שלום וברכה
בערוך השולחן (סימן רעא סעיף כב) כתב צריך שתהיה מפה על השלחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על הפת וכן המנהג בכל תפוצות ישראל ומעריכין זה מבעוד יום, ובזמן הש"ס שאכלו על שולחנות קטנים ולפני כל אחד היה שלחן היו מעריכים על השלחן שעמד במקום אחר ואחר הקידוש היו מביאים השלחן לפניו ולא היו צריכים לכסות הפת אבל עכשיו שהשלחן גדול ועומד תמיד במקום האכילה והחלות מוכרחים להיות על השלחן בעת הקידוש, כי היכי דתיהוי הסעודה בעת הקידוש שזהו יקרא דשבתא, ולכן בהכרח לשום על החלות מפה כדי שלא יראה הפת בושתו שאין מקדשין עליו ולפ"ז לאחר קידוש יכול להסיר המפה, אבל הטור כתב עוד טעם שזהו זכר למן שהיה מכוסה מלמעלה ומלמטה ולפ"ז צריכה המפה להיות עד אחר המוציא וכן המנהג, ויש שמביאין החלות לאחר קידוש וזה אינו מספיק רק לטעם שלא יראה הפת בושתו, ואין נכון לעשות כן וגם במקדש על הפת צריך להיות כן. ע"כ. והובא בפסקי תשובות (סימן רעא הערה 184).
וכ"כ בהלכה ברורה (כרך טז עמוד רנב) וז"ל: והטעם השלישי לכיסוי הפת בשעת הקידוש הוא משום יקרא דשבתא דהיינו שעל ידי כך שהיתה הפת מכוסה בשעת הקידוש ולאחר מכן מסירים את המפה מעל הפת אחר הקידוש באה הסעודה לכבוד שבת, ובדורות הראשונים שהיו רגילים לאכול בשלחנות קטנים היו עורכים את השלחן בחדר אחר, ואחר הקידוש היו מביאים את השלחן כשהוא ערוך ומוכן, ובזמנינו שהשלחנות שלנו גדולים וקשה להביא את השלחן אחר הקידוש כדי שלא להפסיק יותר מדי בין הקידוש לבין הסעודה אנו מכסים את הפת בשעת הקידוש והרי זה כאילו שהשלחן אינו שם, ולאחר מכן כשמסירים את המפה מעל הפת הרי זה כמו שמביאים עתה את השלחן ובזה באה הסעודה לכבוד שבת. וע"ש.
בברכה רבה
בערוך השולחן (סימן רעא סעיף כב) כתב צריך שתהיה מפה על השלחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על הפת וכן המנהג בכל תפוצות ישראל ומעריכין זה מבעוד יום, ובזמן הש"ס שאכלו על שולחנות קטנים ולפני כל אחד היה שלחן היו מעריכים על השלחן שעמד במקום אחר ואחר הקידוש היו מביאים השלחן לפניו ולא היו צריכים לכסות הפת אבל עכשיו שהשלחן גדול ועומד תמיד במקום האכילה והחלות מוכרחים להיות על השלחן בעת הקידוש, כי היכי דתיהוי הסעודה בעת הקידוש שזהו יקרא דשבתא, ולכן בהכרח לשום על החלות מפה כדי שלא יראה הפת בושתו שאין מקדשין עליו ולפ"ז לאחר קידוש יכול להסיר המפה, אבל הטור כתב עוד טעם שזהו זכר למן שהיה מכוסה מלמעלה ומלמטה ולפ"ז צריכה המפה להיות עד אחר המוציא וכן המנהג, ויש שמביאין החלות לאחר קידוש וזה אינו מספיק רק לטעם שלא יראה הפת בושתו, ואין נכון לעשות כן וגם במקדש על הפת צריך להיות כן. ע"כ. והובא בפסקי תשובות (סימן רעא הערה 184).
וכ"כ בהלכה ברורה (כרך טז עמוד רנב) וז"ל: והטעם השלישי לכיסוי הפת בשעת הקידוש הוא משום יקרא דשבתא דהיינו שעל ידי כך שהיתה הפת מכוסה בשעת הקידוש ולאחר מכן מסירים את המפה מעל הפת אחר הקידוש באה הסעודה לכבוד שבת, ובדורות הראשונים שהיו רגילים לאכול בשלחנות קטנים היו עורכים את השלחן בחדר אחר, ואחר הקידוש היו מביאים את השלחן כשהוא ערוך ומוכן, ובזמנינו שהשלחנות שלנו גדולים וקשה להביא את השלחן אחר הקידוש כדי שלא להפסיק יותר מדי בין הקידוש לבין הסעודה אנו מכסים את הפת בשעת הקידוש והרי זה כאילו שהשלחן אינו שם, ולאחר מכן כשמסירים את המפה מעל הפת הרי זה כמו שמביאים עתה את השלחן ובזה באה הסעודה לכבוד שבת. וע"ש.
בברכה רבה
ועיין עוד בילקו"י שבת א' כרך ג' עמוד שמו' שהביא ארבעה טעמים בעניין כיסוי הפת, וט' נ"מ ביניהם, עיי"ש שהאריך בזה.
ובאמת לטעם הראשון שהביא הטור שיראה לכבוד השבת אין צריך להביא את הפת קודם הקידוש, אבל לשאר הטעמים צריך וכיון שאנו חוששים לכל הטעמים ראוי להקפיד בזה.
ועיין בבא"ח פרשת וירא שיש בזה טעם על פי הסוד
ובאמת לטעם הראשון שהביא הטור שיראה לכבוד השבת אין צריך להביא את הפת קודם הקידוש, אבל לשאר הטעמים צריך וכיון שאנו חוששים לכל הטעמים ראוי להקפיד בזה.
ועיין בבא"ח פרשת וירא שיש בזה טעם על פי הסוד
