בדרשו (סי' תע"ג ס"ק נ"ט) הובא בשם הגר"ח מבריסק (הליכות הגר"ח הל' פסח בענין שמירת האפיקומן) שהקפיד שלא יגנבו את האפיקומן כיון שהמצה של האפיקומן צריכה שימור כדין מצת מצווה, וביאר שלכן אכילת האפיקומן מכונה "צפון" כיון שצריך שמירה והצפנה.
והנה לא ראיתי הספר "הליכות הגר"ח" בפנים, אבל לכאורה זה פלא גדול, שהרי דין שימור למצת מצווה הוא רק עד האפייה שלא תהיה חמץ, אבל לאחר שנאפתה כבר אינה יכולה להחמיץ, ודחוק לומר שחשש שיבוא חמץ מבחוץ או כמו שחוששים לשרויה שמא יש קמח שלא נאפה, ויש לדון ולפלפל בזה.
ושוב ראיתי בקונטרס המועדים מתורת בריסק שהביאו ממועדים וזמנים (ח"ז סי' קפח) שכתב שכיון שלרא"ש האפיקומן הוא זכר לפסח, בקדשים יש דין שצריך שמירה ושלא יהיה היסח הדעת, ואם כן הוא הדין בבשר קרבן פסח, ולכן נשאר עד הזה"ז המנהג להטמין את האפיקומן שכאילו אין מסיחים מזה את הדעת.
והנה לא ראיתי הספר "הליכות הגר"ח" בפנים, אבל לכאורה זה פלא גדול, שהרי דין שימור למצת מצווה הוא רק עד האפייה שלא תהיה חמץ, אבל לאחר שנאפתה כבר אינה יכולה להחמיץ, ודחוק לומר שחשש שיבוא חמץ מבחוץ או כמו שחוששים לשרויה שמא יש קמח שלא נאפה, ויש לדון ולפלפל בזה.
ושוב ראיתי בקונטרס המועדים מתורת בריסק שהביאו ממועדים וזמנים (ח"ז סי' קפח) שכתב שכיון שלרא"ש האפיקומן הוא זכר לפסח, בקדשים יש דין שצריך שמירה ושלא יהיה היסח הדעת, ואם כן הוא הדין בבשר קרבן פסח, ולכן נשאר עד הזה"ז המנהג להטמין את האפיקומן שכאילו אין מסיחים מזה את הדעת.
