במחילה. אם יורשה לי לשאול שאלה קטנה לחכמים שממשיכים לדון כאן. למה לא תקחו לעצמכם "שעה אחת בלבד" ללמוד מה שכתוב בקובץ שצירפתי כאן (ואני חוזר לצרפו שוב) שהוא קצר וקולע "עם צילום של הסוגיות ודברי הפוסקים עצמם", כמו דף של מראי מקומות, בדיוק כמו שאתם לומדים גמרא עם רש"י ותוס' וראשונים וב"י ושו"ע ונושאי כליו וכו' וכו' ותראו בעצמכם אם כדאי לכם להתחיל לחשוש "לחומרא" לשיעור כזית הקטן. "לא לקולא ולא להורות לאחרים חומרא" שזה נתון לגדולי הדור. וכי יש איסור לכל אחד לחוש לעצמו לחומרא? ומה יקרה אם בסוף נגלה שטעיתי ובאמת הזית פעם היה גדול יותר מאשר שלנו, וכי הפסדנו משהו במה שהחמרנו עד אז?
וכבר אמרתי שהרי אני כבן ארבעים שנה, וגם אני כמוכם הייתי מקל לכתחילה לאכול עד 18 גרם מבלי לברך ברכה אחרונה. ואשמח מאוד לשמוע אם יש למשהו ראיות שפעם הזית היה גדול והיום נתקטן, ואז אדע שכל מה שנהגתי עד היום לקולא לכתחילה היה נכון. שהרי לראיה האחת והיחידה שהביאו התוס' להוכיח שפעם הזית היה גדול, יש דחיה ברורה על פי הראשונים (ר"ת ותוס' רי"ד ומרדכי ותוס' ישנים. ולא דחיה מסברת הכרס שלי), וא"כ מה ההכרח לומר שפעם הזית היה גדול? שימו לב! זה עיקר הנידון האמיתי, כי הי"ת אמר למשה בסיני "כגודל זית הצומח על העץ" ולא אמר לו חצי/ שליש ביצה. רק השאלה מה היה גודלו אז (בל נשכח שבכל השיעורים האחרים שהם גם הלכה למשה מסיני, אנו פוסקים כהרמב"ם, ורואים שלא חלו בהם שום שנוי של התקטנות, כגון ביצה וגרוגרת ורימון ועדשה וגרעיני שעורה וגרעיני חרוב וגרעיני תמר וככותבת הגסה ואמה ואצבע, שכולם לפנינו היום כאותה מידה שנתן הרמב"ם ז"ל. ורק על הזית אנו טוענים שהוא יוצא דופן מכולם שטוענים עליו שחלה בו קללת אלקים (כביכול) להמעיטו ולהקטינו, אתמהה? וכי בשביל לומר דבר כזה, אין צריך להביא ראיה שאין עליה תשובה?). ואחרי שתקראו את הסוגיות ואת הראשונים תוכלו גם לדון לעניין כמו שמתבקש בסוגיא חמורה זו.
בברכת תורת אמת נתן לנו. ואת והב בסופה.
ושכחתי להזכיר דבר חשוב נוסף: שברור הדבר בלי ספק שלפי הרמב"ם כזית הוא "פחות" משליש ביצה. שהרי כ' הרמב"ם שגרוגרת (תאנה מיובשת) היא שליש ביצה, וגרוגרת גדולה מזית כמבואר בשבת צא. ואין שום זכר ורמז ברמב"ם שהזית קרוב לגרוגרת.