מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' (כג ח-ט)
בספרי והובא ברש"י "רבי שמעון אומר מצרים טבעו את ישראל במים ואדומים קדמו את ישראל בחרב, ולא אסרם הכתוב אלא עד שלשה דורות, עמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם, ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא". והקשה מהרש"ל ביריעות שלמה "יש מתמיהין מנא ליה הא, דלמא שקולין הן והא דלא נתעבו האדומים והמצרים לעולם, הלא תשובתן בצידם אדומי כי אחיך הוא ומצרי כי גר היית בארצו". ותירץ "ואפשר דגם עמון ומואב נקראים אחיך כדכתיב כי אנשים אחים אנחנו", עכ"ד. וכ"כ בשפתי חכמים.
ועדיין הדבר לפלא, כי הכתוב צווח שטעם לא תתעב אדומי לעולם הוא משום כי אחיך הוא, ואיך נאמר שלא זהו הטעם, נגד מקרא מפורש.
ונראה לומר דהנה הרמב"ם מנה לאו במצות ל"ת נ"ד, לא תתעב אדומי, שלא להרחיק חיתונם לאחר ג' דורות, וכתב החינוך במצוה תקס"ד שהאיסור הוא להרחיק את חיתונם בטענת איסור, והיינו שלאחר שהתירה התורה גר מצרי ואדומי לאחר ג' דורות, אסרה התורה בלאו להרחיק אותו יותר מזה. מעתה יש לבאר בדעת ר"ש, דהטעם של אחיך וגר היית בארצו, זהו רק טעם ללאו המיוחד שהטילה התורה על אנשי ישראל שלא להרחיק אותם יותר מדינם הקצוב. אבל על תחילת דינם שנקצב עצם העונש עליהם ג' דורות ולא עד עולם, אין הקולא בזה משום שאחיך הוא, דאין משוא פנים בדין, אלא הטעם הוא משום דגדול המחטיאו יותר מן ההורגו.
לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' (כג ח-ט)
בספרי והובא ברש"י "רבי שמעון אומר מצרים טבעו את ישראל במים ואדומים קדמו את ישראל בחרב, ולא אסרם הכתוב אלא עד שלשה דורות, עמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם, ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא". והקשה מהרש"ל ביריעות שלמה "יש מתמיהין מנא ליה הא, דלמא שקולין הן והא דלא נתעבו האדומים והמצרים לעולם, הלא תשובתן בצידם אדומי כי אחיך הוא ומצרי כי גר היית בארצו". ותירץ "ואפשר דגם עמון ומואב נקראים אחיך כדכתיב כי אנשים אחים אנחנו", עכ"ד. וכ"כ בשפתי חכמים.
ועדיין הדבר לפלא, כי הכתוב צווח שטעם לא תתעב אדומי לעולם הוא משום כי אחיך הוא, ואיך נאמר שלא זהו הטעם, נגד מקרא מפורש.
ונראה לומר דהנה הרמב"ם מנה לאו במצות ל"ת נ"ד, לא תתעב אדומי, שלא להרחיק חיתונם לאחר ג' דורות, וכתב החינוך במצוה תקס"ד שהאיסור הוא להרחיק את חיתונם בטענת איסור, והיינו שלאחר שהתירה התורה גר מצרי ואדומי לאחר ג' דורות, אסרה התורה בלאו להרחיק אותו יותר מזה. מעתה יש לבאר בדעת ר"ש, דהטעם של אחיך וגר היית בארצו, זהו רק טעם ללאו המיוחד שהטילה התורה על אנשי ישראל שלא להרחיק אותם יותר מדינם הקצוב. אבל על תחילת דינם שנקצב עצם העונש עליהם ג' דורות ולא עד עולם, אין הקולא בזה משום שאחיך הוא, דאין משוא פנים בדין, אלא הטעם הוא משום דגדול המחטיאו יותר מן ההורגו.