אמן על ברכה במחלוקת

[מרפסן איגרי]

בחזו"ע פסח (עמוד רלו) כתב מרן זיע"א להוכיח מהתשב"ץ שאף שפסק שיש לקיים מנהג לקדש בבית הכנסת, מ"מ העיד נכדו בשו"ת יכין ובועז שלא היה עונה אמן.

בשו"ת עמק יהושע חלק ג' דחה ראיה זו משום שבשו"ת יכין ובועז מוכח להדיא שכל מה שקיים המנהג הוא מחמת שלא יכל לבטלו. ולכן כתב בעמק יהושע שנראה שהרשב"ץ חזר בו מהתשובה ולכן חשש לברכה לבטלה ולא היה עונה אמן.

בילקוט יוסף פסח חלק ג' כתב שקשה לומר שהתשב"ץ חזר שלא מצינו שכתב כן והטענה שתקנת חז"ל עמודת כבר כתבוה כמה ראשונים. ולכן סוף דבר העלה שיש לקיים הראיה ממנהג התשב"ץ.

ונפשי בשאלתי, הרי סו"ס מבואר ביכין ובועז להדיא שזה אחד מהמנהגים שיש לבטלם אך אין כח ביד חכמים לבטלו כש"כ - ויש מנהג שנוהגין להקל בקצת דברים ואין כח בגדוליהם למחות בידם. וסיים ואעפ"כ לא מצאו מקום לבטלו ולכך אמר בעל הטורים ז"ל אי יישר חילי אבטליה.
רואים שהחכמים רצו לבטלו ולא יכלו, ועל זה אמר שהרשב"ץ לא ענה אמן. על כרחך אחד מהשנים, או שנהג לא לענות לפני שכתב את התשובה בשו"ת התשב"ץ ואה"נ אחר שכתב שיש לקיים המנהג מסתמא היה עונה אמן כי כבר לא נמצא בגדר שכתב היכין.
או שחזר בו ממש"כ בתשב"ץ כדברי העמק יהושע.
אבל לומר שאע"פ שסבר שאפשר לברך מ"מ לא ענה, זה לא מסתדר עם דברי היכין. וצ"ע.

 

[אלעזר אטיאס]

גם בבית נאמן מקשה כן

 

[אליהו חיים יוסף]

כבר עמד בזה בספר תורת הקדמונים ח"א סי' ק"י:

 

[אליהו חיים יוסף]

בעלון השיעור השבועי האחרון כתב:


והוסיף בהערה:


אולם כבר השיבו על זה בירחון אור תורה (תש"פ, סי' נח), לבאר היטב "עניינית" כוונת הגר"מ לוי, כדאי מאד להראות את זה לראש"ל (מצורף).

 

[תלמיד מר"ן]

אולם כבר השיבו על זה בירחון אור תורה (תש"פ, סי' נח), לבאר היטב "עניינית" כוונת הגר"מ לוי, כדאי מאד להראות את זה לראש"ל (מצורף).

וזה אינו עיין שמרן שליט"א כתב שהרמב"ם היה מורה לכולם לא לברך

 

[פשוט]

וזה אינו עיין שמרן שליט"א כתב שהרמב"ם היה מורה לכולם לא לברך

לא זכיתי להבין. וכי הם שואלים את הרמב"ם ז"ל? הם שואלים את המורה הוראה שלפניהם והוא יורה להם כמנהגם.

 

[תלמיד מר"ן]

לא זכיתי להבין. וכי הם שואלים את הרמב"ם ז"ל? הם שואלים את המורה הוראה שלפניהם והוא יורה להם כמנהגם.

נראה שזו הכוונה בדברי מרן שאם יבוא אשכנזי לרב ספרדי דעת ברכ"ה יורה לו לברך לדעת מרן שליט"א בדעת הרמב"ם לא מורים לו לברך

 

[פשוט]

נראה שזו הכוונה בדברי מרן שאם יבוא אשכנזי לרב ספרדי דעת ברכ"ה יורה לו לברך לדעת מרן שליט"א בדעת הרמב"ם לא מורים לו לברך

אני שמעתי ממו"ר חכם בן ציון נ"ע שיורה לו לברך.

 

[אליהו חיים יוסף]

הצג קובץ מצורף 22720
וזה אינו עיין שמרן שליט"א כתב שהרמב"ם היה מורה לכולם לא לברך
הצג קובץ מצורף 22719

זה נידון אחר. האם מסתכלים על מה שאנו מורים לו לברך או על הרמב"ם היאך היה מורה כן.
אבל זה לא קשור להערה של הראש"ל על ראיית הגר"מ לוי ממה שהאשה עונה אמן לברכת בעלה שאינה שייכת בה. שהראש"ל טען שזה לא ראיה, ולפי מה שביאר באו"ת שם תבין שהגר"מ לוי לא התכוין להביא את זה ראיה לעיקר הדברים אלא וכו', ע"ש. והבן.

 

[תלמיד מר"ן]

ולפי מה שביאר באו"ת שם תבין שהגר"מ לוי לא התכוין להביא את זה ראיה לעיקר הדברים אלא וכו', ע"ש. והבן.

לא זכיתי להבין את כבודו
בירחון הנ"ל כתוב מפורש שהבין שדבריו בנויים נדבך ע"ג נדבך
וכותב שאם נורה לאשכנזי שבא אלינו לברך אז אזלינן בתר המברך ולפי דעת מרן שליט"א בדעת הרמב"ם מורים לו לא לברך ומעיקרא לא נתחייב בברכה

 

[פשוט]

לדעת מרן שליט"א בדעת הרמב"ם לא מורים לו לברך

לא זכיתי להבין, אותו אשכנזי שבא לשאול את המורה הוראה, אינו שואלו מה דעת רבינו הרמב״ם ז''ל, אלא הלכה למעשה מה לעשות. ופשוט וברור, שמורה הוראה ספרדי צריך להורות לשואל לפי מוצאו של השואל, דוגמא לדבר, אם ישאלנו אם יכול לאכול קטניות בפסח, ודאי שהמורה הוראה הספרדי האוכל קטניות בפסח, לא יורה לאשכנזי שנהג בדבר זה איסור, היתר, אלא יורה לו כמנהגם. וא"כ גם בנד"ד יורה לו המורה ע"פ מנהגו לברך על ההלל בראש חודש. וא"כ הוא יורה לו לברך, ולא יענה אמן אחר ברכתו?! אתמהא.

 

[אליהו חיים יוסף]

לא זכיתי להבין את כבודו
בירחון הנ"ל כתוב מפורש שהבין שדבריו בנויים נדבך ע"ג נדבך
וכותב שאם נורה לאשכנזי שבא אלינו לברך אז אזלינן בתר המברך ולפי דעת מרן שליט"א בדעת הרמב"ם מורים לו לא לברך ומעיקרא לא נתחייב בברכה
הצג קובץ מצורף 22721

