• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

בירור כוונת התוספות פסחים מז. ד"ה נאכל

זהר

New member
התוספות דנים בביאור דברי המשנה המובאת בגמרא, שלחם הפנים היה נאכל לאחד עשר יום, כשהיו שני ימי ר"ה חלים בחמישי ושישי.
ומבארים התוספות, דהכוונה כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה, ביום חמישי (ל' באלול), שאין מקבלין את עדותן, ונוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש, כמבואר בר"ה ל:
שאז היום השני (יום שישי, ל"א לאלול) הוא העיקר, וממנו מונין את ימי תשרי, ונמצא שיום הכיפורים חל ביום א', וכך היה נאכל לאחד עשר יום, שהיה נאפה ברביעי קודם ר"ה, ונאכל בשבת הבאה ערב יוה"כ.
התוספות מזכירים בתוך דבריהם, 'כדמוכח בביצה (ומופיע לפנינו ה:)', ונבוכתי מאד, איזה נקודה ברצונם להוכיח מביצה שלא מוכח מהמשנה בר"ה, והאיך הוכיח כן מביצה.

אשמח לעזרת הרבנים והחברים
 
התוספות דנים בביאור דברי המשנה המובאת בגמרא, שלחם הפנים היה נאכל לאחד עשר יום, כשהיו שני ימי ר"ה חלים בחמישי ושישי.
ומבארים התוספות, דהכוונה כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה, ביום חמישי (ל' באלול), שאין מקבלין את עדותן, ונוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש, כמבואר בר"ה ל:
שאז היום השני (יום שישי, ל"א לאלול) הוא העיקר, וממנו מונין את ימי תשרי, ונמצא שיום הכיפורים חל ביום א', וכך היה נאכל לאחד עשר יום, שהיה נאפה ברביעי קודם ר"ה, ונאכל בשבת הבאה ערב יוה"כ.
התוספות מזכירים בתוך דבריהם, 'כדמוכח בביצה (ומופיע לפנינו ה:)', ונבוכתי מאד, איזה נקודה ברצונם להוכיח מביצה שלא מוכח מהמשנה בר"ה, והאיך הוכיח כן מביצה.

אשמח לעזרת הרבנים והחברים
תוספות לא הזכירו כלל המשנה במסכת ראש השנה, אלא רק הגמרא בביצה, ונראה משום שבמסכת ראש השנה לא כ"כ דנו בביאור דברי המשנה, ועיקר הסוגיא הוא במסכת ביצה.
ונראה שרצו להוכיח את הנקודה של נוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש כי היכי דלא לזלזלו ביה לשנה הבאה, וזה אכן מבואר שם בביצה.

וכדאי לעיין בתוס' הר"ש משאנץ על פסחים ואמ"א כעת.
 
תוספות לא הזכירו כלל המשנה במסכת ראש השנה, אלא רק הגמרא בביצה, ונראה משום שבמסכת ראש השנה לא כ"כ דנו בביאור דברי המשנה, ועיקר הסוגיא הוא במסכת ביצה.
ונראה שרצו להוכיח את הנקודה של נוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש כי היכי דלא לזלזלו ביה לשנה הבאה, וזה אכן מבואר שם בביצה.

