ב"ה זכיתי ללמוד בהל' נדה דברי השו"ע,
והנה בסימן קפ"ד סעיף ט' ע"פ הכלל של "סתם ויש" סתם מרן שאף בוסת קבוע או עו"ב אם לא בדקה א"צ בדיקה לאחמ"כ
ובסימן קפ"ט סעיף ד' כתב מרן רק השיטה שצריכה לבדוק אף לאחמ"כ אם לא בדקה בוסת קבוע או עו"ב
ומרן זצוק"ל בטהרת הבית כתב דשמרן השו"ע חזר בו בסימן קפ"ט ממה שפסק בסימן קפ"ד וממילא צריכה לבדוק
ולכאו' כתב זה כדי להראות פנים לכלל של "סתם ויש" שהוא כלל נכון ומה שכאן סותר עצמו זה מחמת שחזר בו
וכל מה שעיינתי בזה והגעתי לכך הוא ע"י אשכנזי אחד ששאלני שלכאו' מוכח מכאן שזה הכלל אינו נכון...
והשבתי לו דאין הכי נמי מרן בטהרת הבית מיישב שהשו"ע חזר בו.
אך שוב הקשה על הטהרת הבית איך אפשר לומר כך על השו"ע שיחזור בו באותו הספר בלי לתקן מה שכתב, והרי כל מה שכתב הוא קיצור הלכה ולא בדרך פלפול,
וכל מה שאפשר לומר על פו' שחזרו בהם, הוא דווקא ממרחק השנים ולא במרחק של כמה סימנים, ואף אם חזר בו היה לו לתקן דבריו,
כך אמר וכנראה שזה אינו נכון אך אשמח לבירור ע"י חברי הפורום בענין מחמת עניותי שאיני יודע להשיב לו ממקומות אחרים
יש"כ
לפני שנים שאלתי את זה
באתר כסא רחמים וז"ל:
פלוני | מס' שאלה 10968
בענין הסתירה (לשיטת הסוברים שסתם ויש הלכה כסתם לגמרי ואין לחוש ליש אומרים) בשלחן ערוך יורה דעה בין סימן קפד סעיף ט' וקפט סעיף ד'. שבקפ"ד סעיף ט' פסק בסתם שאשה שעברה עונת וסתה ולא בדקה טהורה. וביש אומרים פסק שאם יש לה וסת קבוע או שהוא יום שלושים אע"פ שאינו קבוע אסורה עד שתבדוק. ובקפ"ט סעיף ד' פסק כיש אומרים בקפ"ד סעיף ט'. הנה תירץ קושיא זו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בספרו טהרת הבית (ואינו לפני) שמרן חזר בו. ע"ש.
ולא זכיתי להבין, בשלמא שאנחנו מתרצים כן בין מה שכתב בבית יוסף לשלחן ערוך שאלו שני חיבורים שונים ומה שנדפס בב"י נדפס. אך בשלחן ערוך ועוד באותו כרך ועוד במרחק 6 סימנים, ועוד שפתחתי שו"ע דפוס וינציה (כמדומני שזה דפוס ראשון) ללא רמ"א וכל המפרשים, רק השו"ע לבדו, יש מרחק של כ 6 עמודים שזה בסכ"ה 3 דפים! האם תוך 3 דפים מרן יחזור בו? וגם אם כן מדוע לא תיקן מה שכתב בקפ"ד טרם שהלך להדפסה? האם שכח מה שכתב רק לפני 3 דפים? על כן אשמח אם תועילו לבאר לי ג' דברים.
1) להסביר לי דעת מרן זצ"ל שסובר שחזר בו.
2) אם אפשר בבקשה יישוב אחר.
3) הרי לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וכמו שכתב הרב יצחק יוסף שליט"א בהקדמה לקונטרס ילקוט יוסף על הלכות שבת, בשם רוב האחרונים שצריך לעיין בב"י שאם רוב הראשונים הם דעת היש אומרים יש להורות כן לכתחילה. אע"פ שבדרך כלל הלכה כסתם. וציין שכן כתב ביד מלאכי (כללי השו"ע אות יז) ושכן כתב המאמר מרדכי (סימן רסח סק"ג) ועוד עי"ש. א"כ יש יוצאים מן הכלל. ואולי יש עוד אופנים ואינני בקיא בנושא זה.
והשיב לי על זה הרב אליהו מאדאר וז"ל:
הנה מה שכתב בסוף דבריו גבי הכלל של סתם ויש הלכה כסתם, שפעמים יש יוצא מן הכלל, האף אמנם שכן כתב גם מרן מלכא זצ"ל הכ"מ בכמה מקומות בספריו הקדושים, ומהם בטהרת הבית (חלק א' פרק ח' עמוד שע"ח). ע"ש. הנה לעניות דעתי הקצרה אינו מחוור, וקשה לקבל שמרן יכתוב סתם ויש, וכוונתו לפסוק כיש, דא"כ מדוע לא שינה הלשון. ואין כאן מקומו להאריך.
ובעיקר שאלתו גבי הסתירה בשלחן ערוך יורה דעה, והיה קשה עליו לקבל התירוץ שבטהרת הבית שמרן חזר בו. הנה גם אני בעניי כבר הערתי בזה בספרי הקטן אמרות טהורות (חלק א' סימן ז' אות א'), מטעם שכתב כבודו ומעוד, ולכן כתבתי ליישב דהעיקר כסימן קפ"ד שסתם להקל, ובסימן קפ"ט היא העתקת לשון הטור, והכוונה שאף למי שירצה לחוש ליש, בוסת שאינו קבוע אין צריך לחוש. עיין שם באורך. ומשם בארה.
נ"ב: וגבי כללי מרן השלחן ערוך, כדאי שילמד בספר יד מלאכי ושדי חמד וכיוצא, וגם בספרי הקטן נתבארו כמה כללים בס"ד בתוך התשובות. עיין עליו. עכ"ד הרב מאדאר שליט"א.
ושוב כשחשבתי על זה עוד עלה בדעתי כדברי ה"ה
@אבי רביבו שהכלל הזה נכון היכא שלא גילה דעתו בפירוש כדרך כל הכללים עוד לחזק את זה חשבתי שהרי הכל נכתב בכתב יד ולא קל לתקן כמו שנראה לנו כמו במחשב ולכן חורג בדרכו בדרך כלל במקום למחוק לגלות דעתו במקום אחר.
כמו כן חשבתי שהרי מצינו שהקשו על דבריו בב"י יוסף בעניין אחר והשיב מרן הב"י לשואלים שתיקן את זה כדבריהם בגליון והמדפיסים לא שתו ליבם לדבריו בגליון והדפיסו רק את הבפנים (כן הוא בשו"ת שלו אינני זוכר כעת מראה מקום כמדומה שהביאו את זה בהקדמה לטור שירה דבורה) ואם כן יתכן שכאן חזר בו וסימן למדפיסים בצד בסימן קפד לתקן ולא שתו ליבם והדפיסו בלי התיקון.