אבאר יותר.
הגר"מ לוי הביא ראיה - ממה שאשה יכולה לענות על ברכת הלולב [וכד'] של בעלה אע"פ שהיא אינה מחוייבת בברכה זו, וה"נ הספרדי יוכל לענות על ברכת ההלל בר"ח אע"פ שאינו מחוייב בה.
הראש"ל הבין שהראיה הזו הובאה לעיקר הנידון - "האם אפשר לענות אמן על ברכה של אדם אחר בזמן שלעונה אין מברכים ברכה זו והויא ברכה לבטלה" - ולכן תמה תמיהה רבתי, שאין הנידון דומה לראיה, שהרי מה שהאשה עונה אחרי ברכת הלולב של בעלה זה בגלל שהוא מחוייב בברכה זו "ללא ספק", משא"כ בברכה של הלל שאנחנו סוברים שאין מברכים על זה ממילא ברכתו של האשכנזי היא לבטלה.
אולם באמת, המעיין היטב בדברי הגרמ"ל יראה נכוחה שהראיה הזו לא הובאה בשביל עצם הנידון, כי בשביל עצם הנידון טעמו לענות אמן מפני שאנו מורים לאשכנזי לברך [ואה"נ שיש לדון כפי שהבאת מצד מה שאמרת שסו"ס הרמב"ם לא היה מורה לו לברך וכו' (ויש לדחות), אבל מ"מ לא על זה הביא את הראיה מעניית אמן של האשה לבעלה - שתוכל להקשות שאין זה דומה וכו']. ומה שהביא את הראיה הנ"ל מאשה שעונה על ברכת לולב של בעלה - היא רק לתרץ קושיא אחרת, שלכאורה אע"פ שאנו מורים לאשכנזי לברך בכל זאת לא נוכל לענות אמן מצד שאנו איננו שייכים בברכה זו (לא מצד שהיא ברכה לבטלה), לזה הביא שפיר ראיה מאשה שעונה על ברכת הלולב [וכדומה] של בעלה אע"פ שהיא אינה מחוייבת בברכה זו, וה"נ אע"פ שאנחנו איננו מחוייבים בברכה זו של ההלל, בכ"ז אפשר לענות על זה אמן.

 

[ממרן עד מרן]

מחילה מהמעיינים אך יש לי קושייא ואשמח שמישהו יפתור לי.
מרן שליט"א כתב שלדעת הרמב"ם ומרן השו"ע ברכת ההלל היא ברכה לבטלה
אולם תמוה לי טובא, דהא הב"י בעצמו בירך על ההלל
יעויין בב"י הל' חנוכה סי' תרע"א כתב דאפשר לברך על נרות חנוכה בבית הכנסת כשם שמברכים על ההלל בראש חודש והביא זאת בשם הריב"ש.
ולא זו בלבד- אלא דבהל' ר"ח בסי' תכ"ב שהביא את המח' האם לברך על ההל בראש חודש סיים שם שאזלינן בתר המנהג והמנהג הוא לברך, ורק ביחיד שלא יברך.
אלא דבשו"ע- הוסיף שנהגו בארץ ישראל כהרמב"ם שלא לברך.
אבל הוא עצמו רוב ימיו בירך, וא"כ- איך שייך לומר שספרדי שענה אמן על ברכת הלל לפי השו"ע זה ברכה לבטלה?.

 

[פשוט]

אבל הוא עצמו רוב ימיו בירך, וא"כ- איך שייך לומר שספרדי שענה אמן על ברכת הלל לפי השו"ע זה ברכה לבטלה?.

לענ"ד זו טענה אלימתא, דודאי מרן ז''ל ידע דעת הרמב"ם ז''ל, ובעצם הוא 'לא שאל' את הרמב"ם ז''ל אם לברך אם לאו, אלא נהג כמקומו בארצות ספרד והבלקן שנהגו לברך על ההלל בראשי חדשים, וצ"ב.

 

[ממרן עד מרן]

לענ"ד זו טענה אלימתא, דודאי מרן ז''ל ידע דעת הרמב"ם ז''ל, ובעצם הוא 'לא שאל' את הרמב"ם ז''ל אם לברך אם לאו, אלא נהג כמקומו בארצות ספרד והבלקן שנהגו לברך על ההלל בראשי חדשים, וצ"ב.