וכדאי לעיין בתוס' הר"ש משאנץ על פסחים ואמ"א כעת.
* מה ש'נהגו אותו היום קודש ולמחר קודש', מפורש במשנה בר"ה.
* מה שעיקר היום הוא היום השני, אינו מוזכר כלל בביצה, ומצד שני מוכרח הוא בלא"ה משני טעמים, א. מצד הדין - כיון שלא קיבלו בי"ד עדות ביום שלשים, ממילא נקבע היום השני (יום ל"א) כיום א' בתשרי, שאין החודש מקודש עפ"י הראיה אלא עפ"י בי"ד, ואם לא קידשו את יום ל', ממילא (בלא קידוש בי"ד) מתקדש משמים יום ל"א. ב. מצד התקנה - שרצו לתקן את הקלקול, שהיו הלויים שרים שיר של חול בתמיד של בין הערביים, ולבסוף באו עדים ונעשה קודש, וא"כ תקנתם, שלא יקבלו את העדות וממילא באמת יהיה יום חול. (ואי"ל שתקנתם היתה שיהיה יום קודש וישירו בו שיר קודש, שא"כ מה הקשר לאי קבלת העדות לאחר מנחה).
* הטעם שבכל זאת גזרו לנהוג מנהג קודש גם ביום ראשון, 'כי היכי דלא לזלזלו ביה לשנה הבאה', לא נתבאר כלל לא בר"ה ולא בביצה. [בביצה נתבאר דבר אחר, שאף לאחר החורבן שמקבלין עדות, ונמצא שהנוהגים ב' ימים הוא רק מספק, וא"כ הו"ל ביצה שנולדה בזה מותרת בזה, עכ"ז כדי שלא יבואו לטעות כשיבנה ביהמ"ק ולומר אשתקד אכלנו את הביצה, אף עתה נאכל אותה, לכן לא ביטלו את איסור ביצה שנולדה בזה אסורה בזה.]
 
* מה ש'נהגו אותו היום קודש ולמחר קודש', מפורש במשנה בר"ה.
אמת. אך הטעם כי היכי דלא לזלזלו ביה לשנה הבאה אינו מוזכר במסכת ראש השנה. ויותר מבואר בסוגיא בביצה.
וכעת
* הטעם שבכל זאת גזרו לנהוג מנהג קודש גם ביום ראשון, 'כי היכי דלא לזלזלו ביה לשנה הבאה', לא נתבאר כלל לא בר"ה ולא בביצה. [בביצה נתבאר דבר אחר, שאף לאחר החורבן שמקבלין עדות, ונמצא שהנוהגים ב' ימים הוא רק מספק, וא"כ הו"ל ביצה שנולדה בזה מותרת בזה, עכ"ז כדי שלא יבואו לטעות כשיבנה ביהמ"ק ולומר אשתקד אכלנו את הביצה, אף עתה נאכל אותה, לכן לא ביטלו את איסור ביצה שנולדה בזה אסורה בזה.]
וכעת בא לידי תוס' הר"ש משאנץ ז"ל והא לך לשוני: "ואומר רבי, דבלאו הכי לא קשיא מידי. דלעולם אין נאכלין יותר מי"א, דהא שני ימים טובים היכי דמי, אי באו עדים מן המנחה ולמעלה ביום חמישי אע"ג שעושין אותו היום קודש ולמחר קודש, מיהו אמרינן בתרא (היינו יום ל"א אלול. פשוט) עיקר, וקמא (היינו יום ל' אלול. פשוט) לאו יו"ט מן התורה אלא כי היכי דלא ניזיל ביה לשנה הבאה כשיבואו עדים קודם המנחה, דהכי מוכח בריש ביצה (ה:) וכו'" והרי זה כדאמרן בס"ד.
וזה מבואר שם בגמ' ביצה שם בסוה"ע מדברי רבא שאומר: "אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה, מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש". עיי"ש ודו"ק היטב בטעם דברי רבא. וזהו מש"כ תוס' לשון כדמוכח.
* מה שעיקר היום הוא היום השני, אינו מוזכר כלל בביצה, ומצד שני מוכרח הוא בלא"ה משני טעמים, א. מצד הדין - כיון שלא קיבלו בי"ד עדות ביום שלשים, ממילא נקבע היום השני (יום ל"א) כיום א' בתשרי, שאין החודש מקודש עפ"י הראיה אלא עפ"י בי"ד, ואם לא קידשו את יום ל', ממילא (בלא קידוש בי"ד) מתקדש משמים יום ל"א. ב. מצד התקנה - שרצו לתקן את הקלקול, שהיו הלויים שרים שיר של חול בתמיד של בין הערביים, ולבסוף באו עדים ונעשה קודש, וא"כ תקנתם, שלא יקבלו את העדות וממילא באמת יהיה יום חול. (ואי"ל שתקנתם היתה שיהיה יום קודש וישירו בו שיר קודש, שא"כ מה הקשר לאי קבלת העדות לאחר מנחה).
אמת, ואינו ענין לנידון דידן.
 
