בדרכי משה (סי' ת"צ) הביא שיש שאומרים בשביעי של פסח "זמן שמחתינו" בתפילה ובקידוש, לפי שטבעו המצרים בים, וכן הביא הדרישה [והוא גרס "יום" שמחתינו], ובהגהותיו על השו"ע (ס"ז) כתב הרמ"א "ואומרים בתפילה ובקידוש זמן חרותינו כמו ביו"ט ראשון", וכתב הגר"א דאתא לאפוקי מהשיטות שאומרים זמן שמחתנו.
ולכאורה לולי דבריהם ז"ל היה מקום לומר שטעם הי"א הוא משום השירה, וגם איתא במדרש שוחר טוב (פרק י"ח) "ויסע משה את ישראל מים סוף, שהסיען מהחטאים שלהם". אכן משמע בדרכ"מ שטעמו של המהר"א קלויזנר שהוא שתיקן זאת, הוא משום הטביעה בים.
והנה ראיתי מהרב מאוסטרובצא (הובא בעלים לתרופה) שאמר על פי הידוע מהאריז"ל שששת החודשים מניסן ועד אלול מקבילים לששת החודשים שמתשרי עד אדר, שמבחינה מסויימת בסדר הימים זה הולך הפוך, ולכן יום חג השבועות הוא יום השישי מתחילת החודש השלישי [שמניסן], וחנוכה שהוא גם קשור לתורה הוא היום השישי מסוף החודש השלישי [שמתשרי], והיינו כשכסליו מלא, עכ"ד. ולפי זה אפשר להוסיף שכ"א ניסן שהוא שביעי של פסח הוא היום העשירי מסוף ניסן, ויו"כ הוא היום העשירי מתחילת חודש תשרי, ויו"כ הוא יום מחילת עוונות, ובמדרש החפץ (מכתב יד, הובא באוצר המדרשים במדבר י, י) עה"פ "וביום שמחתכם" אמרו "זה יום הכיפורים שנתבשרו במחילת עונם", ומתאים מאוד עם שיטה זו שאומרים בשביעי של פסח "זמן שמחתינו", בפרט לפי מה שנכתב לעיל שנמחלו בו עוונותיהם.
ולכאורה לולי דבריהם ז"ל היה מקום לומר שטעם הי"א הוא משום השירה, וגם איתא במדרש שוחר טוב (פרק י"ח) "ויסע משה את ישראל מים סוף, שהסיען מהחטאים שלהם". אכן משמע בדרכ"מ שטעמו של המהר"א קלויזנר שהוא שתיקן זאת, הוא משום הטביעה בים.
והנה ראיתי מהרב מאוסטרובצא (הובא בעלים לתרופה) שאמר על פי הידוע מהאריז"ל שששת החודשים מניסן ועד אלול מקבילים לששת החודשים שמתשרי עד אדר, שמבחינה מסויימת בסדר הימים זה הולך הפוך, ולכן יום חג השבועות הוא יום השישי מתחילת החודש השלישי [שמניסן], וחנוכה שהוא גם קשור לתורה הוא היום השישי מסוף החודש השלישי [שמתשרי], והיינו כשכסליו מלא, עכ"ד. ולפי זה אפשר להוסיף שכ"א ניסן שהוא שביעי של פסח הוא היום העשירי מסוף ניסן, ויו"כ הוא היום העשירי מתחילת חודש תשרי, ויו"כ הוא יום מחילת עוונות, ובמדרש החפץ (מכתב יד, הובא באוצר המדרשים במדבר י, י) עה"פ "וביום שמחתכם" אמרו "זה יום הכיפורים שנתבשרו במחילת עונם", ומתאים מאוד עם שיטה זו שאומרים בשביעי של פסח "זמן שמחתינו", בפרט לפי מה שנכתב לעיל שנמחלו בו עוונותיהם.