אחדד יותר, דיוצא ק"ו בן בנו של ק"ו, אם הב"י רוב ימיו בירך בפועל, א"כ לענות רק "אמן" על אחד שמברך כ"ש דאפשר, ובקצרה- מי ששומע אשכנזי שמברך על ההלל שיחשוב ששמע את מרן הב"י מברך, ולא יחשוש לענות אמן

 

[תלמיד מר"ן]

הנה לגבי ברכה של הלל זה מתורת מנהג ואינו חיוב גמור ברמב"ם הלכות ברכות הלכה טז וזה ל"ק "כל דבר שהוא מנהג אע"פ שמנהג נביאים הוא כגון נטילת ערבה בשביעי של חג ואין צריך לומר מנהג חכמים כגון קריאת הלל בראשי חדשים ובחולו של מועד של פסח אין מברכים עליו" מכאן יצא שגם אם אשכנזי ישאל את הרמב"ם יענה לו שלא יברך ושכן דעת רש"י החיד"א הגר"א ועוד פוסקים שלא מברכים
וכן לענין הלכה למעשה מרן פסק בשולחנו הטהור סימן תכב ה"ב שלא מברכים
וגם לרמ"א שאומר שמברכים זה מתורת מנהג וז"ל וכן נוהגין במדינות אלו ועוד בדרכי משה דכל דיני קריאת הלל אזלינן בתר המנהג

אע"פ שאנו מורים לאשכנזי לברך בכל זאת לא נוכל לענות אמן

שאנו איננו שייכים בברכה זו (לא מצד שהיא ברכה לבטלה),

ולפי הנ"ל יוצא שלא מורים (להרמב"ם ומרן שכך פסקו להלכה) לאשכנזי לברך וא"כ שפיר קאמר שראייתו אינה ראיה
מפני שהוא מביא ראיה מברכה שחיובה בתורת חיוב לכו"ע משא"כ בנ"ד גם לגבי המברך עצמו חיובו מוטל בספק לדעת הרבה מהפוסקים אם יברך או לא יברך ולפי דעת הרמב"ם ומרן הוא מברך ברכה שאינה צריכה לכן איך יענה אמן
ועיין בשו"ת הרמב"ם שכתב "שהואיל ואיסור ברכה שאינה צריכה מן התורה שנאמר לא תשא וכו' לכן אסור לברך מספק וגם יש להיזהר שלא לענות אמן על ברכה כזאת וכל העונה אמן רחר ברכה לבטלה או ברכה שמסופק בחיובה הרי הוא עתיד ליתן את הדין" ולכן דעת הרב ביביע אומר שוא"ת ויהרהר אמן בליבו
ואנו לא מברכים משום ברכה שאינה צריכה עיין שו"ת יחוה דעת ח"ד סימן לב ושו"ת יבי"א ח"ט סימן לח אות ג
והנלעד"כ

 

[אוריאל]

לי יש הערה כזו:
מה הדין, באשכנזי שחימם בשבת תבשיל, שלא הצטנן לגמרי אבל כבר לא היה יד סולדת. הנה, לדעת השולחן ערוך אף שהוא חם קצת, יש בזה משום בישול, אבל להרמ"א אין איסור לחמם אותו כל זמן שהוא חם קצת.
האם נאמר, שמכיוון שלפוסקים הספרדים יש בזה איסור בישול, ממילא ההסתכלות היא שגם אשכנזי שעושה כן הוא מחלל שבת, וממילא אסור להנות מזה משום מעשה שבת, או שמכיוון שלכולי עלמא סוף סוף האשכנזי עשה כמנהג רבותיו, אין בזה משום מעשה שבת.
לכאורה הנידון הזה של עניית אמן תלוי בזה.

 

[תלמיד מר"ן]

לי יש הערה כזו:
מה הדין, באשכנזי שחימם בשבת תבשיל, שלא הצטנן לגמרי אבל כבר לא היה יד סולדת. הנה, לדעת השולחן ערוך אף שהוא חם קצת, יש בזה משום בישול, אבל להרמ"א אין איסור לחמם אותו כל זמן שהוא חם קצת.
האם נאמר, שמכיוון שלפוסקים הספרדים יש בזה איסור בישול, ממילא ההסתכלות היא שגם אשכנזי שעושה כן הוא מחלל שבת, וממילא אסור להנות מזה משום מעשה שבת, או שמכיוון שלכולי עלמא סוף סוף האשכנזי עשה כמנהג רבותיו, אין בזה משום מעשה שבת.
לכאורה הנידון הזה של עניית אמן תלוי בזה.

נראה שיש לחלק כי בבישול כל אחד נוהג כמנהג אבותיו ורבניו ולכן זה היתר גמור לאשכנזי ולנו זה איסור גמור ועיין בחזו"ע שבת ד עמ' שצח
ואילו לגבי הברכה לנו לדעת הרמב"ם ומרן זה איסור ולכן למרות שגם אם המברך עושה בסדר לשיטתו, לשיטתנו שברכתו מוטלת בספק והוא מברך ברכה שאינה צריכה איך יענה אמן

 

[אליהו חיים יוסף]

ולפי הנ"ל יוצא שלא מורים (להרמב"ם ומרן שכך פסקו להלכה) לאשכנזי לברך וא"כ שפיר קאמר שראייתו אינה ראיה
מפני שהוא מביא ראיה מברכה שחיובה בתורת חיוב לכו"ע משא"כ בנ"ד גם לגבי המברך עצמו חיובו מוטל בספק לדעת הרבה מהפוסקים אם יברך או לא יברך ולפי דעת הרמב"ם ומרן הוא מברך ברכה שאינה צריכה לכן איך יענה אמן
ועיין בשו"ת הרמב"ם שכתב "שהואיל ואיסור ברכה שאינה צריכה מן התורה שנאמר לא תשא וכו' לכן אסור לברך מספק וגם יש להיזהר שלא לענות אמן על ברכה כזאת וכל העונה אמן רחר ברכה לבטלה או ברכה שמסופק בחיובה הרי הוא עתיד ליתן את הדין" ולכן דעת הרב ביביע אומר שוא"ת ויהרהר אמן בליבו
ואנו לא מברכים משום ברכה שאינה צריכה עיין שו"ת יחוה דעת ח"ד סימן לב ושו"ת יבי"א ח"ט סימן לח אות ג
והנלעד"כ

עוד הפעם אתה מערבב בין שני הדברים.
תשים לב היטב.
יש כאן שני נידונים:
א. האם אפשר לענות אמן על ברכה בזמן שאליבא דהעונה אמן היא ברכה לבטלה.
ב. האם אפשר לענות אמן על ברכה שאינה שייכת לעונה אמן.
הגר"מ לוי כשהביא את הראיה מאשה שעונה אמן על ברכת הלולב של בעלה, לא התכוין להביא ראיה לנידון א' כמו שחשב הראש"ל, שזה כמובן אינו ראיה וכמו שהעיר. אלא התכוין להביא ראיה לנידון ב', ובזה שפיר יש ראיה. [וכלפי נידון א' כתב ראיות אחרות. ואה"נ שאולי יש מקום לדון עליהם (ואין לי פנאי כעת לעיין בזה), אבל זה לא קשור כלל וכלל לראיה שלו מאשה שעונה לברכת לולב של בעלה - שתוכל להקשות שזה תמוה מאד ולא דומה כלל וכו' וכו'].

 

[אוריאל]

נראה שיש לחלק כי בבישול כל אחד נוהג כמנהג אבותיו ורבניו ולכן זה היתר גמור לאשכנזי ולנו זה איסור גמור ועיין בחזו"ע שבת ד עמ' שצח
ואילו לגבי הברכה לנו לדעת הרמב"ם ומרן זה איסור ולכן למרות שגם אם המברך עושה בסדר לשיטתו, לשיטתנו שברכתו מוטלת בספק והוא מברך ברכה שאינה צריכה איך יענה אמן

לא כל כך הבנתי החילוק, הלא גם בבישול לדעת השולחן ערוך זה איסור גמור, ואנו אין לנו הכרעה כמוהו, אלא קבלנו עלינו הוראות מרן ונוהגים כמנהג אבותינו שנהגו כמוהו. ומאי שנא זה מברכה.