בדקדוק טלסקופי שלא היה בימי קדם כמו שהאריך בשו''ת יחו''ד [ח''ו סי' מז] מ''מ כאשר התברר לדעתו של רואה שזה הוא הזמן מסתברא שאם יחרוג המינו שאף לפ''ד הרמב''ם לא יהיה זה בכלל מעלת המתפלל עם הנץ ויל''ע]
נערך לאחרונה:
