בשו"ת שבט הלוי חלק ג' סי' א' כתב:
"אשר הציע כב' לפני למחות נגד רב מפורסם אשר נדפס בשמו באיזה ירחון שכ' על הרמ"א זי"ע שהאמת ניתנת להאמר שכמעט רוב הדברים בהג"ה אינם עניני הלכה יסודיים כל כך ובדרך כלל אינם אלא ע"פ מנהגים מקומיים בארצות אשכנז ע"כ.
באמת לולא שכ' כב' שהכותב הוא רב מפורסם, לא הייתי מאמין שנמצא אפילו בדורנו הירוד בעוה"ר מי שמכנה עצמו רב צורב ות"ח לכתוב דברים יורדים חדרי בטן על רבן של ישראל רבינו הרמ"א שזה ארבע מאות שנה נתקבלו פסקיו והלכותיו כהלכות בית הלל אחרי שיצא הבת קול".
וידוע הדבר שכוונתו למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, במש"כ בירחון "קול סיני" גליון 72, ה' שבט ה'תשל"א, במאמר בעניין שיטת מרן רבינו יוסף קארו בהוראותיו בחיבור ה"שלחן ערוך" אות ח', עמ' 391:
"האמת ניתנה להאמר שכמעט רוב הדברים בהגה, אינם עניני הלכה יסודיים כל כך, ובדרך כלל אינם אלא ע"פ מנהגים מקומיים בארצות אשכנז". עכ"ל. ועיי"ש מה שהאריך לבאר העניין.
ומרן הראשל"צ שליט"א כבר אמר באי-אלו מקומות שיש להגיה את הדברים הנ"ל משום שנעלם מעיניו דברי הרמ"א עצמו בהקדמתו לספרו "תורת חטאת", שם כתב:
"ועל כן לא דקדקתי להביא תמיד סוגיות הגמרא או הפוסקים הראשונים ולשונם כי לא כוונתי רק לדקדק במנהגי האחרונים ז"ל כדי לידע ולהורות כיצד נוהגין ובזה דברי האחרונים ז"ל הוא העיקר גם עם מה שראיתי רבותי נוהגים והוא צורך גדול בזה כדי לעמוד על האמת בכל דבר גם כי הרבה דינים אין אנו נוהגי' כמסקנת הרב הגדול מו' יוסף קארו זצ"ל אשר כבר נתפשט ספריו בכל ישראל ואם יפסוק אדם אחר דבריו בפרט בדיני איסור והיתר אשר יסד בשלחן ערוך שלו יסתור כל מנהגי' שנוהגים בהם במדינות אלו על כן אמרתי לתקן הדבר לשם שמים והוא יעזרני להוציא מחשבתי לפועל ויזכני למען שמו וחסדו שאהיה מן המשכילים ומצדיקי' הרבים ככוכבים לעולם ועד ויצילני משגיאה. והנה לא אומר לאחרים קבלו שהם רשאים ולא אני כל שכן לגדולים מערכי באשר יש בידם מאזני השכל יודעים להכריע בכל דבר ולא סדרתי הסדור הזה רק לקטנים ממני ולהעיר לב המעיינים שידעו להזהר ובכל דבר כתבתי טעמי ונימוקי עמי והוריתי מקום אשר מתוכו הוצאתי הדין ההוא והורצה לסמוך עלי יבא ויסמוך והרוצה לחלוק מי ימחה בידו ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ויהיה מתון בדין".
ולכן אמר מרן הראשל"צ שליט"א:
"כל אחד שיבוא לבית ויש לו את הספר הזה, או רואה באיזה ביהכנ"ס, יכתוב בצד בעט, לא בעיפרון, 'כל תשובה זו בטעות יסודה, נעלם מעיני קודשו מה שכותב הרמ"א בהקדמה שלו לספר תורת חטאת'".
והנה עלה בדעתי לומר שאין כאן היעלמות הדברים מאחד הצדדים, אלא אי הבנה במה שנתכוון לומר השני, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
לענ"ד, מרן זצ"ל התכוון לומר בדעת הרמ"א, שאע"פ שישנם פעמים ששלושת עמודי ההוראה פסקו דבר, אעפ"כ פעמים שכתב הרמ"א כדעת מהרי"ל וכד' ע"פ מה שהיו נוהגים. ואע"פ שאינו חולק על מרן השו"ע מצד פסיקת ההלכה, אולם מחמת שכך היה המנהג, והוא הונהג ע"פ מהרי"ל או מהרי"ו וכד', לכן הם נוהגים כן וימשיכו במנהגם (אחר שיש להם על מי לסמוך).
וע"פ רוב הרמ"א לא חולק על השו"ע מסברא או ע"פ דעת הפוסקים אלא רק מחמת המנהג (ובכדי ליישבו). [ואולי הוא ע"פ מה שכתב השו"ע עצמו שלא בא לעקור מנהגים קדומים, וכלשונו: "ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אע"פ שאנחנו נכריע בהפך יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפרק מקום שנהגו"].
ובוודאי שגם לדעת מרן זצ"ל מש"כ הרמ"א הוא הלכה פסוקה ולא סתם מקבץ מנהגים שכך היו נוהגים.
אולם לכאורה בעל ה"שבט הלוי" לא הבין בדברי מרן זצ"ל שכך נתכוון לומר, אלא חשב שנתכוון לומר שמה שכתב הרמ"א הוא רק מנהגים ואינם הלכות, ולכן כתב כנגדו בעוז שזה אינו. (ולא שייך להקדמת הרמ"א ב"תורת חטאת"), [ואולי אף לא ראה את דברי מרן זצ"ל באריכות, אלא רק שועלים קטנים מחבלים בכרמים הראו לו את הקטע הנ"ל ועפי"ז כתב מה שכתב]. ובאמת גם הרב וואזנר יודה שמש"כ הרמ"א זהו בעיקר ע"פ מנהגיהם המיוסדים ע"פ ההלכה. והאמת והשלום אהבו.
"אשר הציע כב' לפני למחות נגד רב מפורסם אשר נדפס בשמו באיזה ירחון שכ' על הרמ"א זי"ע שהאמת ניתנת להאמר שכמעט רוב הדברים בהג"ה אינם עניני הלכה יסודיים כל כך ובדרך כלל אינם אלא ע"פ מנהגים מקומיים בארצות אשכנז ע"כ.
באמת לולא שכ' כב' שהכותב הוא רב מפורסם, לא הייתי מאמין שנמצא אפילו בדורנו הירוד בעוה"ר מי שמכנה עצמו רב צורב ות"ח לכתוב דברים יורדים חדרי בטן על רבן של ישראל רבינו הרמ"א שזה ארבע מאות שנה נתקבלו פסקיו והלכותיו כהלכות בית הלל אחרי שיצא הבת קול".
וידוע הדבר שכוונתו למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, במש"כ בירחון "קול סיני" גליון 72, ה' שבט ה'תשל"א, במאמר בעניין שיטת מרן רבינו יוסף קארו בהוראותיו בחיבור ה"שלחן ערוך" אות ח', עמ' 391:
"האמת ניתנה להאמר שכמעט רוב הדברים בהגה, אינם עניני הלכה יסודיים כל כך, ובדרך כלל אינם אלא ע"פ מנהגים מקומיים בארצות אשכנז". עכ"ל. ועיי"ש מה שהאריך לבאר העניין.