אמת. אך הטעם כי היכי דלא לזלזלו ביה לשנה הבאה אינו מוזכר במסכת ראש השנה. ויותר מבואר בסוגיא בביצה.
וכעת

וכעת בא לידי תוס' הר"ש משאנץ ז"ל והא לך לשוני: "ואומר רבי, דבלאו הכי לא קשיא מידי. דלעולם אין נאכלין יותר מי"א, דהא שני ימים טובים היכי דמי, אי באו עדים מן המנחה ולמעלה ביום חמישי אע"ג שעושין אותו היום קודש ולמחר קודש, מיהו אמרינן בתרא (היינו יום ל"א אלול. פשוט) עיקר, וקמא (היינו יום ל' אלול. פשוט) לאו יו"ט מן התורה אלא כי היכי דלא ניזיל ביה לשנה הבאה כשיבואו עדים קודם המנחה, דהכי מוכח בריש ביצה (ה:) וכו'" והרי זה כדאמרן בס"ד.
ראיתיו אף קודם להעלאת השאלה בפורום, אך הא גופא לא הבנתי, שמה שאינו יו"ט מה"ת, מוכרח בלא"ה, וכמו שביארתי קודם לכן, והטעם שרבנן גזרו דלהוי יו"ט, לא נתבאר בביצה.
וזה מבואר שם בגמ' ביצה שם בסוה"ע מדברי רבא שאומר: "אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה, מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש". עיי"ש ודו"ק היטב בטעם דברי רבא. וזהו מש"כ תוס' לשון כדמוכח.
צר לי, אך לא הבנתי כיצד אתם רואים בדברי רבא שהטעם הוא 'כדי לא לזלזלו ביה', מדברי רבא מבואר דבר אחד, שלאחר החורבן, לא ביטלו את הדין שאם באו לאחר מנחה נוהגין שני ימי ר"ה, על אף שמקבלין את העדות לאחר מנחה ונקבע יו"ט ביום ל', מ"מ צריך לנהוג קדושה גם ביום ל"א (כלומר, להיפך מקודם החורבן, שהיה יום ל"א עיקר, ויום ל' מדרבנן). והאיך מבואר מזה, שהטעם הוא כי היכי דלא לזלזלו ביה.
 
צר לי, אך לא הבנתי כיצד אתם רואים בדברי רבא שהטעם הוא 'כדי לא לזלזלו ביה', מדברי רבא מבואר דבר אחד, שלאחר החורבן, לא ביטלו את הדין שאם באו לאחר מנחה נוהגין שני ימי ר"ה, על אף שמקבלין את העדות לאחר מנחה ונקבע יו"ט ביום ל', מ"מ צריך לנהוג קדושה גם ביום ל"א (כלומר, להיפך מקודם החורבן, שהיה יום ל"א עיקר, ויום ל' מדרבנן). והאיך מבואר מזה, שהטעם הוא כי היכי דלא לזלזלו ביה.
ראה נא בתוס' בביצה ה' ב' 2 שורות אחרונות בעמוד.
 
ראה נא בתוס' בביצה ה' ב' 2 שורות אחרונות בעמוד.
מדוע אתם הולכים סחור סחור, אנא בארו לי באופן פשוט וברור, כיצד מוכח מדברי רבא, שהטעם הוא 'כי היכי דלא לזלזלו ביה'. [אין לי כל ענין להתוכח, אני משווע להבנה ברורה].
התוס' רק מבארים את דברי רבא, 'מי לא מודה ריוחב"ז שאם באו מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותוהיום קודש ולמחר קודש', שזה עולה עולה על קודם החורבן, כלומר, מי לא מודה ריוחב"ז שקודם החורבן אם באו לאחר מנחה היו שני ימי ר"ה קדושה אחת, וכיון שכן גם לאחר החורבן, כשעושין שני ימים הוי קדושה אחת.
ואין כל אזכור לטעם הגזירה, ואף לא הכרח כלשהוא לטעם הנ"ל.
 
חזור
חלק עליון