• חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן

אמן על ברכה במחלוקת

עוד הפעם אתה מערבב בין שני הדברים.
מחילה מכבודו אבל עיין למרן שליט"א (לעיל) והרב נאמ"ן שליט"א (בשאלה) שדעתם גדולה משלנו שלא הבינו כמוך
1721216651744.png
לא כל כך הבנתי החילוק, הלא גם בבישול לדעת השולחן ערוך זה איסור גמור, ואנו אין לנו הכרעה כמוהו, אלא קבלנו עלינו הוראות מרן ונוהגים כמנהג אבותינו שנהגו כמוהו. ומאי שנא זה מברכה.
כי גם לדעת מרן השו"ע בבישול אשכנזי שמניח תבשיל לח על הפלטה לא עושה איסור אחר שמנהג אבותיו בידיו משא"כ בברכה לשיטת מרן האשכנזי עושה איסור כי כל עניין הברכה הוא בספק ומחמת הספק מרן וביבי"א כתבו שוא"ת וספרדי לא יכול לענות אמן
 
כי גם לדעת מרן השו"ע בבישול אשכנזי שמניח תבשיל לח על הפלטה לא עושה איסור אחר שמנהג אבותיו בידיו משא"כ בברכה לשיטת מרן האשכנזי עושה איסור כי כל עניין הברכה הוא בספק ומחמת הספק מרן וביבי"א כתבו שוא"ת וספרדי לא יכול לענות אמן
עדיין לא הבנתי. גם בברכה לדעת מרן האשכנזי לא עושה שום איסור, מאחר ומנהג אבותיו בידיו. לדוגמא, ברכה על מצות עשה שהזמן גרמא לנשים, האשכנזי נוהג כמנהג ראשוני אשכנז, ובראשם רבינו תם, שנשים מברכות. ואמנם מרן על פי כללי הפסיקה הנהוגים אצלו פסק כהרמב"ם, אבל בוודאי האשכנזי לא עושה איסור כיוון שנוהג כמנהגי אשכנז, שם נהגו לברך, ולא מוטל עליו לשנות הנהגתו לפסיקת הרמב"ם.
ואם זה כן נחשב שהאשכנזי עושה איסור, משום שמרן הכריע כהרמב"ם נגד רבינו תם, למה בבישול כשמרן פסק כדעת הסוברים שזה אסור, אין זה נחשב שהאשכנזי עובר באיסור [הלא לפי הרמב"ם, גם להאשכנזי אסור לחמם את התבשיל, בדיוק כלשון הציטוט בהודעה הקודמת לי].
סוף דבר, לא ירדתי לעומק החילוק.
 
מחילה מכבודו אבל עיין למרן שליט"א (לעיל) והרב נאמ"ן שליט"א (בשאלה) שדעתם גדולה משלנו שלא הבינו כמוך
נראה מדבריך שכאילו רק בגלל שזו קושיא של הראש"ל אני מנסה לדחות אותה אבל ברגע שזה יהיה גם קושיא של הגר"מ מאזוז אז אני לא ינסה לדחות אותה... אבל באמת, לא מיניה ולא מקצתיה. אין כוונתי אלא לברר את האמת. דכאמור המעיין היטב בדברי הגר"מ לוי, יראה נכוחה שאין כאן השגה. וכפי שביאר באור תורה הנ"ל, וכפי שהרחבתי וביארתי לעיל.
 
עדיין לא הבנתי. גם בברכה לדעת מרן האשכנזי לא עושה שום איסור, מאחר ומנהג אבותיו בידיו. לדוגמא, ברכה על מצות עשה שהזמן גרמא לנשים, האשכנזי נוהג כמנהג ראשוני אשכנז, ובראשם רבינו תם, שנשים מברכות. ואמנם מרן על פי כללי הפסיקה הנהוגים אצלו פסק כהרמב"ם, אבל בוודאי האשכנזי לא עושה איסור כיוון שנוהג כמנהגי אשכנז, שם נהגו לברך, ולא מוטל עליו לשנות הנהגתו לפסיקת הרמב"ם.
ואם זה כן נחשב שהאשכנזי עושה איסור, משום שמרן הכריע כהרמב"ם נגד רבינו תם, למה בבישול כשמרן פסק כדעת הסוברים שזה אסור, אין זה נחשב שהאשכנזי עובר באיסור [הלא לפי הרמב"ם, גם להאשכנזי אסור לחמם את התבשיל, בדיוק כלשון הציטוט בהודעה הקודמת לי].
סוף דבר, לא ירדתי לעומק החילוק.
ה"ה שבמ"ע שהז"ג אשכנזיה שתברך לא נענה אחריה אמן אחר שלנו היא לא בכלל בר חיוב כי לא שיייכת ב'וצונו' ואילו לשיטת האשכנזים יענו אחריה אמן כי היא בר חיובא ולא דמיא לעונה אמן על ברכת בעלה שמחוייב בתורת ודאי ושפיר שתענה
משא"כ לנ"ד ספרדי לא יכול לענות אמן אחר כל ברכה שאשכנזי מברך שהיא מוטלת לנו הספרדים בתורת ספק אם הוא בר חיוב בברכה לדעת הפוס'
כגון ברכה על תפילין של ראש, אשה על לולב, ברכה על ההלל -והיוצא שכל שעצם הברכה הוא בתורת ספק סא"ל ושוא"ת
 
הנה לגבי ברכה של הלל זה מתורת מנהג ואינו חיוב גמור ברמב"ם הלכות ברכות הלכה טז וזה ל"ק "כל דבר שהוא מנהג אע"פ שמנהג נביאים הוא כגון נטילת ערבה בשביעי של חג ואין צריך לומר מנהג חכמים כגון קריאת הלל בראשי חדשים ובחולו של מועד של פסח אין מברכים עליו" מכאן יצא שגם אם אשכנזי ישאל את הרמב"ם יענה לו שלא יברך ושכן דעת רש"י החיד"א הגר"א ועוד פוסקים שלא מברכים
וכן לענין הלכה למעשה מרן פסק בשולחנו הטהור סימן תכב ה"ב שלא מברכים
וגם לרמ"א שאומר שמברכים זה מתורת מנהג וז"ל וכן נוהגין במדינות אלו ועוד בדרכי משה דכל דיני קריאת הלל אזלינן בתר המנהג


ולפי הנ"ל יוצא שלא מורים (להרמב"ם ומרן שכך פסקו להלכה) לאשכנזי לברך וא"כ שפיר קאמר שראייתו אינה ראיה
מפני שהוא מביא ראיה מברכה שחיובה בתורת חיוב לכו"ע משא"כ בנ"ד גם לגבי המברך עצמו חיובו מוטל בספק לדעת הרבה מהפוסקים אם יברך או לא יברך ולפי דעת הרמב"ם ומרן הוא מברך ברכה שאינה צריכה לכן איך יענה אמן
ועיין בשו"ת הרמב"ם שכתב "שהואיל ואיסור ברכה שאינה צריכה מן התורה שנאמר לא תשא וכו' לכן אסור לברך מספק וגם יש להיזהר שלא לענות אמן על ברכה כזאת וכל העונה אמן רחר ברכה לבטלה או ברכה שמסופק בחיובה הרי הוא עתיד ליתן את הדין" ולכן דעת הרב ביביע אומר שוא"ת ויהרהר אמן בליבו
ואנו לא מברכים משום ברכה שאינה צריכה עיין שו"ת יחוה דעת ח"ד סימן לב ושו"ת יבי"א ח"ט סימן לח אות ג
והנלעד"כ
נראה לי שאתה כלל לא קורא תגובות של אחרים, או שאינך מתעמק בהם
כבר נאמר פה להדיא שהשו"ע כן בירך וכלל לא פסק שלא יברך אלא איפכא, ורק כתב שהמנהג בא"י שלא לברך אבל הוא עצמו בירך כמו שהובא הן בב"י שם שהמנהג לברך והן בהל' חנוכה וכבר הביאו זאת פה לעיל את המקומות בב"י, "תעיין לעיל" [הדגשתי את התעיין כי נראה מתגובתך שלא עיינת]
וודאי שמרן הב"י לא אמר ללכת לשאול את הרמב"ם אם זה ברכה לבטלה אלא בירך בפועל
ולכן מי שעונה רק אמן כ"ש דכ"ש שיכול לענות, אף שהמנהג בא"י לא לברך כהרמב"ם, מ"מ א"א לומר שזה ברכה לבטלה אם הב"י עצמו בירך.
אז לברך לא אמרתי לך, אבל לענות אמן פשיטא דשרי, כי אם הב"י לא חשש לרמב"ם, ובירך, ממילא אין חשש לענות אמן
 
נראה לי שאתה כלל לא קורא תגובות של אחרים, או שאינך מתעמק בהם
כבר נאמר פה להדיא שהשו"ע כן בירך וכלל לא פסק שלא יברך אלא איפכא, ורק כתב שהמנהג בא"י שלא לברך אבל הוא עצמו בירך כמו שהובא הן בב"י שם שהמנהג לברך והן בהל' חנוכה וכבר הביאו זאת פה לעיל את המקומות בב"י, "תעיין לעיל" [הדגשתי את התעיין כי נראה מתגובתך שלא עיינת]
וודאי שמרן הב"י לא אמר ללכת לשאול את הרמב"ם אם זה ברכה לבטלה אלא בירך בפועל
ולכן מי שעונה רק אמן כ"ש דכ"ש שיכול לענות, אף שהמנהג בא"י לא לברך כהרמב"ם, מ"מ א"א לומר שזה ברכה לבטלה אם הב"י עצמו בירך.
אז לברך לא אמרתי לך, אבל לענות אמן פשיטא דשרי, כי אם הב"י לא חשש לרמב"ם, ובירך, ממילא אין חשש לענות אמן
שלח את המקור שמרן היה מברך כי אני לא מצאתי
ועיין בילקוט יוסף על הלכות חנוכה עמ' רד ואילך שמתרץ את הריב"ש שהבאת לעיל
בנוסף אם לך פשוט שעונה אמן
לאחרים וגדולים ממך כדוגמת מרן שליטא ומרן זצ"ל שבכלל לא
 
שלח את המקור שמרן היה מברך כי אני לא מצאתי
ועיין בילקוט יוסף על הלכות חנוכה עמ' רד ואילך שמתרץ את הריב"ש שהבאת לעיל
בנוסף אם לך פשוט שעונה אמן
לאחרים וגדולים ממך כדוגמת מרן שליטא ומרן זצ"ל שבכלל לא
א'- הב"י הל' ראש חודש סי' תכ"ב, על דברי הטור וקורין ההלל וכו', מביא שם את המח' האם לברך על ההלל והביא גם את שיטת הרמב"ם שלא יברך.

ועל זה מסיים אחרי המחלוקות והשיטות, כיצד לנהוג, וז"ל "וכתבו הרא"ש והר"ן שבכיוצא בזה אמרו אם הלכה רופפת בידך ראה היאך הציבור נוהגים ונהוג כן והמנהג הוא שמברכים על ההלל"

ומיד הוסיף- את דברי הרב המגיד [המגיד משנה] "והרב המגיד כתב ומנהגינו שציבור מברכין עליו ויחיד אומרו בלא ברכה".

הא למדת- סיכום דברי הב"י אחרי המח' שאזלינןם בתר המנהג, והמנהג לברך [כדכתב איהו גופיה]

ב'- ראה בב"י בהל' חנוכה סי' תרע"א על דברי הטור שמניחין נר חנוכה בבית הכנסת- מביא הב"י כמה טעמים איך שרי לברך

ובאחד מהטעמים הביא דאפשר לברך כשם שמברכין על ההלל בראש חודש.

דסתם בפשיטות- דאחד מהטעמים דאפשר לברך על נר בבית הכנסת כמו שמברך על ההלל.

הא למדת מתרי מקומות הללו, דבירך בפשטות.

ובשו"ע הל' ראש חודש- אחר שהביא המח' אם מברכים אי לאו, סיים "וכן נוהגים בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותיה".

והיינו- דבספרד הפשטות שבירכו, וכמו שהזכיר בב"י, אלא שבא"י המנהג כהרמב"ם.

ממילא- אנו עתה בא"י ודאי שמנהגינו שלא יברך כהרמב"ם, אבל בשביל לענות רק אמן על זה אמרתי דא"א לטעון שזה ברכה לבטלה, דהא מרן הב"י בירך על ההלל כמנהג ספרד וכדכתב איהו בב"י הנ"ל.

ולא זו בלבד- אלא דבב"י שם אחר שהביא את הרמב"ם שלא יברך, על זה סיים שאזלינן בתר המנהג, א"כ- הב"י לא חשש לרמב"ם שזה ברכה לבטלה אלא קיים את המנהג לברך.

וכן על פי זה- בנר חנוכה אחד מהטעמים שכתב בפשטות הוא כשם שמברכים על ההלל בר"ח.

וכיון שכן- הא לנו דהב"י לא חשש לרמב"ם שזה ברכה לבטלה, אע"פ שלרמב"ם זה ברכה לבטלה בכל מקום ולא רק בא"י.

וא"כ אנו- לא נחשוש לענות אמן כי אין פה ברכה לבטלה, אלא רק מנהג גרידא שבא"י נהגנו כהרמב"ם
 
באמת שגם אנכי הצעיר לא הבנתי את התשובה שאמר מוה"ר הראש"ל בלויין לפני שבועיים שאם נבוא לרמבם בודאי שיאמר לא לברך, הרי בעוד הרמב"ם בשמים והמברכים על ההלל אינם עושים נגד ההלכה ואולי גם לא נגד דעת הרמב"ם עצמו שמסתמא הוא יודה שדבריו אינם המילה האחרונה במקום מנהג, על זה אפשר להמליץ לא בשמים היא ולמה לא נענה אמן על אדם שהתכוון לשם שמים ולא עשה שום עוול בברכתו? הרי כשאתה לא עונה אמן זהו מחמת שלדעתך הברכה הזו אינה כלפי הקב"ה ח"ו ובודאי שא"א לומר כן
 
הא למדת מתרי מקומות הללו, דבירך בפשטות.
אין הכרח לומר שבירך, וכי לא היה לפני מרן את הרמב"ם שפסק מפורש שלא מברכים על המנהג, וגם א"ת שבירך הרי דומה למה שהיה עם הרשב"ץ שלא ענה אמן על קידוש בבית הכנסת
וצא וראה שמרן זצ"ל הביא את מה שכתב הרשב"ץ והרשב"ש והקושיה שהיתה למעלה בראש השרשור
שמרן מתרץ שמכיון שלא יצא הדבר מידי מח' בפוסקים נמנע התשב"ץ מלענות ורחוק מאוד לומר שחזר בו חזו"ע פסח חלק א עמ' רלו
ואפשר שיש לצרף מה שכתב הרב בחזו"ע בשם המאירי על המנהג הנ"ל
1721282255317.png
ולפי מה שכבודו אומר מ"ש מערב פסח שחל בשבת שלפשטנים אין אומרים ברכת מעין שבע וש"צ שבירך אין עונים אחריו אמן
כי זה ספק ברכה לבטלה לדעת הרבה מהפוסקים ולכאורה ה"ה הדין כאן שהברכה על ההלל היא בספק ברכה לבטלה לדעת הרבה פוסקים הרמב"ם, רש"י, תוספות רי"ד,הרדב"ז, החיד"א ועוד ולפיכך אין לענות אמן
 
אין הכרח לומר שבירך, וכי לא היה לפני מרן את הרמב"ם שפסק מפורש שלא מברכים על המנהג, וגם א"ת שבירך הרי דומה למה שהיה עם הרשב"ץ שלא ענה אמן על קידוש בבית הכנסת
וצא וראה שמרן זצ"ל הביא את מה שכתב הרשב"ץ והרשב"ש והקושיה שהיתה למעלה בראש השרשור
שמרן מתרץ שמכיון שלא יצא הדבר מידי מח' בפוסקים נמנע התשב"ץ מלענות ורחוק מאוד לומר שחזר בו חזו"ע פסח חלק א עמ' רלו
ואפשר שיש לצרף מה שכתב הרב בחזו"ע בשם המאירי על המנהג הנ"ל
הצג קובץ מצורף 22925
ולפי מה שכבודו אומר מ"ש מערב פסח שחל בשבת שלפשטנים אין אומרים ברכת מעין שבע וש"צ שבירך אין עונים אחריו אמן
כי זה ספק ברכה לבטלה לדעת הרבה מהפוסקים ולכאורה ה"ה הדין כאן שהברכה על ההלל היא בספק ברכה לבטלה לדעת הרבה פוסקים הרמב"ם, רש"י, תוספות רי"ד,הרדב"ז, החיד"א ועוד ולפיכך אין לענות אמן
לכן הבאתי לך את לשון הב"י
שאחרי שהביא את הרמב"ם שאסור לברך, על זה כתב "הלכה רופפת בידך" וסיים דאזלינן בתר המנהג ולכן מברך
א"כ- מרן הב"י להדיא גילה לנו בלשונו הטהור שאין פה אפי' ספק ברכה לבטלה
כי על הרמב"ם שאסר על זה הוסיף שאזלינן בתר המנהג לברך
א"כ- אם מרן הב"י לא חשש לספק ברכה לבטלה אני יחשוש?
אלא מאי- לא אברך מפני המנהג כי המנהג כאן בא"י כהרמב"ם, אבל רק ממנהג גרידא ולא מתורת ספק ברכה לבטלה, כי מרן הב"י להדיא גילה לנו שאין כאן ספק ברכה לבטלה
 
חזור
חלק עליון