ומרן הראשל"צ שליט"א כבר אמר באי-אלו מקומות שיש להגיה את הדברים הנ"ל משום שנעלם מעיניו דברי הרמ"א עצמו בהקדמתו לספרו "תורת חטאת", שם כתב:
"ועל כן לא דקדקתי להביא תמיד סוגיות הגמרא או הפוסקים הראשונים ולשונם כי לא כוונתי רק לדקדק במנהגי האחרונים ז"ל כדי לידע ולהורות כיצד נוהגין ובזה דברי האחרונים ז"ל הוא העיקר גם עם מה שראיתי רבותי נוהגים והוא צורך גדול בזה כדי לעמוד על האמת בכל דבר גם כי הרבה דינים אין אנו נוהגי' כמסקנת הרב הגדול מו' יוסף קארו זצ"ל אשר כבר נתפשט ספריו בכל ישראל ואם יפסוק אדם אחר דבריו בפרט בדיני איסור והיתר אשר יסד בשלחן ערוך שלו יסתור כל מנהגי' שנוהגים בהם במדינות אלו על כן אמרתי לתקן הדבר לשם שמים והוא יעזרני להוציא מחשבתי לפועל ויזכני למען שמו וחסדו שאהיה מן המשכילים ומצדיקי' הרבים ככוכבים לעולם ועד ויצילני משגיאה. והנה לא אומר לאחרים קבלו שהם רשאים ולא אני כל שכן לגדולים מערכי באשר יש בידם מאזני השכל יודעים להכריע בכל דבר ולא סדרתי הסדור הזה רק לקטנים ממני ולהעיר לב המעיינים שידעו להזהר ובכל דבר כתבתי טעמי ונימוקי עמי והוריתי מקום אשר מתוכו הוצאתי הדין ההוא והורצה לסמוך עלי יבא ויסמוך והרוצה לחלוק מי ימחה בידו ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ויהיה מתון בדין".
ולכן אמר מרן הראשל"צ שליט"א:
"כל אחד שיבוא לבית ויש לו את הספר הזה, או רואה באיזה ביהכנ"ס, יכתוב בצד בעט, לא בעיפרון, 'כל תשובה זו בטעות יסודה, נעלם מעיני קודשו מה שכותב הרמ"א בהקדמה שלו לספר תורת חטאת'".
והנה עלה בדעתי לומר שאין כאן היעלמות הדברים מאחד הצדדים, אלא אי הבנה במה שנתכוון לומר השני, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
לענ"ד, מרן זצ"ל התכוון לומר בדעת הרמ"א, שאע"פ שישנם פעמים ששלושת עמודי ההוראה פסקו דבר, אעפ"כ פעמים שכתב הרמ"א כדעת מהרי"ל וכד' ע"פ מה שהיו נוהגים. ואע"פ שאינו חולק על מרן השו"ע מצד פסיקת ההלכה, אולם מחמת שכך היה המנהג, והוא הונהג ע"פ מהרי"ל או מהרי"ו וכד', לכן הם נוהגים כן וימשיכו במנהגם (אחר שיש להם על מי לסמוך).
וע"פ רוב הרמ"א לא חולק על השו"ע מסברא או ע"פ דעת הפוסקים אלא רק מחמת המנהג (ובכדי ליישבו). [ואולי הוא ע"פ מה שכתב השו"ע עצמו שלא בא לעקור מנהגים קדומים, וכלשונו: "ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אע"פ שאנחנו נכריע בהפך יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפרק מקום שנהגו"].
ובוודאי שגם לדעת מרן זצ"ל מש"כ הרמ"א הוא הלכה פסוקה ולא סתם מקבץ מנהגים שכך היו נוהגים.
אולם לכאורה בעל ה"שבט הלוי" לא הבין בדברי מרן זצ"ל שכך נתכוון לומר, אלא חשב שנתכוון לומר שמה שכתב הרמ"א הוא רק מנהגים ואינם הלכות, ולכן כתב כנגדו בעוז שזה אינו. (ולא שייך להקדמת הרמ"א ב"תורת חטאת"), [ואולי אף לא ראה את דברי מרן זצ"ל באריכות, אלא רק שועלים קטנים מחבלים בכרמים הראו לו את הקטע הנ"ל ועפי"ז כתב מה שכתב]. ובאמת גם הרב וואזנר יודה שמש"כ הרמ"א זהו בעיקר ע"פ מנהגיהם המיוסדים ע"פ ההלכה. והאמת והשלום אהבו.
קבצים מצורפים
נערך לאחרונה: